מהפכה: התקן חכם, פרי פיתוח ישראלי חוסך דלק ברכב

נבדק והוכח במעבדת אוניברסיטת בן גוריון  לחצו כאן

הוסף פיד
X
כתובת הפיד    
הכנס כתובת URL מלאה כולל קידומת לדוגמא: http://www.yourrsswebsite.com/rssfeed
מקור הדף: http://pkidat-saad.blogspot.com/feeds/posts/default 
מהפכה: פיתוח ישראלי שחוסך בדלק נבדק והוכח באוניברסיטת בן גוריון

מהפכה

התקן חכם

שחוסך בדלק

נבדק והוכח

באונ' בן גוריון

עכשיו עם

התחייבות

אמיתית

לחיסכון

לחצו כאן

רוצה לקבל הודעה כשהדף מתעדכן? הזן מייל לקבלת התראה   קבל התראה       
X
לידיעתך,
שירות התראות לתוכן חדש, הוא הרבה יותר טוב מסתם הוספת דף למועדפים

ברגע שהתוכן בדף יתעדכן תקבל הודעה עם קישור לדף זה

הזן מייל כאן
      
לא תודה המשך להוספה למועדפים
ועדת החלטה, פקיד סעד, ועובד סוציאלי בלשכת הרווחה
Add To Favorite

247890

כשלוקחים לך את הילד - ידיעות אחרונות - יפה נבו - 21.10.1998

הם אוהבים את ילדיהם, משתדלים לגדל אותם טוב ככל האפשר - אבל המדינה מחליטה להפקיע מרשותם את הילדים ולמסור אותם לאימוץ. שני סיפורים עצובים מהחיים - כולל נמוקי המערכת, ההיבטים המשפטיים ודמעות ההורים, שרק רוצים את הילד שוב בבית. 

לקריאת המאמר השלם הקלק כאן

כשלוקחים לך את הילד - ידיעות אחרונות - יפה נבו - 21.10.1998
כשלוקחים לך את הילד - ידיעות אחרונות - יפה נבו - 21.10.1998


.


אחרי 5 חודשים לקחו לנו את הילד - ידיעות אחרונות - אור הלר - 26.10.2000

"עטפנו את בננו באהבה, והם פשוט קרעו אותו מזרועותינו". האב קצין לשעבר בצנחנים, והאם, מורה המסיימת תואר שני, הוכרזו "בלתי כשירים להיות הורים". כיוון שאושפזו בעבר בבית חולים פסיכיאטרי. משרד הרווחה: ההחלטה מבוססת על חוות דעת מקצועית, שופט דחה את ערעורם וקיבל את עמדתנו.

טיפולי ההפריה של בני הזוג, היום בשנות החמישים לחייהם, לא הצליחו. השירות למען הילד פסל אותם בשל "עברם הפסיכיאטרי": האב אושפז לפני 30 שנה בשל משבר בחייו והאם לפני שלוש שנים, לאחר שהתברר לה כי לא תוכל להרות.

"אנחנו קוראים לשירות למען הילד להחזיר את התינוק שלנו. הלב שלנו קרוע. אנחנו אוהבים אותו ודאגנו לו היטב. להורים אחרים שעשו אותו דבר לא לקחו את התינוק. גם לנו מגיע ילד - ואנחנו רוצים את הילד הזה."

כך מתחנן זוג הורים מצפון הארץ, שאימץ ילד מפונדקאית שהגיעה ארצה במסגרת הסכם פונדקאות.

ביום חמישי הגיעו פקידי סעד לבית הזוג בישוב קטן בצפון הארץ, ולאחר חמישה חודשים שבהם גידלו את בנם התינוק, הוא נלקח מהם על ידי השירות למען הילד. התינוק ימסר למשפחה אחרת לאימוץ בהליך חוקי.

"קשה לנו לישון בלילה. אנחנו מאוד מתגעגעים אליו. קשה לנו להיכנס לחדר שלו שבו כל הצעצועים והבגדים. כל החיים כיבדנו את החוק. אנחנו אנשים ישרים והגיע הזמן שיילכו גם לקראתנו. אנחנו לא עבריינים. בסך הכל גם אנחנו רצינו תינוק", אמרו אמש בני הזוג השבורים.

האב והאם נמצאים בתחילת שנות החמישים לחייהם. האב, קצין צנחנים לשעבר, עובד כעת במפעל, האם מורה המסיימת תואר שני.

אמש סיפרה: "זה היה החלום שלי, שיהיה לי ילד. עברתי טיפולי פוריות הרבה שנים ולא הצלחתי להרות, וכשאתה רוצה להיות הורה, אתה מוכן לעשות הכל בשביל זה". לאחר שלא הצליחו להרות, ניגשו בני הזוג לשירות למען הילד, וביקשו לאמץ, אולם השירות קבע שהם פסולי אימוץ בשל "עברם הפסיכיאטרי".

האב אושפז בביה"ח הפסיכיאטרי לפני 30 שנה בשל משבר בחייו והאם אושפזה לפני שלוש שנים לאחר שהתברר לה כי לא תוכל ללדת.

בצר להם, פנו בני הזוג לעו"ד העוסקת בנושא פונדקאות. עו"ד כעת החשודה העיקרית במשטרה בפרשת ייבוא צעירות מרוסיה ואוקראינה לשם פונדקאות, שנחשפה. בטרם הסכימה עו"ד לשדך לזוג צעירה רוסיה שתוליד להם ילד, הפנתה אותם עו"ד לעובדת סוציאלית, שקבעה כי הם כשירים להיות הורים, ולמשטרה שהעניקה להורים תעודת יושר.

האב: "אני מבקש שיגלו איתנו רוחב לב וינסו לבטל את האיסור שחל עלינו לאמץ. הוכחנו בחמשת החודשים האחרונים שבהם אנחנו מגדלים את הילד שאנחנו מתאימים להיות הורים. השירות למען הילד טירפד לנו את המסלול החוקי, ונאלצנו לפנות למסלול פונדקאות".

לפני חצי שנה שכרו את שירותיה של רוסיה בת 23 לביתם, ולפני חמישה חודשים נולד התינוק. בני הזוג, בני משפחתם וחבריהם שמחו מאוד. אך השמחה הגדולה הסתיימה באיבה ביום חמישי. האב: "הפונדקאית נכנסה הביתה חצי בוכיה ובקושי אמרה שלום. החזקתי את התינוק על הידיים, גמרתי להחליף לו חיתול. פתאום נכנסו לבית שתי נשים. הם שאלו אותנו 'מי אתם?', אחת מהן הזדהתה כפקידת סעד ואמרה 'באנו לקחת את הילד'. מיד אמרתי לאשתי שאין טעם לנסות למנוע מהם לקחת את הילד, כי הן יחזרו עם המשטרה. משרד הרווחה החתים את הפונדקאית על טופס ויתור על הילד, למרות שהיא אמרה להם שהיא רוצה להשאיר אותו אצלנו. היא אמרה להם שהיא מכירה אותנו, שאנחנו מטפלים בילד היטב ושהיא רוצה להשאיר אותו אצלנו, אבל פשוט קרעו אותו מזרועותינו".

ההורים מיוצגים על ידי עוה"ד, אינם יודעים מה מה בגורלו של התינוק שגידלו. הם נמצאים בחרדה עמוקה.

"אנחנו קשורים לתינוק עמוקות. אנחנו אוהבים אותו, והוא אוהב אותנו. עטפנו אותו באהבה. אנחנו ממש באבל. אבל גדול. הכל נשאר כשהיה. המיטה, הצעצועים, הטיטולים. לא סידרנו שום דבר", אומרת האם. צריך לשבור את הסטיגמה שמי שהיה מאושפז פעם, פסול לכל החיים. זה נורא וזה גם לא אנושי".

משרד הפנים גירש את הפונדקאית והתינוק יועבר לאימוץ.

לדברי משרד הרווחה השירות למען הילד בדק את כשירותם של שני בני זוג ומצא שהם אינם כשירים כלל להיות הורים. השירות הסתמך על חוות דעת מקצועית של משרד הרווחה וכן על תסקיר העו"ס בישוב שבו הם מתגוררים. בנוסף לכך, ערעור שהגישו לבית המשפט לא התקבל.

Share this:


לקריאת המאמר השלם הקלק כאן





הסיוט של כל אמא - מעריב סופשבוע - דורית גבאי - 31.1.2003

תמר בת השבע וחצי התלוננה ששלושה אנשים תקפו אותה מינית. רשויות הרווחה השתכנעו שאמה של תמר סובלת מהפרעת אישיות פרנואידית ומדרבנת אותה להתלונן על עבירות מין. אחר כך הוציאו אותה מהבית. האם טוענת שבתה נלקחה ממנה שלא בצדק. שנתיים אחרי תמר רוצה לחזור לאמא, אבל המדינה לא מרשה.


במרכז הסיפור הסבוך הזה ניצבת תמר (שם בדוי), בת תשע וחצי. למרות גילה הצעיר, סיפור חייה מורכב ועגום. לפני שנתיים התלוננה כי נאנסה. החשוד הכחיש. בבדיקת פוליגרף הוא נמצא דובר שקר, אך תיק החקירה נסגר מחוסר אשמה. מנגד הורה בית המשפט להוציא את תמר, בת למשפחה חד הורית, מביתה ולהעבירה לפנימייה. "יש חשש שאמה של תמר משפיעה עליה להתלונן על התעללות מינית", מתריעים גורמי הרווחה. "תמר מנסה לרצות את אמה".

האם, חוה (שם בדוי), מנהלת מאבק על בתה. "את תמר הוציאו מהבית במרמה. היא כל הזמן שואלת אותי: 'אמא, למה את נותנת להם לקחת אותי? למה את לא מחזירה אותי הביתה?'".

ותמר? מה היא רוצה? במהלך חופשה בביתה, לפני שבועיים, אמרה לעורך הדין המייצג את אמה: "בבית ממש כיף לי. אני רוצה לחזור הביתה".

האם מתלוננת במשטרה

לפני כשנתיים התריעה המורה של תמר באסיפת הורים: "תמר בעננים. היא מרחפת. לא מרוכזת".

תמר אובחנה בעבר כאינטליגנטית ברמה גבוהה, חכמה, בוגרת, בעלת פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה, ובאבחון שכלי נקבע כי יש לה איי.קיו 121. גם למורה היה ברור שהבעיה אינה נובעת מקשיי לימוד.

"המורה אמרה לי: 'תשמעי, הבת שלך בזמן האחרון מרחפת'", מספרת האם חוה. "חשבתי שתמר עייפה, כי היא היתה צופה הרבה בטלוויזיה, משחקת במחשב. אמרתי לה: 'תמר, מהיום אין טלוויזיה'. אבל היא נלחמה ואמרה: 'לא, אמא, אל תקחי לי את הטלוויזיה. זה בגלל משהו אחר שאני לא יכולה לספר'. היא סירבה לדבר על זה בנוכחות המורה".

בדרך הביתה היא שיחקה בגן השעשועים שבקירבת בית הספר. כשראיתי שהיא רגועה, שאלתי: 'מה מציק לך?', ואז היא סיפרה לי שאברהם (שם בדוי) נהג ההסעות שמסיע את הילדים מבית הספר הביתה, אנס אותה. היא סיפרה שאברהם נהג להפחיד את הילדים בהסעה ולהוריד את השיניים התותבות שלו. היא אמרה: 'אמא, הוא אמר לי שאם אוריד את המכנסיים, הוא ייתן לי ממתקים'.

"תמר סיפרה לי שהנהג היה מכריח אותה לעמוד לידו. היא אמרה לי: 'אמא, הרגליים היו כל כך כואבות לי, אבל הוא היה מכריח אותי לעמוד לידו בנסיעה. פעם אחת הוא הפך לי את כל התיק, זרק לי הכל, ואיים עלי. הוא הביא סכין ושם לי בגרון. הוא הביא חרב והצמיד לי לגרון ואמר שאם אני אספר למישהו, הוא יהרוג אותי ויזרוק אותי מהאוטו. הוא היה גם מגן עלי. כשילדים היו מציקים לי, הוא היה מפחיד אותם שיש לו שיניים תותבות'. תמר סיפרה על תגובות פיזיולוגיות במהלך ההתעללות המינית. מאיפה ילדה בגילה יודעת דברים כאלה אם לא ראתה אותם?".

חוה פנתה מיד למשטרה ושחזרה בפני החוקרת את כל מה שסיפרה לה בתה זמן קצר קודם לכן. תמר אף נחקרה על ידי חוקרת נוער.

"זה היה ממש מיידי. חזרנו מאסיפת ההורים אחר הצהריים, ישבנו בגן השעשועים, תמר סיפרה לי הכל, ובשעה שמונה בערב בערך היינו בתחנת המשטרה", משחזרת חוה.

בתחנת המשטרה, כשהמתנו לחוקרת, תמר כל הזמן אמרה לי: 'אמא, תודה רבה לך שהצלת אותי', 'אמא, את יודעת, אברהם אמר לי שאם אני אספר למישהו, אני חייבת להגיד לו למי סיפרתי. אני חייבת לספר לו מחר שסיפרתי לך'.

"היה לי ברור שגם אם תמר לא תיסע עוד בהסעה, אני לא שולחת אותה למחרת לבית הספר. פחדתי שהיא איכשהו תגיד למישהו שהתלוננתי במשטרה נגד הנהג.

"אני חושבת בדיעבד, איך תמר היתה קמה בבוקר ומתחננת: 'אמא, בבקשה, אני לא רוצה ללכת לבית הספר, רק היום לא'. לא ידעתי שהיא עברה אז סיוט גדול, והכרחתי אותה להתלבש מהר, כי עוד מעט ההסעה מגיעה. באותה תקופה היו לה סיוטים בלילה, בתדירות גבוהה. היא היתה קמה באמצע הלילה ואומרת: 'היה לי חלום בלהות'. הייתי מרגיעה אותה. אף פעם היא לא זכרה על מה חלמה".

תיק החקירה נסגר

הנהג הכחיש במשטרה את החשדות: "זה לא נכון. לא היה לי איתה שום מגע פיזי, אפילו לא נגיעה".

בחקירתו אישר הנהג כי לעיתים תמר נותרה עימו לבד במיניבוס, שכן ביתה הוא התחנה האחרונה במסלול ההסעה. הוא התייחס לטענות נגדו והסביר: "בהסעות תמר באה אלי בוכה שמרביצים לה. אמרתי לה שתשב מאחורי. במידה שאין מקום במושב מאחורי, היא יושבת במדרגה לידי. כשהיא יושבת לידי, אני צועק עליהם שיעזבו אותה".

החוקרת: "יש לך שיניים תותבות?"

הנהג: "כן, כשאני צועק על הילדים הן נופלות לי, והילדים יודעים שיש לי שיניים תותבות. הפלטה העליונה, כשאני צועק, עפה לי, וככה הילדים גילו את זה".

הנהג הביע מיוזמתו נכונות להיחקר בפוליגרף. לאחר שנבדק שאלה החוקרת: "על פי בקשתך נבדקת במכונת אמת, ויצאת דובר שקר. יש לך הסבר לכך?".

