מהפכה: התקן חכם, פרי פיתוח ישראלי חוסך דלק ברכב

נבדק והוכח במעבדת אוניברסיטת בן גוריון  לחצו כאן

הוסף פיד
X
כתובת הפיד    
הכנס כתובת URL מלאה כולל קידומת לדוגמא: http://www.yourrsswebsite.com/rssfeed
מקור הדף: http://pkidat-saad.blogspot.com/feeds/posts/default 
מהפכה: פיתוח ישראלי שחוסך בדלק נבדק והוכח באוניברסיטת בן גוריון

מהפכה

התקן חכם

שחוסך בדלק

נבדק והוכח

באונ' בן גוריון

עכשיו עם

התחייבות

אמיתית

לחיסכון

לחצו כאן

רוצה לקבל הודעה כשהדף מתעדכן? הזן מייל לקבלת התראה   קבל התראה       
X
לידיעתך,
שירות התראות לתוכן חדש, הוא הרבה יותר טוב מסתם הוספת דף למועדפים

ברגע שהתוכן בדף יתעדכן תקבל הודעה עם קישור לדף זה

הזן מייל כאן
      
לא תודה המשך להוספה למועדפים
ועדת החלטה, פקיד סעד, ועובד סוציאלי בלשכת הרווחה
Add To Favorite

228312

ינואר 2015 - במאמרה של נעמה לנסקי על האמא אביגיל (האמא ש') מעידים האמא על מדיניות רמיה של משרד הרווחה. לשכות הרווחה מציגות עצמם כנותנות סיוע אך למעשה זוהי מלכודת תופת של משרד הרווחה לאיתור ילדים לסחר במוסדות הרווחה, אומנה, אימוץ, מרכזי חירום ועוד..

להלן עדותה של האמא ש' מתוך מאמרה של נעמה לנסקי:

האמא ביקשה סיוע לגן לבנה הפעוט, הרווחה לקחו ממנה את הילד לאימוץ
האמא ביקשה סיוע לגן לבנה הפעוט, הרווחה לקחו ממנה את הילד לאימוץ

חה"כ ניסים זאב מציג פשעי משרד הרווחה בהוצאת ילדים מביתם


.


שר הרווחה מאיר כהן - משיב בלעג לפניות האזרחים
שר הרווחה מאיר כהן - משיב בלעג לפניות האזרחים
ינואר 2015 - במאמרה של נעמה לנסקי על האמא אביגיל (האמא ש') מעידים עו"ד יוסי נקר, והאמא על מדיניות אלימה ותוקפנית של משרד הרווחה בתקופת השר מאיר כהן. מדובר בתלישת ילדים מביתם ומשפחתם בדלתיים סגורות ללא ראיות לאימוץ סגור מבלי לאפשר להורים דיון הוכחות או להציג עמדתם.

שר הרווחה מאיר כהן הוסיף חטא על פשע ופרסם סטטוס בפיסבוק נגד האמא וכתב כי  "לא היה מקרה שבו התנהלות הרווחה היתה מוצדקת כל כך."
האלימות שנקט שר הרווחה מאיר כהן נגד האמא ש' ובנה אינו חריג והוא מדיניות קלוקלת מקובל, של השר מאיר כהן ומנכ"ל משרדו יוסי סילמן אשר אינם משיבים לפונים אליהם לגופו של עניין אלא מזמרים בלעג "טובת הילד" , עבודת קודש ועוד מיני סיסמאות.

מאיר כהן השיב בלעג לפניותיה של ש' להשבת בנה אליה - מתוך מאמר של לנסקי - ינואר 2015
מאיר כהן השיב בלעג לפניותיה של ש' להשבת בנה אליה - מתוך מאמר של לנסקי - ינואר 2015



סטטוס בפייסבוק - ינואר 2015 - אורה מור יוסף מבכה על בתה שנחטפה ממנה על ידי החוטפת ילדים הראשית והרווחה,
"אין עוגה, אין נרות, אין שירי יום הולדת"
מזל טוב לנתנאלה - אלה מור יוסף שהיום בת שנתיים
פייסבוק - ינואר 2015 - אורה מור יוסף מבכה על בתה שנחתפה ממנה בהיוולדה ע"י משרד הרווחה
פייסבוק - ינואר 2015 - אורה מור יוסף מבכה על בתה שנחתפה ממנה בהיוולדה ע"י משרד הרווחה
 ב"ה
נתנאלה – אלה
ילדה יפה שלי, נסיכה של אימא,
הנה חלפו להם שנתיים..
אין עוגה, אין נרות, אין שירי יום הולדת אין... אין...
שנתיים של כאב ועצבות
שנתיים של געגועים וכמיהה אלייך
השמחה נלקחה ממני נשאר רק העצב
אור עיניים של אימא,
אין שנייה שאימא לא חושבת עלייך
את בדמי, את ברוחי, את בנשמתי, את החמצן שלי
בכול פעם שהשמים בוכים אני יוצאת החוצה בוכה איתם ומבקשת שמבורא עולם שייפתחו שערי שמים ושתשובי אליי
בכל ערב שישי בהדלקת הנרות אני מבקשת מאבא שבשמים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהי ואלוהי אבותיי, שתחונן אותי ואת בתי..."
לקחת אותך מיד לאחר הלידה לבודד אותך, למנוע ממך לקבל את כל החום ואהבה שאת ראויה וזכאית לה זה רוע לב – רשעות – אכזריות.
לחטוף אותך ממני, למנוע אותך ממני, למנוע מאיתנו להתעורר ביחד, לשחק ביחד, לשיר ביחד, לצאת לפרק ביחד, לאכול ביחד, לנשום אחת את השנייה להתפנק ביחד - זה פשע
תדעי לך בתי היקרה כי עם ישראל דואג לך, עם ישראל אוהב אותך, אנשים מתעניינים בך שואלים עלייך, נלחמים ומצפים לשובך הביתה
יש לנו משפחה מיוחדת ונדירה אין דברים כאלה כשתשובי בע"ה תכירי אותם מקרוב ותביני, אני אגלה לך סוד בעוד כמה חודשים אליאור ואוריאן מתחתנים והם כל-כך רוצים שתיהי שושבינה בחתונתם שתלווי אותם ביום המאושר של חייהם
אייך לא רעדה לה היד כשהיא החליטה להפריד בינינו – ביום לידתך
אישה ללא רגשת,
אישה רעה
אישה ללא לב,
חית אדם חטפה אותך ממני
אני רוצה לבקש ממך סליחה אהבת חיי שלי
על שלא הצלחתי לשמור עלייך ילדה יפה שלי
על שלא הצלחתי להחזיר אותך
על שלא שמרתי עליך מפני ציר הרשע
אימא מסרבת לוותר מקומך איתי
אימא ממשיכה להיאבק להשבתך,
אימא לא מוותרת!
אימא אוהבת אותך מלא שולחת לך חיבוקים ונשיקות
אימא תמשיך להפוך כל אבן עד שתשובי הביתה
נתנאלה – אלה שלי
תהי חזקה ילדה יפה שלי
את היום הולדת הבאה נחגוג ביחד
אימא אוהבת אותך עד אין קץ
שבת-שלום



פייסבוק - ינואר 2015 - אורה מור יוסף מבכה על בתה שנחתפה ממנה בהיוולדה ע"י משרד הרווחה
פייסבוק - ינואר 2015 - אורה מור יוסף מבכה על בתה שנחתפה ממנה בהיוולדה ע"י משרד הרווחה


ישראל היום - ינואר 2014 - יוסי סילמן - מתנה החזרת ילד לאימו בהפסקת פעילותה הציבורית
ישראל היום -שישבת - 23.01.2015
ינואר 2015 - במאמרה של נעמה לנסקי על האמא אביגיל (האמא ש') מעידים עו"ד יוסי נקר, חנה בית הלחמי, ונחמה דיכנה כי בפגישה שערכו עם מנכ"ל משרד הרווחה יוסי סילמן, היתנה סילמן החזרת הילד לאימו אביגיל תנאי: "שהיא תדומם את מאבקה ברשתות החברתיות,".

מדובר בהתנהלות תוקפנית ואלימה שמנהלים משרד הרווחה והמנכ"ל יוסי סילמן במחשכים בדלתיים סגורות ללא ראיות בבתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער לסחר בילדים במוסדות משרד הרווחה, אומנה ואימוץ. חששם של הפקידים המושחתים במשרד הרווחה הוא שפשעיהם ומעלליהם נגד הורים וילדים יחשפו ולכן הם מתנים החזרת הילדים לביתם ומשפחתם בהסרת פרסומים על פשעיהם.

תמוהה גם התנייתו של סילמן להחזרת הילד לאימו בכך שהיא "תשכיר דירה לבדה" הרי משרד הרווחה משלם להחזקת הילד מחוץ לביתו פי עשר מעלות השכרת דירה, מדוע אם כן משרד הרווחה אינו מסייע למשפחות לשכור דירה בטרם יתלוש מהם את הילדים?

יוסי סילמן - מתנה החזרת ילד לאימו בהפסקת פעילותה הציבורית



"פתאום שוב יש לי ילד" , נעמה לנסקי , ישראל היום , צילומים: יהושע יוסף, ינואר 2015

"בלילה הראשון שלו בבית הוא נרדם לידי, ולא הייתי מסוגלת לישון. בהיתי בו, הקשבתי לנשימות שלו, אמרתי לעצמי שוב ושוב: הוא איתי". במשך שלוש שנים ניהלה אביגיל מאבק עיקש בהחלטת גורמי הרווחה להוציא מידיה את בנה הקטן. שנה אחרי שחשפנו כאן את סיפורה, היא סוף-סוף הצליחה 

 אביגיל (האמא ש') עמדה והתבוננה בבנה בן החמש משחק בצעצועים על השטיח בסלון, ולא האמינה. הוא זימזם לעצמו שיר, הניף דרקון ירוק באוויר, ואז הרים אליה את עיניו הכהות וקרא: "אמא, בואי לשחק איתי." היא המשיכה לעמוד שם לכמה רגעים, לא בטוחה אם מדובר בעוד חלום שלה. אבל אז התעשתה והזכירה לעצמה שהוא באמת חזר. הוא כאן. הוא שוב שלה.

 אביגיל ובנה, השבוע בביתם. "אני ואמא נישאר יחד מעכשיו ועד שנהיה זקנים"
אביגיל ובנה, השבוע בביתם. "אני ואמא נישאר יחד מעכשיו ועד שנהיה זקנים"
 שלוש שנים בנה של אביגיל (28) לא היה שלה. יותר ממחצית חייו. הוא נלקח ממנה כשהיה בן שנתיים, בצו חירום של רשויות הרווחה. שלוש פקידות סעד, מלוות בשלושה שוטרים, הגיעו אל דירתה ולקחו אותו, מותירים אותה בוכה ואילמת. במשך חודשים ארוכים שהה במרכז חירום: אגף סגור במוסד פנימייתי, שמשמש תחנת מעבר זמנית. אחר כך הועבר למשפחת אומנה באזור ירושלים. אביגיל (שם בדוי),  שהמשיכה להתגורר במרכז הארץ, ראתה אותו בפיקוח גורמי רווחה, למשך שעה עד שעתיים בשבוע. אך לא תמיד: היו תקופות שבהן לא פגשה אותו שבועות ואף חודשים. כשהוא שהה במרכז החירום לא איפשרו לה לבקר אותו, למעט פעמים בודדות, ולאחר שהועבר לאומנה, המפגשים הקצרים בפיקוח בוטלו פעמים רבות, ולמשך תקופות ממושכות.

