מהפכה: התקן חכם, פרי פיתוח ישראלי חוסך דלק ברכב

נבדק והוכח במעבדת אוניברסיטת בן גוריון  לחצו כאן

הוסף פיד
X
כתובת הפיד    
הכנס כתובת URL מלאה כולל קידומת לדוגמא: http://www.yourrsswebsite.com/rssfeed
מקור הדף: http://pkidat-saad.blogspot.com/feeds/posts/default 
מהפכה: פיתוח ישראלי שחוסך בדלק נבדק והוכח באוניברסיטת בן גוריון

מהפכה

התקן חכם

שחוסך בדלק

נבדק והוכח

באונ' בן גוריון

עכשיו עם

התחייבות

אמיתית

לחיסכון

לחצו כאן

רוצה לקבל הודעה כשהדף מתעדכן? הזן מייל לקבלת התראה   קבל התראה       
X
לידיעתך,
שירות התראות לתוכן חדש, הוא הרבה יותר טוב מסתם הוספת דף למועדפים

ברגע שהתוכן בדף יתעדכן תקבל הודעה עם קישור לדף זה

הזן מייל כאן
      
לא תודה המשך להוספה למועדפים
ועדת החלטה, פקיד סעד, ועובד סוציאלי בלשכת הרווחה
Add To Favorite

268572

אוקטובר 2014 - מדובר ב"תחושת בטן" של שרה נתניהו לגבי הילד ולכן פנתה לשר הרווחה שפנה למנהלת לשכת הרווחה ירושלים בוני גולדברג. "בדיקת" לשכת הרווחה ירושלים העלתה כי הילד וכי סובל מאלימות קשה מצד אחיו הגדול, ולכן הוצא בכפייה מביתו ויהיה במוסדות הרווחה עם ילדים ונוער שהוצאו אף הם מביתם, חלקם אולי עבריינים מסוכנים. האח הגדול "האלים" נשאר בביתו עם הוריו.

להלן הכתבה שפורסמה בוואלה: שרה נתניהו זיהתה ילד במצוקה – וסייעה בהוצאתו מהבית , אוקטובר 2014
ילדה מוצאת בכפייה מביתה ומשפחתה - אילוסטרציה
ילדה מוצאת בכפייה מביתה ומשפחתה - אילוסטרציה
אשת ראש הממשלה, המשמשת פסיכולוגית חינוכית בבתי ספר בירושלים, פנתה לשר הרווחה כדי שיתערב במקרה של תלמיד שסבל מאלימות מצד אחיו הבוגר, והוא הועבר למרכז חירום בעיר

רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו, העובדת במחלקה הפסיכולוגית של עיריית ירושלים ומשמשת פסיכולוגית חינוכית בבתי ספר בירושלים, פנתה השבוע לשר הרווחה, מאיר כהן, בבקשה להתערב באופן אישי בבחינת מקרה של תלמיד הנמצא לדעתה בסיכון גבוה. "תחושת הבטן שלי לא טובה, והילד משדר מצוקה גדולה מאוד", אמרה לשר.

בוני גולדברג - מנהלת לשכת רווחה ירושלים - כפיית "טיפולים אינטנסיביים" גרמה לקריסת המשפחהבהמשך, פנה השר למנהלת מחלקת הרווחה של העירייה, בוני גולדברג, ששלחה צוות מקצועי לבית הספר. הילד ומשפחתו מוכרים למחלקת הרווחה בעיר (ירושלים), אך הבדיקה הבהולה העלתה כי חלה החרפה בסביבת הילד וכי הוא סובל מאלימות קשה מצד אחיו הגדול.

הילד הועבר למרכז חירום, שם ישהה בשבועות הקרובים עד שתימצא חלופה, כגון משפחת אומנה, פנימייה או חזרה לחיק משפחתו - אם יחליטו עובדות הרווחה המטפלות בתיק כי אמו כשירה לכך. הילד גדל במשפחה חד-הורית, ואמו נמצאת ברוב שעות היום מחוץ לביתה בשל הצורך לפרנס את ילדיה.

"המסר הוא שכל מי שרואה משהו ויודע משהו שידווח. הערנות מאד חשובה", אמרה גולדברג. היא הוסיפה כי מערך העבודה הסוציאלית בעיר הכיר את הנושא, ערך את הבדיקות המתאימות, הגן על הילד והביא להסכמה של האימא להוציא אותו ממוסד הלימודים. "בירושלים יש אלפי ילדים בסיכון, והעובדות הסוציאליות עושות ככל הנדרש כדי לטפל בכל מי שנזקק לעזרתם".


פלייליסט - פנימיות משרד הרווחה




.



אוגוסט 2014 - דנית לוין אמא לילדה בת 13 שנים – משרד הרווחה מונע ממנה את הזכות לאימהות.



"תראו לי אמא אחת שלקחו לה את הילד ויש לה פרצוף מחייך או משהו בלב שמח.
לי אישית נמאס. אני באה לתמוך בכולכם, אבל כולנו צריכים להיכנס בהם בשיניים בחמאס האלה.
כיפת ברזל? אנחנו צריכים כיפת מגן. חייבים מגן מפני הרווחה. כולנו חייבים מגן מפני הרווחה. כולם להגן על הילדים שלנו, רק להגן על הילדים היפים שלנו, שלא איתנו, בלי שום סיבה. כל האימהות הגיעו לפה עם עגלות ריקות. למה? כי אין ילדים. הילדים נלקחו. המדינה משלמת עליהם 17,000 ש"ח כדי שהילדים האלה לא יגדלו עם האמא.
תראו איזה אימהות לתפארת יש לנו כאן. אימהות, סבתות, דודים, אין כמו אימא בעולם, מה שלא תגידו. אימא אוהבת את הילדים שלה יותר מכל.
המדינה שלנו היא חמאס בעצמה, הרווחה הזו. אני מתביישת במדינה הזו. בושה לרווחה שכזו. במקום שיעזרו להורים, משפטים ומשפילים, זה גועל נפש. הילדים שלנו כולנו עם ריטאלין בטיפול פסיכיאטרי, וזה נראה להם בסדר. נראה להם שפוי שהילדים שלנו בטיפול פסיכיאטרי.
הבת שלי שתהיה בריאה נלקחה כשהיתה בכיתה א', ועכשיו היא עולה לכיתה ח' והיא נזקקת לטיפולים. הם טוענים שהיא בסדר והיא מאושרת. במה היא מאושרת? במה? שהיא לא יכולה להגיד לאמא שלה "כואב לי קשה לי, אני מתגעגעת" והרווחה תומכת. רק כסף המדינה רוצה. כסף. לא מעניין אותה מהבריאות של הילדים ומבריאות הנפש של האימהות האלה. לא כואב לי כבר על עצמי. כואב לי על האימהות האחרות יותר."

דנית, אימא ללא רבב – משרד הרווחה מונע ממנה את הזכות לאימהות.



5 באוקטובר 2014 - ביום ראשון בבוקר תלו פעילים חברתיים בובות ברחבי העיר תל אביב,
הבובות נתלו מהצוואר כהקדשה ולזכר אותם הורים, אבות ואמהות שילדיהם נתלשו מהם באכזריות ואינם פוגשים אותם -ההורים האלו הם הורים שכולים לילדים חיים!!!
יצאנו לזעוק די! די להרוג אותנו ודי להרוס את הנפשות של הילדים שלנו.






משרד הבריאות ובית חולים וולפסון מודים לקבוצת הורים שכולים לילדים חיים ומוטי לייבל על תרומת הבובות למחלקת ילדים בבית החולים


משרד הבריאות ובית חולים וולפסון מודים לקבוצת הורים שכולים לילדים חיים ומוטי לייבל על תרומת הבובות למחלקת ילדים בבית החולים
משרד הבריאות ובית חולים וולפסון מודים לקבוצת הורים שכולים לילדים חיים ומוטי לייבל על תרומת הבובות למחלקת ילדים בבית החולים



אוקטובר 2014 -מדובר אם חד הורית יוצאת אתיופיה שמסורה כל כולה לילדיה, ילדים שאפילו לומדים בחינוך לילדים מחוננים בבית ספר ברמה גבוהה במיוחד. העובדות הסוציאליות מלשכת הרווחה עפולה ראו את האמא וילדיה טרף קל לסחר, החליטו לסחור בילדיה של האמא במוסדות הרווחה כדי לספק עשרות אלפי שקלים לחודש למוסדות.
מדובר בהחלטות המתקבלות בדלתיים סגורות ללא ראיות, הילדים מופקרים במוסדות הרווחה ללא פיקוח ואין מושיע.
להלן תמונות מעצרת המחאה וסרטון וידאו של סבת הילדים המבקשת מרשויות הרווחה עפולה להחזיר הילדים לביתם ומשפחתם.



"עוסית, כמה כסף קיבלת לילד" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה
"עוסית, כמה כסף קיבלת לילד" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה

"עוסית, כמה כסף קיבלת לילד" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה
"עוסית, כמה כסף קיבלת לילד" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה

"אני אמא שכולה לילד חי" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה
"אני אמא שכולה לילד חי" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה


"מדיניות פושעת ברווחה" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה
"מדיניות פושעת ברווחה" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה

"הילדים שלנו לא למכירה" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה
"הילדים שלנו לא למכירה" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה


"די לסחר בילדים" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה
"די לסחר בילדים" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה







עובדת סוציאלית לשכת הרווחה עפולה מסתירה פניה מהמצלמות
עובדת סוציאלית לשכת הרווחה עפולה מסתירה פניה מהמצלמות
 



ספטמבר 2014 - שילוב של התנהלות מזוהמת ומרושעת של פקידת הסעד קרן איפרגן לשכת הרווחה פתח תקווה, ורשלנות משטרת פתח תקוה (כפי שהתרשלה בקיצוניות בפרשת רצח ענבל עמרם ז"ל) הוביל למעצר שווא של אבא לשלשה ימים בגלל שביקש לראות את בתו, תוך גרימה לפיטוריו ממקום עבודתו וגרימת נזקים נפשיים פיסיים וכלכליים.

משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק – מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' – ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין, קובץ pdf 

במאי 2009 נקבע בדוח סלונים נבו, ליקויים מהותיים בהתנהלות פקידי סעד לסדרי דין, שם צויין כי לפי שיטת העבודה של פקידי הסעד יוצא כי ההטיה, עיוות הצדק ועוגמת הנפש הם בלתי נמנעים. עוד נכתב בדוח כי פקידי הסעד מטעים את הלקוחות ויוצרים סכסוכים מיותרים בין בעלי דין ובני משפחה, וכי בתי משפט לענייני משפחה מעניקים סמכויות לפקידי הסעד ונוטים לקבל באופן מלא את כל הקביעות וההמלצות שנכללות בתסקיריהן.
האבא א' ב"צ מנותק מבנותיו מעל שנה ללא קביעת הסדרי ראיה.
האב ללא רבב, הקדיש את מיטב שנותיו למשטרת ישראל וכוחות הביטחון, התגרש לפני מספר שנים ומאז חייו אינם חיים. הוא נרדף על ידי שירותי הרווחה כשגרושתו הגישה נגדו מעל 150 תלונות שווא כוזבות כשהיא מנצלת את העובדה שלא ננקטים נגדה סנקציות ומשטרת פתח-תקווה חוטאת לתפקידה ולא מעמידה אותה לדין בגין תלונות הכזב שהיא מגישה.
במבדק מסוגלות הורית אליה נשלח האב על ידי פקידות הסעד מלשכת רווחה פתח-תקווה בחותמת הגומי של השופטת יוכבד גרינוולד, (מבדקים שעלותם רבבות ש"ח שולמו על ידי האב גם עבור הגרושה), נקבע כי לאב מסוגלות הורית מצוינת, הוא תואר כאב חם, רגיש, אוהב וקשוב לצרכי בנותיו. עוד תואר בחוות הדעת כי האב ושם את צרכיהן של בנותיו בסדר העדיפויות הראשון. חוות הדעת בוצעה לפני כשנתיים.

בעקבות חוות הדעת דאז, הגיש האב בקשה למשמורת משותפת על בנותיו. קרן איפרגן, פקידת הסעד מלשכת רווחה פתח-תקווה, הודיעה לאב כי אם לא ימשוך את בקשתו מבית המשפט היא תכריז על בנותיו כנזקקות, ותגרום לו להצטער על פנייתו לבית המשפט. אמרה ועשתה.
האב מנוע מעל שנה לראות את בנותיו וליצור עימן קשר, כשהגרושה מסיתה ומנכרת את הבנות מאביהן האוהב.
בעדות שנגבתה מהבת על ידי ורד צברי, חוקרת משטרת פתח תקווה, העידה הבת:


ראיתי את הנ"ל לפני ורשמתי את הודעתו כדלקמן:

העדות נלקחה מרצונה בנוכחות האמא ללא התערבותה -

ש. תספרי לי מה קרה ביום שישי לא האחרון הקודם?

ת. יום שישי שעבר באתי לבית הספר בשעה 07:30 בערך. הילדים שעושים משמרות הזהב אמרו לי שאבא שלי נמצא ואז ראיתי את אבא שלי יושב על ספסל שצמוד לכניסה של בית הספר ואז ניגשתי אליו אבא אמר לי "xxx מתוקה" אמרתי לאבא "אסור לך להיות פה אתה יודע אני יטלפן למשטרה" ואבא אמר לי "תירגעי לא באתי לפה בשבילך" אמרתי לו "אני יתקשר למשטרה" והוא אמר לי "xxx מתוקה לא באתי לפה בשבילך" אני נכנסתי לבית הספר אני התקשרתי לאמא וסיפרתי לה שאבא בא לבית הספר ואז אמא התקשרה לבית הספר והמחנכת xxx יצאה החוצה לחפש אותו ואז היא קראה לי לעלות לכיתה לא הסכמתי כי חיכיתי לאחותי xxx שתבוא לבית הספר.

ש. למה אבא בא לבית הספר?

ת. הוא מתגעגע אלינו. אנחנו חשובות לו.

ש. איך את יודעת שאסור לאבא להיות שם?

אני יודעת כי יש לאבא צו הרחקה.

ש. אבא התקשר אלייך לטלפון?

ת. ניסה כמה פעמים להתקשר אליי לטלפון ולא עניתי כי לא הכרתי את המספר שלו ואז אני עניתי לו פעם ולא ידעתי מי זה ואז זיהיתי את קולו והוא ניסה לשנות את הקול שלו כדי לדבר איתו זה היה השיחה בערך יומיים לפני שהוא בא לבית הספר נראה לי ביום רביעי ואז ניתקתי לו את הטלפון.

ש. האם את זוכרת מאיזה מספר הוא התקשר?

ת. לא. אני לא זוכרת את המספר שלו כי המספר שלו לא שמור אצלי אבל אחר כך הכנסנו את המספר לוואטסאפ וראינו שזה התמונה של אבא שלי איתי ועם אחותי xxx ואז הבנו שזה היה אבא בטלפון.

ש. האם יש לך הודעות בפלאפון כעת ממה שאבא שלח לך?

ת. לא אין לי הודעות. אבא שלח לפני כחודש הודעה שהוא מתגעגע אליי ושאנחנו חשובות לו. לא שמרתי את זה.