הנהג: "מאוד התרגשתי. הרגשתי סחרחורת ואני מרגיש רותח מבפנים, במיוחד שהחוקר שאל אותי שאלות כאלה. לא נגעתי בילדה, לא בכוונה ולא באקראי".

הוא סיפר לי כי לוח מועדי ההסעות צפוף ולא מאפשר לו להתעכב, שכן איחור קל גורם לטלפונים מצד הורים או מורים מודאגים. "אין לי אפילו עשר דקות מרווח בין הסעה להסעה בשעות האלה".

תיק החקירה הועבר לפרקליטות, לידי עו"ד אורלי בן ארי גינזבורג, תובעת בכירה. היא בדקה את העדויות ביסודיות, ובחלוף שנה הורתה לסגור את תיק החקירה מחוסר אשמה. ההחלטה נבעה, בין היתר, מסתירות בעדותה של תמר. כך, למשל, תמר טענה שהנהג אנס אותה, ובד בבד אמרה שנגע באיברים אינטימיים בגופה בהיותה לבושה, ובגרסה נוספת סיפרה שנגע בגופה בהיותה עירומה.

סיבה נוספת: תמי סיפרה בעדותה פרטים שהעלו חשד כי היא מדמיינת שההתעללות בוצעה בה. לדבריה, הנהג גרר אותה למחסן, ובעת שביצע בה את זממו, הבחינה בשלד של ילד. בפרקליטות סברו כי לא ייתכן שתמר נגררה למחסן מבלי שיהיו עדי ראיה לאירוע. חוקרת הנוער ציינה בפרוטוקול החקירה כי תמר סיפרה על כמה אירועים שבוצעו בה על ידי הנהג "ובתיאורם משולבים אלמנטים שנשמעים דמיוניים. דיבורה מעט תאטרלי ודרמטי. כשהיא נשאלה לפרטים היא טענה לעתים שהיא אינה זוכרת".

בנוסף, לא נמצאו ראיות התומכות בתלונתה של תמר. היא נבדקה במכון הפתולוגי באבו כביר, ולא נמצאו ראיות כי נאנסה. היא התלוננה גם על מעשים מגונים, שלגביהם לא ניתן למצוא ראיות פיזיולוגיות, אולם התיק נסגר גם לגבי הטענה על מעשים מגונים.

אמנם כדי להוכיח את אשמתו של נאשם באונס דרושות לפרקליטות ראיות מוצקות, מעל כל ספק סביר, אולם במרבית מקרי האונס אין עדי ראייה, ולעיתים אף לא ראיות תומכות. הפרקליטות נוהגת להגיש כתב אישום ולהותיר לשופטים את ההכרעה בין אמינות המתלוננת ובין מהימנות גרסת הנאשם. ההנחה היא שהצד שהינו דובר שקר יישבר בחקירה הצולבת על דוכן העדים.

תמר, אז ילדה בת שבע וחצי, התלוננה על סדרת עבירות מין שבוצעו בה במהלך התקופהץ האם ייתכן כי הסתירות בעדותה אינן אלא התייחסות למקרים השונים שבהם בוצעו בה העבירות?

בנוסף, בדיקת פוליגרף אמנם אינה קבילה בבית המשפט, אבל מנגד, היא משמשת את חוקרי המשטרה לבחון את גרסת החשוד על מנת שניתן יהיה לבחון אם יש להמשיך לחקור. יש לזכור כי תמר מסרה בעותדה, בצד פרטים דמיוניים, תיאורים פיזיולוגיים מפורטים, שמעלים חשד כי היתה עדה להם.

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "התיק נסגר ביום 14.4.02 מחוסר אשמה. לאחר בדיקה מדוקדקת ועניינית של חומר הראיות, נתגלו סתירות מהותיות בעדות המרכזית של התיק, ולא היתה כל ראיה להוכחת האשמה. באשר לבדיקת הפוליגרף, הרי שהיא אינה קשורה לסיבת סגירת התיק, וכידוע היא אינה קבילה בבית המשפט".

ילדה נעולה בבית

התלונה במשטרה הביאה לתפנית חדה בחייה של תמר. גורמי הרווחה חשדו שתמר נתונה תחת השפעה שלילית מצד אמה. בשלב הזה עוד לא הסתיים הטיפול בחקירה, לא הוברר אם החשוד אכן ביצע את העבירות, אבל נקבע בוודאות שאמה של תמר מהווה גורם שלילי בחייה והוחלט להעביר את הילדה למרכז חירום ולאחר מכן לפנימייה, שבה היא שוהה עד היום.

על השתלשלות האירועים יש מחלוקת קשה בין האם לבין גורמי הרווחה, אבל קיימת הסכמה על כמה עובדות: בתוך חצי שנה דיווחה חוה למשטרה, לגורמי הרווחה ולמנהלת בית הספר של בתה, על שלושה מקרים שונים של התעללו מינית בתמר. כחמישה חודשים לןפני שהוגשה התלונה נגד הנהג, דיווחה חוה למנהלת בית הספר כי תמר סיפרה לה שבוצע בה מעשה מגונה על ידי תלמיד אחר. ואילו חודש לאחר שהוגשה התלונה נגד הנהג, פנתה האם למשטרה ולמנהלת בית הספר וסיפרה שתמר חשפה בפניה התעללות מינית מצד אב הבית בבית ספרה. שתי התלונות, נגד התלמיד ואב הבית, נבדקו ואומתו.

באותו שלב עדיין לא הסתיים הטיפול בתיק החקירה נגד הנהג, אבל ריבוי התלונות בדבר עבירות המין והפרטים הדמיוניים שמסרה תמר בחקירתה עוררו את חשדם של גורמי הרווחה.

פקידת הסעד ביקרה בביתן של חוה ותמר, שוחחה עימן כמה פעמים והסיקה שיש להוציא את תמר מרשות אמה. במסמך שהגישה לבית המשפט התריעה פקידת הסעד:
"1. חוה מנעה מתמר לשוב לבית הספר לאחר שהוגשה התלונה נגד הנהג, מחשש שתמר תיפגע.
2. חוה סילקה מהבית את בתה הבכורה, בת 18, שנולדה אף היא כבת למשפחה חד הורית, מאב אחר, לאחר שחששה שהיא תרעיל את האוכל בבית.
3. חוה החלה באותה תקופה לעבוד ותמר נותרה בבית לבדה במשך שעות ארוכות, ללא ארוחות מסודרות. תמר מבטאת מצוקהק, התלוננה בפני אמה שהיא רוצה למות, הביעה משאלה לצאת לפנימייה לחברת ילדים.
4. בגופה של תמר נמצאו פצעים זיהומיים המעידים על הזנחה.
5. חוה חתמה על מסמך שבו הסכימה כי תמר תועבר למרכז חירום".


הגרסה של חוה שונה: "כשתמר סיפרה לי בכל פעם על התעללות מינית, עשיתי כל מה שאם צריכה לעשות, לדווח לגורמים המתאימים. לו הייתי שותקת, היו אומרים שהתרשלתי כאם. בגלל שביקשתי מהגורמים לבדוק, לחקור, חשבו שאני משפיעה על תמר להמציא תלונות כוזבות. חששתי לשלוח את תמר לבית הספר. היא התלוננה על נהגף על תלמיד, על אב הבית, וחששתי שמישהו מהם יפגע בה, כי עדיין לא היו תוצאות חקירה. ביקשתי שימצאו לתמר מסגרת חינוכית חלופית.

באותה תקופה היו ויכוחים רבים ביני לבין בתי הבכורה, שהיתה אז בשלב של מרד גיל הנעורים. ויכוחים רגילים, שקיימים בכל משפחה. בשלב מסוים לא יכולתי להתמודד עם בתי הבכורה, ואמרתי לה לעבור לגור עם אביה. בינתיים היא כבר חזרה הביתה, והיום יש בינינו הסכמה על איך הדברים צריכים להתנהל ביחד בבית.

בנוסף לכל, הייתי חייבת לעבוד כי המצב הכספי שלי היה קשה. כיוון שתמר לא הלכה לבית הספר, נעלתי את הדלת כי חששתי שהיא תצא מהבית ויקרה לה משהו. צריך להבין שאין לי עזרה מהמשפחה או מחברים. תמר היתה לבד בבית מהבוקר עד אחר הצהריים רק במשך יומיים. התפטרתי מיד בגלל שתמר חזרה ללימודים וליוויתי אותה מדי יום לבית הספר ובחזרה.

מעולם לא הזנחתי את הבריאות של תמר. יש לה אלרגיה לחול, ובגלל זה היו לה פצעים בגוף. התרופות יקרות, וביקשתי מפקידת הסעד עזרה במימון התרופות. כשנודע לי שהיא מייחסת לי טענה שקרית, כאילו חששתי שבתי תרעיל את האוכל בבית, נוצר מבחינתי משבר אמון. סירבתי לשתף איתן פעולה. הרגשתי שהיא נגדי. וכאן התחילו הבעיות.

היציאה למרכז חירום

בקשתה של פקידת הסעד להעביר את תמר למרכז חירום נתמכה בחוות דעת פסיכיאטרית, שבה הומלץ להוציאה מרשות אמה על אף שהאבחון לגביהן לא היה חד משמעי. כך, למשל, תמר אובחנה כילדה אינטליגנטית שדיבורה קולח, אולם כשהיא מדברת על עבירות המין, היא "מדקלמת ואינה שומרת על קשר עין".

בעניין זה נקבע בחוות הדעת: "דקלום יבש מאפיין לפעמים נפגעי טראומה, המשתמשים במנגנון הגנה כדי להפריד עצמם מהאירוע ולהפחית בכך את הכאב".

אולם מנגד נקבע, כי יש חשש דתמר מדקלמת דברים שהושמו בפיה על ידי אמה או גורם אחר.

חוה לא נבדקה על ידי הפסיכיאטרים, אולם נכחה בבדיקות. לגביה נקבע כי היא חשדנית, וכי "עולה אפשרות, אם כי לא ודאית בשלב זה, שתמר נאלצה להאמין ולאמץ לעצמה את מחשבות השווא של אמה".

מנגד נכתב בחוות הדעת: "בשלב זה לא ניתן להכריע אם מדובר במקרים שאכן קרו, או בתיאורים שאינם אלא ציטוט, או בשילוב של השניים. ברור לנו שלאם יש חלק חשוב בבניית התיאורים".

חוות הדעת אינה שוללת כי תמר אכן נפלה קורבן להתעללות מינית, וקובעת: "קשה לדעת מה מהדברים אירע. האפשרות כי הדברים האלה אינם פרי דמיונה של תמר עדיין לא נשללה לחלוטין, אם כי מאופי ומפרטי התיאורים שהיא מסרה אין כמעט ספק כי היא נחשפה לפחות לתיאורים מפורטים, אם לא לאירועים עצמם".

על אף שהאבחון לא היה חד משמעי, קבעו הפסיכיאטרים: "בשל אי יכולתה של האם לענות על צריכה של תמר, עולה צורך דחוף להפריד את האם מהילדה".

פקידת הסעד ביקשה מהשופט להטיל חיסיון על חוות הדעת הפסיכיאטרית, בנימוק כי אם יוודע לחוה תוכנה "הדבר עלול להביא להתפרצויות זעם קשות של האם, שיפגעו בהמשך שיתוף הפעולה של האם עם הגורמים המטפלים, ותשפיע קשות על קליטתה של תמר במרכז החירום".

בשלב זה חוה לא ידעה כי הוחלט להוציא את תמר מאחריותה. לבקשת פקידת הסעד היא חתמה על מסמך המאשר את הסכמתה כי תמר תועבר למרכז חירום.

"לתומי חשבתי שפקידת הסעד מעבירה את תמר למרכז חירום לנפגעות תקיפה מינית, כמו שביקשתי בעבר", מסבירה חוה את נסיבות החתימה על המסמך.

"אחרי שתמר התלוננה על עבירות מין, ביקשתי שיתנו לה טיפול פסיכולוגי, כדי שתוכל להתגבר על הטראומה. כשהתחיל החופש הגדול, ביקשתי מפקידת הסעד שימצאו לתמר מסגרת שתשב קייטנה עם טיפול פסיכולוגי. פקידת הסעד אמרה לי שהיא מצאה מקום טוב לתמר, וביקשה שאחתום על אישור שבו אני מסכימה להעביר אותה למרכז חירום. שמרתי על קשר טלפוני עם תמר וביקרתי אותה במרכז, אבל אין שם שלט שחושף את אופי המקום, כי מדובר במוסד לקטינים. רק אחרי חודשיים נודע לי במקרה שבמקום הזה נמצאים ילדים בעם בעיות לאימות וסמים, ממשפחות מצוקה.

התברר לי שהיה דיון בבית המשפט, מבלי שזומנתי. האדם הכי יקר בחיי נלקח ממני מבלי שניתנה לי אפשרות להתגונן, להילחם. פקידת הסעד הוליכה אותי שולל, והחתימה אותי במרמה. הרי אם היא פעלה באופן חוקי, למה היא היתה צריכה את ההסכמה שלי? היא ידעה שרק במקרים קיצוניים מאוד בית המשפט מוציא ילדים מרשות הוריהם, וזה לא היה המקרה. פקידת הסעד היתה נחושה להוציא את תמר מהבית, והיא ידעה שבלי הסכמה שלי היא לא תצליח".

תוקף הצו הוארך מפעם לפעם. חוה נעדרה מהדיונים. גורמי הרווחה ציינו כי זימנו אותה. חוה מכחישה.

גורמי הרווחה וגורמי הטיפול במרכז החירום בפנימייה טענו שחוה התלוננה על מדריך שביצע עבירות מין בבתה, שחוה מרבה להתלונן על אופן הטיפול בבתה ועל תנאי השהות במקום, ושהיא אינה משתפת עימם פעולה.

חוה טענה כי תלונותיה מבוססות על טענות בתה. חוות דעת פסיכולוגיות על אודות תמר תמכו חלקית בטענות האם, וכן בטענות גורמי הטיפול.

כך למשל, חוות דעת של מרכז החירום מאבחנת: תמר הינה ילדה בוגרת. היא משתדלת ליהנות, אולם ניכרים בה עצב ודיכאון מסוימים. תמר חשה שלא בנוח עם גופה. חששה להתקלח, נלחצה שלא יציצו או יראו לה. יש לה סיוטים בלילה והיא חולמת ששני ילדים מתעללים בה מינית.

העובדת הסוציאלית במרכז החירום ציינה שתמר רוצה להישאר בפנימייה אך מביעה געגועים לאמה. היא המליצה על "המשך הקשר עם האם, מתוך מגמה לבחון בעתיד את חזרתה הביתה".

במקביל, חוות הדעת התריעו על השפעתה השלילית של חוה על תמר.

פסיכולוג קליני של מרכז החירום: "תבנית היחסים בבית הזינה עד כה את עולם החרדות והעצבות של תמר". הוא המליץ להותיר את תמר במסגרת חוץ ביתית, אולם הורה להקפיד על "שמירת קשר עם האם מתוך מגמה לבחון בעתיד את חזרתה הביתה".