לפני שנה חשפנו כאן את סיפורה של אביגיל, בתחקיר על רשויות הרווחה. מרגע פרסום התחקיר החל מאבק סוער להשבת הילד אל אמו. החודש זה קרה. "בלילה הראשון בבית הוא נרדם לידי, ואני לא הייתי מסוגלת לישון," היא מספרת. "בהיתי בו, הקשבתי לנשימות שלו, אמרתי לעצמי שוב ושוב: הוא בבית. זהו, זה נגמר. בעצם, כמעט נגמר." היא אומרת כמעט, כי היא יודעת שעוד דרך ארוכה לפניהם. יש להם עוד הרבה פערים לסגור, וקרעים לאחות. "מדי פעם, כשהיינו נפגשים, הוא היה שואל אותי, 'למה גירשת אותי מהבית'? היתה לו הרגשה שלא רציתי אותו. ואני הייתי עונה לו: 'אמא נלחמת כדי להחזיר אותך אליה.' "הוא ידע שאני הולכת להפגנות, שנפגשתי עם חברים של ראש הממשלה, כלומר עם חברי כנסת. הוא ידע שהמון אנשים נלחמים איתי כדי שהוא יחזור הביתה." למה הוא נלקח ממך? "הייתי ילדה בת 23 כשילדתי אותו. אם חד-הורית, שעברה חיים קשים. פניתי לרווחה כשהוא היה בן עשרה חודשים כדי לבקש סיוע לממן בשבילו את הגן. סיפרתי להם שאני מתמודדת עם קשיים, שאני לבד, שאני ענייה, למרות שלילד לא חסר כלום. הוא היה ילד מטופח, מאושר. תמיד היה ילד טוב. "הם סייעו לי במימון הגן, אבל מהר מאוד הבהירו לי שהכוונה היא לקחת אותו ממני. יכלו לדאוג לסומכת שתלווה אותי, לעובדת סוציאלית שתדריך אותי. לגורם שיבהיר לי מה הבעיות שלי ואיך אפשר לטפל בהן. זה לא קרה. הם אמרו לי שאין להם אפשרות."

 "כשמשפחה מתקשה לתפקד, יש מספיק דרכים תומכות שיכולות לסייע לה להפוך בחזרה למשפחה מתפקדת, רק שאין לזה תקציב," טוענת יועצת התקשורת חנה בית הלחמי, שליוותה את אביגיל בשלבים קריטיים של המאבק להשבת בנה. "אבל להוצאת ילדים מהבית - לזה יש כסף." לדברי בית הלחמי, "כשילד מוצא למרכז חירום או לאומנה, משרד הרווחה מקצה לטיפול המערכתי בו אלפי שקלים לחודש. התקציב החודשי למרכז חירום, למשל, הוא 16-כ אלף שקלים לחודש. אבל כשהוא מוחזר לאמו, פתאום אין שקל כדי לסייע לה להתארגן. התקציבים צבועים בצבע אחד, של הוצאה מהבית, כמעט ללא אלטרנטיבות. אין תקציב לשיקום משפחות."

 "בשנה הראשונה אחרי שהוא נלקח ממני לא תיפקדתי," אומרת אביגיל. "זאת היתה שנה של אבל והלם, של דמעות בעיניים. הייתי מחוקה. "בשנה השנייה החלטתי שאני מתחילה להילחם, אבל לא ידעתי איך. לא היה לי ליווי משפטי ראוי, וחשבתי שצריך להתנהל מול הרשויות בכוח." לאחר חשיפת סיפורה ב"שישבת" החלה אביגיל בפעילות נמרצת בפייסבוק, ומאבקה קיבל תנופה אדירה. ציבור עצום הביע את תמיכתו בה; בפייסבוק קמו קבוצות שקראו להחזרת בנה, אלפים חתמו על עצומה בעד החזרת הילד, סטטוסים חריפים הועלו ללא הרף, גורמי הרווחה הוצפו בפניות, ובשטח התקיימו הפגנות. "ההתגייסות היתה מדהימה," מספרת אביגיל, וניכר בה שהיא עדיין מתרגשת. "בכל שעה הייתי מאשרת שלושים בקשות חברות בפייסבוק. אנשים לא הפסיקו לפנות אלי, לשנות את תמונת הפרופיל שלהם לתמונת המאבק שלי. נוצר סביבי גרעין של פעילים, פעילות וארגונים חברתיים, שנתנו לי חיבוק מדהים ומלווים אותי עד היום."

 מה גרם למאבק הזה להצליח, לעומת המון מאבקים אחרים של הורים שלא מצליחים לזכות שוב בילדיהם?

"אולי העובדה שמשלב מסוים לא הפסקתי להפיץ את הסיפור שלי. סיפרתי אותו לכל מי שהיה מוכן לשמוע - לנהג המונית, למוכר בשוק, לאנשים שעמדו לידי ברמזור רוב האימהות במצב שבו אני הייתי לא מדברות על מה שקרה להן. הן חוששות או מתביישות, ובנוסף, כל ההליכים מתנהלים בשקט, בדלתיים סגורות, בחיסיון, בלי ביקורת. "אני מכירה לא מעט אימהות שהרימו ידיים. זה כואב מאוד. הן ויתרו כי הבינו שאין להן סיכוי. מי יקשיב להן? מאיפה ייקחו את הכוחות להילחם? אני יודעת כמה תעצומות נפש צריך כדי להתרומם. כשכל הזמן מרחף מעלייך המסר שאת לא כשירה, את בסוף עלולה להאמין בזה בעצמך. בלאו הכי את ענייה, חדהורית, והחיים נתנו לך סטירות בלי סוף. "אני למדתי, גם בזכות האנשים הקרובים שהקיפו אותי, שמול הרשויות אסור להראות רגשות. אסור לקלל ולאבד את הראש, למרות שאת במצוקה מטורפת ולמרות שאת נמצאת על הקצה, מיואשת וזועמת. למרות שנותנים לך את התחושה שלא מגיע לך לגדל את הילד שלך, שאת לא ראויה לו. אז לא תצעקי? לא תתחרפני? יש תחושה גרועה יותר מזאת בעולם? "בהדרגה למדתי להיות שקולה, מחושבת, לתכנן עשרים צעדים קדימה, לעמוד איתנה מול האשמות מרושעות שמטיחים בך. אנשים עזרו לי להבין שזאת הדרך הנכונה להתנהל, והזכרתי לעצמי שאני כל הזמן מייצגת את עצמי ואת הילד שלי, ושהכל חייב להיעשות בצורה מכובדת. מצד שני, אסור לך גם להיות חלשה, לוותר או להתרפס."

 אביגיל בדצמבר .2013 "אמרתי לעצמי שאני לא מוותרת. הפכתי ללביאה טורפת"
אביגיל בדצמבר .2013"אמרתי לעצמי שאני לא מוותרת. הפכתי ללביאה טורפת"
 בשנה שעברה, אחרי שנתיים שבנה לא היה איתה, עודכנה אביגיל שנשקלת האפשרות שהוא יאומץ על ידי משפחת האומנה שלו. "זה גרם לי לשקוע לתוך מרה שחורה. בכיתי בלי הפסקה. אבל אחרי יום וחצי הרמתי את עצמי ואמרתי, אני יוצאת למלחמה בפול גז. הילד הזה הוא הדבר הכי חשוב לי בחיים, אין לי כלום חוץ ממנו, אז אין לי מה להפסיד. אני לא מוותרת. הפכתי ללביאה טורפת. הבנתי שאני נמצאת שנייה לפני סוף הסיפור, שאני הולכת לאבד אותו. כי אין ילד שחוזר מאימוץ."

המאבק עלה מדרגה, ושר הרווחה דאז, מאיר כהן, הוצף בגל של פניות. בתגובה הוא פירסם בדף הפייסבוק שלו פוסט תגובה, שבו כתב: "ראשית אדגיש כי בוודאי איני יכול להיות אטום כלפי הפניות בנושא. ואכן, ערכתי בירור מעמיק, יסודי ובלתי תלוי, כפי שאני יודע לעשות. נכון, כששומעים צד אחד, ובמקרה זה הצד של האם, קשה שלא להזדהות עימה. אבל, והאבל הוא מאוד משמעותי, לא כך הם פני הדברים. מכל המקרים הקשים שאליהם נדרשתי, לא היה מקרה שבו התנהלות הרווחה היתה מוצדקת כל כך." הפוסט של כהן הקפיץ את כל מי שהיה מעורב בסיפורה של אביגיל. כפי שהודגש בתחקיר "שישבת," לא נערך דיון הוכחות בעניינה, כך שלא ניתנה לה ההזדמנות להציג את גירסתה, וצעדיה מול הרשויות הוצרו. "אני לא מבינה איך שר הרווחה טען שעשה בירור יסודי ובלתי תלוי, בלי שהוא שמע את הצד שלי," היא אומרת. "המקרה הזה אינו חריג," אומר עו"ד יוסי נקר, שייצג את אביגיל בשנה האחרונה של מאבקה. "ילדים רבים מוכרזים כנזקקים (כלומר, החסות עליהם נלקחת מהוריהם ומועברת לרשויות הרווחה) בלי שמאפשרים להוריהם למצות את זכותם להילחם על הילדים ולנהל הליך ראיות. בשנים הרבות שאני עוסק בתחום לא נתקלתי בהליך אחד שבו הסיוע המשפטי ניהל הליכי הוכחות. כך, למעשה, לא ניתנת להורה האפשרות להשמיע את הצד שלו ולנסות להוכיח שמה שטוענים נגדו שגוי." נקר ובית הלחמי, ועימם נחמה דיכנה, מנכ"ל עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים, שליוותה את אביגיל מתחילת הדרך, פנו אל שר הרווחה כדי להבין איך ערך "בירור מעמיק" בלי ששוחח כלל עם אביגיל. לאחר כמה שבועות זומנו כולם לפגישה עם מנכ"ל משרד הרווחה (יוסי סילמן). הפגישה הזאת הפכה לצומת מכריע במאבק. היא הסתיימה בהחלטה שבנה של אביגיל יוחזר אליה בתוך שנה - "בתנאי שהיא תמצה תהליכים טיפוליים שנמצאה בהם, תשכיר דירה לבדה," והבקשה המדהימה מכל: "שהיא תדומם את מאבקה ברשתות החברתיות," מספרת בית הלחמי. "אני חושבת שהם הבינו שלא מדובר כבר בילדה בת 25 ענייה ומוחלשת, אלא באישה שהצליחה לגייס דעת קהל והמון אנשים חזקים שנלחמים לצידה," אומרת אביגיל. "לדעתי הם פשוט הבינו שלא יוכלו להעלים את המאבק הזה. למרות שהיה לי קשה, הסכמתי לשתוק, אם זה מה שיעזור להחזרת הבן שלי."