זו הודעה שהוקראה בפניי ואושרה בחתימתי.
בעדות הקטינה שנגבתה באופן חופשי אומרת הבת "אבא שלי" ומציינת כי אביה מתגעגע אליה ומסבירה בפשטות כי היא ואחותה חשובות לו.
במהלך החקירה ניצלה משטרת ישראל, את גילה הרך ותמימותה של הקטינה, בתו של האב, כדי לנסות להפליל את האב וגבתה עדות שלדברי בא כוחו של האב אינה חוקית.
קרן איפרגן, פקידת הסעד יצאה מכליה עד כדי שיגעון כששמעv שהאבא ראה את בתו, ללא רשותה, והחליטה מיד לפנות בתלונה למשטרה על "הפרת הוראה חוקית" שאינה קיימת! וזאת כדי להעליל נגד האב ובכך גרמו לאירוע מתגלגל שפגע בגופו, נפשו, כיסו ומקור פרנסתו של האב.
מזימתה של פקידת הסעד קרן איפרגן הצליחה. האב נעצר, פוטר מעבודתו החדשה שמצא, לאחר חודשים ארוכים של חיפוש, חודשים בהם היה מובטל, ונגרמו לו נזקים כלכליים ונפשיים קשים, כדי להשתחרר ממעצר השווא.
למותר לציין, כי אף תלונתה הכוזבת של פקידת הסעד נסגרה מחוסר ראיות. האב יפעל לסגירת התלונה מחוסר אשמה פלילית.
הודות לתושייתו של העיתונאי מוטי לייבל, שוחרר האב והמשטרה ננזפה על ידי השופט.
בימים אלו מתקיימים הליכים פליליים ומשמעתיים נגד השוטרים המעורבים במעצר השווא והחבלות הנפשיות, הפיזיות והכלכליות שנגרמו לאב, על פי תלונות שהגישו העיתונאי מוטי לייבל והאב.
העיתונאי מוטי לייבל הדגיש בפנינו, כי הזכות להורות של א' על בנותיו, בלתי ניתנת לערעור. מדינת ישראל באמצעות פקידות הסעד הפקיעו מהאב את זכותו לגדל את בנותיו ולשמש להן כמגן. לייבל מסר, כי יפעל למגר את כוחן של פקידות סעד בעיר פתח-תקווה ובימים אלו הוא בוחן הגשת בג"ץ לפיטורי פקידות הסעד שטיפלו בתיק.
המשך יבוא.
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק - מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' - ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק – מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' – ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק - מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' - ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק – מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' – ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק - מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' - ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק – מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' – ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק - מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' - ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק – מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' – ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק - מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' - ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק – מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' – ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק - מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' - ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק – מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' – ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק - מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' - ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק – מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' – ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
עדות הבת בפני החוקרת ורד צברי משטרת פתח-תקווה
עדות הבת בפני החוקרת ורד צברי משטרת פתח-תקווה
עדות הבת בפני החוקרת ורד צברי משטרת פתח-תקווה
עדות הבת בפני החוקרת ורד צברי משטרת פתח-תקווה
קרן איפרגן פק"ס פתח תקווה - סגירת תלונה כוזבת על ידי המשטרה
קרן איפרגן פק"ס פתח תקווה – סגירת תלונה כוזבת על ידי המשטרה



אוגוסט 2010 - רצח ענבל עמרם: 9 משוטרי משטרת פתח-תקווה אחראים למחדל – פסק דין כב' השופטת הילה גרסטל ביהמ"ש המחוזי מרכז תיק ת"א 770-12-07

ביהמ"ש המדינה אחראית למותה של ענבל עמרם ז"ל – בימ"ש מחוזי מרכז ת"א 770-12-07 פסק דין כב' השופטת הילה גרסטל, קובץ pdf

רצח עמרם: 9 מהשוטרים האחראים למחדל קודמו




"טרגדיה איומה אירעה למשפחת עמרם בליל שבת שבין 3.3.06 לבין 4.3.06 עת נרצחה בתם, ענבל עמרם ז"ל (להלן: "המנוחה" או "ענבל" על ידי מוחמד בן טאלב ג'עידי (להלן: "הרוצח") שהגיע במטרה לגנוב את רכב המשפחה בו נהגה (להלן: "הרכב"). ענבל הייתה בת 20 בלבד במותה.

הרוצח הואשם והורשע על פי הודאתו ברצח, בשוד, בחטיפה לשם סחיטה, בהצתה ובשהייה בלתי חוקית, וביום 14.11.06 נגזרו עליו בבית המשפט המחוזי בתל אביב מאסר עולם ועוד 15 שנות מאסר חופפות.

בתביעה דנן עותרים התובעים לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לטענתם בשל מחדליהם של הנתבעים בטיפול בפרשה, הכל כפי שיפורט להלן."…

למרות תפקודה הלקוי של תחנת פ"ת והממונים עליה בליל הרצח מגלה בדיקת מעריב: תשעה מעשרת השוטרים והקצינים האחראים למחדל דווקא זכו מאז לקבל קידום.


ענבל עמרם ז"ל – מחדלי משטרת פתח-תקווה

אז מי אשם באותה "רשלנות" עליה דיבר בית המשפט? אף שבני משפחת עמרם תבעו לדין רק חמישה אנשי משטרה, מעיון בפרטי האירוע ניתן למנות לא פחות מעשרה שוטרים וקצינים, מהיומנאי בתחנת פתח תקווה ועד למפקד המחוז בפועל בזמן הירצחה של ענבל, שנושאים באחריות לכישלון המשטרתי. אלא שבניגוד למצופה, בדיקה מגלה כי כמעט כל המעורבים בפרשה קודמו בארבע השנים שחלפו מאז.

גם מי שהיו אחראים ישירות לתוצאות הטרגיות עודם נושאים בתפקידי שיטור: יומנאי משטרת פתח תקווה, איתן לייזר, מי שסירב לקחת תלונה מבני משפחת עמרם, צעק עליהם צעקות רמות וגירש אותם מתחנת המשטרה. השופטת מותחת ביקורת קשה על דרך תפקודו ורומזת כי במהלך עדותו לא דיבר אמת. עם זאת, הוא קודם מאז והיום משמש כשוטר סיור באותה תחנה.

החוקרת התורנית באותו לילה, ורד צברי: היומנאי טען כי התקשר לצברי כדי לקבל הנחיות כשהגיעו בני המשפחה להגיש תלונה, אך זו טענה בפניו כי היא ממהרת הביתה משהסתיימה המשמרת שלה. בבית המשפט טענה צברי כי לא אמרה את הדברים, אלא טיפלה בתיק אחר. השופטת הביעה ספקות לגבי אמינותה, אך צברי ממשיכה לשמש כחוקרת בתחנת פתח תקווה ובימים אלה נמצאת בחופשת לידה.

אחראי משמרת בתחנת פתח תקווה, בני בידני: לא פעל כמצופה ממנו מתוקף תפקידו ולא הורה ליומנאי לקבל את תלונת בני המשפחה, למרות שהיה עד כשגורשו בני המשפחה מהתחנה. גם לגביו מצאה השופטת כי פעולתו הייתה רשלנית והביאה למותה של ענבל עמרם. אלא שבידני קודם גם הוא ומשמש כמפקד שאינו קצין בתחנת פתח תקווה.

קצינת החקירות של משטרת פתח תקווה, רב פקד סימה דרעי: ביום האירוע הייתה בביקור בבית שאן. לטענת בידני, הוא התייעץ איתה בטלפון והמתין לקבל ממנה הנחיות לאחר שבני המשפחה הגישו את תלונתם. בית המשפט רמז כי דרעי לא אמרה אמת בבית המשפט, לאחר שטענה כי היא לא זוכרת שיחת טלפון כזאת. בימים אלה היא מקודמת לתפקיד קצינת החקירות של תחנת נתניה, הנחשב ליוקרתי יותר.

"ניצב פרנקו לא פעל לחקירה חיצונית של המקרה"


מפקד תחנת פתח תקווה, סגן ניצב מוטי פלדמן: השופטת מתחה עליו ביקורת קשה, בין היתר על כך שגם כשהתמונה התבהרה בשעות הבוקר והיה ברור שהרכב של ענבל נמצא באזור פתוח ליד צומת גלילות, לא וידא פלדמן את הנחייתו לפתוח במבצע חיפוש ולהזעיק למקום כוחות. פלדמן, שקודם מאז, הוא כיום בכיר במטה הארצי של המשטרה.

מפקד מרחב השרון – תת ניצב מנשה ארביב

ארביב: פסק הדין לא מתייחס אליו באופן ישיר, אך הוא בהחלט מצייר תמונה עגומה על דרך ההתנהלות של היחידה עליה פיקד. ארביב מינה את קצין החקירות שלו לחקור את תפקוד משטרת פתח תקווה בפרשה ולא העביר את החקירה לגורם מחוץ למרחב שרון או מרכז – כך שחקר למעשה את עצמו. גם ארביב קודם מאז ובימים אלה הוא משמש כסגן מפקד מחוז תל אביב.

ממלא מקום מפקד מחוז המרכז, ניצב אהרון פרנקו: לא פעל לחקירה חיצונית של הפרשה והותיר את החלטת תת ניצב ארביב למנות קצין זוטר לחקור את התנהלות המשטרה. מאז קודם בדרגה והוא משמש כיום כמפקד מחוז ירושלים במשטרה.


ניצב אהרון פרנקו לא פעל למינוי וועדת חקירה לרצח ענבל עמרם ז"ל – אחראי קשות למחדל הרצח
קצין תורן במרחב ירקון, פקד רן ורד: השופטת גרסטל מתחה ביקורת קשה על תפקודו ורשלנותו, שהביאו למותה של ענבל עמרם. בין היתר, היה ורד אמור לרכז את פעולות החיפוש באזור שבו נמצא אות איכון הטלפון, אך בפועל הוא ריכז רק שתי ניידות, שגם הן סיימו במהירות את החיפושים שנשקו לשעת סיום המשמרת שלהם.

משפחת עמרם: המשטרה ניסתה למנוע הגשת תביעה

"משבוצע איכון לטלפון של ענבל הוא אותר במקום מבודד, בשטח פתוח ומרוחק. גם אז, בסביבות השעה חמש, התנהלה המשטרה באיטיות ובמקום לשלוח כוחות מתאימים עם כלי רכב המותאמים לשטח ולנסות לאתר את ענבל, נשלחו שתי ניידות שעזבו את השטח לפני השעה שבע בבוקר לחילופי משמרות. כך בוזבז זמן יקר מפז. בשעה זו עזב גם הקצין התורן מבלי שהיה אות חיים מענבל", קבעה השופטת.

פקד רן ורד קודם בדרגה ובתפקיד. אגב, מפקד מחוז תל אביב הקודם, והמועמד המוביל לתפקיד המפכ"ל, ניצב אילן פרנקו, בחר בורד לתפקיד הרל"ש שלו.

מפקד מרחב ירקון – ניצב חגי דותן: השופטת מתחה ביקורת קשה על תפקוד המרחב בפרשה; על העיכובים בשליחת הכוחות לחיפושים, בהזנקת המסוק ובניהול מבצע החיפושים. היא לא נקבה בשמו של דותן כאחראי ישיר, אך בהיותו מפקד היחידה ברור כי הוא נושא באחריות כוללת. מאז המקרה קודם דותן בדרגה ובתפקיד והוא משמש כיום כמפקד מחוז ש"י במשטרה.

סגן מפקד מרחב ירקון במשטרה – תת ניצב אמיר גור: במהלך המשפט סיפרו בני משפחת עמרם כי המשטרה שלחה קצין בכיר שידבר על לבם בניסיון למנוע את הגשת התביעה לבית המשפט.

השוטר שנבחר למשימה היא תת ניצב גור, אז סגן מפקד מרחב ירקון במשטרה. כיום משמש גור כמפקד מתפ"א (יחידת ההריסות של המשטרה).

3 מיליון שקלים פיצוי לקרובי ענבל עמרם
3 מיליון שקלים פיצוי לקרובי ענבל עמרם


פסק דין השופטת הילה גרסטל בעניין מחדלי משטרת ישראל פתח תקוה על הרצחה של ענבל עמרם
פסק דין השופטת הילה גרסטל בעניין מחדלי משטרת ישראל פתח תקוה על הרצחה של ענבל עמרם



 

פברואר 2014 - ספרו של פרופ' בועז סנג'רו הוא כתב-אישום חריף נגד מערכת המשפט הפלילי – מחוקרי המשטרה והמומחים המשטרתיים, דרך התובעים ועד לשופטים. אין עוול גדול יותר אשר גורמת המדינה לפרט מאשר הרשעת חף מפשע. גם לחברה נגרם נזק משמעותי, שהרי העבריין האמיתי נותר חופשי. "עיקרון התאונות הנסתרות" של המשפט הפלילי אינו מאפשר לדעת על כל הרשעות השווא. אולם המחבר מראה – על בסיס תחשיבים תיאורטיים ועל בסיס מחקרים אמפיריים אשר חלקם מבוססים על השוואות גנטיות בין דגימות מזירות הפשע לבין דגימות מגופם של אסירים שהורשעו בטעות – שהיקף התופעה הוא לפחות 5%(!). לפיכך, מתוך כ-20,000 האסירים בישראל, לפחות 1,000 הם חפים מפשע בכל זמן נתון.
בלוויית דוגמאות מהמציאות המחבר מנתח את הגורמים לתופעה: התפישה המוטעית אשר לפיה החשוד וודאי אשם ונותר רק להוכיח זאת; הודאות שווא; עדויות ראייה מוטעות; עדויות שקר; ראיות מדעיות מוטעות ומטעות; "כשל החלפת ההתניות" אשר מוליך להרשעה מוטעית על סמך ראיה יחידה; טעויות שופטים; תפישות תפקיד לא נכונות של חוקרים ותובעים; הסתרת ראיות הפועלות לזיכוי; בידוי ראיות; ייצוג גרוע על ידי סנגורים; עסקות טיעון; חוסר אפקטיביות של הליך הערעור; נדירות הליך המשפט החוזר; ועוד. בסוף הספר מציג המחבר תיאורית בטיחות למשפט הפלילי, למניעת הרשעות של חפים מפשע, המבוססת על תורת הבטיחות המודרנית המקובלת בתחומים כמו תעופה, תחבורה והנדסה. קריאת הספר תלמד לא רק על הרשעת חפים מפשע, אלא גם על מערכת המשפט הפלילי בכללותה.



בקדמת הכריכה מופיעות תמונות אחדות של אנשים שהורשעו בטעות בעבירות החמורות ביותר, רצח ואונס, ונידונו לעונשים החמורים ביותר, מאסר עולם או מוות. הם זוכו לאחר שנים רבות בכלא על בסיס השוואות DNA במסגרת מיזם החפות האמריקני (Innocence Project).

בועז סנג'רו הוא פרופסור מן המניין, מייסד ועומד בראש החטיבה למשפט פלילי ולקרימינולוגיה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת-גן; מומחה למשפט פלילי ולדיני ראיות; פרסם ספרים ומאמרים רבים בישראל, בארצות-הברית ובאנגליה. תחום העניין המרכזי במחקריו ובכתיבתו בשנים האחרונות הוא הרשעת חפים מפשע.