בית המשפט שקיבל את חוות הדעת האלה ושמע לראשונה את טענותיה של חוה, האריך את תוקף הצו ונימק: "התרשמתי כי אמה של הקטינה מתקשה לאפשר לה להשתלב באופן תקין בפנימייה".

החלטת בית המשפט אינה מתייחסת למסוגלות של חוה לגדל את בתה.

ותמר? על רצונותיה ותחושותיה ניתן ללמוד מחוות הדעת לגביה. היא לא מבינה למה בגלל שהתלוננה על התעללות מינית, היא לא בבית. תמר סיפרה שבמרכז החירום לא כיף. לדבריה, קצת עצוב, בודד.

פסיכיאטרית נוספת שבדקה את תמר קבעה: יש חשש שאמה של תמר ממציאה דברים עליה, כדי לזכות בתשומת לב לעצמה. תמר לא מסוגלת לסרב לאמה, מחשש שהיא תיפגע ותמות.

המאבק רק מתחיל

חלפו כמה חודשים. בית המשפט הורה לחוה לעבור בדיקה פסיכיאטרית. בחוות הדעת הפסיכיאטרית נקבע: "חוה אינה סובלת ממצב פסיכוטי ואין ניכרים סימני התפתחוות מחלה נפשית פסיכוטית. יכולת השיפוט הכללית שלה תקינה, היא שפויה בדעתה ובת אחריות על מעשיה. היא סובלת מהפרעת אישיות פרנואידית, המנתבטאת בדפוסי התנהגות חשדנית, לא גמישה, רגשית, ללא יכולת מספקת לשמור על פרופורציות נכונות. הטיפול בקשיים התנהגותיים ורגשיים אלה הוא במישור פסיכולוגי, ולא במישור פסיכיאטרי קליני.

מצוידת בחוות הדעת פנתה חוה לשופט: "אמהות רבות מטופלות בטיפול פסיכולוגי. זו לא עילה להוציא את הילדה מהבית".

גורמי הרווחה טענו מנגד שהפרנויה מונעת מהאם להבין את צורכי בתה, ודי בהפרעת אישיות כזו להוות גורם שלילי בחיי הבת.

לפני חודשיים הורה בית המשפט לחוה לקבל טיפול פסיכולוגי. בד בבד האריך השופט את תוקף הצו שהוציא את הילדה מביתה למשך שנה.

עו"ד משה יצחק אודסיטשר, שהחל בשלב זה לייצג את חוה, ערער על ההחלטה. בשיחה שניהל לפני שבועיים עם תמר, היא אמרה לו:

"טוב לי בבית. אני לא רוצה להיות בפנימייה. אני לא אוהבת להיות שם. בבית ממש ממש יותר כיף. אני מתגעגעת לחברות שלי בשכונה. בפנימייה יש ילדה שמציקה לי והיא מרשה לעצמה לעשות דברים, להרביץ, לקלל. בבית, כשאני אצל אמא, אני לא מרגישה לבד. אני יורדת לשחק עם חברות. אני מאוד מתגעגעת לאחותי, ואני בקשר איתה. אני ממש מתגעגעת לאמא.

ביום שאני עוזבת את אמא וחוזרת לפנימייה אני עצובה מאוד ולא כל כך נעים לי. אני בוכה. אני כל יום מדברת איתה בטלפון, או שאמא מתקשרת אלי, או שאני מתקשרת אליה".

עו"ד אוסדיטשר הקשה: "אולי לא נעים לך להגיד לאמא שאת מעדיפה להיות בפנימיה ולכן את אומרת שאת רוצה לחזור הביתה?"

תמר: "לא. אני אומרת את זה מרצון. אמא בכלל לא בחדר. היא לא שומעת עכשיו את השיחה".

תמר כתבה לאמה: "אני לא רוצה לחזור לפנימיה".

גורמי הרווחה טוענים כי היא כתבה מכתב אחר שבו ביקשה להישאר בפנימיה. המאבק על תמר רק מתחיל עכשיו.


היא מרגישה כמו אלוקים - אתי אברמוב ומשה רונן - ידיעות אחרונות - 24 שעות - 7.9.2006

כל מי שרוצה למסור ילד לאימוץ או לאמץ ילד בישראל מכיר אותה. אבל לרבים מהם נשארו ממנה זכרונות כואבים. אלה בלאס, המנהלת הכל יכולה של השירות למען הילד, פורשת לגמלאות ומותירה אחריה שובל של טענות קשות. לא רק על הסגנון הקריר והבוטה, אלא גם על כך שהיא מעודדת הורים ביולוגים באופן מניפולטיבי לוותר על ילדיהם. "אנשים שרוצים לאמץ בוכים שנים בגללה", טוען הורה שנפגע. "במקום לעזור, היא מעדיפה להערים קשיים". בלאס, מצדה לא מבינה מה רוצים ממנה. העיקר שהיא לא תצטרך יותר ללכת עם מאבטחים...

;היא מרגישה כמו אלקים - אתי אברמוב ומשה רונן - ידיעות אחרונות - 24 שעות - 7.9.2006


משפטן הבקיא בתחום האימוץ: "במשך יותר מדי שנים היא הכריעה את עתידן של מאות משפחות. היא מוכנה לעשות מניפולציות ולהשתמש בשקרים כדי להצדיק את דרכה"

לאלה בלאס בכלל לא ברור מה יש לאנשים נגדה.

"נתתי מעל ומעבר. העבודה הייתה בעיני קודש קודשים", אמרה המנהלת שפרשה מהשירות למען הילד. כן, האישה שהותירה אחריה שובל של משפחות פגועות לא ממש יודעת למה היא חוטפת ביקורת קטלנית על תפקודה, מדוע כל כך הרבה אנשים רואים בה אויב, ולמה, בכלל, היא הייתה צריכה להסתובב עם מאבטחים עד לאחרונה.

13 שנה הייתה בלאס ראש השירות למען הילד, הגוף המטפל בכל נושא האימוץ בארץ, או בתוארה הרשמי "פקידת הסעד הראשית לאימוץ". אבל בשביל אלפי אנשים בישראל, בלאס היתה הרבה יותר מסתם פקידת סעד. בשבילם האישה הכל יכולה ממשרד האימוץ היתה דמות חורצת גורלות, כזו שאוחזת בכוחות מיתיים כמעט. היא יכלה, בהינף עט, לשנות את מסלול חייהם מקצה לקצה: היא זו שקבעה אם הם יהיו הורים. רבים מהם נשמו לרווחה כשעזבה.

נכון, אופי המשרה שלה הוא כזה שכל מי שנושא בה אוחז בכוח אדיר וחורץ גורלות, אלא שבלאס, לפי מקטרגיה, לקחה את הכוח הזה צעד אחד קדימה. את השירות למען הילד הותירה בלאס (כיום בת 70) כשהוא עמוס אויבים ומתנגדים. לא הרבה אנשים, כך נראה, בכו כשהיא סגרה את דלת המשרד בפעם האחרונה.

האישה שהתעקשה תמיד שהיא רוצה רק בטובת הילד, רצתה כנראה, קצת יותר מידי. זה לא רק הסגנון הבוטה וחסר הרגישות לו זכו הורים רבים מצדה, לטענתם. אם בשנותיה המוקדמות בתפקיד האשימו אותה מתנגדיה שהיא תומכת תמיד בהורים המאמצים, הרי שבשנים האחרונות היו כבר כאלה שטענו בפה מלא שבלאס מעודדת הורים ביולוגיים באופן מניפולטיבי לוותר על ילדם, רק כדי לספק את הביקוש האדיר.
"מדובר באישה שקיבלה מהמדינה סמכויות אדירות – יותר מסמכותו של כל שופט, אפילו בבית המשפט העליון – להכריע בלי הנמקה בגורלם של בני אדם"
טוען משפטן תל-אביבי.
"במשך יותר מדי שנים היא פסקה מה יהיה גורלם של מאות ילדים והכריעה את עתידן של מאות משפחות. היה בידיה כוח שקיים רק בידי אלוהים, ובמשך הזמן היא עצמה הרגישה שהיא נעשית אלוהים. יש בעובדת הסוציאלית הזאת מן תחושה צדקנית שהיא מבינה הכל יותר טוב מאחרים.
היא מדברת תמיד בשם 'טובת הילד', ומאמינה שהיא יודעת בדיוק מהי טובתו של כל ילד. כשהיא נתקלת בדעות אחרות היא מבטלת אותן, ומוכנה לעשות מניפולציות ולהשתמש בשקרים – שנראים בעיניה שקרים לבנים – כדי להצדיק את דרכה".
חותמת גומי

הויכוח על כוחו של השירות למען הילד לא חדש, אבל נראה שמעולם לא היו לגוף הזה פנים בוטות ומוחצנות כל כך כמו של אלה בלאס. מתנגדיה טוענים גם עכשיו שהיא הרחיבה את גבולות סמכותה הרבה מעבר לראוי. הכעס האדיר כלפיה, הן מצד הורים ומאמצים והן מצד הורים ביולוגיים, הביא להחלטה להצמיד אליה מאבטחים באופן קבוע.

"היא אישה חזקה מאוד", אומר עו"ד משה בראון, שטיפל בתיקי אימוץ רבים. "לזכותה אני יכול לומר שהיא מומחית גדולה בתחום שלה ויודעת להגן על עמדותיה, אבל במשך השנים נוצרת זהות גמורה בין אלה בלאס לבין הגוף שהיא עמדה בראשו, השירות למען הילד. למעשה השירות הוא אלה בלאס ואלה בלאס היא השירות.
מצד אחד הארגון הזה לוקח ילדים מההורים שלהם, ומצד שני הוא משרת משפחות שלוחצות לקבל ילדים לאימוץ. מופעל עליהם לחץ בלתי פוסק לספק סחורה, להמציא ילדים לאימוץ. זה יוצר אצלם תיאבון גדול להוציא ילדים ממשפחות הביולוגיות שלהם.
אלה בלאס ניהלה, למעשה, סוכנות אימוץ.
השירות למען הילד היה אמור להיות נייטרלי ומקצועי, אבל בכל תיק הם בעצם ייצגו את המשפחה המבקשת את האימוץ, ותמיד הם היו נגד ההורים הביולוגיים.
היה קשה מאוד לבחון את הבחירות וההחלטות שלהם, מכיוון שהכל נשמר בסוד והם נידבו כמה שפחות מידע לצד השני. את כל הדברים האלה בלאס פיתחה לדרגת אומנות".
רבים ההורים שמלקקים עד היום את הפצעים שנותרו מהמפגש עם בלאס. לא מעט הורים ביולוגיים טוענים שההתנהלות הדורסנית והמניפולטיבית שלה הייתה הסיבה היחידה להוצאת הילדים מחזקתם.
קחו לדוגמא את איציק מליק, תושב ראשל"צ, ששתי נכדותיו נחטפו מבית אמם ונמסרו לאימוץ, שהחליט לפתוח במאבק אישי נגד מנהלת השירות. בשנים האחרונות הוא נוסע בדרכים עם מכונית מכוסה בשלטי מחאה נגד בלאס, ובמערכת הבחירות האחרונה הוא אפילו הקים מפלגה "נגד חטיפת ילדים".
בימים האחרונים היה מליק עסוק בצעדת מחאה נגד גורמי הרווחה, מלטרון לירושלים. מבחינתו, ברור לגמרי מי האשם העיקרי במקרה שלו.
"צריך לעמיד לדין את אלה בלאס, כי היא הבוסית של כל פקידות הסעד", הוא אומר בכעס.
"בית המשפט הפך להיות חותמת הגומי שלה. כשחטפו את הנכדות שלי מחזקתה של בתי, לא הבנתי את הצעד שלהם. אני אדם מוכר, איש עסקים מכובד, ופשוט גנבו לי את שתי הנכדות.
קבעתי פגישה עם אלה, הצגתי לה את כל משפחתי, הראינו לה שלא מדובר בפושעים או בנזקקים ואפילו הזמנו אותה אלינו הביתה. היא אמרה 'אני אשקול'. היא לא באה מעולם.
בעניין החזרת הנכדות החטופות היא אמרה:
'כל דבר בעתו'.
אז עוד התרשמתי שיש לה אוזן קשבת, שהיא שומעת אותך, מתעניינת. היא אפילו השאירה את מספר הטלפון שלה ואמרה שאם אני צריך עזרה, שאתקשר. היא נתנה לי להרגיש שיש למי לפנות, אבל כשפניתי אליה אחר כך, היא פשוט אמרה ש'בית המשפט יחליט'".
אבל לא רק ההורים הביולוגים שבאו במגע עם בלאס יוצאים נגדה. לא מעט זוגות שהגיעו אליה בתקווה לאמץ ילד מתלוננים עכשיו שזכו ליחס קר ומזלזל. יוסי, ממרכז הארץ, מנסה לאמץ ילד כבר ארבע שנים. לאחרונה, אחרי שהתייאש מהשירות למען הילד, החל בהליכים לאימוץ בחו"ל. "היה חוסר שיתוף פעולה כמעט מוחלט מצד השירות", הוא טוען. "בסופו של דבר שאלתי: אתם רוצים לעזור לי לאמץ ילד או לא? אני התרשמתי שיש להם המון מרווח פעולה שהם לא מיישמים בשטח, ובמקום זה הם מעדיפים להערים קשיים. אנשים שרוצים לאמץ בוכים שנים בגלל העינוי שהם נאלצו לעבור אצל אלה".
"אלה הצטיירה כיצור דמוני, אדם שנושא בתפקיד חורץ גורלות", אומר גורם בכיר בתחום האימוץ. היו נגדה המון טענות על קור ועל ניכור, אי הבנות ובירוקרטיה אינסופית. הדעה הרווחת היא שכל תיקי האימוץ בחו"ל נולדו בעקבות אלה בלאס.
– אבל מה לעשות שיש בארץ הרבה פחות ילדים מזוגות שרוצים לאמץ?
זה נכון שהיא לא יכלה להמציא ילדים לאימוץ כשאין, אבל אין סיבה שאנשים ייצאו ממנה מושפלים, ללא הקלה או תקווה.
יכול להיות שהיא ניסתה למשוך תקופה עד שיגיעו הילדים, אבל זה יצר תדמית של אטימות. תמיד זה הסתכם בטפסים, תלך לפה, תבוא לשם, תחתום. בינה לבין ההורים עמדה חומה של ניירת. הם, שנמצאים במצב כה עדין ורגיש, הרגישו שלא מטפלים שם בבני אדם. אני לא חושב שהיא אדם רע, היא פשוט היתה שחוקה, שעשתה את עבודתה באופן אוטומטי.
מה לעשות שבנושא של ילדים ואימוץ אין אוטומטיות.
כל מקרה הוא עולם ומלואו.
היא תמיד אמרה להורים: 'מה בוער לכם, יש זמן'. דברים שריסקו אותם. לזוגות שחיכו וחיכו עד שעברו את הגיל המתאים לאמץ, היא דיברה בעלבונות. היתה בה חוסר הבנה לאומללות.