"את עזרת לאמא שלי להילחם"? שואל אותי בנה של אביגיל, ומתחיל לשחק בהמוני הצעצועים שקיבל בתרומה מכל תומכיה של אמו. הוא ילד שחור שיער, ערני, סקרן ונבון, עם צחוק מתגלגל וחיוך גדול. "אני ואמא נישאר יחד מעכשיו ועד שנהיה זקנים," הוא מסביר לי. "אמא כבר תהיה סבתא, ולי יהיה זקן ארוך כמו לאבא." האבא שהוא מדבר עליו הוא אב האומנה שלו, שהוא אדם דתי, והקשר איתו התנתק לאחר שהילד שב לחיות עם אמו. "הוא צריך להתרגל להרבה מאוד דברים," אומרת אביגיל ומלטפת את ראשו. "לבית חדש, לגן חדש, לסביבה חדשה. לפעמים הוא מתגעגע אל משפחת האומנה שלו. הם היו משפחה גדולה, חוץ ממנו היו בבית עוד שני ילדים, ופה אנחנו רק שנינו. אני, בניגוד אליהם, לא יכולה לקנות לו את כל מה שהוא רוצה. "אבל אני חושבת שלילדים יש יכולות מופלאות להסתגל. לי קשה יותר מאשר לו. אני עדיין כועסת ושומרת טינה. אני לוקחת את הזמן להסתגל ולהתאקלם, אבל זוכרת שהבטחתי לעצמי שזה לא נגמר. ברגע שהחיים שלנו יחזרו לשיגרה, אני מתכוונת לפרסם ספרון עבור אימהות שנמצאות במצב שבו הייתי. אני חולמת להשלים בגרויות, ללמוד משפטים ולייצג אימהות כמוני." את מל•וה עכשיו על ידי גורמי רווחה? "מהרגע שהילד הוחזר אלי, לא יזמו שום קשר איתי." בינתיים אביגיל מתרגלת מחדש לאימהות. "שלוש שנים חייתי לבד - ופתאום שוב יש לי ילד," היא צוחקת. "כשאני הולכת להתקלח, אני מפחדת מאוד. כל כמה שניות אני סוגרת את הברז וקוראת לו, בודקת שהכל בסדר איתו. האימה•ת היתה כל כך חסרה לי. "וגם גיליתי את העוצמות שלי. אדם לא יודע כמה הוא חזק עד שהוא נופל לתוך תהום וצריך לטפס ממנה החוצה. עדיין, יותר כיף לי מאשר קשה. למזלי, גם יש לי במי להיעזר הקפתי את עצמי באנשים טובים. "מבחינת החיבור בינינו, זה כאילו לא נמחקו לנו כל השנים האלה יחד. עוד כשהוא היה בבטן הרגשתי שיש בינינו חיבור מיוחד, וכשלקחו לי אותו ידעתי שהחיבור הזה יחזיר אותנו להיות יחד. הוא מקשיב לי, מחזיר לי אהבה, אומר לי שהוא רוצה להיות איתי, שלא אעזוב אותו. ואני מבטיחה לו שתמיד אשמור עליו. ואז הוא שותק, ורק מניח את היד שלו על הלחי שלי ומסתכל עלי. ואני כל כך אוהבת את זה."

naamal@israelhayom.co.il  

תגובת משרד הרווחה "הגנו על שלומו של הילד" ממשרד הרווחה נמסר: "מקומו הטבעי של הילד הוא בחיק משפחתו, ועל הוריו מוטלת האחריות לגידולו ולשמירת ביטחונו. משרד הרווחה, מתוקף חוק הנוער, מתערב במצבים שבהם הילד נתון לסיכון מיידי, וגם אז הוא מנסה להשאיר את הילד בחיק משפחתו, במסגרת תוכנית טיפולית עם המשפחה. "לאם הוצע סיוע פעמים רבות, אך היא סירבה לשתף פעולה. למרות סירובה, שירותי הרווחה המשיכו בניסיונותיהם הרבים לסייע לה, ונערכו תשע ועדות לתוכניות טיפול - אך האם בחרה להמשיך ולהתנגד לכל קשר טיפולי עם הרווחה. "במצבים שבהם יש סיכון לילד ואין לקיחת אחריות מצד המשפחה, משרד הרווחה נאלץ להוציא את הילד מהבית מתוקף חוק, כדי להגן על שלומו הנפשי והגופני של הילד. במסגרת תוכנית טיפול שביצעו העובדים הסוציאליים עם האם במהלך השנה האחרונה, הוכיחה האם שהיא לוקחת אחריות מלאה על גידול ילדה, ומשכך, אנו רואים בתוכנית זאת הצלחה ומברכים על כך. "לעניין דיון ההוכחות: האם הסכימה להליך הנזקקות בבית המשפט, ולכן התייתר דיון ההוכחות. כשעורך דינה ניסה לערער על כך, ערעורו לא התקבל. כשעורך הדין פנה לביהמ"ש העליון, החלה כבר תוכנית הטיפול עם האם, ועורך הדין הסכים להשהות את הערעור. נדגיש כי כל ההליך נעשה בהסכמת עורך דינה ובהידברות מלאה עימו ועם האם. "הבקשה להפסקת הפעילות התקשורתית של האם ברשתות החברתיות נבעה מהעובדה שהאם חשפה פרטים על בנה, ובכך עברה על החוק. חשיפה זו נעשתה כשבנה היה תחת צו חוק הנוער. "הטענה כי שירותי הרווחה לא בקשר עם האם אינה נכונה. שירותי הרווחה מלווים את האם ומסייעים לה בכל צרכיה, ואף הציעו לה הצעות סיוע רבות ומגוונות. למרות מגוון ההצעות, האם מקשה על הסיוע ואינה משתפת פעולה."


18 בינואר 2015 - 103 FM - דנה ורן משוחחים עם עו"ד חוה קליין על מקרים שבהם במשרד הרווחה מחליטים להוציא ילד מבית הוריו - "מדובר במספרים מזעזעים ולרוב מדובר במשפחות שאין להם יכולת כלכלית לקחת הגנה משפטית". בהמשך הם משוחחים עם אימא שבנה נלקח ממנה כנגד רצונה ללא כל סיבה.






מתוך סטטוס בפייסבוק - ינואר 2015 -העוסיות החשות "מאויימות" על ידי מחאה לגיטימית רצו לבית משפט בתקוה שבית משפט יאפשר להן להמשיך לעשות בילדינו ככל העולה על רוחן.
הן מעוניינות להמשיך לפרק משפחות בשקט וללא "רעש מחאתי". הן מבקשות מבית המשפט להטיל סנקציות על מי שמפריע להן להשתמש בילדים כסחורה העוברת לסוחר על מנת למלא מכסות במוסדות המופרטים.
במוסדות המופרטים הילדים יוכלו "לההנות" מיחס מחפיר מאלימות קשה מתרופות פסיכולוגיות מאונס ועוד כיד הדמיון הטובה של ה"צוות החינוכי"
ובכן אנחנו לא נשתוק
אנחנו לא נוותר עד שהמגמה הפושעת בעליל של פירוק משפחות והפגיעות בילדים יפסק.
לא נסכים לשליטה של הרווח-ה על חיי ילדינו.
בסרטון תוכלו לראות את העוסיות ממהרות לברוח מהכעס האצור בהורים שילדיהם נחטפו באכזריות שלא תתואר.


שני נערים ניסו להתאבד בפנימיה של משרד הרווחה - דורית גבאי - מעריב -30.12.1993

אחד מהם ממשיך לאיים שיתאבד: "חברי התעללו בי ובסוף אני נענשתי. זה שבר אותי"

נער בן 15 וחצי השוהה בפנימיה של משרד הרווחה ניסה לשים קץ לחייו שלוש פעמים ביום אחד. חניך אחר בפנימיה, בן 15, ניסה להתאבד פעמיים ביום אחד.

שני הנערים השוהים בפנימיה בהוראת שופט, חתכו את ורידי ידיהם וניסו לתלות את עצמם....

לקריאת המאמר המלא הקלק כאן

שני נערים ניסו להתאבד בפנימיה של משרד הרווחה - דורית גבאי - מעריב -30.12.1993
שני נערים ניסו להתאבד בפנימיה של משרד הרווחה - דורית גבאי - מעריב -30.12.1993
 
אחד מהם ממשיך לאיים שיתאבד: "חברי התעללו בי ובסוף אני נענשתי. זה שבר אותי".
נער בן 15 וחצי השוהה בפנימיה של משרד הרווחה ניסה לשים קץ לחייו שלוש פעמים ביום אחד. חניך אחר בפנימיה, בן 15, ניסה להתאבד פעמיים ביום אחד.
שני הנערים השוהים בפנימיה, חתכו את ורידי ידיהם וניסו לתלות את עצמם.
המקרה הראשון אירע לפני כשלושה חודשים, והמקרה השני, לפני כשבועיים. הנערים ניצלו כשעובדי הפנימייה הבחינו בהם במקרה. הם אושפזו בבית חולים לחולי נפש, לצורך בדיקות, אך לאחר ששוחררו, שבו לפנימיה. שם לא הוצמדה להם שמירה, למרות שאחד מהם ממשיך לאיים בהתאבדות.
יחס גרוע
אחד משני הנערים השוה בפנימיה זה שנה וחצי, סיפר כי הנערים במקום מתנכלים לו.
"הם מרביצים ל כל הזמן. פעם אחת הם דקרו אות באולר בפנים, וכיבו עלי סיגריות. למרות שהתלוננתי עליהם, לא עשו להם שום דבר. בפעם האחרונה שהם הציקו לי, ניסיתי להחזיר להם, אבל אז נתנו לי עונש וקיצרו לי את ימי החופשה בבית. זה שבר אותי ולכן ניסיתי להתאבד".
הנער השני, טען כי הסיבה לנסיונות ההתאבדות שלו היא היחס הגרוע שהוא מקבל בפנימיה.
"נותנים לנו עונשים דווקא בנקודות רגישות שלנו, ומבטלים לנו חופשות בבית".
הנער סובל מליקוי ראיה, אך אינו מרכיב משקפיים.
"כבר חצי שנה אומרים לי שלפנימיה אין תקציב לקנות לי משקפיים, למרות שאני לא רואה בכלל בלילה, ופעם אחת אפילו נפלתי ונחבלתי".
סבתו של אחד הנערים, משמשת כאפוטרופוסית שלו.
"ניסיתי לדבר עם מנהל הפנימיה, אבל תמיד אומרים לי שהוא לא פנוי ונמצא בישיבה", סיפרה הסבתא.
"פעם הנכד שלי ברח מהפנימיה אלי, והסכים לחזור רק אחרי ששכנעתי אותו. הוא נסע לשם, ובתור עונש, הם נתנו לו לחכות שלוש שעות בצומת חשוך, עד שהגיע הרכב שהסיע אותו לפנימיה. הוא התקשר אלי מטלפון ציבורי, בוכה ומפוחד.
רק אחרי שטילפנתי למשטרה, שלחו מהפנימיה רכב לאסוף אותו".
תנאי המגורים בפנימיה לקויים. יש מחסור בשמיכות, הכסאות בחדרים שבורים, אין כוסות והנערים נאלצים לשתות ישירות מהברז.
הקיר באחד מחדרי המגורים מתפורר ועומד להתמוטט. בקיר בחדר האוכל נפער חור גדול, שנסתם רק לאחר שהנערים בפנימיה התארגנו וסתמו אותו בלבנים.
מנהל הפנימיה אמר כי שני הנערים שניסו להתאבד הם ממושמעים, אינטליגנטים, אינם בעייתיים ואינם אלימים.
מצעד התירוצים והשקרים של משרד הרווחה

ניסינו לטפל בנערים שהתנכלו לאחד מהם, ואף הוגשה תלונה למשטרה נגד נער אלים במיוחד. צריך לזכור שהנערים המתחנכים בפנימיה באים מבתים הרוסים ונמצאים כאן לאחר שפקידת הסעד הורתה על כך. יש להם התנגדות קשה לשהות בפנימיה, ויכול להיות שהסיבות לייאושם נעוצות במשקעים שנגרמו כשהגיעו לכאן.