ספטמבר 2014 - אליאב יעקב יושב בכסא גלגלים. היום הוא נכה משותק, אבל פעם הוא היה מבכירי המקצוע בתחום שלו. אדם נמרץ שהמעשים והיוזמות שלו השפיעו על אלפי אנשים ברחבי הארץ. לפני כמה שנים יעקב חלה במחלת ניוון שרירים. כל שנה חלק מהגוף שלו היה משתתק. לאט – לאט האיש המוכשר, הנמרץ הזה, עזב את העבודה שלו והפך לסיעודי.
המוסד לביטוח לאומי בולט לרעה ברשימת התלונות שאנחנו מקבלים. אנשים מתלוננים על יחס משפיל, על מבחנים פוגעניים למי שמזדקקים לשירותיו. תחקיר. מה מתרחש מאחורי הדלתות הסגורות של הוועדות הרפואיות של אנשים שצריכים לקבל את הגימלה שלהם ומהו מחיר הנפילה שהנכים כל כך מפחדים ממנו.
כל החיים שילמת דמי ביטוח לאומי אולם ברגע האמת אתה אמור למצוא את עצמך חסר זכויות מולם.
"שילמנו דמי ביטוח, אנחנו רוצים לקבל קביעה אובייקטיבית."
במחלה, בפציעה, כשאתה הכי צריך אותם לא תמיד הם יהיו שם. זה לעבור התעללות.
סיפורה שלה נועה, ילדה נכה בת 12 שנים.
ילדה נכה. שום ניסיון לא מצליח לשכנע את נועה שתעמוד על הרגליים. היא מתה מבושה, היא לא מוכנה שנראה אותה מתקשה ללכת וצולעת. אמא מדברת איתנו בחדר. את לא רוצה לשמוע מה היא אומרת?
- לא.
שירלי, אמא של נועה מסכימה להשתתף בצילומים לתחקיר כי אין לה ברירה. הילדה צריכה טיפולים ושיקום, והדברים עולים הרבה מאוד כסף. גם ככה היא אומרת, מי שמכיר אותנו יודע, וזאת לא נכות שאפשר להסתיר. כולם רואים. כולם. חוץ מהביטוח הלאומי.
שר הרווחה מאיר כהן - מדיניות השפלת נכים בועדות רפואיות
שירלי מספרת:

"עכשיו אני נלחמת בהם. אני ניגשתי פעם ראשונה לביטוח לאומי כשחברה אמרה לי "תלכי עם עורך דין". אמרתי לה: לא, תעזבי, רואים את הילדה עם קביים. היה לי ברור שאני יכולה להתמודד איתם בכוחות עצמי.

הילדה עם קביים. הילדה עם סדים. נכנסנו לביטוח הלאומי, הם יושבים שם כמו איזה אלוהים, ארבעה אנשים. לא יודעת למה, והם לא מזדהים אפילו, הם לא נותנים לך את הכבוד. כמו מסחרה. נקסט, נקסט… לפני חברי הוועדה מונח תיק רפואי עב כרס. לנועה יש היסטוריה ארוכה למרות גילה הצעיר. שנים רבות עשו מספר רב של בדיקות ואבחונים, התוצאות העידו שמדובר בשיתוק מוחין עם מאפיינים לא שגרתיים.


"כמה זמן את יושבת שם? כמה זמן הם מקדישים לך?"
- שבע דקות.
"מה קורה בשבע דקות האלה?
- שואלים שאלות, מה היא עושה, מה היא לא עושה, מתי היא עושה.
שבע דקות לילדה עם היסטוריה רפואית קשה כל כך שהם מעולם לא פגשו. ואז את מקבלת מכתב, שמגיע לה 50 אחוזי נכות כללית. כך זה כתוב.

המשמעות של זה 1,000 ש"ח בחודש.

הסיפור של יעקב

יעקב חלה בניוון שרירים. במקום לחשוב על עתידו והתמודדות עם המחלה הוא מתעסק עם הפחדים שלו מהביטוח לאומי. עקבו אחרי מהביטוח לאומי. בוועדה הציגו בפני קלטת של מעקב. נהיה לי שחור משחור. כל מה שהוגש לו זו קלטת שבה הוא נראה 6 שניות צולע. הרופאים בוועדה מקבלים החלטה. הם מורידים לו את אחוזי הנכות וגם קובעים שזה לא לצמיתות, כך שהוא כל חצי שנה צריך לחזור אליהם לוועדה שוב ושוב.
המשמעות עבור יעקב טרטור ענק.
יעקב אדם שהיה מצליח ומקושר כל חייו, ועכשיו הוא נאבק מול המוסד לביטוח לאומי.
"ביטוח לאומי מסתכל על כל פונה כאל רמאי, רק אם הוא מוכיח אחרת".
חשוב להבין, למחלה של יעקב אין תרופה. מצבו צפוי רק להמשיך ולהידרדר. אחרי הוועדה יעקב פונה לבית הדין לעבודה. בית המשפט פוסק נגדו מבלי ששמע את טיעוניו, אבל הוא לא מוותר ופונה לערכאה גבוהה יותר. השופט משתכנע ומורה על קיום ועדה רפואית חדשה. כמעט שנתיים וחצי אחרי הוועדה הראשונה שנטלה ממנו חלק מזכויותיו, הוועדה החדשה מחזירה לו את רוב הדברים שנלקחו ממנו ובעיקר את הנכות הקבועה.
הם חשבו שהם נפלו על פרייר.
הבעיה הגדולה של יעקב ושל רבים מאלו שמגיעים לוועדות הרפואיות, היא שעל פניו הכל כאן בסדר. הם עבדו על פי הספר. המעקבים, הבדיקות, אלו הן תקנות העבודה הרשמיות של המוסד לביטוח לאומי, כפי שכתב דובר המוסד לביטוח לאומי, אחד התפקידים של המשרד הוא לשמור על הקופה הציבורית.
"אני זוכר שפעם אחת העורך דין של המוסד לביטוח לאומי צעק איזה משהו על הרגליים שלי, אני לא זוכר בדיוק מה, אז אמרתי לו: בוא תחליף איתי את הרגליים. תן לי את הרגליים שלך. אין לי כבר כוח אליהם. די, תנו לי, תנו לי לגמור את שארית חיי. די, די".
זה סיפור על נטישה והוא יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. המוסד לביטוח לאומי אמור להיות מעין רשת לביטחון, רשת סוציאלית לכלל אזרחי ישראל, אבל לפי העדויות שנתקלנו מפונים זו רשת עם חורים, והזעם שנתקלנו הוא עצום, ונדמה שהוא רק הולך ומתגבר עם השנים. שתי זעקות חזקות נשמעו כאן בשנים האחרונות כנגד המוסד לביטוח לאומי, ואנחנו שמענו אבל ניסינו גם להדחיק.
הראשונה היתה של שבואל סחיווסחורדר. לפני כשלוש שנים הוא בא לטקס יום הזיכרון הממלכתי. בדיוק עשר שנים לפני כן, בפיגוע במסעדת "סבארו", הוא איבד את שני הוריו ושלושה אחיו. הם נשארו חמישה אחים שנאבקו במשך שנים מול בירוקרטיה אטומה.
"הלכתי לאותה פקידת שיקום שבזמנו הבטיחה שתהיה לי אוזן קשבת, היא מסתכלת עלי אומרת לי, מה הבעיה שלך, יש לך פה, יש לך אזניים, אתה לא נכה, אתה בסדר גמור".
וכך באותו יום הזיכרון, הכאב מהזיכרון, מההשפלה והטרטור והאטימות, הביאו אותו לצעד מאוד קיצוני ולא ראוי.
"התעוררתי בבוקר יום הזיכרון, נסעתי לירושלים, שמעתי את המשפט הזה, שהיא דואגת לכל צרכינו ונמצאת איתנו יומיום, אני לא יכולתי לשאת את הצביעות הזאת."
הזעקה השנייה נאמרה במכתב.
נכתב בו כך:
"אני מאשים את מדינת ישראל, את ביבי נתניהו ושטייניץ הנבלות על ההשפלה שהאזרחים המוחלשים עוברים יום יום, שלוקחים מהעניים ונותנים לעשירים ולעובדי המדינה. אני מאשים את ביטוח לאומי שהתעללו בי במשך שנה עד שקיבלתי את הנכות. שמ- 2,300 ש"ח בחודש אני משלם מס בריאות ועוד תרופות. אין לי כסף לתרופות ולשכר דירה, ואין לי בכלל להתחיל את החודש אחרי ששילמתי מיליונים במיסים, עשיתי צבא, ועד גיל 46 עשיתי מילואים. אני לא אהיה חסר בית, ולכן אני מוחה".
לכותב המכתב קוראים משה סילמן, וביאושו הוא הצית את עצמו לפני שנתיים ברחוב קפלן בתל-אביב.
המוסד לביטוח לאומי, אותו גוף שאמור לתת לכם מענה מהרגע שנולדתם ועד ליום מותכם. הגוף שמגלגל כ- 70 מיליארד ש"ח בשנה, הגוף שאתם משלמים לו לאורך כל חייכם על פי חוק. אין כאן בחירה, לא תוכלו לקבל חברה מתחרה.
רן מלמד אומר "מתייחסים ל- 90 אחוז מהמגיעים לקבל סיוע מהמוסד לביטוח לאומי כאל רמאים וגנבים, במקום שזה יהיה בדיוק הפוך. תמיד יש 10 אחוזים שמנסים לרמות את המערכת, בכל דבר, אבל לא ייתכן שדווקא מי שמגיע לביטוח לאומי כדי לבקש ולקבל את מה שמגיע לו בדין, בצדק על פי חוק, אוטומטית ייחשב כמישהו שמנסה לעבוד על המערכת ובהתאם לכך יקבל את היחס."
נפגעי הביטוח הלאומי מדווחים לנו שהרושם שהם קיבלו הוא שהמוסד יעשה הכל כדי לא לשלם להם כסף. חלק מהם לא עומדים בעלבון ובהשפלה ומוותרים מראש על מה שמגיע להם.
אתי וזאנה מרותקת לכיסא גלגלים מספרת:
"זה לעבור התעללות. זה להוריד את המכנסיים, תראי לי איך את מורידה מכנסיים, תראי לי איך את אוכלת, תראי לי איך את הולכת לשירותים. אני רוצה לראות איך את מנגבת, סליחה שאני אומרת את הדברים האלה, אבל אלה הדברים שהם רוצים. נכנסים איתי לשירותים.  אחות נכנסת איתי ורוצה לראות איך אני עושה את הצרכים. דברים אינטימיים. ואני עושה את זה כי אין לי ברירה, כי אם לא תשפיל את עצמך, ולא תרסק את הכבוד העצמי שלך, לא יתנו לך כסף".
האם אין דרך אחרת, מכובדת יותר, שפויה יותר, לגבש עמדה לגבי אדם נכה שבא כבר עם תיעוד רפואי מלא?
אתי וזאנה אומרת: "אם היו בודקים בתיק אז הם היו רואים מסמכים, צילומים, אם-אר-איי, כל המכשורים שיש היום, הם עונים לצרכים שלהם. למה אנחנו צריכים לעבור את זה?"
ד"ר צאקי זיו-נר מנהל המחלקה לשיקום אורטופדי בית חולים תל השומר, אומר:
"אין מחילה להשפלה של חולה, אין מחילה לבדיקה שלא לצורך ואין מחילה לבדיקה שלא בנסיבות מכבדות.  אפשר כל בדיקה וכל מידע להשיג בבדיקה עניינית. אפשר ללבוש שני זוגות תחתונים ולבקש להוריד את הזוג העליון ולהישאר בתחתונים ולשמור על הכבוד או ללבוש תחתונים על מכנסיים ולבקש ממנו לפשוט את התחתונים. אין דבר שהוא לא פתיר."
בארה"ב ובקנדה, למשל, כדי לייתר את הסיטואציות המשפילות, הבדיקה נערכת על ידי הרופא האישי של המטופל, אותו רופא שהוא מכיר כל חייו. עם רופא כזה האדם, מן הסתם, ירגיש הרבה פחות מושפל.
אתי וזאנה אומרת: "השפלה שאיני יודעת איך לקרוא לה. אנשים בגלל זה נמנעים מלפנות לביטוח הלאומי".
הוועדה הרפואית היא שקובעת. יושבים בה רופאים מטעם הביטוח הלאומי ומזכיר ועדה. נפגעי הביטוח הלאומי שאיתם דיברתי תיארו את החוויה של הופעה בפני הוועדה הזו כטראומה קשה.

אתי וזאנה מספרת:
 
"אני נכנסת עם הבת שלי, ויושבים שם שלושה רופאים. הוא ביקש ממני לעלות למיטה. אמרתי לו שאני לא יכולה לבד, אני חייבת עזרה. הבת שלי באה לעזור לי, אז הוא אמר לה: אין צורך. אמרתי לו שאני לא יכולה. אז הוא אמר לי: אל תדאגי, אני תופס אותך."
אתי מבינה שהרופא תומך בה ומסייע לה לעבור למיטה, אבל אז קורה משהו בלתי צפוי.
"ואז הוא שחרר, שחרר, והייתי על הרצפה."
- הוא עזב אותך?
"הוא הלך לשבת, עזב אותי על הרצפה."
- הוא ישר הולך לשבת?
"כן".
"אני ברצפה, אני אומרת: איי, איי, זה כואב. הוא הלך לשבת. הילדה הקטנה שלי היתה צריכה להרים את אמא שלה."
- כל זה קורה, את על הרצפה, הילדה בצד, והם לא אומרים כלום?
"כלום. שום דבר."
- מה עם הילדה בכל הזמן הזה, מה היא עושה?
"היא התחילה לבכות. ואני הייתי בוכה איתה יחד. הגענו הביתה, שתינו מרוסקות. הילדה רצה מהר לאבא שלה ואז סיפרה לו שהרופא הפיל את אימא. הם לא בני אדם".
אתי מתארת את מה שזכה לכינוי "מבחן הנפילה".
מדובר במעין אלתור של רופאים בוועדות רפואיות לבדוק האם נכה הוא אכן נכה. אז הם מחזיקים אותו ואז עוזבים. אם הוא באמת נכה, הוא ייפול, אמנם זאת לא פרקטיקה רשמית, אבל זה חזר על עצמו ועורר התקוממות ענקית מצד נכים.
שלום קוטשר מנכ"ל ארגון לנכי שיתוק מוחין מספר:
"אלה סיפורים שאנשים כתבו בפורומים של נכים, שעשו להם את המבחן הזה, ושהם השתטחו על הרצפה. מבקשים מנכה, עוזרים לו לקום מהכסא, ועוזבים אותו בבת אחת בשביל שישתטח אפיים ארצה, יקבל מכה חזקה ויושפל. זה לא מכעיס? זה באמת איום ונורא. עלול להיגרם לו נזק מזה. זה לא נתפס בכלל."
אתי וזאנה אומרת: זה מה שהם עושים והרבה אנשים מוותרים על זה. אנשים מרגישים יותר מידי מושפלים.
המבחן האיום של אתי הגיע עד לכנסת. 17 עמודי הפרוטוקול של ועדת העבודה והרווחה מלמדים כי היא דנה בהתעללות בנכים, נבדקי הביטוח הלאומי בכלל ובמבחן הנפילה המשפיל בפרט. ועדת העבודה דנה בבחינה לקבוע הנחיות ברורות שימנעו ביזוי והשפלה של נכים. אתי עצמה, בסופו של היום הזה, הגיעה למיון. בטופס חדר המיון מתוארים שטפי דם וחבלות על גופה. היא גם הגישה תלונה במשטרה, שנסגרה עקב חוסר עניין לציבור.
300 אלף איש בשנה מתייצבים מול ועדות רפואיות שחורצות את גורלם. מה הסיכוי שהרופאים שיושבים בוועדות יהיו אוביקטיביים?