בדלתיים סגורות

אמו הביולוגית של "תינוק המריבה": "כשהיינו צריכים להיפרד מהילד, אלה עשתה את זה עבורנו לסצינה הכי קשה בעולם. היא התנהגה כאילו אנחנו רוצחים".

התיק המתוקשר ואולי גם הסבוך ביותר בו עסקה בלאס במהלך שנותיה בשירות, היה זה שנודע בשם "פרשת תינוק המריבה". במקרה שריתק את המדינה כולה, כזכור, מסרו זוג הורים את תינוקם לאימוץ, אולם זמן קצר לאחר שהועבר למשפחה חדשה, התחרטו על ההחלטה. השניים פנו לאלה בלאס, אך זו הבהירה להם שהתינוק יישאר בידי הוריו המאמצים.

בני הזוג עתרו לבית המשפט בבקשה להחזיר להם את בנם, ואחרי משפט ארוך ומתוקשר החליט במאי 2005 בג"ץ, בעידודה המאסיבי של אלה בלאס, להשאיר את התינוק אצל המשפחה המאמצת.
"מדובר באישה שעושה טובה שהיא עובדת, וכל האנשים שבשירות פועלים בלי שום אהדה לנושא";
טענה האם הביולוגית.
"כולם התנהגו אלי בצורה זוועתית, הסתכלו עלי כאילו שאני פושעת. הכי כאב לי שכשנגמר הסיפור והיינו צריכים להיפרד מהילד, אלה עשתה את זה עבורנו לסצינה הכי קשה בעולם. היא התנהגה אלינו כאילו אנחנו רוצחים.
אני רציתי ליהנות מהדקות האחרונות שלי עם הילד שלי, אבל היא פחדי שאני ובעלי נברח איתו. אנחנו היינו הגונים לכל אורך הדרך, אבל היא שמה את כל אנשי הביטחון עלי. תהיי קצת בן אדם, הרי גם את אמא".
– כשמסרת את הילד לאימוץ ראית אותה?
"לא. אלה נכנסת לתמונה רק שהדברים מתחרבשים לה בתוכנית. עד שלא נכנסה תקשורת לתמונה, היא לא נזכרה להגיע. אין לה לב. המקום שהיא נמצאת בו הוא הכי קרוב לאלוהים, אבל היא עצמה הכי רחוקה מאלוהים".
"לדעתי פרשת 'תינוק המריבה' היא רק קצה הקרחון  בהתנהלות השירות למען הילד בראשות אלה בלאס במשך השנים", אומר עו"ד משה לוי, שייצג את ההורים הביולוגיים בפרשה.

"לא יעלה על הדעת שבמערכת מנהל ציבורי מתוקנת, במדינה דמוקרטית, תאויש משרה כל כך רמה על ידי פקידת ציבור שאין מעליה שום ביקורת.
היא ניהלה מערכת שפעלה במחשכים, תחת כסות של דלתיים סגורות, והמשמעויות הן ברורות".
בלאס עצמה מעדיפה בשלב זה להישאר כמה שיותר רחוק מאור הזרקורים. בימים האחרון היא יושבת בביתה המפואר ברמת השרון ועסוקה, לדבריה, בעיקר במנוחה.
"הייתי מנהלת של שירות קטן, הכי קטן במשרד. אז מה אם פרשתי?, היא אומרת, "הגעתי לגיל זיקנה, פרשתי ביום ההולדת שלי אחרי המון שנים בשירות הציבורי, אחרי עבודה קשה שבה השקעתי המון וחשבתי שזה ראוי לפנות את המקום למישהו שיחליף אותי ויכניס רוח חדשה ומקצועית. הפכתי לאדם פרטי ואני לא מתראיינת. זו ההחלטה שלי. אני מודה לאל שהיה בי את הכוח לקום ולצאת כשאני עוד צעירה. פרשתי מבחירה, בראש צלול, כדבר מתוכנן. נתתי מעל ומעבר וזכותי לפרוש ולהיות אזרח ככל האזרחים במדינה".
– אומרים שבמקרים רבים בהיית בוטה, שהפגנת אטימות וחוסר רגישות. נעשה לך עוול?
"אני לא מרגישה עוול. עבדתי קשה כל חיי והיום אני אדם פרטי, לאחר שבמקצועיות ובשיקול דעת אני מפנה את המקום ואת הבמה למחליפתי אורנה הירשפלד.
אורנה הירשפלד נכנסה לתפקיד וכל העול עליה, והיא צריכה לבנות את עצמה ולא צריך לשפוט אותה לפי מה שמאדיר את שמי. זה לא במקום, זה לא רלוונטי. בכלל, היו דווקא הרבה שאמרו שתחום הרגישות היה הצד החזק אצלי".


מעון הזוועות - תלונות על התעללות קשה בנערים המעון מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה - ידיעות אחרונות, אני אדינו אבבה ודוד רגב ,  20.08.2008

נערים שברחו מהמעון טוענים כי נכלאו ימים בצינוק ונשלחו לבידוד למשך שבועות. "הם אוהבים לרסק לנערים את האישיות", טוענת מורה שלימדה אותם.

ממעון הנוער מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה נשקף נוף מרהיב: מצד אחד רואים את הים ומצד אחר את שרידיו של מבצר עתיק. אלא שעל פי עדויות שהגיעו ל"ידיעות אחרונות", בין כתליו של המעון לנוער עבריין מתרחשים לכאורה דברים מזעזעים. 

העדויות מתארות התעללויות פיסיות ונפשיות בנערים החוסים: הם נכלאים בצינוק שעות ארוכות ובחדרי בידוד למשך שבועות, אנשי הצוות משפילים, מקללים ומאיימים עליהם. נשמעה גם טענה שנותנים להם תרופות הפגעות בערנותם. "זה מעון זוועות. צריך לסגור אותו. אסור שיהיה מקום כזה". אומר אחד הנערים ששהה במקום וברח...

לקריאת המשך התחקיר הקלק כאן




מנהלי מוסד מצפה ים של משרד הרווחה הכניסו נער חוסה לצינוק והתעללו בו , שאול פרץ , ידיעות אחרונות , 10.08.93

"אחר הצהריים הוציאו אותי מהצינוק ולקחו אותי לחדר האוכל. לפני שהספקתי לדבר, היכה אותי המנהל בפנים, הפיל אותי לריצפה והחל לחנוק אותי. סגנו בעט בי בגב והיכה אותי".

כך מתאר נער בן 16 וחצי מהמוסד לנערים חוסים  "מצפה ים" בהרצליה, הטוען כי נפל קורבן להתעללות. על פי החשד התעללו בו מנהל המוסד, משה כהן, ושני סגניו, שלמה הלחמי ויצחק בטש.
השלושה הכחישו במשטרת הרצליה, כי היכו את הנער. לדבריהם הנער השתולל בחדר האוכל והם נאלצו "להצמידו לריצפה".




תובעת מיליונים ממשרד הרווחה ומכון "סאמיט שירותי אומנה": "לא האמנתם שמשפחת האומנה מתעללת בי" - נעם ברקן -  ידיעות אחרונות - 10.07.2012

תושייתה של ילדה בת 12, שנמסרה למשפחת אומנה, שמה קץ להתעללות: היא תעדה את האב האומן פוגע בה מינית. עכשיו היא תובעת את הרשויות

תביעה יוצאת דופן הוגשה אתמול לבית הדין המחוזי בתל אביב. נערה בת 17 תובעת ממשרד הרווחה ומ"מכון סאמיט שירותי אומנה" יותר מ- 14 מיליון שקל בטענה שסרבו להאמין לתלונתה כי האב האומן שלה מתעלל בה מינית, והפקירה אותה חודשים ארוכים במשפחת האומנה, תחת מרותו ונתונה פגיעתו...

לקריאת המשך הכתבה הקלק כאן

תובעת מיליונים ממשרד הרווחה ומכון "סאמיט שירותי אומנה": "לא האמנתם שמשפחת האומנה מתעללת בי" - נעם ברקן -  ידיעות אחרונות - 10.07.2012




רשויות הרווחה תולשות ילדים מביתם ומשפחתם בדלתיים סגורות ללא ראיות ומפקירות אותם במוסדות סגורים לאורך שנים, תוך סימומם בסמים פסיכיאטריים כדי להוזיל עלות החזקתם. השבר וההרס נגרם לא רק וילדים ומשפחתם אלא גם למשפחות אחרות ולחברה כולה. הרצחה של מעיין ספיר בוצע ע"י נער שהופקר וסומם ע"י משרד הרווחה והפך לרוצח מסוכן. יום לאחר רצח מעיין ספיר טשטש משרד הרווחה את נסיבות הרצח בכך שהעלים כל תיקי הרווחה של הנער הרוצח.

תחקיר "7 ימים" - התיק הנעלם - מאת מרב בטיטו - ידיעות אחרונות - 1.5.2009

המדינה סערה כשמעיין ספיר בת ה- 15 נרצחה ע"י נער בן 16 ממעון "מצפה ים" של משרד הרווחה. עכשיו חושף "7 ימים" את מה שקרה במוסד הסגור בשבועות שקדמו לרצח. הכדורים הפסיכיאטריים שהנער סרב לבלוע, ניסיון הבריחה, ההחלטה לשררו ביום הרצח, התיק הרפואי שנעלם והחורים השחורים בחקירה...

לקריאת התחקיר השלם הקלק כאן

תחקיר - התיק הנעלם - מאת מרב בטיטו - ידיעות אחרונות - 1.5.2009




דוח: טיפול לקוי של רשויות מקומיות בפנימיות לילדים חוסים - אור קשתי - הארץ - 24.11.1995

"ראשי הרשויות המקומיות בהן נמצאות הפנימיות, אינם רואים את הילדים כשייכים לקהילתם מבחינה חברתית וחינוכית. התוצאה היא בידוד וניכור הפנימיה בקהילה, וחוסר יכולת להיעזר בשירותים של היישוב". כך נכתב בדו"ח סיכום של יום עיון שערכה "המועצה לילד החוסה" לפני כמה שבועות, שהוגש ליו"ר ועדת החינוך של הכנסת, ח"כ דליה איציק.

ביום העיון, שנערך בשיתוף משרד החינוך ומשרד הרווחה, השתתפו מנהלי פנימיות מכל רחבי הארץ. הדוח מסכם את הבעיות עליהן הצביעו המנהלים והגורמים הממשלתיים. מהדוח עולה תמונה קשה של מצבם החינוכי של ילדים בפנימיות. בראש הבעיות המערכתיות שהועלו נכתב כי "בתי הספר המיוחדים שבפנימיות אינם שייכים לרשות המקומית ונחשבים כבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים. הרשויות השולחות ילדים לפנימיות שמחוץ להן סבורות שבכך הסתיים תפקידן ואינן ממשיכות ללוותם".

בעיה אחרת שהעלו מנהלי הפנימיות היא של "אי קליטה של ילדי הפנימיות בבתי הספר של היישוב, בטענה שהאיזון הדמוגרפי יופר. ראשי הרשויות, הורים ומורים טוענים למחסור במשאבים ובכלים הדרושים להתמודד עם ילדי הפנימיות".

בעיה נוספת היא שצוות הפנימיה והצוות החינוכי בישוב מנותקים, או לא עובדים בשותפות ובמעורבות נכונות. כתוצאה מכך לומדים ילדים בחינוך המיוחד בפנימיה, גם אם הם מתאימים לחינוך הרגיל.

משתתפי יום העיון הצביעו גם על מחסור במסגרות המשך לבוגרי פנימיות טיפוליות, ומחסור בתוכניות אשר יכשירו אותם לשילוב עם חבריהם לכיתה הגרים עם משפחותיהם. "אין מענה מתאים לילדי הפנימיות בבתי הספר הרגילים מבחינת הכשרת המורים, המנהלים והמפקחים, וכן מבחינת כמות שעות הלימוד המוקצבות להם", נכתב בדוח.

עובדה חמורה אחרת היא, שעל פי דיווחי המנהלים ומשתתפי יום העיון האחרים "מובאים ילדים לוועדת השמה לחינוך המיוחד בשל חוסר במשאבים ובכלים בחינוך הרגיל, ולאו דווקא צורך הילד בחינוך מיוחד". לעתים כופים על ילדים אבחונים פסיכולוגיים שאינם מתאימים, ועל כן תוצאותיו ידועות מראש. האבחון אינו מסייע לקביעת תוכנית טיפולית לילד.

עוד נכתב, כי ילדים בעלי בעיות התנהגותיות שונות מושמים בכיתת חינוך מיוחד אחת והאינטרקציה ביניהם הרסנית. בית הספר של החינוך המיוחד, בכוונה טובה, מנמיך את הדרישות מן הילדים עד למינימום, ויוצר עבורם מציאות מדומה.

הדוח מתייחס גם לדיון שנערך בוועדת החינוך של הכנסת, ושהוקדש לנושא הנשירה ממערכת החינוך. בישיבה אמר מנכ"ל משרד החינוך כי המשרד בדק את מצב נשירתם של הילדים החיים בפנימיות שבפיקוח משרד החינוך, וכי בפועל נמצאו רק בני נוער מעטים שנשרו מלימודיהם.

מדברים אלה ניתן להבין כי נבדקו כלל הילדים בפנימיות ולא כך היא. ב- 7 הפנימיות לילדים עד גיל 14 שבפיקוח משרד החינוך חיים כ- 750 ילדים. עוד למעלה מ- 8,000 ילדים בגיל חינוך חובה חיים בכ- 70 פנימיות שבפיקוח משרד הרווחה. נתון שפורסם לאחרונה על ידי הג'וינט מדווח על 15,000 ילדים עד גיל 14.

עוד נכתב בדוח כי הילדים מקופחים גם מאחר ואינם שייכים מבחינה לימודית לכל רשות מקומית. בתי הספר שבפנימיות אינם מקבלים תקציבים ממפעל הפיס, כך שהקיפוח הוא כפול ומכופל.

לקריאת המשך הכתבה הקלק כאן


קישורים:

משרד הרווחה מחריב חיי הילדים בפנימיות ומתנער מאחריות - הכתבה "פנייה למבקר: מי אחראי לשלומם של ילדי הפנימיות?" , יובל גורן | 18/3/2013 - לאחר שמדריך הורשע באונס נער בפנימייה, ניסתה המועצה לשלום הילד לברר איזה גוף ממשלתי אחראי על תפעול המוסד ועל שלום הילדים בו - אך ללא הצלחה משרד הרווחה: "הנושא באחריות משרד החינוך" משרד החינוך: "זו אחריותו של משרד הרווחה"...


ילדים החוסים בפנימיית אשלים בדרום מתלוננים על אלימות מצד מדריכים - מרב שרי - הארץ - 31.03.98

אב לשלושה ילדים החוסים בפנימיית "אשלים" בדרום הארץ, התלונן שילדיו סובלים מאלימות בפנימייה. בבדיקה התברר כי אלימות של צוות הפנימייה נגד ילדים אינה תופעה חד פעמית.
באחרונה איים האב בהתאבדות, לאחר שאחד מילדיו סיפר לו, בעת ביקור, שהמדריך מכה אותו. האב סירס תחילה להחזיר את ילדיו לפנימייה. הוא סיפר כי התלונן בשירותי הרווחה, אבל הם לא התייחסו אליו....