הסיבה שלא סידרנו משקפיים לאחד הנערים, נעוצה בכך שברגעי משבר הוא נוהג לשבור אותם. משקפיים חדשים הם יקרים מאוד, ויש לנו מחסור בתקציב הרפואי, שאנחנו מקבלים ממשרד הרווחה. אבל עכשיו העניין בטיפול ובקרוב הוא יקבל משקפיים.

לא היתה לנו אפשרות להצמיד לנערים שמירה, למרות שקיים חשש שינסו להתאבד שוב. לא בטוח שאם הם ינסו להתאבד שוב, נוכל למנוע זאת.

ממשרד הרווחה נמסר כי הם מודעים לתנאים הגרועים בפנימיה.


אל תקחו לי את הילד - אורי ארזי - מעריב - 20.12.2001

48 שעות לאחר שילדה את בנה החמישי, בעודה בבית חולים, הופיעו עובדי משרד הרווחה מצויידים בצו האוסר על ש' לקחת את תינוקה הביתה. לש' עבר של אשפוז נפשי, שהוביל להוצאת ארבעת ילדיה הבוגרים יותר מחזקתה. ש' העובדת כעוזרת לגננת אומרת בבכי: "העבר רודף אחרי. היום אני בריאה, מתפקדת, מסוגלת לגמרי לטפל בבני"...

לקריאת המאמר המלא הקלק כאן

אל תקחו לי את הילד - אורי ארזי - מעריב - 20.12.2001
אל תקחו לי את הילד - אורי ארזי - מעריב - 20.12.2001
ש', היום בת 29, חיה חיים מסויטים. גיהנום, אין לה מילה אחרת להגדיר את מה שעובר עליה. ארבעה ילדים היא ילדה וכולם נלקחו ממנה בידי רשויות הרווחה, בטענה שאינה כשירה לגדל אותם.

לש', יצויין, יש עבר של אשפוזים נפשיים. בעלה הראשון של ש' התעלל בה. בעלה השני מת והותיר אותה בהריון. השבוע נולד ילדה החמישי.

48 שעות היה לה לעטוף אותו באהבה, אבל למרבה זוועתה הוציאה פקידת הסעד צו כדי למנוע ממנה, האם הביולוגית, לקחת את בנה מבית החולים. אתמול, בלי להתמהמה, כבר נערך דיון ראשוני בבית משפט לענייני משפחה, בבקשת רשויות הרווחה להעביר את התינוק לרשותם. בית המשפט החליט בשלב זה להעביר את הילד למשמורת משפחת אומנה.

ש' אינה יכולה לעצור את דמעותיה. כמה אפשר לסבול? היא אומרת. מקור צרותיה נובע מאשפוזה בעבר בבית חולים לחולי נפש. מכאן החלה הטרגדיה האישית שלה לגדול ולהתפתח. היום היא טוענת: החלמתי, אני כשירה לחלוטין, הניחו לי לממש את זכותי האלמנטרית להיות אם ולגדל את ילדיי. רשויות הרווחה טוענות מצידן, ללא שיש בידיהן אישור פסיכיאטרי או כשרות רפואית לאבחן את האם: "את לא כשירה".

ש' התחתנה בגיל צעיר. היא למדה במסגרת חינוכית חרדית בבני ברק. בגיל 19 שידכו לה גבר חרדי.

ש' מתחלחלת כשהיא נזכרת בו:
"החיים שלי הפכו לגיהנום. הוא התעלל בי. ניסה לשרוף אותי. הייתי במצוקה נוראית. חששתי להתלונן כי זה לא מקובל בחברה החרדית. הייתי נאיבית, כי האמנתי שבסוף הוא יפסיק, אבל הוא לא הפסיק וברחתי עם בני ובתי. אז הוא דאג לאשפז אותי. המערכת לא התייחסה אלי כקורבן, אלא חיפשה אצלי בעיות נפשיות.
לקחו לי את הילדים. אחר כך התגרשתי. הייתי מיואשת ובאחת החופשות מבית החולים נסעתי לקברו של רבי עקיבא, התפללתי לנס".
מאז עברו ארבע שנים, ש' אומרת שהפסיקה לקבל טיפול נפשי, החלה לעבוד כעוזרת לגננת ונישאה בשנית.
ש' חשה שהיא נולדה מחדש.


"לפני כשנתיים וחצי נולדו לנו תאומים מקסימים. גידלתי אותם במסירות, אך לילה אחד, כשהם היו בגיל שישה חודשים, באו פקידי הסעד עם צו ביד ולקחו אותם. בעלי לא האמין שזה קורה לו. נלחמנו להחזיר אותם ולא הצלחנו.
בעלי היה כל כך מיואש שנפטר משיברון לב".

אחרי שנפטר בעלה גילתה ש' שהיא בהריון. היא מספרת שהתקווה לחזור ולהיות אם מסבה בה כוחות חדשים.

"אבל ידעתי", היא אומרת, "שאם רשויות הרווחה ישמעו על ההריון שלי הם יקחו לי גם את הילד הזה. הלכתי לגופים חרדים שעזרו לי לשמור את ההריון בסוד. קיבלתי דירה בנתניה, כשהגיע זמן הלידה הלכתי לבית חולים לניאדו, נרשמתי שם בשם בדוי שלא יקחו את הילד, ושלשום ילדתי אותו".

אבל 'התרמית' נחשפה ו- ש' התבשרה כאמור שגם ילדה החמישי יילקח ממנה.

"אני עובדת, השתקמתי, חסכתי כסף, קניתי כל מה שצריך לילד, ואני משוכנעת שאני מסוגלת להיות אם טובה ומסורה", אומרת ש' בבכי.
"אני מוכנה ללכת לבדיקה פסיכיאטרית. לא יתכן שאמשיך להיות קורבן עד סוף חיי. אני מתחננת שיניחו לי ויתנו לי לגדל את ילדיי. אני אמא טובה ומסורה. שיבדקו את זה".

אחות בבית החולים מאשרת את דבריה של האישה ומספרת ש- ש' מאוד דואגת לבנה, מבקשת לראותו שוב ושוב, מטפלת בו במסירות ומניקה אותו.
"אל תקחו את הילד שלי!" מתחננת ש' שילדה את התינוק שלה לפני 48 שעות
"אל תקחו את הילד שלי!" מתחננת ש' שילדה את התינוק שלה לפני 48 שעות
דובר משרד הרווחה לשעבר יורם מלכה מסר: "המקרה ייבדק על ידי פקידת סעד ראשית של המשרד. פקידי סעד פועלים להגנת קטינים ומוציאים תינוק מידי אימו על סמך מידע בדוק שהתינוק בסכנה ובהסתמכות על אנשי מקצוע". בתשובה לשאלה האם אשפוז נפשי בעבר מונע מאדם לגדל ילד, נמסר מהמשרד: "רוב הילדים מוצאים מביתם על פי בקשה מההורים או בהסכמתם. הוצאת ילד מהבית בניגוד לרצון הוריו אפשרית רק על פי החלטת פקיד סעד ורק לשבוע. להוצאת ילד לתקופה ארוכה יותר יש לקבל אישור בית המשפט".

בינתיים, התייצבו אתמול מול בית המשפט חברותיה של האישה מהקהילה החרדית, ונשאו שלטים: "תנו לי את פרי בטני", "רחמו על התינוק, רחמו עלי, אמא מניקה", "אני רוצה את אמא שלי". בית המשפט החליט בשלב זה להעביר את הילד למשמורת משפחת אומנה.

"היא עבדה אצלי במשך כשנתיים כסייעת לגננת", סיפרה אתמול מנהלת מעון. "באיזו מסירות היא עבדה עם הילדים, חיבקה ונישקה אותם בחום. זו נבזות להגיד שהיא אינה מסוגלת לתפקד כאם".

חברה אחרת מספרת: "היא לא חולה. היא בחורה תמימה שהגורל התאכזר אליה".

פקידת הסעד מסרה: אנחנו עושים הכל כדי למנוע הוצאתו של קטין מחזקת הוריו. הדבר נעשה רק במקרים חריגים. אנחנו יכולים לטעות, אך אני סבורה שלא כך הדבר במקרה של ש'".

אם לא די בכל הטרגדיות של ש', כעת היא עשויה לעמוד גם בפני משפט פלילי מכיוון שהזדהתה בשם בדוי בבית החולים. זהותה האמיתית התגלתה כשהתבקשה בבית החולים לחתום על מסמך וחתמה בשמה האמיתי ולא בשמה הבדוי וכך נחשפה.

בקול חנוק היא אומרת: "העבר שלי רודף אותי עכשיו. זה מטריף את דעתי שמבקשים לקחת ממני את התינוק המקסים הזה, למרות שאני מסוגלת לגמרי לטפל בו. אני מתחננת. אל תקחו ממני את הילד שלי".


 פנימיית "קרן הילד - סוכת דוד" בפתח תקוה - קשירת ידיים ונעילת ילדה בת 6 בחדר , נעם ברקן , מעריב , 01.03.2007

ילדה בת 6, הלומדת בפנימייה בפתח תקווה, הורחקה מבית הספר שידיה נקשרו והיא ננעלה בחדר כעונש. המנהלת: זה אקט מקובל

ש', בת 6 וחצי, נחשבה לילדה אלימה. היא סולקה מהפנימייה בה למדה לאחר שאמה ביקשה לברר מדוע היא נקשרה. בעיתון מעריב דווח, כי לדברי הילדה, המדריכה בפנימיית "קרן הילד – סוכת דוד" קשרה את ידיה מאחורי גבה, לאחר שילדות התלוננו כי היא מרביצה.

במקרה נוסף, ברחה ש' עם שתי חברותיה מהפנימייה. לאחר שנתפסו נשלחו השלוש ל"חדר פסק זמן". השלוש הושארו נעולות עם משגיחה בת 13, ללא מפתח וללא כל אפשרות לצאת מהחדר במשך שלוש שעות.

ש' כאמור, הורחקה מהפנימייה, לאחר שאמה ניסתה לברר באמצעות גורמי הרווחה מדוע נקשרה בתה. בשיחה עם מנהלת הפנימייה על מנת לברר את המקרה, אמרה לה המנהלת תוך כדי צעקות, כי העובדת הסוציאלית כתבה דוח מפורט על הדברים שעשתה הבת בפנימייה, והוסיפה "עשית לנו בלגן גדול".

העובדת הסוציאלית בפנימייה אמרה לאם כי ש' הכתה את המדריכה, השתוללה ולבסוף ברחה. "בקושי החזרנו אותה" הוסיפה. לשאלה מדוע נקשרה הבת השיבה העובדת הסוציאלית כי היא לא נקשרה. "המדריכה עשתה לה בצחוק עם גומייה. היא לא השתמשה בחבל, והיא השתחררה מיד".

הילדה הוחזרה לביתה עד שתמצא מסגרת הולמת

מנהלת הפנימייה אמרה בתגובה כי נעילה היא אקט ענישה מקובל, וכי אין בו כל פסול. לדבריה, ש' נענשה כי היתה אלימה, עם השגחה ובאישור משרד הרווחה. "זה קורה בכל פנימייה" הוסיפה.

מעיריית פתח תקווה נמסר כי כשהתקבל המידע על המקרה הם דיווחו למשרד הרווחה. בנוסף נמסר כי מדובר בילדה עם קשיי הסתגלות, "ובשל כך הוחלט להחזירה לבית המשפחה, עד שתמצא לה מסגרת הולמת".

דובר משרד הרווחה נחום עידו מסר כי המשרד יבדוק האם הפנימייה נהגה כשורה. "לפי המידע שבידי המשרד, הילדה היוותה סיכון לעצמה ולילדות אחרות", נמסר עוד.