עו"ד רז לביא מומחה בתביעות ביטוח לאומי אומר:

"רוב הציבור אינו יודע אבל הרופא שיושב בוועדה בנכות כללית בדרג ראשון הוא רופא של המוסד לביטוח לאומי. הוא שכיר של הביטוח הלאומי. הוא מקבל שכר, תלוש שכר, מהמוסד לביטוח לאומי. כלומר, הקביעות לא אובייקטיביות מראש, בדרג ראשון."
אז בוועדה הראשונה יושב רופא שהוא שכיר של הביטוח הלאומי. אדם שמרגיש שנעשה לו עוול יכול להגיש ערר ולקבל ועדה חדשה, ובה שניים או שלושה רופאים שנחשבים חיצוניים, למרות שגם הם מקבלים את שכרם עבור השתתפות בוועדה מהביטוח הלאומי.


ספטמבר 2014 - חלוקת תלושי מזון באילת - עמידה בתור בפרהסיה. חלוקת תלושי מזון ברבנות אילת.



שר הרווחה מאיר כהן - דרכי רמיה וצביעות למדיניות רווחה דורסנית והרסניתהמדיניות האלימה והדורסנית של משרד הרווחה - ממתין בתאוותנות לקריסת המשפחות כדי שיוכל לסחור בילדיהן במוסדות הכליאה אומנה ואימוץ. זהו סיפורה של האמא אתי דאוד שרשויות הרווחה המתינו באכזריות ותאוותנות לקריסתה. 
במקום לסייע לה בכ- 5,000 שקל לחודש מה שללא ספק היה היה פותר בעיותיה, החליטו רשויות הרווחה במדיניותן המזוהמת להיפטר ממנה ולהעניק מידי חודש כ- 50,000 שקלים למקורביהן המושחתים במוסדות הרווחה שיסחרו שילדיה.

למה היא התאבדה?? מהתהום לרגעי האושר וחזרה אל התהום , אשדוד נט , ספטמבר 2014 , אייל בן שומרון

בפעם האחרונה שדיברתי איתה היא אמרה לי: "אני כל כך מאושרת שאני רוצה לנשק את הקירות של הבית". השבוע, 3.5 שנים אחרי, היא התאבדה. סיפורה הטראגי של אתי דאוד, אם ל- 6 והיא רק בשנות השלושים לחייה. היא חיה למען הבנות שלה וחששה תמיד שגורמי הרווחה (אשדוד) ייקחו אותן ממנה. את אתי ז"ל הכרתי אישית ברגעים בהם הייתה בדרכה לתהום וברגעים המאושרים בחייה ואני מביא את סיפורה העצוב בפן האישי

אתי דאוד - גם ברגעים היפים יותר שלה, עיניה היו עצובות

זה התחיל כסיפור עצוב מאוד, המשיך כמה שנראה כהפי אנד והסתיים בטרגדיה נוראה – 

צעירה בשנות ה- 30, אם ל- 6 ילדים מבעלים שונים, שהכרתי באופן אישי ברגעים הקשים של חייה, עזרתי לה להתרומם מהתהום ומאז 3.5 שנים לא שמעתי ממנה.
השבוע נודע לי שהיא קפצה מחלון ביתה.

יצאתי ללמוד מה היה איתה מאז שהיא הצהירה כי היא סוף סוף מאושרת ועד היום בו היא החליטה להתאבד.

ב  2/11/2009 פרסמנו באשדוד נט, כתבה על אתי דאוד שכבר יותר מארבעה חודשים היא וילדיה גרים באוהל בחוף הים באשדוד בזמן שבחוץ משתוללת סערת חורף. מצוקה כלכלית גדולה הובילו אותה למצב כאשר אנשים טובים עוברים ושבים מסייעים למשפחה.

ברגע שנחשפתי  לסיפור שהעלה כתבנו עופר אשטוקר, מיהרתי למקום במטרה אחת ויחידה, לנסות ולשנות את גורלה או לפחות  להציל אותה ואת בנותיה מחרפת החיים באוהל בזמן שהסופה בחוץ משתוללת.


כוחות הצלה קובעים את מותה של אתי שקפצה למותה מדירת ביתה


באוגוסט 2009 הקימה אתי אוהל בחוף הים באשדוד, היא לא עשתה זאת כמחאה או כדי למשוך תשומת לב, להפך, היא פחדה שידעו שהיא שם בלית ברירה, היא חששה שידעו על כך גורמי הרווחה וכך סיפרה לעוברים ושבים  ש...היא שם עם ילדיה רק כדי "לנפוש" בחוף הים.

ארבעה חודשים עברו, החורף הגיע והתברר שאתי  וילדיה עדיין גרים באוהל בחוף הים של אשדוד. מהגשמים הכבדים הם הסתתרו באוהל, אותו הם עטפו בניילון, כדי שהמים לא יחדרו. עוברים ושבים שלמדו כבר שזהו מקום מגוריה הקבוע,  הביאו להם מעת לעת מזון.

המפגש הראשון שלי עם אתי:

זה היה יום חורפי במיוחד. עופר אשטוקר התקשר אלי וסיפר לי על האישה שנמצאת מזה זמן רב באוהל.
בו במקום עזבתי הכול, התנעתי את הרכב ונסעתי לחוף הים. עוד לפני שהבנתי מה הסיפור, היה ברור לי ששם היא לא תישאר!
כשהגעתי למקום יצאה אלי אישה מבוהלת, מוזנחת למראה ושאלה אותי בחשדנות לרצוני. חייכתי אליה ואמרתי שאני כאן כדי לעזור. הבטתי בבתה הקטנה שכבר נרדמה ואתי גוננה עליה בגופה מהקור. הילדה הייתה לבושה בבגדים קצרים, אולי כי לא היו לה בנמצא בגדי חורף...
הסתבר לי שמספר שעות בטרם הגענו למקום, הגיעו גורמי הרווחה אל האוהל ולקחו שתיים מבנותיה האחרות לבית אומנה באשקלון. את ביתה שהייתה אז בת - 3.5 היא סירבה למסור לידי שירותי הרווחה, ואלו החליטו להמתין עוד ימים מספר(בנה הבכור גר אז עם הגרוש).
לאחר שהצלחתי לדובב אותה היא פרצה בבכי ושפכה את ליבה:
"נחתך לי הלב. עכשיו הילדה הקטנה תהיה לבד, כבר לא יהיה לה עם מי להיות". נחמתה הייתה  שבנותיה האחרות לא הופרדו ושהן הועברו לאותו בית אומנה באשקלון.
מסתבר שלאתי יש דירה השייכת לעמיגור אך גם היו לה חובות גדולים לעירייה, למים (שנותקו), לחברת חשמל (אשר ניתקו לה את החשמל) לגן של הילדה (שלא יכלו יותר להחזיק אותה), למד"א ועוד. החיים סגרו עליה מכל כיוון והיא ברחה מהם לים.
"הכול יהיה בסדר כבר היום " אמרתי לה בבטחון והוספתי - "קפלי את האוהל, כנסי לרכב כי היום מתחיל יום חדש!"
במקביל פנינו לרווחה לשאול הכיצד היא הגיעה למצב זה ותגובתם הייתה:
"מדובר במשפחה המוכרת ומטופלת ברווחה במשך שנים רבות. כבר בקיץ נודע לרווחה כי המשפחה מתגוררת באוהל בחוף הים, על אף העובדה כי למשפחה יש דירת עמיגור ברובע ו', אך היא לא משלמת את התשלומים השוטפים. נערכו מספר ביקורים באוהל בה היא מתגוררת וניכר כי המשפחה התארגנה לסיפוק הצרכים הבסיסיים של הילדים.
ב-5/8/09, התקיימה ועדה אודות הבנות והומלץ על הוצאה חוץ ביתית עבור שתי הבנות הגדולות וסידור הבת הקטנה בצהרון רב תכליתי (עד 19:00). האם צברה חוב למעון בו שולבה הילדה. הובהר לה כי הילדה לא יכולה לשהות עוד בחוף הים ואם זה יימשך נאלץ לפעול באמצעים החוקיים. במקביל יצאה פנייה לבית המשפט שיכיר בילדי האם כקטינים נזקקים".
כך הייתה תגובת הרווחה לאשדוד נט בסוף 2009.
לאחר שהבנתי שמהרווחה לא תבוא הישועה, החלטתי לטפל אישית באתי כדי לתת לה נקודת זינוק חדשה  לחיים שפויים:

פסקת הסיום של הכתבה שכתבתי על אתי


הסדרתי מידית את נושא החובות לדירה באופן שהיא וילדיה יוכלו לחזור ולגור בדירה.
בקשתי מידידה טובה שלי שתצא איתה לקניות ותדאג שיהיה לה כל טוב בבית.
כמו כן שתצא עמה לשופיינג ותרכוש לה ולילדיה קולקציית ביגוד ראויה.
את הילדה בת ה3.5 דאגתי להחזיר לגן, ואגב הגננת סיפרה לי שמדובר בילדה מחוננת והיא שמחה לשמוע שהיא חוזרת לגן ולצהרון.
משם נסעתי עם רעייתי לבקר את 2 בנותיה של אתי בבית האומנה באשקלון.
למרות שהמקום נראה מטופח מאוד, דמעות עלו בעיניי – הכיצד הילדות נקרעות מזרועות אימן אל מקום זר, באמצע החיים, באמצע הלימודים.
שוחחתי עם האחראים שנראו לי אנשים טובים מאוד והם הבטיחו לי שהן ישתלבו תוך זמן קצר.
דאגתי שאתי תיסע לבקר אותן ביום שישי עם מתנות. אתי ספרה לי על המפגש המרגש עם הבנות. היא פרצה בבכי מר ורק בקושי הצלחתי להסתיר ממנה את דמעותיי.
פניתי לידידה טובה שלי, לבנת אלבו,הבעלים של חנויות קסטרו באשדוד, בקשתי שתשמש כמנטורית של אתי ותעסיק אותה במקום כעובדת מהשורה וליבנת עשתה זאת בשמחה ומכל הלב ואף דאגה לעדכן אותי הכיצד היא משתלבת בעבודה. מסתבר שהיא הפכה לעובדת מצטיינת.

אתי בזמן שעבדה בחנות קסטרו

חודש לאחר מכן, אתי נשמעה הכי מאושרת בעולם:
"אני כל כך מאושרת עד כדי שאני מרגישה כאילו אני ישנה בגן של ורדים ומרוב שכיף לי אני רוצה לנשק את הקירות של הבית". כך היא אמרה לי בהתלהבות גדולה.
התקופה שהיא עבדה בקסטרו, ללא גיבנות של חובות ועם הבנות בבית, הייתה התקופה היפה ביותר בחייה.  
מה החלום שלך שאלתי אותה והיא ענתה:
"לראות את עצמי עוד שנה עם כל הילדים בבית כשאני דואגת להם ומעניקה להם את מה שהם צריכים". זאת הייתה בקשתה הצנועה, זה היה חלומה.
שמחתי שהיא נמצאת בחלום. סימנתי V בסיפוק ומאז לא שמעתי ממנה.
ביום ראשון בלילה ה 14/9/2014, אתי התאבדה:כתבנו עופר אשטוקר מדווח באשדוד נט על מקרה טרגי -
" צוותים של מד"א וכוננים של איחוד הצלה לכיש הוזעקו הלילה לרובע ו' באשדוד, זאת בעקבות

אתי בראיון למגזין

דיווח על נפילה מגובה רב. לצוותי הרפואה שהגיעו למקום לא נותר אלה לקבוע את מותה של האישה, אימא לילדים קטנים. צוותים של זק"א הגיעו למקום וטיפלו בזירה. במשטרה בודקים אם מדובר בנפילה או קפיצה מגובה".
למחרת בבוקר הסתבר לי שמדובר באתי. שמאז נולדו לה 2 ילדים נוספים ובסה"כ היו לה שישה ילדים. אחת מהן, בת ה16 ראתה את המראה המזעזע - אימא שוכבת על רצפת הבטון לאחר הנפילה.
ליבי נקרע ושאלת השאלות ניקרה בי שוב ושוב – אילו רק הייתה מתקשרת אלי..???.
יצאתי לברר מה קרה עם אתי מאז חורף 2009?
עברו 3.5 שנים - אתי הכירה בן זוג חדש והולידה לו 2 תינוקות נוספים. השכנים מספרים שכל הילדים מחונכים, מטופחים, מטופלים היטב ושהיא שמרה עליהם כמו במעטה צמר גפן.
חברה מספרת: "התקופה שהיא עבדה בחנות הבגדים קסטרו הייתה התקופה היפה בחייה, היא הייתה שמחה, היא חזרה לחיים".
 אולם עם הזמן היא חזרה אט אט למקום אותו היא הכי מכירה הכי טוב מאז נולדה – אל עולם המצוקה.
שכנות ספרו שהיא הייתה מאוד ממורמרת מהחיים, עברה תלאות קשים עם בן זוגה, אך חששה מאוד מכל אזכור השם של הרווחה.
אתי עברה משברים נפשיים עד כדי אשפוזים במרכז לבריאות נפש. היא אף ניסתה להתאבד קודם לכן וגם איימה שתעשה כן (למה אף אחד לא התריע ולא עשה משהו בנדון???).
חברה טובה אחרת מספרת: "הרגשנו ממנה שהיא פחדה כל הזמן, הייתה במצוקה, אמרה חצאי מילים והייתה צריכה כל הזמן עזרה אך תמיד קונן בה הפחד שייקחו ממנה את הילדים. היא הייתה  בנאדם אבוד".
טרגדיית השבעה של אתי:
רציתי ללכת אל ביתה של אתי ברובע ו' כדי לנחם בשבעה ולשאול לשלום הילדים. מסתבר שגם בשבעה אין לה נחת. האם מתאבלת על אתי בביתה שברובע ב', האחות התארגנה לשבעה בביתה שברובע ג' ובן זוגה של אתי עם הבנות נמצאים בביתה של אתי ברובע ו'.  
מה יהיה עם הילדות הקטנות?
האם הבנות הגדולות (האחת חיילת והשנייה תלמידת תיכון) יצליחו לשנות את גורלן ולצאת ממעגל המצוקה? מה יהיה עם הבנות הקטנות???
האם אתי דאוד ז"ל, ממרומי השמיים תוכל לעזור לילדיה הרבה יותר מאשר יכלה לעשות כן כבשר ודם?
אני רוצה להאמין שהסבל שהיא עברה עוד מינקותה  נועד כדי לזכות אותה להיות מלאך שומר לילדיה. מלאך שילווה אותם בכל אשר ילכו ויעניק להם גורל טוב יותר, הרבה יותר טוב....הרבה, הרבה יותר טוב....אמן!