לקריאת המאמר המלא הקלק כאן

ילדים החוסים בפנימיית אשלי בדרום מתלוננים על אלימות מצד מדריכים - מרב שרי - הארץ - 31.03.66
ילדים החוסים בפנימיית אשלי בדרום מתלוננים על אלימות מצד מדריכים - מרב שרי - הארץ - 31.03.66


כשלוקחים לך את הילד - ידיעות אחרונות - יפה נבו - 21.10.1998

הם אוהבים את ילדיהם, משתדלים לגדל אותם טוב ככל האפשר - אבל המדינה מחליטה להפקיע מרשותם את הילדים ולמסור אותם לאימוץ. שני סיפורים עצובים מהחיים - כולל נמוקי המערכת, ההיבטים המשפטיים ודמעות ההורים, שרק רוצים את הילד שוב בבית. 

לקריאת המאמר השלם הקלק כאן

כשלוקחים לך את הילד - ידיעות אחרונות - יפה נבו - 21.10.1998
כשלוקחים לך את הילד - ידיעות אחרונות - יפה נבו - 21.10.1998


.


אחרי 5 חודשים לקחו לנו את הילד - ידיעות אחרונות - אור הלר - 26.10.2000

"עטפנו את בננו באהבה, והם פשוט קרעו אותו מזרועותינו". האב קצין לשעבר בצנחנים, והאם, מורה המסיימת תואר שני, הוכרזו "בלתי כשירים להיות הורים". כיוון שאושפזו בעבר בבית חולים פסיכיאטרי. משרד הרווחה: ההחלטה מבוססת על חוות דעת מקצועית, שופט דחה את ערעורם וקיבל את עמדתנו.

טיפולי ההפריה של בני הזוג, היום בשנות החמישים לחייהם, לא הצליחו. השירות למען הילד פסל אותם בשל "עברם הפסיכיאטרי": האב אושפז לפני 30 שנה בשל משבר בחייו והאם לפני שלוש שנים, לאחר שהתברר לה כי לא תוכל להרות.

"אנחנו קוראים לשירות למען הילד להחזיר את התינוק שלנו. הלב שלנו קרוע. אנחנו אוהבים אותו ודאגנו לו היטב. להורים אחרים שעשו אותו דבר לא לקחו את התינוק. גם לנו מגיע ילד - ואנחנו רוצים את הילד הזה."

כך מתחנן זוג הורים מצפון הארץ, שאימץ ילד מפונדקאית שהגיעה ארצה במסגרת הסכם פונדקאות.

ביום חמישי הגיעו פקידי סעד לבית הזוג בישוב קטן בצפון הארץ, ולאחר חמישה חודשים שבהם גידלו את בנם התינוק, הוא נלקח מהם על ידי השירות למען הילד. התינוק ימסר למשפחה אחרת לאימוץ בהליך חוקי.

"קשה לנו לישון בלילה. אנחנו מאוד מתגעגעים אליו. קשה לנו להיכנס לחדר שלו שבו כל הצעצועים והבגדים. כל החיים כיבדנו את החוק. אנחנו אנשים ישרים והגיע הזמן שיילכו גם לקראתנו. אנחנו לא עבריינים. בסך הכל גם אנחנו רצינו תינוק", אמרו אמש בני הזוג השבורים.

האב והאם נמצאים בתחילת שנות החמישים לחייהם. האב, קצין צנחנים לשעבר, עובד כעת במפעל, האם מורה המסיימת תואר שני.

אמש סיפרה: "זה היה החלום שלי, שיהיה לי ילד. עברתי טיפולי פוריות הרבה שנים ולא הצלחתי להרות, וכשאתה רוצה להיות הורה, אתה מוכן לעשות הכל בשביל זה". לאחר שלא הצליחו להרות, ניגשו בני הזוג לשירות למען הילד, וביקשו לאמץ, אולם השירות קבע שהם פסולי אימוץ בשל "עברם הפסיכיאטרי".

האב אושפז בביה"ח הפסיכיאטרי לפני 30 שנה בשל משבר בחייו והאם אושפזה לפני שלוש שנים לאחר שהתברר לה כי לא תוכל ללדת.

בצר להם, פנו בני הזוג לעו"ד העוסקת בנושא פונדקאות. עו"ד כעת החשודה העיקרית במשטרה בפרשת ייבוא צעירות מרוסיה ואוקראינה לשם פונדקאות, שנחשפה. בטרם הסכימה עו"ד לשדך לזוג צעירה רוסיה שתוליד להם ילד, הפנתה אותם עו"ד לעובדת סוציאלית, שקבעה כי הם כשירים להיות הורים, ולמשטרה שהעניקה להורים תעודת יושר.

האב: "אני מבקש שיגלו איתנו רוחב לב וינסו לבטל את האיסור שחל עלינו לאמץ. הוכחנו בחמשת החודשים האחרונים שבהם אנחנו מגדלים את הילד שאנחנו מתאימים להיות הורים. השירות למען הילד טירפד לנו את המסלול החוקי, ונאלצנו לפנות למסלול פונדקאות".

לפני חצי שנה שכרו את שירותיה של רוסיה בת 23 לביתם, ולפני חמישה חודשים נולד התינוק. בני הזוג, בני משפחתם וחבריהם שמחו מאוד. אך השמחה הגדולה הסתיימה באיבה ביום חמישי. האב: "הפונדקאית נכנסה הביתה חצי בוכיה ובקושי אמרה שלום. החזקתי את התינוק על הידיים, גמרתי להחליף לו חיתול. פתאום נכנסו לבית שתי נשים. הם שאלו אותנו 'מי אתם?', אחת מהן הזדהתה כפקידת סעד ואמרה 'באנו לקחת את הילד'. מיד אמרתי לאשתי שאין טעם לנסות למנוע מהם לקחת את הילד, כי הן יחזרו עם המשטרה. משרד הרווחה החתים את הפונדקאית על טופס ויתור על הילד, למרות שהיא אמרה להם שהיא רוצה להשאיר אותו אצלנו. היא אמרה להם שהיא מכירה אותנו, שאנחנו מטפלים בילד היטב ושהיא רוצה להשאיר אותו אצלנו, אבל פשוט קרעו אותו מזרועותינו".

ההורים מיוצגים על ידי עוה"ד, אינם יודעים מה מה בגורלו של התינוק שגידלו. הם נמצאים בחרדה עמוקה.

"אנחנו קשורים לתינוק עמוקות. אנחנו אוהבים אותו, והוא אוהב אותנו. עטפנו אותו באהבה. אנחנו ממש באבל. אבל גדול. הכל נשאר כשהיה. המיטה, הצעצועים, הטיטולים. לא סידרנו שום דבר", אומרת האם. צריך לשבור את הסטיגמה שמי שהיה מאושפז פעם, פסול לכל החיים. זה נורא וזה גם לא אנושי".

משרד הפנים גירש את הפונדקאית והתינוק יועבר לאימוץ.

לדברי משרד הרווחה השירות למען הילד בדק את כשירותם של שני בני זוג ומצא שהם אינם כשירים כלל להיות הורים. השירות הסתמך על חוות דעת מקצועית של משרד הרווחה וכן על תסקיר העו"ס בישוב שבו הם מתגוררים. בנוסף לכך, ערעור שהגישו לבית המשפט לא התקבל.

Share this:


לקריאת המאמר השלם הקלק כאן





הסיוט של כל אמא - מעריב סופשבוע - דורית גבאי - 31.1.2003

תמר בת השבע וחצי התלוננה ששלושה אנשים תקפו אותה מינית. רשויות הרווחה השתכנעו שאמה של תמר סובלת מהפרעת אישיות פרנואידית ומדרבנת אותה להתלונן על עבירות מין. אחר כך הוציאו אותה מהבית. האם טוענת שבתה נלקחה ממנה שלא בצדק. שנתיים אחרי תמר רוצה לחזור לאמא, אבל המדינה לא מרשה.


במרכז הסיפור הסבוך הזה ניצבת תמר (שם בדוי), בת תשע וחצי. למרות גילה הצעיר, סיפור חייה מורכב ועגום. לפני שנתיים התלוננה כי נאנסה. החשוד הכחיש. בבדיקת פוליגרף הוא נמצא דובר שקר, אך תיק החקירה נסגר מחוסר אשמה. מנגד הורה בית המשפט להוציא את תמר, בת למשפחה חד הורית, מביתה ולהעבירה לפנימייה. "יש חשש שאמה של תמר משפיעה עליה להתלונן על התעללות מינית", מתריעים גורמי הרווחה. "תמר מנסה לרצות את אמה".

האם, חוה (שם בדוי), מנהלת מאבק על בתה. "את תמר הוציאו מהבית במרמה. היא כל הזמן שואלת אותי: 'אמא, למה את נותנת להם לקחת אותי? למה את לא מחזירה אותי הביתה?'".

ותמר? מה היא רוצה? במהלך חופשה בביתה, לפני שבועיים, אמרה לעורך הדין המייצג את אמה: "בבית ממש כיף לי. אני רוצה לחזור הביתה".

האם מתלוננת במשטרה

לפני כשנתיים התריעה המורה של תמר באסיפת הורים: "תמר בעננים. היא מרחפת. לא מרוכזת".

תמר אובחנה בעבר כאינטליגנטית ברמה גבוהה, חכמה, בוגרת, בעלת פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה, ובאבחון שכלי נקבע כי יש לה איי.קיו 121. גם למורה היה ברור שהבעיה אינה נובעת מקשיי לימוד.

"המורה אמרה לי: 'תשמעי, הבת שלך בזמן האחרון מרחפת'", מספרת האם חוה. "חשבתי שתמר עייפה, כי היא היתה צופה הרבה בטלוויזיה, משחקת במחשב. אמרתי לה: 'תמר, מהיום אין טלוויזיה'. אבל היא נלחמה ואמרה: 'לא, אמא, אל תקחי לי את הטלוויזיה. זה בגלל משהו אחר שאני לא יכולה לספר'. היא סירבה לדבר על זה בנוכחות המורה".

בדרך הביתה היא שיחקה בגן השעשועים שבקירבת בית הספר. כשראיתי שהיא רגועה, שאלתי: 'מה מציק לך?', ואז היא סיפרה לי שאברהם (שם בדוי) נהג ההסעות שמסיע את הילדים מבית הספר הביתה, אנס אותה. היא סיפרה שאברהם נהג להפחיד את הילדים בהסעה ולהוריד את השיניים התותבות שלו. היא אמרה: 'אמא, הוא אמר לי שאם אוריד את המכנסיים, הוא ייתן לי ממתקים'.

"תמר סיפרה לי שהנהג היה מכריח אותה לעמוד לידו. היא אמרה לי: 'אמא, הרגליים היו כל כך כואבות לי, אבל הוא היה מכריח אותי לעמוד לידו בנסיעה. פעם אחת הוא הפך לי את כל התיק, זרק לי הכל, ואיים עלי. הוא הביא סכין ושם לי בגרון. הוא הביא חרב והצמיד לי לגרון ואמר שאם אני אספר למישהו, הוא יהרוג אותי ויזרוק אותי מהאוטו. הוא היה גם מגן עלי. כשילדים היו מציקים לי, הוא היה מפחיד אותם שיש לו שיניים תותבות'. תמר סיפרה על תגובות פיזיולוגיות במהלך ההתעללות המינית. מאיפה ילדה בגילה יודעת דברים כאלה אם לא ראתה אותם?".

חוה פנתה מיד למשטרה ושחזרה בפני החוקרת את כל מה שסיפרה לה בתה זמן קצר קודם לכן. תמר אף נחקרה על ידי חוקרת נוער.

"זה היה ממש מיידי. חזרנו מאסיפת ההורים אחר הצהריים, ישבנו בגן השעשועים, תמר סיפרה לי הכל, ובשעה שמונה בערב בערך היינו בתחנת המשטרה", משחזרת חוה.

בתחנת המשטרה, כשהמתנו לחוקרת, תמר כל הזמן אמרה לי: 'אמא, תודה רבה לך שהצלת אותי', 'אמא, את יודעת, אברהם אמר לי שאם אני אספר למישהו, אני חייבת להגיד לו למי סיפרתי. אני חייבת לספר לו מחר שסיפרתי לך'.

"היה לי ברור שגם אם תמר לא תיסע עוד בהסעה, אני לא שולחת אותה למחרת לבית הספר. פחדתי שהיא איכשהו תגיד למישהו שהתלוננתי במשטרה נגד הנהג.

"אני חושבת בדיעבד, איך תמר היתה קמה בבוקר ומתחננת: 'אמא, בבקשה, אני לא רוצה ללכת לבית הספר, רק היום לא'. לא ידעתי שהיא עברה אז סיוט גדול, והכרחתי אותה להתלבש מהר, כי עוד מעט ההסעה מגיעה. באותה תקופה היו לה סיוטים בלילה, בתדירות גבוהה. היא היתה קמה באמצע הלילה ואומרת: 'היה לי חלום בלהות'. הייתי מרגיעה אותה. אף פעם היא לא זכרה על מה חלמה".

תיק החקירה נסגר

הנהג הכחיש במשטרה את החשדות: "זה לא נכון. לא היה לי איתה שום מגע פיזי, אפילו לא נגיעה".

בחקירתו אישר הנהג כי לעיתים תמר נותרה עימו לבד במיניבוס, שכן ביתה הוא התחנה האחרונה במסלול ההסעה. הוא התייחס לטענות נגדו והסביר: "בהסעות תמר באה אלי בוכה שמרביצים לה. אמרתי לה שתשב מאחורי. במידה שאין מקום במושב מאחורי, היא יושבת במדרגה לידי. כשהיא יושבת לידי, אני צועק עליהם שיעזבו אותה".

החוקרת: "יש לך שיניים תותבות?"

הנהג: "כן, כשאני צועק על הילדים הן נופלות לי, והילדים יודעים שיש לי שיניים תותבות. הפלטה העליונה, כשאני צועק, עפה לי, וככה הילדים גילו את זה".

הנהג הביע מיוזמתו נכונות להיחקר בפוליגרף. לאחר שנבדק שאלה החוקרת: "על פי בקשתך נבדקת במכונת אמת, ויצאת דובר שקר. יש לך הסבר לכך?".

הנהג: "מאוד התרגשתי. הרגשתי סחרחורת ואני מרגיש רותח מבפנים, במיוחד שהחוקר שאל אותי שאלות כאלה. לא נגעתי בילדה, לא בכוונה ולא באקראי".

הוא סיפר לי כי לוח מועדי ההסעות צפוף ולא מאפשר לו להתעכב, שכן איחור קל גורם לטלפונים מצד הורים או מורים מודאגים. "אין לי אפילו עשר דקות מרווח בין הסעה להסעה בשעות האלה".