 פנימיית "קרן הילד - סוכת דוד" בפתח תקוה - קשירת ידיים ונעילת ילדה בת 6 בחדר , נעם ברקן , מעריב , 01.03.2007
 פנימיית "קרן הילד - סוכת דוד" בפתח תקוה - קשירת ידיים ונעילת ילדה בת 6 בחדר , נעם ברקן , מעריב , 01.03.2007


ינואר 2015 - במאמרה של נעמה לנסקי על האמא אביגיל (האמא ש') מעידים האמא על מדיניות רמיה של משרד הרווחה. לשכות הרווחה מציגות עצמם כנותנות סיוע אך למעשה זוהי מלכודת תופת של משרד הרווחה לאיתור ילדים לסחר במוסדות הרווחה, אומנה, אימוץ, מרכזי חירום ועוד..

להלן עדותה של האמא ש' מתוך מאמרה של נעמה לנסקי:

האמא ביקשה סיוע לגן לבנה הפעוט, הרווחה לקחו ממנה את הילד לאימוץ
האמא ביקשה סיוע לגן לבנה הפעוט, הרווחה לקחו ממנה את הילד לאימוץ

חה"כ ניסים זאב מציג פשעי משרד הרווחה בהוצאת ילדים מביתם


.


שר הרווחה מאיר כהן - משיב בלעג לפניות האזרחים
שר הרווחה מאיר כהן - משיב בלעג לפניות האזרחים
ינואר 2015 - במאמרה של נעמה לנסקי על האמא אביגיל (האמא ש') מעידים עו"ד יוסי נקר, והאמא על מדיניות אלימה ותוקפנית של משרד הרווחה בתקופת השר מאיר כהן. מדובר בתלישת ילדים מביתם ומשפחתם בדלתיים סגורות ללא ראיות לאימוץ סגור מבלי לאפשר להורים דיון הוכחות או להציג עמדתם.

שר הרווחה מאיר כהן הוסיף חטא על פשע ופרסם סטטוס בפיסבוק נגד האמא וכתב כי  "לא היה מקרה שבו התנהלות הרווחה היתה מוצדקת כל כך."
האלימות שנקט שר הרווחה מאיר כהן נגד האמא ש' ובנה אינו חריג והוא מדיניות קלוקלת מקובל, של השר מאיר כהן ומנכ"ל משרדו יוסי סילמן אשר אינם משיבים לפונים אליהם לגופו של עניין אלא מזמרים בלעג "טובת הילד" , עבודת קודש ועוד מיני סיסמאות.

מאיר כהן השיב בלעג לפניותיה של ש' להשבת בנה אליה - מתוך מאמר של לנסקי - ינואר 2015
מאיר כהן השיב בלעג לפניותיה של ש' להשבת בנה אליה - מתוך מאמר של לנסקי - ינואר 2015



סטטוס בפייסבוק - ינואר 2015 - אורה מור יוסף מבכה על בתה שנחטפה ממנה על ידי החוטפת ילדים הראשית והרווחה,
"אין עוגה, אין נרות, אין שירי יום הולדת"
מזל טוב לנתנאלה - אלה מור יוסף שהיום בת שנתיים
פייסבוק - ינואר 2015 - אורה מור יוסף מבכה על בתה שנחתפה ממנה בהיוולדה ע"י משרד הרווחה
פייסבוק - ינואר 2015 - אורה מור יוסף מבכה על בתה שנחתפה ממנה בהיוולדה ע"י משרד הרווחה
 ב"ה
נתנאלה – אלה
ילדה יפה שלי, נסיכה של אימא,
הנה חלפו להם שנתיים..
אין עוגה, אין נרות, אין שירי יום הולדת אין... אין...
שנתיים של כאב ועצבות
שנתיים של געגועים וכמיהה אלייך
השמחה נלקחה ממני נשאר רק העצב
אור עיניים של אימא,
אין שנייה שאימא לא חושבת עלייך
את בדמי, את ברוחי, את בנשמתי, את החמצן שלי
בכול פעם שהשמים בוכים אני יוצאת החוצה בוכה איתם ומבקשת שמבורא עולם שייפתחו שערי שמים ושתשובי אליי
בכל ערב שישי בהדלקת הנרות אני מבקשת מאבא שבשמים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהי ואלוהי אבותיי, שתחונן אותי ואת בתי..."
לקחת אותך מיד לאחר הלידה לבודד אותך, למנוע ממך לקבל את כל החום ואהבה שאת ראויה וזכאית לה זה רוע לב – רשעות – אכזריות.
לחטוף אותך ממני, למנוע אותך ממני, למנוע מאיתנו להתעורר ביחד, לשחק ביחד, לשיר ביחד, לצאת לפרק ביחד, לאכול ביחד, לנשום אחת את השנייה להתפנק ביחד - זה פשע
תדעי לך בתי היקרה כי עם ישראל דואג לך, עם ישראל אוהב אותך, אנשים מתעניינים בך שואלים עלייך, נלחמים ומצפים לשובך הביתה
יש לנו משפחה מיוחדת ונדירה אין דברים כאלה כשתשובי בע"ה תכירי אותם מקרוב ותביני, אני אגלה לך סוד בעוד כמה חודשים אליאור ואוריאן מתחתנים והם כל-כך רוצים שתיהי שושבינה בחתונתם שתלווי אותם ביום המאושר של חייהם
אייך לא רעדה לה היד כשהיא החליטה להפריד בינינו – ביום לידתך
אישה ללא רגשת,
אישה רעה
אישה ללא לב,
חית אדם חטפה אותך ממני
אני רוצה לבקש ממך סליחה אהבת חיי שלי
על שלא הצלחתי לשמור עלייך ילדה יפה שלי
על שלא הצלחתי להחזיר אותך
על שלא שמרתי עליך מפני ציר הרשע
אימא מסרבת לוותר מקומך איתי
אימא ממשיכה להיאבק להשבתך,
אימא לא מוותרת!
אימא אוהבת אותך מלא שולחת לך חיבוקים ונשיקות
אימא תמשיך להפוך כל אבן עד שתשובי הביתה
נתנאלה – אלה שלי
תהי חזקה ילדה יפה שלי
את היום הולדת הבאה נחגוג ביחד
אימא אוהבת אותך עד אין קץ
שבת-שלום



פייסבוק - ינואר 2015 - אורה מור יוסף מבכה על בתה שנחתפה ממנה בהיוולדה ע"י משרד הרווחה
פייסבוק - ינואר 2015 - אורה מור יוסף מבכה על בתה שנחתפה ממנה בהיוולדה ע"י משרד הרווחה


ישראל היום - ינואר 2014 - יוסי סילמן - מתנה החזרת ילד לאימו בהפסקת פעילותה הציבורית
ישראל היום -שישבת - 23.01.2015
ינואר 2015 - במאמרה של נעמה לנסקי על האמא אביגיל (האמא ש') מעידים עו"ד יוסי נקר, חנה בית הלחמי, ונחמה דיכנה כי בפגישה שערכו עם מנכ"ל משרד הרווחה יוסי סילמן, היתנה סילמן החזרת הילד לאימו אביגיל תנאי: "שהיא תדומם את מאבקה ברשתות החברתיות,".

מדובר בהתנהלות תוקפנית ואלימה שמנהלים משרד הרווחה והמנכ"ל יוסי סילמן במחשכים בדלתיים סגורות ללא ראיות בבתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער לסחר בילדים במוסדות משרד הרווחה, אומנה ואימוץ. חששם של הפקידים המושחתים במשרד הרווחה הוא שפשעיהם ומעלליהם נגד הורים וילדים יחשפו ולכן הם מתנים החזרת הילדים לביתם ומשפחתם בהסרת פרסומים על פשעיהם.

תמוהה גם התנייתו של סילמן להחזרת הילד לאימו בכך שהיא "תשכיר דירה לבדה" הרי משרד הרווחה משלם להחזקת הילד מחוץ לביתו פי עשר מעלות השכרת דירה, מדוע אם כן משרד הרווחה אינו מסייע למשפחות לשכור דירה בטרם יתלוש מהם את הילדים?

יוסי סילמן - מתנה החזרת ילד לאימו בהפסקת פעילותה הציבורית



"פתאום שוב יש לי ילד" , נעמה לנסקי , ישראל היום , צילומים: יהושע יוסף, ינואר 2015

"בלילה הראשון שלו בבית הוא נרדם לידי, ולא הייתי מסוגלת לישון. בהיתי בו, הקשבתי לנשימות שלו, אמרתי לעצמי שוב ושוב: הוא איתי". במשך שלוש שנים ניהלה אביגיל מאבק עיקש בהחלטת גורמי הרווחה להוציא מידיה את בנה הקטן. שנה אחרי שחשפנו כאן את סיפורה, היא סוף-סוף הצליחה 

 אביגיל (האמא ש') עמדה והתבוננה בבנה בן החמש משחק בצעצועים על השטיח בסלון, ולא האמינה. הוא זימזם לעצמו שיר, הניף דרקון ירוק באוויר, ואז הרים אליה את עיניו הכהות וקרא: "אמא, בואי לשחק איתי." היא המשיכה לעמוד שם לכמה רגעים, לא בטוחה אם מדובר בעוד חלום שלה. אבל אז התעשתה והזכירה לעצמה שהוא באמת חזר. הוא כאן. הוא שוב שלה.

 אביגיל ובנה, השבוע בביתם. "אני ואמא נישאר יחד מעכשיו ועד שנהיה זקנים"
אביגיל ובנה, השבוע בביתם. "אני ואמא נישאר יחד מעכשיו ועד שנהיה זקנים"
 שלוש שנים בנה של אביגיל (28) לא היה שלה. יותר ממחצית חייו. הוא נלקח ממנה כשהיה בן שנתיים, בצו חירום של רשויות הרווחה. שלוש פקידות סעד, מלוות בשלושה שוטרים, הגיעו אל דירתה ולקחו אותו, מותירים אותה בוכה ואילמת. במשך חודשים ארוכים שהה במרכז חירום: אגף סגור במוסד פנימייתי, שמשמש תחנת מעבר זמנית. אחר כך הועבר למשפחת אומנה באזור ירושלים. אביגיל (שם בדוי),  שהמשיכה להתגורר במרכז הארץ, ראתה אותו בפיקוח גורמי רווחה, למשך שעה עד שעתיים בשבוע. אך לא תמיד: היו תקופות שבהן לא פגשה אותו שבועות ואף חודשים. כשהוא שהה במרכז החירום לא איפשרו לה לבקר אותו, למעט פעמים בודדות, ולאחר שהועבר לאומנה, המפגשים הקצרים בפיקוח בוטלו פעמים רבות, ולמשך תקופות ממושכות.