למה היא התאבדה?? מהתהום לרגעי האושר וחזרה אל התהום , אשדוד נט , ספטמבר 2014 , אייל בן שומרון
למה היא התאבדה?? מהתהום לרגעי האושר וחזרה אל התהום , אשדוד נט , ספטמבר 2014 , אייל בן שומרון

רשויות הרווחה רצחו את רעות איש שלום 






אוקטובר 2014 - מדובר ב"תחושת בטן" של שרה נתניהו לגבי הילד ולכן פנתה לשר הרווחה שפנה למנהלת לשכת הרווחה ירושלים בוני גולדברג. "בדיקת" לשכת הרווחה ירושלים העלתה כי הילד וכי סובל מאלימות קשה מצד אחיו הגדול, ולכן הוצא בכפייה מביתו ויהיה במוסדות הרווחה עם ילדים ונוער שהוצאו אף הם מביתם, חלקם אולי עבריינים מסוכנים. האח הגדול "האלים" נשאר בביתו עם הוריו.

להלן הכתבה שפורסמה בוואלה: שרה נתניהו זיהתה ילד במצוקה – וסייעה בהוצאתו מהבית , אוקטובר 2014
ילדה מוצאת בכפייה מביתה ומשפחתה - אילוסטרציה
ילדה מוצאת בכפייה מביתה ומשפחתה - אילוסטרציה
אשת ראש הממשלה, המשמשת פסיכולוגית חינוכית בבתי ספר בירושלים, פנתה לשר הרווחה כדי שיתערב במקרה של תלמיד שסבל מאלימות מצד אחיו הבוגר, והוא הועבר למרכז חירום בעיר

רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו, העובדת במחלקה הפסיכולוגית של עיריית ירושלים ומשמשת פסיכולוגית חינוכית בבתי ספר בירושלים, פנתה השבוע לשר הרווחה, מאיר כהן, בבקשה להתערב באופן אישי בבחינת מקרה של תלמיד הנמצא לדעתה בסיכון גבוה. "תחושת הבטן שלי לא טובה, והילד משדר מצוקה גדולה מאוד", אמרה לשר.

בוני גולדברג - מנהלת לשכת רווחה ירושלים - כפיית "טיפולים אינטנסיביים" גרמה לקריסת המשפחהבהמשך, פנה השר למנהלת מחלקת הרווחה של העירייה, בוני גולדברג, ששלחה צוות מקצועי לבית הספר. הילד ומשפחתו מוכרים למחלקת הרווחה בעיר (ירושלים), אך הבדיקה הבהולה העלתה כי חלה החרפה בסביבת הילד וכי הוא סובל מאלימות קשה מצד אחיו הגדול.

הילד הועבר למרכז חירום, שם ישהה בשבועות הקרובים עד שתימצא חלופה, כגון משפחת אומנה, פנימייה או חזרה לחיק משפחתו - אם יחליטו עובדות הרווחה המטפלות בתיק כי אמו כשירה לכך. הילד גדל במשפחה חד-הורית, ואמו נמצאת ברוב שעות היום מחוץ לביתה בשל הצורך לפרנס את ילדיה.

"המסר הוא שכל מי שרואה משהו ויודע משהו שידווח. הערנות מאד חשובה", אמרה גולדברג. היא הוסיפה כי מערך העבודה הסוציאלית בעיר הכיר את הנושא, ערך את הבדיקות המתאימות, הגן על הילד והביא להסכמה של האימא להוציא אותו ממוסד הלימודים. "בירושלים יש אלפי ילדים בסיכון, והעובדות הסוציאליות עושות ככל הנדרש כדי לטפל בכל מי שנזקק לעזרתם".


פלייליסט - פנימיות משרד הרווחה




.



אוגוסט 2014 - דנית לוין אמא לילדה בת 13 שנים – משרד הרווחה מונע ממנה את הזכות לאימהות.



"תראו לי אמא אחת שלקחו לה את הילד ויש לה פרצוף מחייך או משהו בלב שמח.
לי אישית נמאס. אני באה לתמוך בכולכם, אבל כולנו צריכים להיכנס בהם בשיניים בחמאס האלה.
כיפת ברזל? אנחנו צריכים כיפת מגן. חייבים מגן מפני הרווחה. כולנו חייבים מגן מפני הרווחה. כולם להגן על הילדים שלנו, רק להגן על הילדים היפים שלנו, שלא איתנו, בלי שום סיבה. כל האימהות הגיעו לפה עם עגלות ריקות. למה? כי אין ילדים. הילדים נלקחו. המדינה משלמת עליהם 17,000 ש"ח כדי שהילדים האלה לא יגדלו עם האמא.
תראו איזה אימהות לתפארת יש לנו כאן. אימהות, סבתות, דודים, אין כמו אימא בעולם, מה שלא תגידו. אימא אוהבת את הילדים שלה יותר מכל.
המדינה שלנו היא חמאס בעצמה, הרווחה הזו. אני מתביישת במדינה הזו. בושה לרווחה שכזו. במקום שיעזרו להורים, משפטים ומשפילים, זה גועל נפש. הילדים שלנו כולנו עם ריטאלין בטיפול פסיכיאטרי, וזה נראה להם בסדר. נראה להם שפוי שהילדים שלנו בטיפול פסיכיאטרי.
הבת שלי שתהיה בריאה נלקחה כשהיתה בכיתה א', ועכשיו היא עולה לכיתה ח' והיא נזקקת לטיפולים. הם טוענים שהיא בסדר והיא מאושרת. במה היא מאושרת? במה? שהיא לא יכולה להגיד לאמא שלה "כואב לי קשה לי, אני מתגעגעת" והרווחה תומכת. רק כסף המדינה רוצה. כסף. לא מעניין אותה מהבריאות של הילדים ומבריאות הנפש של האימהות האלה. לא כואב לי כבר על עצמי. כואב לי על האימהות האחרות יותר."

דנית, אימא ללא רבב – משרד הרווחה מונע ממנה את הזכות לאימהות.



5 באוקטובר 2014 - ביום ראשון בבוקר תלו פעילים חברתיים בובות ברחבי העיר תל אביב,
הבובות נתלו מהצוואר כהקדשה ולזכר אותם הורים, אבות ואמהות שילדיהם נתלשו מהם באכזריות ואינם פוגשים אותם -ההורים האלו הם הורים שכולים לילדים חיים!!!
יצאנו לזעוק די! די להרוג אותנו ודי להרוס את הנפשות של הילדים שלנו.






משרד הבריאות ובית חולים וולפסון מודים לקבוצת הורים שכולים לילדים חיים ומוטי לייבל על תרומת הבובות למחלקת ילדים בבית החולים


משרד הבריאות ובית חולים וולפסון מודים לקבוצת הורים שכולים לילדים חיים ומוטי לייבל על תרומת הבובות למחלקת ילדים בבית החולים
משרד הבריאות ובית חולים וולפסון מודים לקבוצת הורים שכולים לילדים חיים ומוטי לייבל על תרומת הבובות למחלקת ילדים בבית החולים



אוקטובר 2014 -מדובר אם חד הורית יוצאת אתיופיה שמסורה כל כולה לילדיה, ילדים שאפילו לומדים בחינוך לילדים מחוננים בבית ספר ברמה גבוהה במיוחד. העובדות הסוציאליות מלשכת הרווחה עפולה ראו את האמא וילדיה טרף קל לסחר, החליטו לסחור בילדיה של האמא במוסדות הרווחה כדי לספק עשרות אלפי שקלים לחודש למוסדות.
מדובר בהחלטות המתקבלות בדלתיים סגורות ללא ראיות, הילדים מופקרים במוסדות הרווחה ללא פיקוח ואין מושיע.
להלן תמונות מעצרת המחאה וסרטון וידאו של סבת הילדים המבקשת מרשויות הרווחה עפולה להחזיר הילדים לביתם ומשפחתם.



"עוסית, כמה כסף קיבלת לילד" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה
"עוסית, כמה כסף קיבלת לילד" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה

"עוסית, כמה כסף קיבלת לילד" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה
"עוסית, כמה כסף קיבלת לילד" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה

"אני אמא שכולה לילד חי" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה
"אני אמא שכולה לילד חי" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה


"מדיניות פושעת ברווחה" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה
"מדיניות פושעת ברווחה" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה

"הילדים שלנו לא למכירה" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה
"הילדים שלנו לא למכירה" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה


"די לסחר בילדים" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה
"די לסחר בילדים" - עצרת מחאה לשכת הרווחה עפולה







עובדת סוציאלית לשכת הרווחה עפולה מסתירה פניה מהמצלמות
עובדת סוציאלית לשכת הרווחה עפולה מסתירה פניה מהמצלמות
 



ספטמבר 2014 - שילוב של התנהלות מזוהמת ומרושעת של פקידת הסעד קרן איפרגן לשכת הרווחה פתח תקווה, ורשלנות משטרת פתח תקוה (כפי שהתרשלה בקיצוניות בפרשת רצח ענבל עמרם ז"ל) הוביל למעצר שווא של אבא לשלשה ימים בגלל שביקש לראות את בתו, תוך גרימה לפיטוריו ממקום עבודתו וגרימת נזקים נפשיים פיסיים וכלכליים.

משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק – מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' – ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין, קובץ pdf 

במאי 2009 נקבע בדוח סלונים נבו, ליקויים מהותיים בהתנהלות פקידי סעד לסדרי דין, שם צויין כי לפי שיטת העבודה של פקידי הסעד יוצא כי ההטיה, עיוות הצדק ועוגמת הנפש הם בלתי נמנעים. עוד נכתב בדוח כי פקידי הסעד מטעים את הלקוחות ויוצרים סכסוכים מיותרים בין בעלי דין ובני משפחה, וכי בתי משפט לענייני משפחה מעניקים סמכויות לפקידי הסעד ונוטים לקבל באופן מלא את כל הקביעות וההמלצות שנכללות בתסקיריהן.
האבא א' ב"צ מנותק מבנותיו מעל שנה ללא קביעת הסדרי ראיה.
האב ללא רבב, הקדיש את מיטב שנותיו למשטרת ישראל וכוחות הביטחון, התגרש לפני מספר שנים ומאז חייו אינם חיים. הוא נרדף על ידי שירותי הרווחה כשגרושתו הגישה נגדו מעל 150 תלונות שווא כוזבות כשהיא מנצלת את העובדה שלא ננקטים נגדה סנקציות ומשטרת פתח-תקווה חוטאת לתפקידה ולא מעמידה אותה לדין בגין תלונות הכזב שהיא מגישה.
במבדק מסוגלות הורית אליה נשלח האב על ידי פקידות הסעד מלשכת רווחה פתח-תקווה בחותמת הגומי של השופטת יוכבד גרינוולד, (מבדקים שעלותם רבבות ש"ח שולמו על ידי האב גם עבור הגרושה), נקבע כי לאב מסוגלות הורית מצוינת, הוא תואר כאב חם, רגיש, אוהב וקשוב לצרכי בנותיו. עוד תואר בחוות הדעת כי האב ושם את צרכיהן של בנותיו בסדר העדיפויות הראשון. חוות הדעת בוצעה לפני כשנתיים.

בעקבות חוות הדעת דאז, הגיש האב בקשה למשמורת משותפת על בנותיו. קרן איפרגן, פקידת הסעד מלשכת רווחה פתח-תקווה, הודיעה לאב כי אם לא ימשוך את בקשתו מבית המשפט היא תכריז על בנותיו כנזקקות, ותגרום לו להצטער על פנייתו לבית המשפט. אמרה ועשתה.
האב מנוע מעל שנה לראות את בנותיו וליצור עימן קשר, כשהגרושה מסיתה ומנכרת את הבנות מאביהן האוהב.
בעדות שנגבתה מהבת על ידי ורד צברי, חוקרת משטרת פתח תקווה, העידה הבת:


ראיתי את הנ"ל לפני ורשמתי את הודעתו כדלקמן:

העדות נלקחה מרצונה בנוכחות האמא ללא התערבותה -

ש. תספרי לי מה קרה ביום שישי לא האחרון הקודם?

ת. יום שישי שעבר באתי לבית הספר בשעה 07:30 בערך. הילדים שעושים משמרות הזהב אמרו לי שאבא שלי נמצא ואז ראיתי את אבא שלי יושב על ספסל שצמוד לכניסה של בית הספר ואז ניגשתי אליו אבא אמר לי "xxx מתוקה" אמרתי לאבא "אסור לך להיות פה אתה יודע אני יטלפן למשטרה" ואבא אמר לי "תירגעי לא באתי לפה בשבילך" אמרתי לו "אני יתקשר למשטרה" והוא אמר לי "xxx מתוקה לא באתי לפה בשבילך" אני נכנסתי לבית הספר אני התקשרתי לאמא וסיפרתי לה שאבא בא לבית הספר ואז אמא התקשרה לבית הספר והמחנכת xxx יצאה החוצה לחפש אותו ואז היא קראה לי לעלות לכיתה לא הסכמתי כי חיכיתי לאחותי xxx שתבוא לבית הספר.

ש. למה אבא בא לבית הספר?

ת. הוא מתגעגע אלינו. אנחנו חשובות לו.

ש. איך את יודעת שאסור לאבא להיות שם?

אני יודעת כי יש לאבא צו הרחקה.

ש. אבא התקשר אלייך לטלפון?

ת. ניסה כמה פעמים להתקשר אליי לטלפון ולא עניתי כי לא הכרתי את המספר שלו ואז אני עניתי לו פעם ולא ידעתי מי זה ואז זיהיתי את קולו והוא ניסה לשנות את הקול שלו כדי לדבר איתו זה היה השיחה בערך יומיים לפני שהוא בא לבית הספר נראה לי ביום רביעי ואז ניתקתי לו את הטלפון.

ש. האם את זוכרת מאיזה מספר הוא התקשר?

ת. לא. אני לא זוכרת את המספר שלו כי המספר שלו לא שמור אצלי אבל אחר כך הכנסנו את המספר לוואטסאפ וראינו שזה התמונה של אבא שלי איתי ועם אחותי xxx ואז הבנו שזה היה אבא בטלפון.

ש. האם יש לך הודעות בפלאפון כעת ממה שאבא שלח לך?

ת. לא אין לי הודעות. אבא שלח לפני כחודש הודעה שהוא מתגעגע אליי ושאנחנו חשובות לו. לא שמרתי את זה.

