הוסף פיד
X
כתובת הפיד    
הכנס כתובת URL מלאה כולל קידומת לדוגמא: http://www.yourrsswebsite.com/rssfeed
רוצה לקבל הודעה כשהדף מתעדכן? הזן מייל לקבלת התראה   קבל התראה       
X
לידיעתך,
שירות התראות לתוכן חדש, הוא הרבה יותר טוב מסתם הוספת דף למועדפים

ברגע שהתוכן בדף יתעדכן תקבל הודעה עם קישור לדף זה

הזן מייל כאן
      
לא תודה המשך להוספה למועדפים
ועדת החלטה, פקיד סעד, ועובד סוציאלי בלשכת הרווחה
Add To Favorite

335074

מאי 2012 - תחקיר חדשות 2 - התעללות בירוקרטית של עובדות סוציאליות בניצולי השואה - צפו בעדויות נוספות על פניות של ניצולים קשישים לפגישות עם עובדים סוציאליים, פגישות שמתעכבות.
התעללות בירוקרטית בניצולי שואה.




מוקדנית במוקד הטלפוני של הרשות לזכויות ניצולי השואה: הכי היה לי קשה זה אנשים שביקשו שתחזור אליהם עובדת סוציאלית פשוט, במשך חודשים היה לו את הטלפון האישי שלה והוא התקשר אליה מלא פעמים והשאיר לה מלא הודעות, וזה וכולי... כן אני גם נתקלתי בעובדת סוציאלית שלא חזרה מעל חודשיים. אבל אני מדברת איתך כאילו יותר, כאילו... יותר מחודשיים?
כן, פשוט... כאילו התעלמו מהם לחלוטין.


רבים מניצולי השואה הם קשישים עריריים, כך שביקור עובד סוציאלי בביתם חשוב במיוחד עבורם. מעדויות של עובדי המוקד הטלפוני לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר עולה כי פניות רבות של קשישים לא נענות כלל, או שהן נענות באיחור משמעותי.

יש ברשות ארבע עובדות סוציאליות בלבד, שהן אמורות לטפל בכל האוכלוסיה של ניצולי השואה בישראל. ניצול מבקש לדבר עם עובדת סוציאלית, רק לדבר בטלפון, מעבירים לה הודעה במערכת - תוך יום, גג יומיים, היא צריכה לחזור. אני אישית, נתקלתי במקרה שמהשבעה בפברואר ניצול או ניצולה ביקשו שעובדת סוציאלית תחזור אליהם, חודשיים וחצי אחרי היא התקשרה בטלפון.

ניצול שואה ערירי ביקש לפגוש עובדת סוציאלית, וכך היא כתבה בתיקו: בכניסה אל ביתו הבנתי כי מצב מחלתו (דמנציה) בשלב הקשה, מקלל, צועק ומאיים, לא נכנסתי לבית.
הקשיש אומר: "אני מוכן לקבל כל אחד, אבל אף אחד לא היה. לא היתה עובדת סוציאלית, לא אף אחד, אני לבד בשמיים".

קישורים:

.


50 אלף ניצולי שואה חיים מתחת לקו העוני , הארץ , ירדן סקופ , 23.04.2014

לפי נתוני דו"ח הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל אפריל 2014  המתפרסמים לקראת יום השואה, אחד מכל חמישה ניצולי שואה נאלץ לוותר על מזון או תרופות בשנתיים האחרונות עקב מצוקה כלכלית
 
הקרן לרווחת ניצולי השואה הציגה היום (רביעי) את מקבץ הנתונים השנתי שלה, לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה שיחול ביום שני הקרוב. לפי נתוני הקרן, בישראל חיים כיום 193 אלף ניצולי שואה, כשני שליש מתוכם הן נשים וכ-50 אלף מהם חיים מתחת לקו העוני. הגיל הממוצע של ניצולי השואה בישראל הוא 85.

מהנתונים עולה עוד כי 13 אלף ניצולים מתים מדי שנה - יותר מאלף מדי חודש. כמו כן, 36% מניצולי השואה חיים לבד ונאלצים להסתדר בגפם. הקרן טיפלה בשנה החולפת בכ-212 אלף פניות של ניצולים. 86% מניצולי השואה הפונים לקרן לסיוע כלכלי נאלצים להתקיים מהכנסה של פחות מ-5,000 שקל בחודש, 66% נאלצים להתקיים מהכנסה של עד 3,000 שקל בחודש בלבד.