תיק החקירה הועבר לפרקליטות, לידי עו"ד אורלי בן ארי גינזבורג, תובעת בכירה. היא בדקה את העדויות ביסודיות, ובחלוף שנה הורתה לסגור את תיק החקירה מחוסר אשמה. ההחלטה נבעה, בין היתר, מסתירות בעדותה של תמר. כך, למשל, תמר טענה שהנהג אנס אותה, ובד בבד אמרה שנגע באיברים אינטימיים בגופה בהיותה לבושה, ובגרסה נוספת סיפרה שנגע בגופה בהיותה עירומה.

סיבה נוספת: תמי סיפרה בעדותה פרטים שהעלו חשד כי היא מדמיינת שההתעללות בוצעה בה. לדבריה, הנהג גרר אותה למחסן, ובעת שביצע בה את זממו, הבחינה בשלד של ילד. בפרקליטות סברו כי לא ייתכן שתמר נגררה למחסן מבלי שיהיו עדי ראיה לאירוע. חוקרת הנוער ציינה בפרוטוקול החקירה כי תמר סיפרה על כמה אירועים שבוצעו בה על ידי הנהג "ובתיאורם משולבים אלמנטים שנשמעים דמיוניים. דיבורה מעט תאטרלי ודרמטי. כשהיא נשאלה לפרטים היא טענה לעתים שהיא אינה זוכרת".

בנוסף, לא נמצאו ראיות התומכות בתלונתה של תמר. היא נבדקה במכון הפתולוגי באבו כביר, ולא נמצאו ראיות כי נאנסה. היא התלוננה גם על מעשים מגונים, שלגביהם לא ניתן למצוא ראיות פיזיולוגיות, אולם התיק נסגר גם לגבי הטענה על מעשים מגונים.

אמנם כדי להוכיח את אשמתו של נאשם באונס דרושות לפרקליטות ראיות מוצקות, מעל כל ספק סביר, אולם במרבית מקרי האונס אין עדי ראייה, ולעיתים אף לא ראיות תומכות. הפרקליטות נוהגת להגיש כתב אישום ולהותיר לשופטים את ההכרעה בין אמינות המתלוננת ובין מהימנות גרסת הנאשם. ההנחה היא שהצד שהינו דובר שקר יישבר בחקירה הצולבת על דוכן העדים.

תמר, אז ילדה בת שבע וחצי, התלוננה על סדרת עבירות מין שבוצעו בה במהלך התקופהץ האם ייתכן כי הסתירות בעדותה אינן אלא התייחסות למקרים השונים שבהם בוצעו בה העבירות?

בנוסף, בדיקת פוליגרף אמנם אינה קבילה בבית המשפט, אבל מנגד, היא משמשת את חוקרי המשטרה לבחון את גרסת החשוד על מנת שניתן יהיה לבחון אם יש להמשיך לחקור. יש לזכור כי תמר מסרה בעותדה, בצד פרטים דמיוניים, תיאורים פיזיולוגיים מפורטים, שמעלים חשד כי היתה עדה להם.

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "התיק נסגר ביום 14.4.02 מחוסר אשמה. לאחר בדיקה מדוקדקת ועניינית של חומר הראיות, נתגלו סתירות מהותיות בעדות המרכזית של התיק, ולא היתה כל ראיה להוכחת האשמה. באשר לבדיקת הפוליגרף, הרי שהיא אינה קשורה לסיבת סגירת התיק, וכידוע היא אינה קבילה בבית המשפט".

ילדה נעולה בבית

התלונה במשטרה הביאה לתפנית חדה בחייה של תמר. גורמי הרווחה חשדו שתמר נתונה תחת השפעה שלילית מצד אמה. בשלב הזה עוד לא הסתיים הטיפול בחקירה, לא הוברר אם החשוד אכן ביצע את העבירות, אבל נקבע בוודאות שאמה של תמר מהווה גורם שלילי בחייה והוחלט להעביר את הילדה למרכז חירום ולאחר מכן לפנימייה, שבה היא שוהה עד היום.

על השתלשלות האירועים יש מחלוקת קשה בין האם לבין גורמי הרווחה, אבל קיימת הסכמה על כמה עובדות: בתוך חצי שנה דיווחה חוה למשטרה, לגורמי הרווחה ולמנהלת בית הספר של בתה, על שלושה מקרים שונים של התעללו מינית בתמר. כחמישה חודשים לןפני שהוגשה התלונה נגד הנהג, דיווחה חוה למנהלת בית הספר כי תמר סיפרה לה שבוצע בה מעשה מגונה על ידי תלמיד אחר. ואילו חודש לאחר שהוגשה התלונה נגד הנהג, פנתה האם למשטרה ולמנהלת בית הספר וסיפרה שתמר חשפה בפניה התעללות מינית מצד אב הבית בבית ספרה. שתי התלונות, נגד התלמיד ואב הבית, נבדקו ואומתו.

באותו שלב עדיין לא הסתיים הטיפול בתיק החקירה נגד הנהג, אבל ריבוי התלונות בדבר עבירות המין והפרטים הדמיוניים שמסרה תמר בחקירתה עוררו את חשדם של גורמי הרווחה.

פקידת הסעד ביקרה בביתן של חוה ותמר, שוחחה עימן כמה פעמים והסיקה שיש להוציא את תמר מרשות אמה. במסמך שהגישה לבית המשפט התריעה פקידת הסעד:
"1. חוה מנעה מתמר לשוב לבית הספר לאחר שהוגשה התלונה נגד הנהג, מחשש שתמר תיפגע.
2. חוה סילקה מהבית את בתה הבכורה, בת 18, שנולדה אף היא כבת למשפחה חד הורית, מאב אחר, לאחר שחששה שהיא תרעיל את האוכל בבית.
3. חוה החלה באותה תקופה לעבוד ותמר נותרה בבית לבדה במשך שעות ארוכות, ללא ארוחות מסודרות. תמר מבטאת מצוקהק, התלוננה בפני אמה שהיא רוצה למות, הביעה משאלה לצאת לפנימייה לחברת ילדים.
4. בגופה של תמר נמצאו פצעים זיהומיים המעידים על הזנחה.
5. חוה חתמה על מסמך שבו הסכימה כי תמר תועבר למרכז חירום".


הגרסה של חוה שונה: "כשתמר סיפרה לי בכל פעם על התעללות מינית, עשיתי כל מה שאם צריכה לעשות, לדווח לגורמים המתאימים. לו הייתי שותקת, היו אומרים שהתרשלתי כאם. בגלל שביקשתי מהגורמים לבדוק, לחקור, חשבו שאני משפיעה על תמר להמציא תלונות כוזבות. חששתי לשלוח את תמר לבית הספר. היא התלוננה על נהגף על תלמיד, על אב הבית, וחששתי שמישהו מהם יפגע בה, כי עדיין לא היו תוצאות חקירה. ביקשתי שימצאו לתמר מסגרת חינוכית חלופית.

באותה תקופה היו ויכוחים רבים ביני לבין בתי הבכורה, שהיתה אז בשלב של מרד גיל הנעורים. ויכוחים רגילים, שקיימים בכל משפחה. בשלב מסוים לא יכולתי להתמודד עם בתי הבכורה, ואמרתי לה לעבור לגור עם אביה. בינתיים היא כבר חזרה הביתה, והיום יש בינינו הסכמה על איך הדברים צריכים להתנהל ביחד בבית.

בנוסף לכל, הייתי חייבת לעבוד כי המצב הכספי שלי היה קשה. כיוון שתמר לא הלכה לבית הספר, נעלתי את הדלת כי חששתי שהיא תצא מהבית ויקרה לה משהו. צריך להבין שאין לי עזרה מהמשפחה או מחברים. תמר היתה לבד בבית מהבוקר עד אחר הצהריים רק במשך יומיים. התפטרתי מיד בגלל שתמר חזרה ללימודים וליוויתי אותה מדי יום לבית הספר ובחזרה.

מעולם לא הזנחתי את הבריאות של תמר. יש לה אלרגיה לחול, ובגלל זה היו לה פצעים בגוף. התרופות יקרות, וביקשתי מפקידת הסעד עזרה במימון התרופות. כשנודע לי שהיא מייחסת לי טענה שקרית, כאילו חששתי שבתי תרעיל את האוכל בבית, נוצר מבחינתי משבר אמון. סירבתי לשתף איתן פעולה. הרגשתי שהיא נגדי. וכאן התחילו הבעיות.

היציאה למרכז חירום

בקשתה של פקידת הסעד להעביר את תמר למרכז חירום נתמכה בחוות דעת פסיכיאטרית, שבה הומלץ להוציאה מרשות אמה על אף שהאבחון לגביהן לא היה חד משמעי. כך, למשל, תמר אובחנה כילדה אינטליגנטית שדיבורה קולח, אולם כשהיא מדברת על עבירות המין, היא "מדקלמת ואינה שומרת על קשר עין".

בעניין זה נקבע בחוות הדעת: "דקלום יבש מאפיין לפעמים נפגעי טראומה, המשתמשים במנגנון הגנה כדי להפריד עצמם מהאירוע ולהפחית בכך את הכאב".

אולם מנגד נקבע, כי יש חשש דתמר מדקלמת דברים שהושמו בפיה על ידי אמה או גורם אחר.

חוה לא נבדקה על ידי הפסיכיאטרים, אולם נכחה בבדיקות. לגביה נקבע כי היא חשדנית, וכי "עולה אפשרות, אם כי לא ודאית בשלב זה, שתמר נאלצה להאמין ולאמץ לעצמה את מחשבות השווא של אמה".

מנגד נכתב בחוות הדעת: "בשלב זה לא ניתן להכריע אם מדובר במקרים שאכן קרו, או בתיאורים שאינם אלא ציטוט, או בשילוב של השניים. ברור לנו שלאם יש חלק חשוב בבניית התיאורים".

חוות הדעת אינה שוללת כי תמר אכן נפלה קורבן להתעללות מינית, וקובעת: "קשה לדעת מה מהדברים אירע. האפשרות כי הדברים האלה אינם פרי דמיונה של תמר עדיין לא נשללה לחלוטין, אם כי מאופי ומפרטי התיאורים שהיא מסרה אין כמעט ספק כי היא נחשפה לפחות לתיאורים מפורטים, אם לא לאירועים עצמם".

על אף שהאבחון לא היה חד משמעי, קבעו הפסיכיאטרים: "בשל אי יכולתה של האם לענות על צריכה של תמר, עולה צורך דחוף להפריד את האם מהילדה".

פקידת הסעד ביקשה מהשופט להטיל חיסיון על חוות הדעת הפסיכיאטרית, בנימוק כי אם יוודע לחוה תוכנה "הדבר עלול להביא להתפרצויות זעם קשות של האם, שיפגעו בהמשך שיתוף הפעולה של האם עם הגורמים המטפלים, ותשפיע קשות על קליטתה של תמר במרכז החירום".

בשלב זה חוה לא ידעה כי הוחלט להוציא את תמר מאחריותה. לבקשת פקידת הסעד היא חתמה על מסמך המאשר את הסכמתה כי תמר תועבר למרכז חירום.

"לתומי חשבתי שפקידת הסעד מעבירה את תמר למרכז חירום לנפגעות תקיפה מינית, כמו שביקשתי בעבר", מסבירה חוה את נסיבות החתימה על המסמך.

"אחרי שתמר התלוננה על עבירות מין, ביקשתי שיתנו לה טיפול פסיכולוגי, כדי שתוכל להתגבר על הטראומה. כשהתחיל החופש הגדול, ביקשתי מפקידת הסעד שימצאו לתמר מסגרת שתשב קייטנה עם טיפול פסיכולוגי. פקידת הסעד אמרה לי שהיא מצאה מקום טוב לתמר, וביקשה שאחתום על אישור שבו אני מסכימה להעביר אותה למרכז חירום. שמרתי על קשר טלפוני עם תמר וביקרתי אותה במרכז, אבל אין שם שלט שחושף את אופי המקום, כי מדובר במוסד לקטינים. רק אחרי חודשיים נודע לי במקרה שבמקום הזה נמצאים ילדים בעם בעיות לאימות וסמים, ממשפחות מצוקה.

התברר לי שהיה דיון בבית המשפט, מבלי שזומנתי. האדם הכי יקר בחיי נלקח ממני מבלי שניתנה לי אפשרות להתגונן, להילחם. פקידת הסעד הוליכה אותי שולל, והחתימה אותי במרמה. הרי אם היא פעלה באופן חוקי, למה היא היתה צריכה את ההסכמה שלי? היא ידעה שרק במקרים קיצוניים מאוד בית המשפט מוציא ילדים מרשות הוריהם, וזה לא היה המקרה. פקידת הסעד היתה נחושה להוציא את תמר מהבית, והיא ידעה שבלי הסכמה שלי היא לא תצליח".

תוקף הצו הוארך מפעם לפעם. חוה נעדרה מהדיונים. גורמי הרווחה ציינו כי זימנו אותה. חוה מכחישה.

גורמי הרווחה וגורמי הטיפול במרכז החירום בפנימייה טענו שחוה התלוננה על מדריך שביצע עבירות מין בבתה, שחוה מרבה להתלונן על אופן הטיפול בבתה ועל תנאי השהות במקום, ושהיא אינה משתפת עימם פעולה.

חוה טענה כי תלונותיה מבוססות על טענות בתה. חוות דעת פסיכולוגיות על אודות תמר תמכו חלקית בטענות האם, וכן בטענות גורמי הטיפול.

כך למשל, חוות דעת של מרכז החירום מאבחנת: תמר הינה ילדה בוגרת. היא משתדלת ליהנות, אולם ניכרים בה עצב ודיכאון מסוימים. תמר חשה שלא בנוח עם גופה. חששה להתקלח, נלחצה שלא יציצו או יראו לה. יש לה סיוטים בלילה והיא חולמת ששני ילדים מתעללים בה מינית.

העובדת הסוציאלית במרכז החירום ציינה שתמר רוצה להישאר בפנימייה אך מביעה געגועים לאמה. היא המליצה על "המשך הקשר עם האם, מתוך מגמה לבחון בעתיד את חזרתה הביתה".

במקביל, חוות הדעת התריעו על השפעתה השלילית של חוה על תמר.

פסיכולוג קליני של מרכז החירום: "תבנית היחסים בבית הזינה עד כה את עולם החרדות והעצבות של תמר". הוא המליץ להותיר את תמר במסגרת חוץ ביתית, אולם הורה להקפיד על "שמירת קשר עם האם מתוך מגמה לבחון בעתיד את חזרתה הביתה".

בית המשפט שקיבל את חוות הדעת האלה ושמע לראשונה את טענותיה של חוה, האריך את תוקף הצו ונימק: "התרשמתי כי אמה של הקטינה מתקשה לאפשר לה להשתלב באופן תקין בפנימייה".

החלטת בית המשפט אינה מתייחסת למסוגלות של חוה לגדל את בתה.

ותמר? על רצונותיה ותחושותיה ניתן ללמוד מחוות הדעת לגביה. היא לא מבינה למה בגלל שהתלוננה על התעללות מינית, היא לא בבית. תמר סיפרה שבמרכז החירום לא כיף. לדבריה, קצת עצוב, בודד.