זו הודעה שהוקראה בפניי ואושרה בחתימתי.
בעדות הקטינה שנגבתה באופן חופשי אומרת הבת "אבא שלי" ומציינת כי אביה מתגעגע אליה ומסבירה בפשטות כי היא ואחותה חשובות לו.
במהלך החקירה ניצלה משטרת ישראל, את גילה הרך ותמימותה של הקטינה, בתו של האב, כדי לנסות להפליל את האב וגבתה עדות שלדברי בא כוחו של האב אינה חוקית.
קרן איפרגן, פקידת הסעד יצאה מכליה עד כדי שיגעון כששמעv שהאבא ראה את בתו, ללא רשותה, והחליטה מיד לפנות בתלונה למשטרה על "הפרת הוראה חוקית" שאינה קיימת! וזאת כדי להעליל נגד האב ובכך גרמו לאירוע מתגלגל שפגע בגופו, נפשו, כיסו ומקור פרנסתו של האב.
מזימתה של פקידת הסעד קרן איפרגן הצליחה. האב נעצר, פוטר מעבודתו החדשה שמצא, לאחר חודשים ארוכים של חיפוש, חודשים בהם היה מובטל, ונגרמו לו נזקים כלכליים ונפשיים קשים, כדי להשתחרר ממעצר השווא.
למותר לציין, כי אף תלונתה הכוזבת של פקידת הסעד נסגרה מחוסר ראיות. האב יפעל לסגירת התלונה מחוסר אשמה פלילית.
הודות לתושייתו של העיתונאי מוטי לייבל, שוחרר האב והמשטרה ננזפה על ידי השופט.
בימים אלו מתקיימים הליכים פליליים ומשמעתיים נגד השוטרים המעורבים במעצר השווא והחבלות הנפשיות, הפיזיות והכלכליות שנגרמו לאב, על פי תלונות שהגישו העיתונאי מוטי לייבל והאב.
העיתונאי מוטי לייבל הדגיש בפנינו, כי הזכות להורות של א' על בנותיו, בלתי ניתנת לערעור. מדינת ישראל באמצעות פקידות הסעד הפקיעו מהאב את זכותו לגדל את בנותיו ולשמש להן כמגן. לייבל מסר, כי יפעל למגר את כוחן של פקידות סעד בעיר פתח-תקווה ובימים אלו הוא בוחן הגשת בג"ץ לפיטורי פקידות הסעד שטיפלו בתיק.
המשך יבוא.
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק - מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' - ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק – מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' – ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק - מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' - ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק – מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' – ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק - מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' - ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק – מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' – ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק - מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' - ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק – מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' – ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק - מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' - ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק – מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' – ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק - מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' - ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק – מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' – ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק - מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' - ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
משטרת פתח תקווה ביצעה מעצר שווא של אבא בניגוד לחוק – מ"ת 55165-09-14 בימ"ש שלום פתח-תקווה, שופט דורון חסדאי, מדינת ישראל נ' א' – ביטול מעצר בית וקביעה כי מעצר שבוצע נעשה שלא כדין
עדות הבת בפני החוקרת ורד צברי משטרת פתח-תקווה
עדות הבת בפני החוקרת ורד צברי משטרת פתח-תקווה
עדות הבת בפני החוקרת ורד צברי משטרת פתח-תקווה
עדות הבת בפני החוקרת ורד צברי משטרת פתח-תקווה
קרן איפרגן פק"ס פתח תקווה - סגירת תלונה כוזבת על ידי המשטרה
קרן איפרגן פק"ס פתח תקווה – סגירת תלונה כוזבת על ידי המשטרה



אוגוסט 2010 - רצח ענבל עמרם: 9 משוטרי משטרת פתח-תקווה אחראים למחדל – פסק דין כב' השופטת הילה גרסטל ביהמ"ש המחוזי מרכז תיק ת"א 770-12-07

ביהמ"ש המדינה אחראית למותה של ענבל עמרם ז"ל – בימ"ש מחוזי מרכז ת"א 770-12-07 פסק דין כב' השופטת הילה גרסטל, קובץ pdf

רצח עמרם: 9 מהשוטרים האחראים למחדל קודמו




"טרגדיה איומה אירעה למשפחת עמרם בליל שבת שבין 3.3.06 לבין 4.3.06 עת נרצחה בתם, ענבל עמרם ז"ל (להלן: "המנוחה" או "ענבל" על ידי מוחמד בן טאלב ג'עידי (להלן: "הרוצח") שהגיע במטרה לגנוב את רכב המשפחה בו נהגה (להלן: "הרכב"). ענבל הייתה בת 20 בלבד במותה.

הרוצח הואשם והורשע על פי הודאתו ברצח, בשוד, בחטיפה לשם סחיטה, בהצתה ובשהייה בלתי חוקית, וביום 14.11.06 נגזרו עליו בבית המשפט המחוזי בתל אביב מאסר עולם ועוד 15 שנות מאסר חופפות.

בתביעה דנן עותרים התובעים לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לטענתם בשל מחדליהם של הנתבעים בטיפול בפרשה, הכל כפי שיפורט להלן."…

למרות תפקודה הלקוי של תחנת פ"ת והממונים עליה בליל הרצח מגלה בדיקת מעריב: תשעה מעשרת השוטרים והקצינים האחראים למחדל דווקא זכו מאז לקבל קידום.


ענבל עמרם ז"ל – מחדלי משטרת פתח-תקווה

אז מי אשם באותה "רשלנות" עליה דיבר בית המשפט? אף שבני משפחת עמרם תבעו לדין רק חמישה אנשי משטרה, מעיון בפרטי האירוע ניתן למנות לא פחות מעשרה שוטרים וקצינים, מהיומנאי בתחנת פתח תקווה ועד למפקד המחוז בפועל בזמן הירצחה של ענבל, שנושאים באחריות לכישלון המשטרתי. אלא שבניגוד למצופה, בדיקה מגלה כי כמעט כל המעורבים בפרשה קודמו בארבע השנים שחלפו מאז.

גם מי שהיו אחראים ישירות לתוצאות הטרגיות עודם נושאים בתפקידי שיטור: יומנאי משטרת פתח תקווה, איתן לייזר, מי שסירב לקחת תלונה מבני משפחת עמרם, צעק עליהם צעקות רמות וגירש אותם מתחנת המשטרה. השופטת מותחת ביקורת קשה על דרך תפקודו ורומזת כי במהלך עדותו לא דיבר אמת. עם זאת, הוא קודם מאז והיום משמש כשוטר סיור באותה תחנה.

החוקרת התורנית באותו לילה, ורד צברי: היומנאי טען כי התקשר לצברי כדי לקבל הנחיות כשהגיעו בני המשפחה להגיש תלונה, אך זו טענה בפניו כי היא ממהרת הביתה משהסתיימה המשמרת שלה. בבית המשפט טענה צברי כי לא אמרה את הדברים, אלא טיפלה בתיק אחר. השופטת הביעה ספקות לגבי אמינותה, אך צברי ממשיכה לשמש כחוקרת בתחנת פתח תקווה ובימים אלה נמצאת בחופשת לידה.

אחראי משמרת בתחנת פתח תקווה, בני בידני: לא פעל כמצופה ממנו מתוקף תפקידו ולא הורה ליומנאי לקבל את תלונת בני המשפחה, למרות שהיה עד כשגורשו בני המשפחה מהתחנה. גם לגביו מצאה השופטת כי פעולתו הייתה רשלנית והביאה למותה של ענבל עמרם. אלא שבידני קודם גם הוא ומשמש כמפקד שאינו קצין בתחנת פתח תקווה.

קצינת החקירות של משטרת פתח תקווה, רב פקד סימה דרעי: ביום האירוע הייתה בביקור בבית שאן. לטענת בידני, הוא התייעץ איתה בטלפון והמתין לקבל ממנה הנחיות לאחר שבני המשפחה הגישו את תלונתם. בית המשפט רמז כי דרעי לא אמרה אמת בבית המשפט, לאחר שטענה כי היא לא זוכרת שיחת טלפון כזאת. בימים אלה היא מקודמת לתפקיד קצינת החקירות של תחנת נתניה, הנחשב ליוקרתי יותר.

"ניצב פרנקו לא פעל לחקירה חיצונית של המקרה"


מפקד תחנת פתח תקווה, סגן ניצב מוטי פלדמן: השופטת מתחה עליו ביקורת קשה, בין היתר על כך שגם כשהתמונה התבהרה בשעות הבוקר והיה ברור שהרכב של ענבל נמצא באזור פתוח ליד צומת גלילות, לא וידא פלדמן את הנחייתו לפתוח במבצע חיפוש ולהזעיק למקום כוחות. פלדמן, שקודם מאז, הוא כיום בכיר במטה הארצי של המשטרה.

מפקד מרחב השרון – תת ניצב מנשה ארביב

ארביב: פסק הדין לא מתייחס אליו באופן ישיר, אך הוא בהחלט מצייר תמונה עגומה על דרך ההתנהלות של היחידה עליה פיקד. ארביב מינה את קצין החקירות שלו לחקור את תפקוד משטרת פתח תקווה בפרשה ולא העביר את החקירה לגורם מחוץ למרחב שרון או מרכז – כך שחקר למעשה את עצמו. גם ארביב קודם מאז ובימים אלה הוא משמש כסגן מפקד מחוז תל אביב.

ממלא מקום מפקד מחוז המרכז, ניצב אהרון פרנקו: לא פעל לחקירה חיצונית של הפרשה והותיר את החלטת תת ניצב ארביב למנות קצין זוטר לחקור את התנהלות המשטרה. מאז קודם בדרגה והוא משמש כיום כמפקד מחוז ירושלים במשטרה.


ניצב אהרון פרנקו לא פעל למינוי וועדת חקירה לרצח ענבל עמרם ז"ל – אחראי קשות למחדל הרצח
קצין תורן במרחב ירקון, פקד רן ורד: השופטת גרסטל מתחה ביקורת קשה על תפקודו ורשלנותו, שהביאו למותה של ענבל עמרם. בין היתר, היה ורד אמור לרכז את פעולות החיפוש באזור שבו נמצא אות איכון הטלפון, אך בפועל הוא ריכז רק שתי ניידות, שגם הן סיימו במהירות את החיפושים שנשקו לשעת סיום המשמרת שלהם.

משפחת עמרם: המשטרה ניסתה למנוע הגשת תביעה

"משבוצע איכון לטלפון של ענבל הוא אותר במקום מבודד, בשטח פתוח ומרוחק. גם אז, בסביבות השעה חמש, התנהלה המשטרה באיטיות ובמקום לשלוח כוחות מתאימים עם כלי רכב המותאמים לשטח ולנסות לאתר את ענבל, נשלחו שתי ניידות שעזבו את השטח לפני השעה שבע בבוקר לחילופי משמרות. כך בוזבז זמן יקר מפז. בשעה זו עזב גם הקצין התורן מבלי שהיה אות חיים מענבל", קבעה השופטת.

פקד רן ורד קודם בדרגה ובתפקיד. אגב, מפקד מחוז תל אביב הקודם, והמועמד המוביל לתפקיד המפכ"ל, ניצב אילן פרנקו, בחר בורד לתפקיד הרל"ש שלו.

מפקד מרחב ירקון – ניצב חגי דותן: השופטת מתחה ביקורת קשה על תפקוד המרחב בפרשה; על העיכובים בשליחת הכוחות לחיפושים, בהזנקת המסוק ובניהול מבצע החיפושים. היא לא נקבה בשמו של דותן כאחראי ישיר, אך בהיותו מפקד היחידה ברור כי הוא נושא באחריות כוללת. מאז המקרה קודם דותן בדרגה ובתפקיד והוא משמש כיום כמפקד מחוז ש"י במשטרה.

סגן מפקד מרחב ירקון במשטרה – תת ניצב אמיר גור: במהלך המשפט סיפרו בני משפחת עמרם כי המשטרה שלחה קצין בכיר שידבר על לבם בניסיון למנוע את הגשת התביעה לבית המשפט.

השוטר שנבחר למשימה היא תת ניצב גור, אז סגן מפקד מרחב ירקון במשטרה. כיום משמש גור כמפקד מתפ"א (יחידת ההריסות של המשטרה).

3 מיליון שקלים פיצוי לקרובי ענבל עמרם
3 מיליון שקלים פיצוי לקרובי ענבל עמרם


פסק דין השופטת הילה גרסטל בעניין מחדלי משטרת ישראל פתח תקוה על הרצחה של ענבל עמרם
פסק דין השופטת הילה גרסטל בעניין מחדלי משטרת ישראל פתח תקוה על הרצחה של ענבל עמרם



 

פברואר 2014 - ספרו של פרופ' בועז סנג'רו הוא כתב-אישום חריף נגד מערכת המשפט הפלילי – מחוקרי המשטרה והמומחים המשטרתיים, דרך התובעים ועד לשופטים. אין עוול גדול יותר אשר גורמת המדינה לפרט מאשר הרשעת חף מפשע. גם לחברה נגרם נזק משמעותי, שהרי העבריין האמיתי נותר חופשי. "עיקרון התאונות הנסתרות" של המשפט הפלילי אינו מאפשר לדעת על כל הרשעות השווא. אולם המחבר מראה – על בסיס תחשיבים תיאורטיים ועל בסיס מחקרים אמפיריים אשר חלקם מבוססים על השוואות גנטיות בין דגימות מזירות הפשע לבין דגימות מגופם של אסירים שהורשעו בטעות – שהיקף התופעה הוא לפחות 5%(!). לפיכך, מתוך כ-20,000 האסירים בישראל, לפחות 1,000 הם חפים מפשע בכל זמן נתון.
בלוויית דוגמאות מהמציאות המחבר מנתח את הגורמים לתופעה: התפישה המוטעית אשר לפיה החשוד וודאי אשם ונותר רק להוכיח זאת; הודאות שווא; עדויות ראייה מוטעות; עדויות שקר; ראיות מדעיות מוטעות ומטעות; "כשל החלפת ההתניות" אשר מוליך להרשעה מוטעית על סמך ראיה יחידה; טעויות שופטים; תפישות תפקיד לא נכונות של חוקרים ותובעים; הסתרת ראיות הפועלות לזיכוי; בידוי ראיות; ייצוג גרוע על ידי סנגורים; עסקות טיעון; חוסר אפקטיביות של הליך הערעור; נדירות הליך המשפט החוזר; ועוד. בסוף הספר מציג המחבר תיאורית בטיחות למשפט הפלילי, למניעת הרשעות של חפים מפשע, המבוססת על תורת הבטיחות המודרנית המקובלת בתחומים כמו תעופה, תחבורה והנדסה. קריאת הספר תלמד לא רק על הרשעת חפים מפשע, אלא גם על מערכת המשפט הפלילי בכללותה.



בקדמת הכריכה מופיעות תמונות אחדות של אנשים שהורשעו בטעות בעבירות החמורות ביותר, רצח ואונס, ונידונו לעונשים החמורים ביותר, מאסר עולם או מוות. הם זוכו לאחר שנים רבות בכלא על בסיס השוואות DNA במסגרת מיזם החפות האמריקני (Innocence Project).

בועז סנג'רו הוא פרופסור מן המניין, מייסד ועומד בראש החטיבה למשפט פלילי ולקרימינולוגיה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת-גן; מומחה למשפט פלילי ולדיני ראיות; פרסם ספרים ומאמרים רבים בישראל, בארצות-הברית ובאנגליה. תחום העניין המרכזי במחקריו ובכתיבתו בשנים האחרונות הוא הרשעת חפים מפשע.