לפני שנה חשפנו כאן את סיפורה של אביגיל, בתחקיר על רשויות הרווחה. מרגע פרסום התחקיר החל מאבק סוער להשבת הילד אל אמו. החודש זה קרה. "בלילה הראשון בבית הוא נרדם לידי, ואני לא הייתי מסוגלת לישון," היא מספרת. "בהיתי בו, הקשבתי לנשימות שלו, אמרתי לעצמי שוב ושוב: הוא בבית. זהו, זה נגמר. בעצם, כמעט נגמר." היא אומרת כמעט, כי היא יודעת שעוד דרך ארוכה לפניהם. יש להם עוד הרבה פערים לסגור, וקרעים לאחות. "מדי פעם, כשהיינו נפגשים, הוא היה שואל אותי, 'למה גירשת אותי מהבית'? היתה לו הרגשה שלא רציתי אותו. ואני הייתי עונה לו: 'אמא נלחמת כדי להחזיר אותך אליה.' "הוא ידע שאני הולכת להפגנות, שנפגשתי עם חברים של ראש הממשלה, כלומר עם חברי כנסת. הוא ידע שהמון אנשים נלחמים איתי כדי שהוא יחזור הביתה." למה הוא נלקח ממך? "הייתי ילדה בת 23 כשילדתי אותו. אם חד-הורית, שעברה חיים קשים. פניתי לרווחה כשהוא היה בן עשרה חודשים כדי לבקש סיוע לממן בשבילו את הגן. סיפרתי להם שאני מתמודדת עם קשיים, שאני לבד, שאני ענייה, למרות שלילד לא חסר כלום. הוא היה ילד מטופח, מאושר. תמיד היה ילד טוב. "הם סייעו לי במימון הגן, אבל מהר מאוד הבהירו לי שהכוונה היא לקחת אותו ממני. יכלו לדאוג לסומכת שתלווה אותי, לעובדת סוציאלית שתדריך אותי. לגורם שיבהיר לי מה הבעיות שלי ואיך אפשר לטפל בהן. זה לא קרה. הם אמרו לי שאין להם אפשרות."

 "כשמשפחה מתקשה לתפקד, יש מספיק דרכים תומכות שיכולות לסייע לה להפוך בחזרה למשפחה מתפקדת, רק שאין לזה תקציב," טוענת יועצת התקשורת חנה בית הלחמי, שליוותה את אביגיל בשלבים קריטיים של המאבק להשבת בנה. "אבל להוצאת ילדים מהבית - לזה יש כסף." לדברי בית הלחמי, "כשילד מוצא למרכז חירום או לאומנה, משרד הרווחה מקצה לטיפול המערכתי בו אלפי שקלים לחודש. התקציב החודשי למרכז חירום, למשל, הוא 16-כ אלף שקלים לחודש. אבל כשהוא מוחזר לאמו, פתאום אין שקל כדי לסייע לה להתארגן. התקציבים צבועים בצבע אחד, של הוצאה מהבית, כמעט ללא אלטרנטיבות. אין תקציב לשיקום משפחות."

 "בשנה הראשונה אחרי שהוא נלקח ממני לא תיפקדתי," אומרת אביגיל. "זאת היתה שנה של אבל והלם, של דמעות בעיניים. הייתי מחוקה. "בשנה השנייה החלטתי שאני מתחילה להילחם, אבל לא ידעתי איך. לא היה לי ליווי משפטי ראוי, וחשבתי שצריך להתנהל מול הרשויות בכוח." לאחר חשיפת סיפורה ב"שישבת" החלה אביגיל בפעילות נמרצת בפייסבוק, ומאבקה קיבל תנופה אדירה. ציבור עצום הביע את תמיכתו בה; בפייסבוק קמו קבוצות שקראו להחזרת בנה, אלפים חתמו על עצומה בעד החזרת הילד, סטטוסים חריפים הועלו ללא הרף, גורמי הרווחה הוצפו בפניות, ובשטח התקיימו הפגנות. "ההתגייסות היתה מדהימה," מספרת אביגיל, וניכר בה שהיא עדיין מתרגשת. "בכל שעה הייתי מאשרת שלושים בקשות חברות בפייסבוק. אנשים לא הפסיקו לפנות אלי, לשנות את תמונת הפרופיל שלהם לתמונת המאבק שלי. נוצר סביבי גרעין של פעילים, פעילות וארגונים חברתיים, שנתנו לי חיבוק מדהים ומלווים אותי עד היום."

 מה גרם למאבק הזה להצליח, לעומת המון מאבקים אחרים של הורים שלא מצליחים לזכות שוב בילדיהם?

"אולי העובדה שמשלב מסוים לא הפסקתי להפיץ את הסיפור שלי. סיפרתי אותו לכל מי שהיה מוכן לשמוע - לנהג המונית, למוכר בשוק, לאנשים שעמדו לידי ברמזור רוב האימהות במצב שבו אני הייתי לא מדברות על מה שקרה להן. הן חוששות או מתביישות, ובנוסף, כל ההליכים מתנהלים בשקט, בדלתיים סגורות, בחיסיון, בלי ביקורת. "אני מכירה לא מעט אימהות שהרימו ידיים. זה כואב מאוד. הן ויתרו כי הבינו שאין להן סיכוי. מי יקשיב להן? מאיפה ייקחו את הכוחות להילחם? אני יודעת כמה תעצומות נפש צריך כדי להתרומם. כשכל הזמן מרחף מעלייך המסר שאת לא כשירה, את בסוף עלולה להאמין בזה בעצמך. בלאו הכי את ענייה, חדהורית, והחיים נתנו לך סטירות בלי סוף. "אני למדתי, גם בזכות האנשים הקרובים שהקיפו אותי, שמול הרשויות אסור להראות רגשות. אסור לקלל ולאבד את הראש, למרות שאת במצוקה מטורפת ולמרות שאת נמצאת על הקצה, מיואשת וזועמת. למרות שנותנים לך את התחושה שלא מגיע לך לגדל את הילד שלך, שאת לא ראויה לו. אז לא תצעקי? לא תתחרפני? יש תחושה גרועה יותר מזאת בעולם? "בהדרגה למדתי להיות שקולה, מחושבת, לתכנן עשרים צעדים קדימה, לעמוד איתנה מול האשמות מרושעות שמטיחים בך. אנשים עזרו לי להבין שזאת הדרך הנכונה להתנהל, והזכרתי לעצמי שאני כל הזמן מייצגת את עצמי ואת הילד שלי, ושהכל חייב להיעשות בצורה מכובדת. מצד שני, אסור לך גם להיות חלשה, לוותר או להתרפס."

 אביגיל בדצמבר .2013 "אמרתי לעצמי שאני לא מוותרת. הפכתי ללביאה טורפת"
אביגיל בדצמבר .2013"אמרתי לעצמי שאני לא מוותרת. הפכתי ללביאה טורפת"
 בשנה שעברה, אחרי שנתיים שבנה לא היה איתה, עודכנה אביגיל שנשקלת האפשרות שהוא יאומץ על ידי משפחת האומנה שלו. "זה גרם לי לשקוע לתוך מרה שחורה. בכיתי בלי הפסקה. אבל אחרי יום וחצי הרמתי את עצמי ואמרתי, אני יוצאת למלחמה בפול גז. הילד הזה הוא הדבר הכי חשוב לי בחיים, אין לי כלום חוץ ממנו, אז אין לי מה להפסיד. אני לא מוותרת. הפכתי ללביאה טורפת. הבנתי שאני נמצאת שנייה לפני סוף הסיפור, שאני הולכת לאבד אותו. כי אין ילד שחוזר מאימוץ."

המאבק עלה מדרגה, ושר הרווחה דאז, מאיר כהן, הוצף בגל של פניות. בתגובה הוא פירסם בדף הפייסבוק שלו פוסט תגובה, שבו כתב: "ראשית אדגיש כי בוודאי איני יכול להיות אטום כלפי הפניות בנושא. ואכן, ערכתי בירור מעמיק, יסודי ובלתי תלוי, כפי שאני יודע לעשות. נכון, כששומעים צד אחד, ובמקרה זה הצד של האם, קשה שלא להזדהות עימה. אבל, והאבל הוא מאוד משמעותי, לא כך הם פני הדברים. מכל המקרים הקשים שאליהם נדרשתי, לא היה מקרה שבו התנהלות הרווחה היתה מוצדקת כל כך." הפוסט של כהן הקפיץ את כל מי שהיה מעורב בסיפורה של אביגיל. כפי שהודגש בתחקיר "שישבת," לא נערך דיון הוכחות בעניינה, כך שלא ניתנה לה ההזדמנות להציג את גירסתה, וצעדיה מול הרשויות הוצרו. "אני לא מבינה איך שר הרווחה טען שעשה בירור יסודי ובלתי תלוי, בלי שהוא שמע את הצד שלי," היא אומרת. "המקרה הזה אינו חריג," אומר עו"ד יוסי נקר, שייצג את אביגיל בשנה האחרונה של מאבקה. "ילדים רבים מוכרזים כנזקקים (כלומר, החסות עליהם נלקחת מהוריהם ומועברת לרשויות הרווחה) בלי שמאפשרים להוריהם למצות את זכותם להילחם על הילדים ולנהל הליך ראיות. בשנים הרבות שאני עוסק בתחום לא נתקלתי בהליך אחד שבו הסיוע המשפטי ניהל הליכי הוכחות. כך, למעשה, לא ניתנת להורה האפשרות להשמיע את הצד שלו ולנסות להוכיח שמה שטוענים נגדו שגוי." נקר ובית הלחמי, ועימם נחמה דיכנה, מנכ"ל עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים, שליוותה את אביגיל מתחילת הדרך, פנו אל שר הרווחה כדי להבין איך ערך "בירור מעמיק" בלי ששוחח כלל עם אביגיל. לאחר כמה שבועות זומנו כולם לפגישה עם מנכ"ל משרד הרווחה (יוסי סילמן). הפגישה הזאת הפכה לצומת מכריע במאבק. היא הסתיימה בהחלטה שבנה של אביגיל יוחזר אליה בתוך שנה - "בתנאי שהיא תמצה תהליכים טיפוליים שנמצאה בהם, תשכיר דירה לבדה," והבקשה המדהימה מכל: "שהיא תדומם את מאבקה ברשתות החברתיות," מספרת בית הלחמי. "אני חושבת שהם הבינו שלא מדובר כבר בילדה בת 25 ענייה ומוחלשת, אלא באישה שהצליחה לגייס דעת קהל והמון אנשים חזקים שנלחמים לצידה," אומרת אביגיל. "לדעתי הם פשוט הבינו שלא יוכלו להעלים את המאבק הזה. למרות שהיה לי קשה, הסכמתי לשתוק, אם זה מה שיעזור להחזרת הבן שלי."