פסיכיאטרית נוספת שבדקה את תמר קבעה: יש חשש שאמה של תמר ממציאה דברים עליה, כדי לזכות בתשומת לב לעצמה. תמר לא מסוגלת לסרב לאמה, מחשש שהיא תיפגע ותמות.

המאבק רק מתחיל

חלפו כמה חודשים. בית המשפט הורה לחוה לעבור בדיקה פסיכיאטרית. בחוות הדעת הפסיכיאטרית נקבע: "חוה אינה סובלת ממצב פסיכוטי ואין ניכרים סימני התפתחוות מחלה נפשית פסיכוטית. יכולת השיפוט הכללית שלה תקינה, היא שפויה בדעתה ובת אחריות על מעשיה. היא סובלת מהפרעת אישיות פרנואידית, המנתבטאת בדפוסי התנהגות חשדנית, לא גמישה, רגשית, ללא יכולת מספקת לשמור על פרופורציות נכונות. הטיפול בקשיים התנהגותיים ורגשיים אלה הוא במישור פסיכולוגי, ולא במישור פסיכיאטרי קליני.

מצוידת בחוות הדעת פנתה חוה לשופט: "אמהות רבות מטופלות בטיפול פסיכולוגי. זו לא עילה להוציא את הילדה מהבית".

גורמי הרווחה טענו מנגד שהפרנויה מונעת מהאם להבין את צורכי בתה, ודי בהפרעת אישיות כזו להוות גורם שלילי בחיי הבת.

לפני חודשיים הורה בית המשפט לחוה לקבל טיפול פסיכולוגי. בד בבד האריך השופט את תוקף הצו שהוציא את הילדה מביתה למשך שנה.

עו"ד משה יצחק אודסיטשר, שהחל בשלב זה לייצג את חוה, ערער על ההחלטה. בשיחה שניהל לפני שבועיים עם תמר, היא אמרה לו:

"טוב לי בבית. אני לא רוצה להיות בפנימייה. אני לא אוהבת להיות שם. בבית ממש ממש יותר כיף. אני מתגעגעת לחברות שלי בשכונה. בפנימייה יש ילדה שמציקה לי והיא מרשה לעצמה לעשות דברים, להרביץ, לקלל. בבית, כשאני אצל אמא, אני לא מרגישה לבד. אני יורדת לשחק עם חברות. אני מאוד מתגעגעת לאחותי, ואני בקשר איתה. אני ממש מתגעגעת לאמא.

ביום שאני עוזבת את אמא וחוזרת לפנימייה אני עצובה מאוד ולא כל כך נעים לי. אני בוכה. אני כל יום מדברת איתה בטלפון, או שאמא מתקשרת אלי, או שאני מתקשרת אליה".

עו"ד אוסדיטשר הקשה: "אולי לא נעים לך להגיד לאמא שאת מעדיפה להיות בפנימיה ולכן את אומרת שאת רוצה לחזור הביתה?"

תמר: "לא. אני אומרת את זה מרצון. אמא בכלל לא בחדר. היא לא שומעת עכשיו את השיחה".

תמר כתבה לאמה: "אני לא רוצה לחזור לפנימיה".

גורמי הרווחה טוענים כי היא כתבה מכתב אחר שבו ביקשה להישאר בפנימיה. המאבק על תמר רק מתחיל עכשיו.


היא מרגישה כמו אלוקים - אתי אברמוב ומשה רונן - ידיעות אחרונות - 24 שעות - 7.9.2006

כל מי שרוצה למסור ילד לאימוץ או לאמץ ילד בישראל מכיר אותה. אבל לרבים מהם נשארו ממנה זכרונות כואבים. אלה בלאס, המנהלת הכל יכולה של השירות למען הילד, פורשת לגמלאות ומותירה אחריה שובל של טענות קשות. לא רק על הסגנון הקריר והבוטה, אלא גם על כך שהיא מעודדת הורים ביולוגים באופן מניפולטיבי לוותר על ילדיהם. "אנשים שרוצים לאמץ בוכים שנים בגללה", טוען הורה שנפגע. "במקום לעזור, היא מעדיפה להערים קשיים". בלאס, מצדה לא מבינה מה רוצים ממנה. העיקר שהיא לא תצטרך יותר ללכת עם מאבטחים...

;היא מרגישה כמו אלקים - אתי אברמוב ומשה רונן - ידיעות אחרונות - 24 שעות - 7.9.2006


משפטן הבקיא בתחום האימוץ: "במשך יותר מדי שנים היא הכריעה את עתידן של מאות משפחות. היא מוכנה לעשות מניפולציות ולהשתמש בשקרים כדי להצדיק את דרכה"

לאלה בלאס בכלל לא ברור מה יש לאנשים נגדה.

"נתתי מעל ומעבר. העבודה הייתה בעיני קודש קודשים", אמרה המנהלת שפרשה מהשירות למען הילד. כן, האישה שהותירה אחריה שובל של משפחות פגועות לא ממש יודעת למה היא חוטפת ביקורת קטלנית על תפקודה, מדוע כל כך הרבה אנשים רואים בה אויב, ולמה, בכלל, היא הייתה צריכה להסתובב עם מאבטחים עד לאחרונה.

13 שנה הייתה בלאס ראש השירות למען הילד, הגוף המטפל בכל נושא האימוץ בארץ, או בתוארה הרשמי "פקידת הסעד הראשית לאימוץ". אבל בשביל אלפי אנשים בישראל, בלאס היתה הרבה יותר מסתם פקידת סעד. בשבילם האישה הכל יכולה ממשרד האימוץ היתה דמות חורצת גורלות, כזו שאוחזת בכוחות מיתיים כמעט. היא יכלה, בהינף עט, לשנות את מסלול חייהם מקצה לקצה: היא זו שקבעה אם הם יהיו הורים. רבים מהם נשמו לרווחה כשעזבה.

נכון, אופי המשרה שלה הוא כזה שכל מי שנושא בה אוחז בכוח אדיר וחורץ גורלות, אלא שבלאס, לפי מקטרגיה, לקחה את הכוח הזה צעד אחד קדימה. את השירות למען הילד הותירה בלאס (כיום בת 70) כשהוא עמוס אויבים ומתנגדים. לא הרבה אנשים, כך נראה, בכו כשהיא סגרה את דלת המשרד בפעם האחרונה.

האישה שהתעקשה תמיד שהיא רוצה רק בטובת הילד, רצתה כנראה, קצת יותר מידי. זה לא רק הסגנון הבוטה וחסר הרגישות לו זכו הורים רבים מצדה, לטענתם. אם בשנותיה המוקדמות בתפקיד האשימו אותה מתנגדיה שהיא תומכת תמיד בהורים המאמצים, הרי שבשנים האחרונות היו כבר כאלה שטענו בפה מלא שבלאס מעודדת הורים ביולוגיים באופן מניפולטיבי לוותר על ילדם, רק כדי לספק את הביקוש האדיר.
"מדובר באישה שקיבלה מהמדינה סמכויות אדירות – יותר מסמכותו של כל שופט, אפילו בבית המשפט העליון – להכריע בלי הנמקה בגורלם של בני אדם"
טוען משפטן תל-אביבי.
"במשך יותר מדי שנים היא פסקה מה יהיה גורלם של מאות ילדים והכריעה את עתידן של מאות משפחות. היה בידיה כוח שקיים רק בידי אלוהים, ובמשך הזמן היא עצמה הרגישה שהיא נעשית אלוהים. יש בעובדת הסוציאלית הזאת מן תחושה צדקנית שהיא מבינה הכל יותר טוב מאחרים.
היא מדברת תמיד בשם 'טובת הילד', ומאמינה שהיא יודעת בדיוק מהי טובתו של כל ילד. כשהיא נתקלת בדעות אחרות היא מבטלת אותן, ומוכנה לעשות מניפולציות ולהשתמש בשקרים – שנראים בעיניה שקרים לבנים – כדי להצדיק את דרכה".
חותמת גומי

הויכוח על כוחו של השירות למען הילד לא חדש, אבל נראה שמעולם לא היו לגוף הזה פנים בוטות ומוחצנות כל כך כמו של אלה בלאס. מתנגדיה טוענים גם עכשיו שהיא הרחיבה את גבולות סמכותה הרבה מעבר לראוי. הכעס האדיר כלפיה, הן מצד הורים ומאמצים והן מצד הורים ביולוגיים, הביא להחלטה להצמיד אליה מאבטחים באופן קבוע.

"היא אישה חזקה מאוד", אומר עו"ד משה בראון, שטיפל בתיקי אימוץ רבים. "לזכותה אני יכול לומר שהיא מומחית גדולה בתחום שלה ויודעת להגן על עמדותיה, אבל במשך השנים נוצרת זהות גמורה בין אלה בלאס לבין הגוף שהיא עמדה בראשו, השירות למען הילד. למעשה השירות הוא אלה בלאס ואלה בלאס היא השירות.
מצד אחד הארגון הזה לוקח ילדים מההורים שלהם, ומצד שני הוא משרת משפחות שלוחצות לקבל ילדים לאימוץ. מופעל עליהם לחץ בלתי פוסק לספק סחורה, להמציא ילדים לאימוץ. זה יוצר אצלם תיאבון גדול להוציא ילדים ממשפחות הביולוגיות שלהם.
אלה בלאס ניהלה, למעשה, סוכנות אימוץ.
השירות למען הילד היה אמור להיות נייטרלי ומקצועי, אבל בכל תיק הם בעצם ייצגו את המשפחה המבקשת את האימוץ, ותמיד הם היו נגד ההורים הביולוגיים.
היה קשה מאוד לבחון את הבחירות וההחלטות שלהם, מכיוון שהכל נשמר בסוד והם נידבו כמה שפחות מידע לצד השני. את כל הדברים האלה בלאס פיתחה לדרגת אומנות".
רבים ההורים שמלקקים עד היום את הפצעים שנותרו מהמפגש עם בלאס. לא מעט הורים ביולוגיים טוענים שההתנהלות הדורסנית והמניפולטיבית שלה הייתה הסיבה היחידה להוצאת הילדים מחזקתם.
קחו לדוגמא את איציק מליק, תושב ראשל"צ, ששתי נכדותיו נחטפו מבית אמם ונמסרו לאימוץ, שהחליט לפתוח במאבק אישי נגד מנהלת השירות. בשנים האחרונות הוא נוסע בדרכים עם מכונית מכוסה בשלטי מחאה נגד בלאס, ובמערכת הבחירות האחרונה הוא אפילו הקים מפלגה "נגד חטיפת ילדים".
בימים האחרונים היה מליק עסוק בצעדת מחאה נגד גורמי הרווחה, מלטרון לירושלים. מבחינתו, ברור לגמרי מי האשם העיקרי במקרה שלו.
"צריך לעמיד לדין את אלה בלאס, כי היא הבוסית של כל פקידות הסעד", הוא אומר בכעס.
"בית המשפט הפך להיות חותמת הגומי שלה. כשחטפו את הנכדות שלי מחזקתה של בתי, לא הבנתי את הצעד שלהם. אני אדם מוכר, איש עסקים מכובד, ופשוט גנבו לי את שתי הנכדות.
קבעתי פגישה עם אלה, הצגתי לה את כל משפחתי, הראינו לה שלא מדובר בפושעים או בנזקקים ואפילו הזמנו אותה אלינו הביתה. היא אמרה 'אני אשקול'. היא לא באה מעולם.
בעניין החזרת הנכדות החטופות היא אמרה:
'כל דבר בעתו'.
אז עוד התרשמתי שיש לה אוזן קשבת, שהיא שומעת אותך, מתעניינת. היא אפילו השאירה את מספר הטלפון שלה ואמרה שאם אני צריך עזרה, שאתקשר. היא נתנה לי להרגיש שיש למי לפנות, אבל כשפניתי אליה אחר כך, היא פשוט אמרה ש'בית המשפט יחליט'".
אבל לא רק ההורים הביולוגים שבאו במגע עם בלאס יוצאים נגדה. לא מעט זוגות שהגיעו אליה בתקווה לאמץ ילד מתלוננים עכשיו שזכו ליחס קר ומזלזל. יוסי, ממרכז הארץ, מנסה לאמץ ילד כבר ארבע שנים. לאחרונה, אחרי שהתייאש מהשירות למען הילד, החל בהליכים לאימוץ בחו"ל. "היה חוסר שיתוף פעולה כמעט מוחלט מצד השירות", הוא טוען. "בסופו של דבר שאלתי: אתם רוצים לעזור לי לאמץ ילד או לא? אני התרשמתי שיש להם המון מרווח פעולה שהם לא מיישמים בשטח, ובמקום זה הם מעדיפים להערים קשיים. אנשים שרוצים לאמץ בוכים שנים בגלל העינוי שהם נאלצו לעבור אצל אלה".
"אלה הצטיירה כיצור דמוני, אדם שנושא בתפקיד חורץ גורלות", אומר גורם בכיר בתחום האימוץ. היו נגדה המון טענות על קור ועל ניכור, אי הבנות ובירוקרטיה אינסופית. הדעה הרווחת היא שכל תיקי האימוץ בחו"ל נולדו בעקבות אלה בלאס.
– אבל מה לעשות שיש בארץ הרבה פחות ילדים מזוגות שרוצים לאמץ?
זה נכון שהיא לא יכלה להמציא ילדים לאימוץ כשאין, אבל אין סיבה שאנשים ייצאו ממנה מושפלים, ללא הקלה או תקווה.
יכול להיות שהיא ניסתה למשוך תקופה עד שיגיעו הילדים, אבל זה יצר תדמית של אטימות. תמיד זה הסתכם בטפסים, תלך לפה, תבוא לשם, תחתום. בינה לבין ההורים עמדה חומה של ניירת. הם, שנמצאים במצב כה עדין ורגיש, הרגישו שלא מטפלים שם בבני אדם. אני לא חושב שהיא אדם רע, היא פשוט היתה שחוקה, שעשתה את עבודתה באופן אוטומטי.
מה לעשות שבנושא של ילדים ואימוץ אין אוטומטיות.
כל מקרה הוא עולם ומלואו.
היא תמיד אמרה להורים: 'מה בוער לכם, יש זמן'. דברים שריסקו אותם. לזוגות שחיכו וחיכו עד שעברו את הגיל המתאים לאמץ, היא דיברה בעלבונות. היתה בה חוסר הבנה לאומללות.

בדלתיים סגורות

אמו הביולוגית של "תינוק המריבה": "כשהיינו צריכים להיפרד מהילד, אלה עשתה את זה עבורנו לסצינה הכי קשה בעולם. היא התנהגה כאילו אנחנו רוצחים".

התיק המתוקשר ואולי גם הסבוך ביותר בו עסקה בלאס במהלך שנותיה בשירות, היה זה שנודע בשם "פרשת תינוק המריבה". במקרה שריתק את המדינה כולה, כזכור, מסרו זוג הורים את תינוקם לאימוץ, אולם זמן קצר לאחר שהועבר למשפחה חדשה, התחרטו על ההחלטה. השניים פנו לאלה בלאס, אך זו הבהירה להם שהתינוק יישאר בידי הוריו המאמצים.