ספטמבר 2014 - אליאב יעקב יושב בכסא גלגלים. היום הוא נכה משותק, אבל פעם הוא היה מבכירי המקצוע בתחום שלו. אדם נמרץ שהמעשים והיוזמות שלו השפיעו על אלפי אנשים ברחבי הארץ. לפני כמה שנים יעקב חלה במחלת ניוון שרירים. כל שנה חלק מהגוף שלו היה משתתק. לאט – לאט האיש המוכשר, הנמרץ הזה, עזב את העבודה שלו והפך לסיעודי.
המוסד לביטוח לאומי בולט לרעה ברשימת התלונות שאנחנו מקבלים. אנשים מתלוננים על יחס משפיל, על מבחנים פוגעניים למי שמזדקקים לשירותיו. תחקיר. מה מתרחש מאחורי הדלתות הסגורות של הוועדות הרפואיות של אנשים שצריכים לקבל את הגימלה שלהם ומהו מחיר הנפילה שהנכים כל כך מפחדים ממנו.
כל החיים שילמת דמי ביטוח לאומי אולם ברגע האמת אתה אמור למצוא את עצמך חסר זכויות מולם.
"שילמנו דמי ביטוח, אנחנו רוצים לקבל קביעה אובייקטיבית."
במחלה, בפציעה, כשאתה הכי צריך אותם לא תמיד הם יהיו שם. זה לעבור התעללות.
סיפורה שלה נועה, ילדה נכה בת 12 שנים.
ילדה נכה. שום ניסיון לא מצליח לשכנע את נועה שתעמוד על הרגליים. היא מתה מבושה, היא לא מוכנה שנראה אותה מתקשה ללכת וצולעת. אמא מדברת איתנו בחדר. את לא רוצה לשמוע מה היא אומרת?
- לא.
שירלי, אמא של נועה מסכימה להשתתף בצילומים לתחקיר כי אין לה ברירה. הילדה צריכה טיפולים ושיקום, והדברים עולים הרבה מאוד כסף. גם ככה היא אומרת, מי שמכיר אותנו יודע, וזאת לא נכות שאפשר להסתיר. כולם רואים. כולם. חוץ מהביטוח הלאומי.
שר הרווחה מאיר כהן - מדיניות השפלת נכים בועדות רפואיות
שירלי מספרת:

"עכשיו אני נלחמת בהם. אני ניגשתי פעם ראשונה לביטוח לאומי כשחברה אמרה לי "תלכי עם עורך דין". אמרתי לה: לא, תעזבי, רואים את הילדה עם קביים. היה לי ברור שאני יכולה להתמודד איתם בכוחות עצמי.

הילדה עם קביים. הילדה עם סדים. נכנסנו לביטוח הלאומי, הם יושבים שם כמו איזה אלוהים, ארבעה אנשים. לא יודעת למה, והם לא מזדהים אפילו, הם לא נותנים לך את הכבוד. כמו מסחרה. נקסט, נקסט… לפני חברי הוועדה מונח תיק רפואי עב כרס. לנועה יש היסטוריה ארוכה למרות גילה הצעיר. שנים רבות עשו מספר רב של בדיקות ואבחונים, התוצאות העידו שמדובר בשיתוק מוחין עם מאפיינים לא שגרתיים.


"כמה זמן את יושבת שם? כמה זמן הם מקדישים לך?"
- שבע דקות.
"מה קורה בשבע דקות האלה?
- שואלים שאלות, מה היא עושה, מה היא לא עושה, מתי היא עושה.
שבע דקות לילדה עם היסטוריה רפואית קשה כל כך שהם מעולם לא פגשו. ואז את מקבלת מכתב, שמגיע לה 50 אחוזי נכות כללית. כך זה כתוב.

המשמעות של זה 1,000 ש"ח בחודש.

הסיפור של יעקב

יעקב חלה בניוון שרירים. במקום לחשוב על עתידו והתמודדות עם המחלה הוא מתעסק עם הפחדים שלו מהביטוח לאומי. עקבו אחרי מהביטוח לאומי. בוועדה הציגו בפני קלטת של מעקב. נהיה לי שחור משחור. כל מה שהוגש לו זו קלטת שבה הוא נראה 6 שניות צולע. הרופאים בוועדה מקבלים החלטה. הם מורידים לו את אחוזי הנכות וגם קובעים שזה לא לצמיתות, כך שהוא כל חצי שנה צריך לחזור אליהם לוועדה שוב ושוב.
המשמעות עבור יעקב טרטור ענק.
יעקב אדם שהיה מצליח ומקושר כל חייו, ועכשיו הוא נאבק מול המוסד לביטוח לאומי.
"ביטוח לאומי מסתכל על כל פונה כאל רמאי, רק אם הוא מוכיח אחרת".
חשוב להבין, למחלה של יעקב אין תרופה. מצבו צפוי רק להמשיך ולהידרדר. אחרי הוועדה יעקב פונה לבית הדין לעבודה. בית המשפט פוסק נגדו מבלי ששמע את טיעוניו, אבל הוא לא מוותר ופונה לערכאה גבוהה יותר. השופט משתכנע ומורה על קיום ועדה רפואית חדשה. כמעט שנתיים וחצי אחרי הוועדה הראשונה שנטלה ממנו חלק מזכויותיו, הוועדה החדשה מחזירה לו את רוב הדברים שנלקחו ממנו ובעיקר את הנכות הקבועה.
הם חשבו שהם נפלו על פרייר.
הבעיה הגדולה של יעקב ושל רבים מאלו שמגיעים לוועדות הרפואיות, היא שעל פניו הכל כאן בסדר. הם עבדו על פי הספר. המעקבים, הבדיקות, אלו הן תקנות העבודה הרשמיות של המוסד לביטוח לאומי, כפי שכתב דובר המוסד לביטוח לאומי, אחד התפקידים של המשרד הוא לשמור על הקופה הציבורית.
"אני זוכר שפעם אחת העורך דין של המוסד לביטוח לאומי צעק איזה משהו על הרגליים שלי, אני לא זוכר בדיוק מה, אז אמרתי לו: בוא תחליף איתי את הרגליים. תן לי את הרגליים שלך. אין לי כבר כוח אליהם. די, תנו לי, תנו לי לגמור את שארית חיי. די, די".
זה סיפור על נטישה והוא יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. המוסד לביטוח לאומי אמור להיות מעין רשת לביטחון, רשת סוציאלית לכלל אזרחי ישראל, אבל לפי העדויות שנתקלנו מפונים זו רשת עם חורים, והזעם שנתקלנו הוא עצום, ונדמה שהוא רק הולך ומתגבר עם השנים. שתי זעקות חזקות נשמעו כאן בשנים האחרונות כנגד המוסד לביטוח לאומי, ואנחנו שמענו אבל ניסינו גם להדחיק.
הראשונה היתה של שבואל סחיווסחורדר. לפני כשלוש שנים הוא בא לטקס יום הזיכרון הממלכתי. בדיוק עשר שנים לפני כן, בפיגוע במסעדת "סבארו", הוא איבד את שני הוריו ושלושה אחיו. הם נשארו חמישה אחים שנאבקו במשך שנים מול בירוקרטיה אטומה.
"הלכתי לאותה פקידת שיקום שבזמנו הבטיחה שתהיה לי אוזן קשבת, היא מסתכלת עלי אומרת לי, מה הבעיה שלך, יש לך פה, יש לך אזניים, אתה לא נכה, אתה בסדר גמור".
וכך באותו יום הזיכרון, הכאב מהזיכרון, מההשפלה והטרטור והאטימות, הביאו אותו לצעד מאוד קיצוני ולא ראוי.
"התעוררתי בבוקר יום הזיכרון, נסעתי לירושלים, שמעתי את המשפט הזה, שהיא דואגת לכל צרכינו ונמצאת איתנו יומיום, אני לא יכולתי לשאת את הצביעות הזאת."
הזעקה השנייה נאמרה במכתב.
נכתב בו כך:
"אני מאשים את מדינת ישראל, את ביבי נתניהו ושטייניץ הנבלות על ההשפלה שהאזרחים המוחלשים עוברים יום יום, שלוקחים מהעניים ונותנים לעשירים ולעובדי המדינה. אני מאשים את ביטוח לאומי שהתעללו בי במשך שנה עד שקיבלתי את הנכות. שמ- 2,300 ש"ח בחודש אני משלם מס בריאות ועוד תרופות. אין לי כסף לתרופות ולשכר דירה, ואין לי בכלל להתחיל את החודש אחרי ששילמתי מיליונים במיסים, עשיתי צבא, ועד גיל 46 עשיתי מילואים. אני לא אהיה חסר בית, ולכן אני מוחה".
לכותב המכתב קוראים משה סילמן, וביאושו הוא הצית את עצמו לפני שנתיים ברחוב קפלן בתל-אביב.
המוסד לביטוח לאומי, אותו גוף שאמור לתת לכם מענה מהרגע שנולדתם ועד ליום מותכם. הגוף שמגלגל כ- 70 מיליארד ש"ח בשנה, הגוף שאתם משלמים לו לאורך כל חייכם על פי חוק. אין כאן בחירה, לא תוכלו לקבל חברה מתחרה.
רן מלמד אומר "מתייחסים ל- 90 אחוז מהמגיעים לקבל סיוע מהמוסד לביטוח לאומי כאל רמאים וגנבים, במקום שזה יהיה בדיוק הפוך. תמיד יש 10 אחוזים שמנסים לרמות את המערכת, בכל דבר, אבל לא ייתכן שדווקא מי שמגיע לביטוח לאומי כדי לבקש ולקבל את מה שמגיע לו בדין, בצדק על פי חוק, אוטומטית ייחשב כמישהו שמנסה לעבוד על המערכת ובהתאם לכך יקבל את היחס."
נפגעי הביטוח הלאומי מדווחים לנו שהרושם שהם קיבלו הוא שהמוסד יעשה הכל כדי לא לשלם להם כסף. חלק מהם לא עומדים בעלבון ובהשפלה ומוותרים מראש על מה שמגיע להם.
אתי וזאנה מרותקת לכיסא גלגלים מספרת:
"זה לעבור התעללות. זה להוריד את המכנסיים, תראי לי איך את מורידה מכנסיים, תראי לי איך את אוכלת, תראי לי איך את הולכת לשירותים. אני רוצה לראות איך את מנגבת, סליחה שאני אומרת את הדברים האלה, אבל אלה הדברים שהם רוצים. נכנסים איתי לשירותים.  אחות נכנסת איתי ורוצה לראות איך אני עושה את הצרכים. דברים אינטימיים. ואני עושה את זה כי אין לי ברירה, כי אם לא תשפיל את עצמך, ולא תרסק את הכבוד העצמי שלך, לא יתנו לך כסף".
האם אין דרך אחרת, מכובדת יותר, שפויה יותר, לגבש עמדה לגבי אדם נכה שבא כבר עם תיעוד רפואי מלא?
אתי וזאנה אומרת: "אם היו בודקים בתיק אז הם היו רואים מסמכים, צילומים, אם-אר-איי, כל המכשורים שיש היום, הם עונים לצרכים שלהם. למה אנחנו צריכים לעבור את זה?"
ד"ר צאקי זיו-נר מנהל המחלקה לשיקום אורטופדי בית חולים תל השומר, אומר:
"אין מחילה להשפלה של חולה, אין מחילה לבדיקה שלא לצורך ואין מחילה לבדיקה שלא בנסיבות מכבדות.  אפשר כל בדיקה וכל מידע להשיג בבדיקה עניינית. אפשר ללבוש שני זוגות תחתונים ולבקש להוריד את הזוג העליון ולהישאר בתחתונים ולשמור על הכבוד או ללבוש תחתונים על מכנסיים ולבקש ממנו לפשוט את התחתונים. אין דבר שהוא לא פתיר."
בארה"ב ובקנדה, למשל, כדי לייתר את הסיטואציות המשפילות, הבדיקה נערכת על ידי הרופא האישי של המטופל, אותו רופא שהוא מכיר כל חייו. עם רופא כזה האדם, מן הסתם, ירגיש הרבה פחות מושפל.
אתי וזאנה אומרת: "השפלה שאיני יודעת איך לקרוא לה. אנשים בגלל זה נמנעים מלפנות לביטוח הלאומי".
הוועדה הרפואית היא שקובעת. יושבים בה רופאים מטעם הביטוח הלאומי ומזכיר ועדה. נפגעי הביטוח הלאומי שאיתם דיברתי תיארו את החוויה של הופעה בפני הוועדה הזו כטראומה קשה.

אתי וזאנה מספרת:
 
"אני נכנסת עם הבת שלי, ויושבים שם שלושה רופאים. הוא ביקש ממני לעלות למיטה. אמרתי לו שאני לא יכולה לבד, אני חייבת עזרה. הבת שלי באה לעזור לי, אז הוא אמר לה: אין צורך. אמרתי לו שאני לא יכולה. אז הוא אמר לי: אל תדאגי, אני תופס אותך."
אתי מבינה שהרופא תומך בה ומסייע לה לעבור למיטה, אבל אז קורה משהו בלתי צפוי.
"ואז הוא שחרר, שחרר, והייתי על הרצפה."
- הוא עזב אותך?
"הוא הלך לשבת, עזב אותי על הרצפה."
- הוא ישר הולך לשבת?
"כן".
"אני ברצפה, אני אומרת: איי, איי, זה כואב. הוא הלך לשבת. הילדה הקטנה שלי היתה צריכה להרים את אמא שלה."
- כל זה קורה, את על הרצפה, הילדה בצד, והם לא אומרים כלום?
"כלום. שום דבר."
- מה עם הילדה בכל הזמן הזה, מה היא עושה?
"היא התחילה לבכות. ואני הייתי בוכה איתה יחד. הגענו הביתה, שתינו מרוסקות. הילדה רצה מהר לאבא שלה ואז סיפרה לו שהרופא הפיל את אימא. הם לא בני אדם".
אתי מתארת את מה שזכה לכינוי "מבחן הנפילה".
מדובר במעין אלתור של רופאים בוועדות רפואיות לבדוק האם נכה הוא אכן נכה. אז הם מחזיקים אותו ואז עוזבים. אם הוא באמת נכה, הוא ייפול, אמנם זאת לא פרקטיקה רשמית, אבל זה חזר על עצמו ועורר התקוממות ענקית מצד נכים.
שלום קוטשר מנכ"ל ארגון לנכי שיתוק מוחין מספר:
"אלה סיפורים שאנשים כתבו בפורומים של נכים, שעשו להם את המבחן הזה, ושהם השתטחו על הרצפה. מבקשים מנכה, עוזרים לו לקום מהכסא, ועוזבים אותו בבת אחת בשביל שישתטח אפיים ארצה, יקבל מכה חזקה ויושפל. זה לא מכעיס? זה באמת איום ונורא. עלול להיגרם לו נזק מזה. זה לא נתפס בכלל."
אתי וזאנה אומרת: זה מה שהם עושים והרבה אנשים מוותרים על זה. אנשים מרגישים יותר מידי מושפלים.
המבחן האיום של אתי הגיע עד לכנסת. 17 עמודי הפרוטוקול של ועדת העבודה והרווחה מלמדים כי היא דנה בהתעללות בנכים, נבדקי הביטוח הלאומי בכלל ובמבחן הנפילה המשפיל בפרט. ועדת העבודה דנה בבחינה לקבוע הנחיות ברורות שימנעו ביזוי והשפלה של נכים. אתי עצמה, בסופו של היום הזה, הגיעה למיון. בטופס חדר המיון מתוארים שטפי דם וחבלות על גופה. היא גם הגישה תלונה במשטרה, שנסגרה עקב חוסר עניין לציבור.
300 אלף איש בשנה מתייצבים מול ועדות רפואיות שחורצות את גורלם. מה הסיכוי שהרופאים שיושבים בוועדות יהיו אוביקטיביים?