"את עזרת לאמא שלי להילחם"? שואל אותי בנה של אביגיל, ומתחיל לשחק בהמוני הצעצועים שקיבל בתרומה מכל תומכיה של אמו. הוא ילד שחור שיער, ערני, סקרן ונבון, עם צחוק מתגלגל וחיוך גדול. "אני ואמא נישאר יחד מעכשיו ועד שנהיה זקנים," הוא מסביר לי. "אמא כבר תהיה סבתא, ולי יהיה זקן ארוך כמו לאבא." האבא שהוא מדבר עליו הוא אב האומנה שלו, שהוא אדם דתי, והקשר איתו התנתק לאחר שהילד שב לחיות עם אמו. "הוא צריך להתרגל להרבה מאוד דברים," אומרת אביגיל ומלטפת את ראשו. "לבית חדש, לגן חדש, לסביבה חדשה. לפעמים הוא מתגעגע אל משפחת האומנה שלו. הם היו משפחה גדולה, חוץ ממנו היו בבית עוד שני ילדים, ופה אנחנו רק שנינו. אני, בניגוד אליהם, לא יכולה לקנות לו את כל מה שהוא רוצה. "אבל אני חושבת שלילדים יש יכולות מופלאות להסתגל. לי קשה יותר מאשר לו. אני עדיין כועסת ושומרת טינה. אני לוקחת את הזמן להסתגל ולהתאקלם, אבל זוכרת שהבטחתי לעצמי שזה לא נגמר. ברגע שהחיים שלנו יחזרו לשיגרה, אני מתכוונת לפרסם ספרון עבור אימהות שנמצאות במצב שבו הייתי. אני חולמת להשלים בגרויות, ללמוד משפטים ולייצג אימהות כמוני." את מל•וה עכשיו על ידי גורמי רווחה? "מהרגע שהילד הוחזר אלי, לא יזמו שום קשר איתי." בינתיים אביגיל מתרגלת מחדש לאימהות. "שלוש שנים חייתי לבד - ופתאום שוב יש לי ילד," היא צוחקת. "כשאני הולכת להתקלח, אני מפחדת מאוד. כל כמה שניות אני סוגרת את הברז וקוראת לו, בודקת שהכל בסדר איתו. האימה•ת היתה כל כך חסרה לי. "וגם גיליתי את העוצמות שלי. אדם לא יודע כמה הוא חזק עד שהוא נופל לתוך תהום וצריך לטפס ממנה החוצה. עדיין, יותר כיף לי מאשר קשה. למזלי, גם יש לי במי להיעזר הקפתי את עצמי באנשים טובים. "מבחינת החיבור בינינו, זה כאילו לא נמחקו לנו כל השנים האלה יחד. עוד כשהוא היה בבטן הרגשתי שיש בינינו חיבור מיוחד, וכשלקחו לי אותו ידעתי שהחיבור הזה יחזיר אותנו להיות יחד. הוא מקשיב לי, מחזיר לי אהבה, אומר לי שהוא רוצה להיות איתי, שלא אעזוב אותו. ואני מבטיחה לו שתמיד אשמור עליו. ואז הוא שותק, ורק מניח את היד שלו על הלחי שלי ומסתכל עלי. ואני כל כך אוהבת את זה."

naamal@israelhayom.co.il  

תגובת משרד הרווחה "הגנו על שלומו של הילד" ממשרד הרווחה נמסר: "מקומו הטבעי של הילד הוא בחיק משפחתו, ועל הוריו מוטלת האחריות לגידולו ולשמירת ביטחונו. משרד הרווחה, מתוקף חוק הנוער, מתערב במצבים שבהם הילד נתון לסיכון מיידי, וגם אז הוא מנסה להשאיר את הילד בחיק משפחתו, במסגרת תוכנית טיפולית עם המשפחה. "לאם הוצע סיוע פעמים רבות, אך היא סירבה לשתף פעולה. למרות סירובה, שירותי הרווחה המשיכו בניסיונותיהם הרבים לסייע לה, ונערכו תשע ועדות לתוכניות טיפול - אך האם בחרה להמשיך ולהתנגד לכל קשר טיפולי עם הרווחה. "במצבים שבהם יש סיכון לילד ואין לקיחת אחריות מצד המשפחה, משרד הרווחה נאלץ להוציא את הילד מהבית מתוקף חוק, כדי להגן על שלומו הנפשי והגופני של הילד. במסגרת תוכנית טיפול שביצעו העובדים הסוציאליים עם האם במהלך השנה האחרונה, הוכיחה האם שהיא לוקחת אחריות מלאה על גידול ילדה, ומשכך, אנו רואים בתוכנית זאת הצלחה ומברכים על כך. "לעניין דיון ההוכחות: האם הסכימה להליך הנזקקות בבית המשפט, ולכן התייתר דיון ההוכחות. כשעורך דינה ניסה לערער על כך, ערעורו לא התקבל. כשעורך הדין פנה לביהמ"ש העליון, החלה כבר תוכנית הטיפול עם האם, ועורך הדין הסכים להשהות את הערעור. נדגיש כי כל ההליך נעשה בהסכמת עורך דינה ובהידברות מלאה עימו ועם האם. "הבקשה להפסקת הפעילות התקשורתית של האם ברשתות החברתיות נבעה מהעובדה שהאם חשפה פרטים על בנה, ובכך עברה על החוק. חשיפה זו נעשתה כשבנה היה תחת צו חוק הנוער. "הטענה כי שירותי הרווחה לא בקשר עם האם אינה נכונה. שירותי הרווחה מלווים את האם ומסייעים לה בכל צרכיה, ואף הציעו לה הצעות סיוע רבות ומגוונות. למרות מגוון ההצעות, האם מקשה על הסיוע ואינה משתפת פעולה."


18 בינואר 2015 - 103 FM - דנה ורן משוחחים עם עו"ד חוה קליין על מקרים שבהם במשרד הרווחה מחליטים להוציא ילד מבית הוריו - "מדובר במספרים מזעזעים ולרוב מדובר במשפחות שאין להם יכולת כלכלית לקחת הגנה משפטית". בהמשך הם משוחחים עם אימא שבנה נלקח ממנה כנגד רצונה ללא כל סיבה.






מתוך סטטוס בפייסבוק - ינואר 2015 -העוסיות החשות "מאויימות" על ידי מחאה לגיטימית רצו לבית משפט בתקוה שבית משפט יאפשר להן להמשיך לעשות בילדינו ככל העולה על רוחן.
הן מעוניינות להמשיך לפרק משפחות בשקט וללא "רעש מחאתי". הן מבקשות מבית המשפט להטיל סנקציות על מי שמפריע להן להשתמש בילדים כסחורה העוברת לסוחר על מנת למלא מכסות במוסדות המופרטים.
במוסדות המופרטים הילדים יוכלו "לההנות" מיחס מחפיר מאלימות קשה מתרופות פסיכולוגיות מאונס ועוד כיד הדמיון הטובה של ה"צוות החינוכי"
ובכן אנחנו לא נשתוק
אנחנו לא נוותר עד שהמגמה הפושעת בעליל של פירוק משפחות והפגיעות בילדים יפסק.
לא נסכים לשליטה של הרווח-ה על חיי ילדינו.
בסרטון תוכלו לראות את העוסיות ממהרות לברוח מהכעס האצור בהורים שילדיהם נחטפו באכזריות שלא תתואר.


שני נערים ניסו להתאבד בפנימיה של משרד הרווחה - דורית גבאי - מעריב -30.12.1993

אחד מהם ממשיך לאיים שיתאבד: "חברי התעללו בי ובסוף אני נענשתי. זה שבר אותי"

נער בן 15 וחצי השוהה בפנימיה של משרד הרווחה ניסה לשים קץ לחייו שלוש פעמים ביום אחד. חניך אחר בפנימיה, בן 15, ניסה להתאבד פעמיים ביום אחד.

שני הנערים השוהים בפנימיה בהוראת שופט, חתכו את ורידי ידיהם וניסו לתלות את עצמם....

לקריאת המאמר המלא הקלק כאן

שני נערים ניסו להתאבד בפנימיה של משרד הרווחה - דורית גבאי - מעריב -30.12.1993
שני נערים ניסו להתאבד בפנימיה של משרד הרווחה - דורית גבאי - מעריב -30.12.1993
 
אחד מהם ממשיך לאיים שיתאבד: "חברי התעללו בי ובסוף אני נענשתי. זה שבר אותי".
נער בן 15 וחצי השוהה בפנימיה של משרד הרווחה ניסה לשים קץ לחייו שלוש פעמים ביום אחד. חניך אחר בפנימיה, בן 15, ניסה להתאבד פעמיים ביום אחד.
שני הנערים השוהים בפנימיה, חתכו את ורידי ידיהם וניסו לתלות את עצמם.
המקרה הראשון אירע לפני כשלושה חודשים, והמקרה השני, לפני כשבועיים. הנערים ניצלו כשעובדי הפנימייה הבחינו בהם במקרה. הם אושפזו בבית חולים לחולי נפש, לצורך בדיקות, אך לאחר ששוחררו, שבו לפנימיה. שם לא הוצמדה להם שמירה, למרות שאחד מהם ממשיך לאיים בהתאבדות.
יחס גרוע
אחד משני הנערים השוה בפנימיה זה שנה וחצי, סיפר כי הנערים במקום מתנכלים לו.
"הם מרביצים ל כל הזמן. פעם אחת הם דקרו אות באולר בפנים, וכיבו עלי סיגריות. למרות שהתלוננתי עליהם, לא עשו להם שום דבר. בפעם האחרונה שהם הציקו לי, ניסיתי להחזיר להם, אבל אז נתנו לי עונש וקיצרו לי את ימי החופשה בבית. זה שבר אותי ולכן ניסיתי להתאבד".
הנער השני, טען כי הסיבה לנסיונות ההתאבדות שלו היא היחס הגרוע שהוא מקבל בפנימיה.
"נותנים לנו עונשים דווקא בנקודות רגישות שלנו, ומבטלים לנו חופשות בבית".
הנער סובל מליקוי ראיה, אך אינו מרכיב משקפיים.
"כבר חצי שנה אומרים לי שלפנימיה אין תקציב לקנות לי משקפיים, למרות שאני לא רואה בכלל בלילה, ופעם אחת אפילו נפלתי ונחבלתי".
סבתו של אחד הנערים, משמשת כאפוטרופוסית שלו.
"ניסיתי לדבר עם מנהל הפנימיה, אבל תמיד אומרים לי שהוא לא פנוי ונמצא בישיבה", סיפרה הסבתא.
"פעם הנכד שלי ברח מהפנימיה אלי, והסכים לחזור רק אחרי ששכנעתי אותו. הוא נסע לשם, ובתור עונש, הם נתנו לו לחכות שלוש שעות בצומת חשוך, עד שהגיע הרכב שהסיע אותו לפנימיה. הוא התקשר אלי מטלפון ציבורי, בוכה ומפוחד.
רק אחרי שטילפנתי למשטרה, שלחו מהפנימיה רכב לאסוף אותו".
תנאי המגורים בפנימיה לקויים. יש מחסור בשמיכות, הכסאות בחדרים שבורים, אין כוסות והנערים נאלצים לשתות ישירות מהברז.
הקיר באחד מחדרי המגורים מתפורר ועומד להתמוטט. בקיר בחדר האוכל נפער חור גדול, שנסתם רק לאחר שהנערים בפנימיה התארגנו וסתמו אותו בלבנים.
מנהל הפנימיה אמר כי שני הנערים שניסו להתאבד הם ממושמעים, אינטליגנטים, אינם בעייתיים ואינם אלימים.
מצעד התירוצים והשקרים של משרד הרווחה

ניסינו לטפל בנערים שהתנכלו לאחד מהם, ואף הוגשה תלונה למשטרה נגד נער אלים במיוחד. צריך לזכור שהנערים המתחנכים בפנימיה באים מבתים הרוסים ונמצאים כאן לאחר שפקידת הסעד הורתה על כך. יש להם התנגדות קשה לשהות בפנימיה, ויכול להיות שהסיבות לייאושם נעוצות במשקעים שנגרמו כשהגיעו לכאן.

הסיבה שלא סידרנו משקפיים לאחד הנערים, נעוצה בכך שברגעי משבר הוא נוהג לשבור אותם. משקפיים חדשים הם יקרים מאוד, ויש לנו מחסור בתקציב הרפואי, שאנחנו מקבלים ממשרד הרווחה. אבל עכשיו העניין בטיפול ובקרוב הוא יקבל משקפיים.

לא היתה לנו אפשרות להצמיד לנערים שמירה, למרות שקיים חשש שינסו להתאבד שוב. לא בטוח שאם הם ינסו להתאבד שוב, נוכל למנוע זאת.

ממשרד הרווחה נמסר כי הם מודעים לתנאים הגרועים בפנימיה.