בני הזוג עתרו לבית המשפט בבקשה להחזיר להם את בנם, ואחרי משפט ארוך ומתוקשר החליט במאי 2005 בג"ץ, בעידודה המאסיבי של אלה בלאס, להשאיר את התינוק אצל המשפחה המאמצת.
"מדובר באישה שעושה טובה שהיא עובדת, וכל האנשים שבשירות פועלים בלי שום אהדה לנושא";
טענה האם הביולוגית.
"כולם התנהגו אלי בצורה זוועתית, הסתכלו עלי כאילו שאני פושעת. הכי כאב לי שכשנגמר הסיפור והיינו צריכים להיפרד מהילד, אלה עשתה את זה עבורנו לסצינה הכי קשה בעולם. היא התנהגה אלינו כאילו אנחנו רוצחים.
אני רציתי ליהנות מהדקות האחרונות שלי עם הילד שלי, אבל היא פחדי שאני ובעלי נברח איתו. אנחנו היינו הגונים לכל אורך הדרך, אבל היא שמה את כל אנשי הביטחון עלי. תהיי קצת בן אדם, הרי גם את אמא".
– כשמסרת את הילד לאימוץ ראית אותה?
"לא. אלה נכנסת לתמונה רק שהדברים מתחרבשים לה בתוכנית. עד שלא נכנסה תקשורת לתמונה, היא לא נזכרה להגיע. אין לה לב. המקום שהיא נמצאת בו הוא הכי קרוב לאלוהים, אבל היא עצמה הכי רחוקה מאלוהים".
"לדעתי פרשת 'תינוק המריבה' היא רק קצה הקרחון  בהתנהלות השירות למען הילד בראשות אלה בלאס במשך השנים", אומר עו"ד משה לוי, שייצג את ההורים הביולוגיים בפרשה.

"לא יעלה על הדעת שבמערכת מנהל ציבורי מתוקנת, במדינה דמוקרטית, תאויש משרה כל כך רמה על ידי פקידת ציבור שאין מעליה שום ביקורת.
היא ניהלה מערכת שפעלה במחשכים, תחת כסות של דלתיים סגורות, והמשמעויות הן ברורות".
בלאס עצמה מעדיפה בשלב זה להישאר כמה שיותר רחוק מאור הזרקורים. בימים האחרון היא יושבת בביתה המפואר ברמת השרון ועסוקה, לדבריה, בעיקר במנוחה.
"הייתי מנהלת של שירות קטן, הכי קטן במשרד. אז מה אם פרשתי?, היא אומרת, "הגעתי לגיל זיקנה, פרשתי ביום ההולדת שלי אחרי המון שנים בשירות הציבורי, אחרי עבודה קשה שבה השקעתי המון וחשבתי שזה ראוי לפנות את המקום למישהו שיחליף אותי ויכניס רוח חדשה ומקצועית. הפכתי לאדם פרטי ואני לא מתראיינת. זו ההחלטה שלי. אני מודה לאל שהיה בי את הכוח לקום ולצאת כשאני עוד צעירה. פרשתי מבחירה, בראש צלול, כדבר מתוכנן. נתתי מעל ומעבר וזכותי לפרוש ולהיות אזרח ככל האזרחים במדינה".
– אומרים שבמקרים רבים בהיית בוטה, שהפגנת אטימות וחוסר רגישות. נעשה לך עוול?
"אני לא מרגישה עוול. עבדתי קשה כל חיי והיום אני אדם פרטי, לאחר שבמקצועיות ובשיקול דעת אני מפנה את המקום ואת הבמה למחליפתי אורנה הירשפלד.
אורנה הירשפלד נכנסה לתפקיד וכל העול עליה, והיא צריכה לבנות את עצמה ולא צריך לשפוט אותה לפי מה שמאדיר את שמי. זה לא במקום, זה לא רלוונטי. בכלל, היו דווקא הרבה שאמרו שתחום הרגישות היה הצד החזק אצלי".


מעון הזוועות - תלונות על התעללות קשה בנערים המעון מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה - ידיעות אחרונות, אני אדינו אבבה ודוד רגב ,  20.08.2008

נערים שברחו מהמעון טוענים כי נכלאו ימים בצינוק ונשלחו לבידוד למשך שבועות. "הם אוהבים לרסק לנערים את האישיות", טוענת מורה שלימדה אותם.

ממעון הנוער מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה נשקף נוף מרהיב: מצד אחד רואים את הים ומצד אחר את שרידיו של מבצר עתיק. אלא שעל פי עדויות שהגיעו ל"ידיעות אחרונות", בין כתליו של המעון לנוער עבריין מתרחשים לכאורה דברים מזעזעים. 

העדויות מתארות התעללויות פיסיות ונפשיות בנערים החוסים: הם נכלאים בצינוק שעות ארוכות ובחדרי בידוד למשך שבועות, אנשי הצוות משפילים, מקללים ומאיימים עליהם. נשמעה גם טענה שנותנים להם תרופות הפגעות בערנותם. "זה מעון זוועות. צריך לסגור אותו. אסור שיהיה מקום כזה". אומר אחד הנערים ששהה במקום וברח...

לקריאת המשך התחקיר הקלק כאן




מנהלי מוסד מצפה ים של משרד הרווחה הכניסו נער חוסה לצינוק והתעללו בו , שאול פרץ , ידיעות אחרונות , 10.08.93

"אחר הצהריים הוציאו אותי מהצינוק ולקחו אותי לחדר האוכל. לפני שהספקתי לדבר, היכה אותי המנהל בפנים, הפיל אותי לריצפה והחל לחנוק אותי. סגנו בעט בי בגב והיכה אותי".

כך מתאר נער בן 16 וחצי מהמוסד לנערים חוסים  "מצפה ים" בהרצליה, הטוען כי נפל קורבן להתעללות. על פי החשד התעללו בו מנהל המוסד, משה כהן, ושני סגניו, שלמה הלחמי ויצחק בטש.
השלושה הכחישו במשטרת הרצליה, כי היכו את הנער. לדבריהם הנער השתולל בחדר האוכל והם נאלצו "להצמידו לריצפה".




תובעת מיליונים ממשרד הרווחה ומכון "סאמיט שירותי אומנה": "לא האמנתם שמשפחת האומנה מתעללת בי" - נעם ברקן -  ידיעות אחרונות - 10.07.2012

תושייתה של ילדה בת 12, שנמסרה למשפחת אומנה, שמה קץ להתעללות: היא תעדה את האב האומן פוגע בה מינית. עכשיו היא תובעת את הרשויות

תביעה יוצאת דופן הוגשה אתמול לבית הדין המחוזי בתל אביב. נערה בת 17 תובעת ממשרד הרווחה ומ"מכון סאמיט שירותי אומנה" יותר מ- 14 מיליון שקל בטענה שסרבו להאמין לתלונתה כי האב האומן שלה מתעלל בה מינית, והפקירה אותה חודשים ארוכים במשפחת האומנה, תחת מרותו ונתונה פגיעתו...

לקריאת המשך הכתבה הקלק כאן

תובעת מיליונים ממשרד הרווחה ומכון "סאמיט שירותי אומנה": "לא האמנתם שמשפחת האומנה מתעללת בי" - נעם ברקן -  ידיעות אחרונות - 10.07.2012




רשויות הרווחה תולשות ילדים מביתם ומשפחתם בדלתיים סגורות ללא ראיות ומפקירות אותם במוסדות סגורים לאורך שנים, תוך סימומם בסמים פסיכיאטריים כדי להוזיל עלות החזקתם. השבר וההרס נגרם לא רק וילדים ומשפחתם אלא גם למשפחות אחרות ולחברה כולה. הרצחה של מעיין ספיר בוצע ע"י נער שהופקר וסומם ע"י משרד הרווחה והפך לרוצח מסוכן. יום לאחר רצח מעיין ספיר טשטש משרד הרווחה את נסיבות הרצח בכך שהעלים כל תיקי הרווחה של הנער הרוצח.

תחקיר "7 ימים" - התיק הנעלם - מאת מרב בטיטו - ידיעות אחרונות - 1.5.2009

המדינה סערה כשמעיין ספיר בת ה- 15 נרצחה ע"י נער בן 16 ממעון "מצפה ים" של משרד הרווחה. עכשיו חושף "7 ימים" את מה שקרה במוסד הסגור בשבועות שקדמו לרצח. הכדורים הפסיכיאטריים שהנער סרב לבלוע, ניסיון הבריחה, ההחלטה לשררו ביום הרצח, התיק הרפואי שנעלם והחורים השחורים בחקירה...

לקריאת התחקיר השלם הקלק כאן

תחקיר - התיק הנעלם - מאת מרב בטיטו - ידיעות אחרונות - 1.5.2009




דוח: טיפול לקוי של רשויות מקומיות בפנימיות לילדים חוסים - אור קשתי - הארץ - 24.11.1995

"ראשי הרשויות המקומיות בהן נמצאות הפנימיות, אינם רואים את הילדים כשייכים לקהילתם מבחינה חברתית וחינוכית. התוצאה היא בידוד וניכור הפנימיה בקהילה, וחוסר יכולת להיעזר בשירותים של היישוב". כך נכתב בדו"ח סיכום של יום עיון שערכה "המועצה לילד החוסה" לפני כמה שבועות, שהוגש ליו"ר ועדת החינוך של הכנסת, ח"כ דליה איציק.

ביום העיון, שנערך בשיתוף משרד החינוך ומשרד הרווחה, השתתפו מנהלי פנימיות מכל רחבי הארץ. הדוח מסכם את הבעיות עליהן הצביעו המנהלים והגורמים הממשלתיים. מהדוח עולה תמונה קשה של מצבם החינוכי של ילדים בפנימיות. בראש הבעיות המערכתיות שהועלו נכתב כי "בתי הספר המיוחדים שבפנימיות אינם שייכים לרשות המקומית ונחשבים כבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים. הרשויות השולחות ילדים לפנימיות שמחוץ להן סבורות שבכך הסתיים תפקידן ואינן ממשיכות ללוותם".

בעיה אחרת שהעלו מנהלי הפנימיות היא של "אי קליטה של ילדי הפנימיות בבתי הספר של היישוב, בטענה שהאיזון הדמוגרפי יופר. ראשי הרשויות, הורים ומורים טוענים למחסור במשאבים ובכלים הדרושים להתמודד עם ילדי הפנימיות".

בעיה נוספת היא שצוות הפנימיה והצוות החינוכי בישוב מנותקים, או לא עובדים בשותפות ובמעורבות נכונות. כתוצאה מכך לומדים ילדים בחינוך המיוחד בפנימיה, גם אם הם מתאימים לחינוך הרגיל.

משתתפי יום העיון הצביעו גם על מחסור במסגרות המשך לבוגרי פנימיות טיפוליות, ומחסור בתוכניות אשר יכשירו אותם לשילוב עם חבריהם לכיתה הגרים עם משפחותיהם. "אין מענה מתאים לילדי הפנימיות בבתי הספר הרגילים מבחינת הכשרת המורים, המנהלים והמפקחים, וכן מבחינת כמות שעות הלימוד המוקצבות להם", נכתב בדוח.

עובדה חמורה אחרת היא, שעל פי דיווחי המנהלים ומשתתפי יום העיון האחרים "מובאים ילדים לוועדת השמה לחינוך המיוחד בשל חוסר במשאבים ובכלים בחינוך הרגיל, ולאו דווקא צורך הילד בחינוך מיוחד". לעתים כופים על ילדים אבחונים פסיכולוגיים שאינם מתאימים, ועל כן תוצאותיו ידועות מראש. האבחון אינו מסייע לקביעת תוכנית טיפולית לילד.

עוד נכתב, כי ילדים בעלי בעיות התנהגותיות שונות מושמים בכיתת חינוך מיוחד אחת והאינטרקציה ביניהם הרסנית. בית הספר של החינוך המיוחד, בכוונה טובה, מנמיך את הדרישות מן הילדים עד למינימום, ויוצר עבורם מציאות מדומה.

הדוח מתייחס גם לדיון שנערך בוועדת החינוך של הכנסת, ושהוקדש לנושא הנשירה ממערכת החינוך. בישיבה אמר מנכ"ל משרד החינוך כי המשרד בדק את מצב נשירתם של הילדים החיים בפנימיות שבפיקוח משרד החינוך, וכי בפועל נמצאו רק בני נוער מעטים שנשרו מלימודיהם.

מדברים אלה ניתן להבין כי נבדקו כלל הילדים בפנימיות ולא כך היא. ב- 7 הפנימיות לילדים עד גיל 14 שבפיקוח משרד החינוך חיים כ- 750 ילדים. עוד למעלה מ- 8,000 ילדים בגיל חינוך חובה חיים בכ- 70 פנימיות שבפיקוח משרד הרווחה. נתון שפורסם לאחרונה על ידי הג'וינט מדווח על 15,000 ילדים עד גיל 14.

עוד נכתב בדוח כי הילדים מקופחים גם מאחר ואינם שייכים מבחינה לימודית לכל רשות מקומית. בתי הספר שבפנימיות אינם מקבלים תקציבים ממפעל הפיס, כך שהקיפוח הוא כפול ומכופל.

לקריאת המשך הכתבה הקלק כאן


קישורים:

משרד הרווחה מחריב חיי הילדים בפנימיות ומתנער מאחריות - הכתבה "פנייה למבקר: מי אחראי לשלומם של ילדי הפנימיות?" , יובל גורן | 18/3/2013 - לאחר שמדריך הורשע באונס נער בפנימייה, ניסתה המועצה לשלום הילד לברר איזה גוף ממשלתי אחראי על תפעול המוסד ועל שלום הילדים בו - אך ללא הצלחה משרד הרווחה: "הנושא באחריות משרד החינוך" משרד החינוך: "זו אחריותו של משרד הרווחה"...


ילדים החוסים בפנימיית אשלים בדרום מתלוננים על אלימות מצד מדריכים - מרב שרי - הארץ - 31.03.98

אב לשלושה ילדים החוסים בפנימיית "אשלים" בדרום הארץ, התלונן שילדיו סובלים מאלימות בפנימייה. בבדיקה התברר כי אלימות של צוות הפנימייה נגד ילדים אינה תופעה חד פעמית.
באחרונה איים האב בהתאבדות, לאחר שאחד מילדיו סיפר לו, בעת ביקור, שהמדריך מכה אותו. האב סירס תחילה להחזיר את ילדיו לפנימייה. הוא סיפר כי התלונן בשירותי הרווחה, אבל הם לא התייחסו אליו....

לקריאת המאמר המלא הקלק כאן

ילדים החוסים בפנימיית אשלי בדרום מתלוננים על אלימות מצד מדריכים - מרב שרי - הארץ - 31.03.66
ילדים החוסים בפנימיית אשלי בדרום מתלוננים על אלימות מצד מדריכים - מרב שרי - הארץ - 31.03.66


מהפכה

התקן חכם

שחוסך בדלק

נבדק והוכח

באונ' בן גוריון

עכשיו עם

התחייבות

אמיתית

לחיסכון

לחצו כאן

 
תקנון האתר / site terms   |  |  אתר מאמרים חדש: triger |  אתר עצומות חדש: petitions