עו"ד רז לביא מומחה בתביעות ביטוח לאומי אומר:

"רוב הציבור אינו יודע אבל הרופא שיושב בוועדה בנכות כללית בדרג ראשון הוא רופא של המוסד לביטוח לאומי. הוא שכיר של הביטוח הלאומי. הוא מקבל שכר, תלוש שכר, מהמוסד לביטוח לאומי. כלומר, הקביעות לא אובייקטיביות מראש, בדרג ראשון."
אז בוועדה הראשונה יושב רופא שהוא שכיר של הביטוח הלאומי. אדם שמרגיש שנעשה לו עוול יכול להגיש ערר ולקבל ועדה חדשה, ובה שניים או שלושה רופאים שנחשבים חיצוניים, למרות שגם הם מקבלים את שכרם עבור השתתפות בוועדה מהביטוח הלאומי.


ספטמבר 2014 - חלוקת תלושי מזון באילת - עמידה בתור בפרהסיה. חלוקת תלושי מזון ברבנות אילת.



שר הרווחה מאיר כהן - דרכי רמיה וצביעות למדיניות רווחה דורסנית והרסניתהמדיניות האלימה והדורסנית של משרד הרווחה - ממתין בתאוותנות לקריסת המשפחות כדי שיוכל לסחור בילדיהן במוסדות הכליאה אומנה ואימוץ. זהו סיפורה של האמא אתי דאוד שרשויות הרווחה המתינו באכזריות ותאוותנות לקריסתה. 
במקום לסייע לה בכ- 5,000 שקל לחודש מה שללא ספק היה היה פותר בעיותיה, החליטו רשויות הרווחה במדיניותן המזוהמת להיפטר ממנה ולהעניק מידי חודש כ- 50,000 שקלים למקורביהן המושחתים במוסדות הרווחה שיסחרו שילדיה.

למה היא התאבדה?? מהתהום לרגעי האושר וחזרה אל התהום , אשדוד נט , ספטמבר 2014 , אייל בן שומרון

בפעם האחרונה שדיברתי איתה היא אמרה לי: "אני כל כך מאושרת שאני רוצה לנשק את הקירות של הבית". השבוע, 3.5 שנים אחרי, היא התאבדה. סיפורה הטראגי של אתי דאוד, אם ל- 6 והיא רק בשנות השלושים לחייה. היא חיה למען הבנות שלה וחששה תמיד שגורמי הרווחה (אשדוד) ייקחו אותן ממנה. את אתי ז"ל הכרתי אישית ברגעים בהם הייתה בדרכה לתהום וברגעים המאושרים בחייה ואני מביא את סיפורה העצוב בפן האישי

אתי דאוד - גם ברגעים היפים יותר שלה, עיניה היו עצובות

זה התחיל כסיפור עצוב מאוד, המשיך כמה שנראה כהפי אנד והסתיים בטרגדיה נוראה – 

צעירה בשנות ה- 30, אם ל- 6 ילדים מבעלים שונים, שהכרתי באופן אישי ברגעים הקשים של חייה, עזרתי לה להתרומם מהתהום ומאז 3.5 שנים לא שמעתי ממנה.
השבוע נודע לי שהיא קפצה מחלון ביתה.

יצאתי ללמוד מה היה איתה מאז שהיא הצהירה כי היא סוף סוף מאושרת ועד היום בו היא החליטה להתאבד.

ב  2/11/2009 פרסמנו באשדוד נט, כתבה על אתי דאוד שכבר יותר מארבעה חודשים היא וילדיה גרים באוהל בחוף הים באשדוד בזמן שבחוץ משתוללת סערת חורף. מצוקה כלכלית גדולה הובילו אותה למצב כאשר אנשים טובים עוברים ושבים מסייעים למשפחה.

ברגע שנחשפתי  לסיפור שהעלה כתבנו עופר אשטוקר, מיהרתי למקום במטרה אחת ויחידה, לנסות ולשנות את גורלה או לפחות  להציל אותה ואת בנותיה מחרפת החיים באוהל בזמן שהסופה בחוץ משתוללת.


כוחות הצלה קובעים את מותה של אתי שקפצה למותה מדירת ביתה


באוגוסט 2009 הקימה אתי אוהל בחוף הים באשדוד, היא לא עשתה זאת כמחאה או כדי למשוך תשומת לב, להפך, היא פחדה שידעו שהיא שם בלית ברירה, היא חששה שידעו על כך גורמי הרווחה וכך סיפרה לעוברים ושבים  ש...היא שם עם ילדיה רק כדי "לנפוש" בחוף הים.

ארבעה חודשים עברו, החורף הגיע והתברר שאתי  וילדיה עדיין גרים באוהל בחוף הים של אשדוד. מהגשמים הכבדים הם הסתתרו באוהל, אותו הם עטפו בניילון, כדי שהמים לא יחדרו. עוברים ושבים שלמדו כבר שזהו מקום מגוריה הקבוע,  הביאו להם מעת לעת מזון.

המפגש הראשון שלי עם אתי:

זה היה יום חורפי במיוחד. עופר אשטוקר התקשר אלי וסיפר לי על האישה שנמצאת מזה זמן רב באוהל.
בו במקום עזבתי הכול, התנעתי את הרכב ונסעתי לחוף הים. עוד לפני שהבנתי מה הסיפור, היה ברור לי ששם היא לא תישאר!
כשהגעתי למקום יצאה אלי אישה מבוהלת, מוזנחת למראה ושאלה אותי בחשדנות לרצוני. חייכתי אליה ואמרתי שאני כאן כדי לעזור. הבטתי בבתה הקטנה שכבר נרדמה ואתי גוננה עליה בגופה מהקור. הילדה הייתה לבושה בבגדים קצרים, אולי כי לא היו לה בנמצא בגדי חורף...
הסתבר לי שמספר שעות בטרם הגענו למקום, הגיעו גורמי הרווחה אל האוהל ולקחו שתיים מבנותיה האחרות לבית אומנה באשקלון. את ביתה שהייתה אז בת - 3.5 היא סירבה למסור לידי שירותי הרווחה, ואלו החליטו להמתין עוד ימים מספר(בנה הבכור גר אז עם הגרוש).
לאחר שהצלחתי לדובב אותה היא פרצה בבכי ושפכה את ליבה:
"נחתך לי הלב. עכשיו הילדה הקטנה תהיה לבד, כבר לא יהיה לה עם מי להיות". נחמתה הייתה  שבנותיה האחרות לא הופרדו ושהן הועברו לאותו בית אומנה באשקלון.
מסתבר שלאתי יש דירה השייכת לעמיגור אך גם היו לה חובות גדולים לעירייה, למים (שנותקו), לחברת חשמל (אשר ניתקו לה את החשמל) לגן של הילדה (שלא יכלו יותר להחזיק אותה), למד"א ועוד. החיים סגרו עליה מכל כיוון והיא ברחה מהם לים.
"הכול יהיה בסדר כבר היום " אמרתי לה בבטחון והוספתי - "קפלי את האוהל, כנסי לרכב כי היום מתחיל יום חדש!"
במקביל פנינו לרווחה לשאול הכיצד היא הגיעה למצב זה ותגובתם הייתה:
"מדובר במשפחה המוכרת ומטופלת ברווחה במשך שנים רבות. כבר בקיץ נודע לרווחה כי המשפחה מתגוררת באוהל בחוף הים, על אף העובדה כי למשפחה יש דירת עמיגור ברובע ו', אך היא לא משלמת את התשלומים השוטפים. נערכו מספר ביקורים באוהל בה היא מתגוררת וניכר כי המשפחה התארגנה לסיפוק הצרכים הבסיסיים של הילדים.
ב-5/8/09, התקיימה ועדה אודות הבנות והומלץ על הוצאה חוץ ביתית עבור שתי הבנות הגדולות וסידור הבת הקטנה בצהרון רב תכליתי (עד 19:00). האם צברה חוב למעון בו שולבה הילדה. הובהר לה כי הילדה לא יכולה לשהות עוד בחוף הים ואם זה יימשך נאלץ לפעול באמצעים החוקיים. במקביל יצאה פנייה לבית המשפט שיכיר בילדי האם כקטינים נזקקים".
כך הייתה תגובת הרווחה לאשדוד נט בסוף 2009.
לאחר שהבנתי שמהרווחה לא תבוא הישועה, החלטתי לטפל אישית באתי כדי לתת לה נקודת זינוק חדשה  לחיים שפויים:

פסקת הסיום של הכתבה שכתבתי על אתי


הסדרתי מידית את נושא החובות לדירה באופן שהיא וילדיה יוכלו לחזור ולגור בדירה.
בקשתי מידידה טובה שלי שתצא איתה לקניות ותדאג שיהיה לה כל טוב בבית.
כמו כן שתצא עמה לשופיינג ותרכוש לה ולילדיה קולקציית ביגוד ראויה.
את הילדה בת ה3.5 דאגתי להחזיר לגן, ואגב הגננת סיפרה לי שמדובר בילדה מחוננת והיא שמחה לשמוע שהיא חוזרת לגן ולצהרון.
משם נסעתי עם רעייתי לבקר את 2 בנותיה של אתי בבית האומנה באשקלון.
למרות שהמקום נראה מטופח מאוד, דמעות עלו בעיניי – הכיצד הילדות נקרעות מזרועות אימן אל מקום זר, באמצע החיים, באמצע הלימודים.
שוחחתי עם האחראים שנראו לי אנשים טובים מאוד והם הבטיחו לי שהן ישתלבו תוך זמן קצר.
דאגתי שאתי תיסע לבקר אותן ביום שישי עם מתנות. אתי ספרה לי על המפגש המרגש עם הבנות. היא פרצה בבכי מר ורק בקושי הצלחתי להסתיר ממנה את דמעותיי.
פניתי לידידה טובה שלי, לבנת אלבו,הבעלים של חנויות קסטרו באשדוד, בקשתי שתשמש כמנטורית של אתי ותעסיק אותה במקום כעובדת מהשורה וליבנת עשתה זאת בשמחה ומכל הלב ואף דאגה לעדכן אותי הכיצד היא משתלבת בעבודה. מסתבר שהיא הפכה לעובדת מצטיינת.

אתי בזמן שעבדה בחנות קסטרו

חודש לאחר מכן, אתי נשמעה הכי מאושרת בעולם:
"אני כל כך מאושרת עד כדי שאני מרגישה כאילו אני ישנה בגן של ורדים ומרוב שכיף לי אני רוצה לנשק את הקירות של הבית". כך היא אמרה לי בהתלהבות גדולה.
התקופה שהיא עבדה בקסטרו, ללא גיבנות של חובות ועם הבנות בבית, הייתה התקופה היפה ביותר בחייה.  
מה החלום שלך שאלתי אותה והיא ענתה:
"לראות את עצמי עוד שנה עם כל הילדים בבית כשאני דואגת להם ומעניקה להם את מה שהם צריכים". זאת הייתה בקשתה הצנועה, זה היה חלומה.
שמחתי שהיא נמצאת בחלום. סימנתי V בסיפוק ומאז לא שמעתי ממנה.
ביום ראשון בלילה ה 14/9/2014, אתי התאבדה:כתבנו עופר אשטוקר מדווח באשדוד נט על מקרה טרגי -
" צוותים של מד"א וכוננים של איחוד הצלה לכיש הוזעקו הלילה לרובע ו' באשדוד, זאת בעקבות

אתי בראיון למגזין

דיווח על נפילה מגובה רב. לצוותי הרפואה שהגיעו למקום לא נותר אלה לקבוע את מותה של האישה, אימא לילדים קטנים. צוותים של זק"א הגיעו למקום וטיפלו בזירה. במשטרה בודקים אם מדובר בנפילה או קפיצה מגובה".
למחרת בבוקר הסתבר לי שמדובר באתי. שמאז נולדו לה 2 ילדים נוספים ובסה"כ היו לה שישה ילדים. אחת מהן, בת ה16 ראתה את המראה המזעזע - אימא שוכבת על רצפת הבטון לאחר הנפילה.
ליבי נקרע ושאלת השאלות ניקרה בי שוב ושוב – אילו רק הייתה מתקשרת אלי..???.
יצאתי לברר מה קרה עם אתי מאז חורף 2009?
עברו 3.5 שנים - אתי הכירה בן זוג חדש והולידה לו 2 תינוקות נוספים. השכנים מספרים שכל הילדים מחונכים, מטופחים, מטופלים היטב ושהיא שמרה עליהם כמו במעטה צמר גפן.
חברה מספרת: "התקופה שהיא עבדה בחנות הבגדים קסטרו הייתה התקופה היפה בחייה, היא הייתה שמחה, היא חזרה לחיים".
 אולם עם הזמן היא חזרה אט אט למקום אותו היא הכי מכירה הכי טוב מאז נולדה – אל עולם המצוקה.
שכנות ספרו שהיא הייתה מאוד ממורמרת מהחיים, עברה תלאות קשים עם בן זוגה, אך חששה מאוד מכל אזכור השם של הרווחה.
אתי עברה משברים נפשיים עד כדי אשפוזים במרכז לבריאות נפש. היא אף ניסתה להתאבד קודם לכן וגם איימה שתעשה כן (למה אף אחד לא התריע ולא עשה משהו בנדון???).
חברה טובה אחרת מספרת: "הרגשנו ממנה שהיא פחדה כל הזמן, הייתה במצוקה, אמרה חצאי מילים והייתה צריכה כל הזמן עזרה אך תמיד קונן בה הפחד שייקחו ממנה את הילדים. היא הייתה  בנאדם אבוד".
טרגדיית השבעה של אתי:
רציתי ללכת אל ביתה של אתי ברובע ו' כדי לנחם בשבעה ולשאול לשלום הילדים. מסתבר שגם בשבעה אין לה נחת. האם מתאבלת על אתי בביתה שברובע ב', האחות התארגנה לשבעה בביתה שברובע ג' ובן זוגה של אתי עם הבנות נמצאים בביתה של אתי ברובע ו'.  
מה יהיה עם הילדות הקטנות?
האם הבנות הגדולות (האחת חיילת והשנייה תלמידת תיכון) יצליחו לשנות את גורלן ולצאת ממעגל המצוקה? מה יהיה עם הבנות הקטנות???
האם אתי דאוד ז"ל, ממרומי השמיים תוכל לעזור לילדיה הרבה יותר מאשר יכלה לעשות כן כבשר ודם?
אני רוצה להאמין שהסבל שהיא עברה עוד מינקותה  נועד כדי לזכות אותה להיות מלאך שומר לילדיה. מלאך שילווה אותם בכל אשר ילכו ויעניק להם גורל טוב יותר, הרבה יותר טוב....הרבה, הרבה יותר טוב....אמן!


למה היא התאבדה?? מהתהום לרגעי האושר וחזרה אל התהום , אשדוד נט , ספטמבר 2014 , אייל בן שומרון
למה היא התאבדה?? מהתהום לרגעי האושר וחזרה אל התהום , אשדוד נט , ספטמבר 2014 , אייל בן שומרון

רשויות הרווחה רצחו את רעות איש שלום 






מהפכה

התקן חכם

שחוסך בדלק

נבדק והוכח

באונ' בן גוריון

עכשיו עם

התחייבות

אמיתית

לחיסכון

לחצו כאן

 
תקנון האתר / site terms   |  |  אתר מאמרים חדש: triger |  אתר עצומות חדש: petitions