אל תקחו לי את הילד - אורי ארזי - מעריב - 20.12.2001

48 שעות לאחר שילדה את בנה החמישי, בעודה בבית חולים, הופיעו עובדי משרד הרווחה מצויידים בצו האוסר על ש' לקחת את תינוקה הביתה. לש' עבר של אשפוז נפשי, שהוביל להוצאת ארבעת ילדיה הבוגרים יותר מחזקתה. ש' העובדת כעוזרת לגננת אומרת בבכי: "העבר רודף אחרי. היום אני בריאה, מתפקדת, מסוגלת לגמרי לטפל בבני"...

לקריאת המאמר המלא הקלק כאן

אל תקחו לי את הילד - אורי ארזי - מעריב - 20.12.2001
אל תקחו לי את הילד - אורי ארזי - מעריב - 20.12.2001
ש', היום בת 29, חיה חיים מסויטים. גיהנום, אין לה מילה אחרת להגדיר את מה שעובר עליה. ארבעה ילדים היא ילדה וכולם נלקחו ממנה בידי רשויות הרווחה, בטענה שאינה כשירה לגדל אותם.

לש', יצויין, יש עבר של אשפוזים נפשיים. בעלה הראשון של ש' התעלל בה. בעלה השני מת והותיר אותה בהריון. השבוע נולד ילדה החמישי.

48 שעות היה לה לעטוף אותו באהבה, אבל למרבה זוועתה הוציאה פקידת הסעד צו כדי למנוע ממנה, האם הביולוגית, לקחת את בנה מבית החולים. אתמול, בלי להתמהמה, כבר נערך דיון ראשוני בבית משפט לענייני משפחה, בבקשת רשויות הרווחה להעביר את התינוק לרשותם. בית המשפט החליט בשלב זה להעביר את הילד למשמורת משפחת אומנה.

ש' אינה יכולה לעצור את דמעותיה. כמה אפשר לסבול? היא אומרת. מקור צרותיה נובע מאשפוזה בעבר בבית חולים לחולי נפש. מכאן החלה הטרגדיה האישית שלה לגדול ולהתפתח. היום היא טוענת: החלמתי, אני כשירה לחלוטין, הניחו לי לממש את זכותי האלמנטרית להיות אם ולגדל את ילדיי. רשויות הרווחה טוענות מצידן, ללא שיש בידיהן אישור פסיכיאטרי או כשרות רפואית לאבחן את האם: "את לא כשירה".

ש' התחתנה בגיל צעיר. היא למדה במסגרת חינוכית חרדית בבני ברק. בגיל 19 שידכו לה גבר חרדי.

ש' מתחלחלת כשהיא נזכרת בו:
"החיים שלי הפכו לגיהנום. הוא התעלל בי. ניסה לשרוף אותי. הייתי במצוקה נוראית. חששתי להתלונן כי זה לא מקובל בחברה החרדית. הייתי נאיבית, כי האמנתי שבסוף הוא יפסיק, אבל הוא לא הפסיק וברחתי עם בני ובתי. אז הוא דאג לאשפז אותי. המערכת לא התייחסה אלי כקורבן, אלא חיפשה אצלי בעיות נפשיות.
לקחו לי את הילדים. אחר כך התגרשתי. הייתי מיואשת ובאחת החופשות מבית החולים נסעתי לקברו של רבי עקיבא, התפללתי לנס".
מאז עברו ארבע שנים, ש' אומרת שהפסיקה לקבל טיפול נפשי, החלה לעבוד כעוזרת לגננת ונישאה בשנית.
ש' חשה שהיא נולדה מחדש.


"לפני כשנתיים וחצי נולדו לנו תאומים מקסימים. גידלתי אותם במסירות, אך לילה אחד, כשהם היו בגיל שישה חודשים, באו פקידי הסעד עם צו ביד ולקחו אותם. בעלי לא האמין שזה קורה לו. נלחמנו להחזיר אותם ולא הצלחנו.
בעלי היה כל כך מיואש שנפטר משיברון לב".

אחרי שנפטר בעלה גילתה ש' שהיא בהריון. היא מספרת שהתקווה לחזור ולהיות אם מסבה בה כוחות חדשים.

"אבל ידעתי", היא אומרת, "שאם רשויות הרווחה ישמעו על ההריון שלי הם יקחו לי גם את הילד הזה. הלכתי לגופים חרדים שעזרו לי לשמור את ההריון בסוד. קיבלתי דירה בנתניה, כשהגיע זמן הלידה הלכתי לבית חולים לניאדו, נרשמתי שם בשם בדוי שלא יקחו את הילד, ושלשום ילדתי אותו".

אבל 'התרמית' נחשפה ו- ש' התבשרה כאמור שגם ילדה החמישי יילקח ממנה.

"אני עובדת, השתקמתי, חסכתי כסף, קניתי כל מה שצריך לילד, ואני משוכנעת שאני מסוגלת להיות אם טובה ומסורה", אומרת ש' בבכי.
"אני מוכנה ללכת לבדיקה פסיכיאטרית. לא יתכן שאמשיך להיות קורבן עד סוף חיי. אני מתחננת שיניחו לי ויתנו לי לגדל את ילדיי. אני אמא טובה ומסורה. שיבדקו את זה".

אחות בבית החולים מאשרת את דבריה של האישה ומספרת ש- ש' מאוד דואגת לבנה, מבקשת לראותו שוב ושוב, מטפלת בו במסירות ומניקה אותו.
"אל תקחו את הילד שלי!" מתחננת ש' שילדה את התינוק שלה לפני 48 שעות
"אל תקחו את הילד שלי!" מתחננת ש' שילדה את התינוק שלה לפני 48 שעות
דובר משרד הרווחה לשעבר יורם מלכה מסר: "המקרה ייבדק על ידי פקידת סעד ראשית של המשרד. פקידי סעד פועלים להגנת קטינים ומוציאים תינוק מידי אימו על סמך מידע בדוק שהתינוק בסכנה ובהסתמכות על אנשי מקצוע". בתשובה לשאלה האם אשפוז נפשי בעבר מונע מאדם לגדל ילד, נמסר מהמשרד: "רוב הילדים מוצאים מביתם על פי בקשה מההורים או בהסכמתם. הוצאת ילד מהבית בניגוד לרצון הוריו אפשרית רק על פי החלטת פקיד סעד ורק לשבוע. להוצאת ילד לתקופה ארוכה יותר יש לקבל אישור בית המשפט".

בינתיים, התייצבו אתמול מול בית המשפט חברותיה של האישה מהקהילה החרדית, ונשאו שלטים: "תנו לי את פרי בטני", "רחמו על התינוק, רחמו עלי, אמא מניקה", "אני רוצה את אמא שלי". בית המשפט החליט בשלב זה להעביר את הילד למשמורת משפחת אומנה.

"היא עבדה אצלי במשך כשנתיים כסייעת לגננת", סיפרה אתמול מנהלת מעון. "באיזו מסירות היא עבדה עם הילדים, חיבקה ונישקה אותם בחום. זו נבזות להגיד שהיא אינה מסוגלת לתפקד כאם".

חברה אחרת מספרת: "היא לא חולה. היא בחורה תמימה שהגורל התאכזר אליה".

פקידת הסעד מסרה: אנחנו עושים הכל כדי למנוע הוצאתו של קטין מחזקת הוריו. הדבר נעשה רק במקרים חריגים. אנחנו יכולים לטעות, אך אני סבורה שלא כך הדבר במקרה של ש'".

אם לא די בכל הטרגדיות של ש', כעת היא עשויה לעמוד גם בפני משפט פלילי מכיוון שהזדהתה בשם בדוי בבית החולים. זהותה האמיתית התגלתה כשהתבקשה בבית החולים לחתום על מסמך וחתמה בשמה האמיתי ולא בשמה הבדוי וכך נחשפה.

בקול חנוק היא אומרת: "העבר שלי רודף אותי עכשיו. זה מטריף את דעתי שמבקשים לקחת ממני את התינוק המקסים הזה, למרות שאני מסוגלת לגמרי לטפל בו. אני מתחננת. אל תקחו ממני את הילד שלי".


 פנימיית "קרן הילד - סוכת דוד" בפתח תקוה - קשירת ידיים ונעילת ילדה בת 6 בחדר , נעם ברקן , מעריב , 01.03.2007

ילדה בת 6, הלומדת בפנימייה בפתח תקווה, הורחקה מבית הספר שידיה נקשרו והיא ננעלה בחדר כעונש. המנהלת: זה אקט מקובל

ש', בת 6 וחצי, נחשבה לילדה אלימה. היא סולקה מהפנימייה בה למדה לאחר שאמה ביקשה לברר מדוע היא נקשרה. בעיתון מעריב דווח, כי לדברי הילדה, המדריכה בפנימיית "קרן הילד – סוכת דוד" קשרה את ידיה מאחורי גבה, לאחר שילדות התלוננו כי היא מרביצה.

במקרה נוסף, ברחה ש' עם שתי חברותיה מהפנימייה. לאחר שנתפסו נשלחו השלוש ל"חדר פסק זמן". השלוש הושארו נעולות עם משגיחה בת 13, ללא מפתח וללא כל אפשרות לצאת מהחדר במשך שלוש שעות.

ש' כאמור, הורחקה מהפנימייה, לאחר שאמה ניסתה לברר באמצעות גורמי הרווחה מדוע נקשרה בתה. בשיחה עם מנהלת הפנימייה על מנת לברר את המקרה, אמרה לה המנהלת תוך כדי צעקות, כי העובדת הסוציאלית כתבה דוח מפורט על הדברים שעשתה הבת בפנימייה, והוסיפה "עשית לנו בלגן גדול".

העובדת הסוציאלית בפנימייה אמרה לאם כי ש' הכתה את המדריכה, השתוללה ולבסוף ברחה. "בקושי החזרנו אותה" הוסיפה. לשאלה מדוע נקשרה הבת השיבה העובדת הסוציאלית כי היא לא נקשרה. "המדריכה עשתה לה בצחוק עם גומייה. היא לא השתמשה בחבל, והיא השתחררה מיד".

הילדה הוחזרה לביתה עד שתמצא מסגרת הולמת

מנהלת הפנימייה אמרה בתגובה כי נעילה היא אקט ענישה מקובל, וכי אין בו כל פסול. לדבריה, ש' נענשה כי היתה אלימה, עם השגחה ובאישור משרד הרווחה. "זה קורה בכל פנימייה" הוסיפה.

מעיריית פתח תקווה נמסר כי כשהתקבל המידע על המקרה הם דיווחו למשרד הרווחה. בנוסף נמסר כי מדובר בילדה עם קשיי הסתגלות, "ובשל כך הוחלט להחזירה לבית המשפחה, עד שתמצא לה מסגרת הולמת".

דובר משרד הרווחה נחום עידו מסר כי המשרד יבדוק האם הפנימייה נהגה כשורה. "לפי המידע שבידי המשרד, הילדה היוותה סיכון לעצמה ולילדות אחרות", נמסר עוד.

 פנימיית "קרן הילד - סוכת דוד" בפתח תקוה - קשירת ידיים ונעילת ילדה בת 6 בחדר , נעם ברקן , מעריב , 01.03.2007
 פנימיית "קרן הילד - סוכת דוד" בפתח תקוה - קשירת ידיים ונעילת ילדה בת 6 בחדר , נעם ברקן , מעריב , 01.03.2007


מהפכה

התקן חכם

שחוסך בדלק

נבדק והוכח

באונ' בן גוריון

עכשיו עם

התחייבות

אמיתית

לחיסכון

לחצו כאן

 
תקנון האתר / site terms   |  |  אתר מאמרים חדש: triger |  אתר עצומות חדש: petitions