הקרן ערכה בתחילת אפריל סקר על מצב ניצולי השואה, ממנו עולים הנתונים הבאים: מחצית מהם חשים בדידות, אחד מכל חמישה ניצולי שואה נאלץ לוותר על מזון או תרופות במהלך השנתיים האחרונות עקב מצוקה כלכלית ו–60% מוטרדים ממצבם הכללי בעתיד. 43% אף העידו כי הם חוששים שהשואה יכולה לחזור. כמו כן, 55% מהניצולים דיווחו כי הם אינם מרוצים מהאופן שבו מטפלת בהם הממשלה. 61% מעידים כי הם לא חשים שיפור או שינוי בייחס הממשלה לניצולים בשנה האחרונה.

חלק מהסקר נערך בקרב הציבור הרחב וממנו עולה כי כמחצית מהציבור סבור שניצולי שואה חיים בעוני. רק 10% ציינו שמצבם של רוב ניצולי השואה טוב או סביר. פחות מ- 10% ציינו שהמדינה ומשרדי הממשלה מטפלים בניצולי השואה. 84% ציינו כי הטיפול בניצולים אינו טוב. 56% ציינו כי לא חל שינוי בשנה האחרונה בייחס המדינה לניצולים. 40% חוששים כי השואה יכולה לחזור, בדומה לנתונים בקרב הניצולים.


יו"ר הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל, אבי דיכטר, אמר במסיבת העיתונאים כי הקרן על סף סיום תוכנית חומש להתאמת המענים והמשאבים הנדרשים לשנים הקרובות לניצולים. "כוונת משרד האוצר להקצות מיליארד שקלים לניצולים היא סנונית ראשונה שאנו מקווים שתבשר על בוא האביב", אמר דיכטר, "אנו מלאי תקווה שהכסף יעבור לניצולים במהירות וביעילות האפשרית. איננו רוצים ניצולים שימותו בכבוד, אלא ניצולים שיחיו בכבוד בשנים האחרונות לחייהם. המשימה של הקרן, של הממשלה ושל החברה הישראלית היא משימה לאומית מהמדרגה הראשונה וחלה עלינו החובה לדאוג לרווחת הניצולים עד יומם האחרון". מנכ"ל הקרן לרווחה לנפגעי השואה, רוני קלינסקי, אמר כי "הגידול בצרכי הניצולים יימשך עד שנת 2015, וזו תקופת זמן קריטית בה הקרן צופה גידול בפניות. חלון ההזדמנויות של חמש השנים הקרובות הולך ונסגר, וכעת, עלינו לרתום את כלל הנוגעים בדבר לכדי פעולות ממשיות למען חיים בכבוד של ניצולי השואה בישראל".


הוגשה תביעה אזרחית נגד המעון נווה יעקב של משרד הרווחה - גלי צה"ל - שרון פולבר - יולי 2013 - ההתעללות בחוסים בבית החולים הפסיכיאטרי נווה יעקב: הבוקר תוגש תביעה אזרחית לבית המשפט בדרישה לפצות את החוסים על ההתעללות וההזנחה. בנוסף, אחרי ארבעה חודשים שהושהה דו"ח וועדת החקירה במשרד הבריאות, אתמול הוא פורסם

שמונה חודשים עברו מאז התפוצצה פרשת בית החולים הפסיכיאטרי נווה יעקב. מסמכים שהגיעו לגלי צה"ל חשפו בשבוע שעבר כי משרד הבריאות המליץ לסגור את המקום בשנת 2007, חמש שנים לפני שהוגשה תלונה במשטרה עוד נחשף כי בפרשה לא הוגש אף כתב אישום ו-13 החשודים שוחררו לביתם, וכי ועדת החקירה שהקים משרד הבריאות לא הגישה את מסקנותיה.



הפרקליטות לא הזדרזה להגיש את כתבי האישום, אבל הפרשה בכל זאת מצאה את דרכה לבית המשפט. משפחות מנווה יעקב הגישו הבוקר תביעה אזרחית לבית משפט השלום בתל אביב נגד משרד הבריאות, משרד הרווחה וסנטוריום נווה יעקב.


כתב התביעה הוגש על ידי עורך הדין דוד מנע ונפתח בציטוט של אלברט אינשטיין "העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין" . בכתב התביעה מאשימות המשפחות כי משרד הבריאות והרווחה הפריטו את שירותי האשפוז הפסיכיאטריים בלי להסדיר את הפיקוח והביקורת עליהם, וידעו על ההזנחה המתמשכת וההתעללות הקשה שחווים החוסים - אך בחרו להתעלם.

כתב התביעה מגולל גם הוא התעללות קשה בחולים: מתן יתר של תרופות, מכות והזנחה, שמדווחים שוב ושוב אך לא זוכים להתייחסות. כל אחד מהתובעים עותר לפיצוי על סך 600 מאות אלף שקלים. עם זאת, לאחר תחקיר גלי צה"ל הזדרז משרד הבריאות לפרסם את מסקנות ועדת החקירה: בדו"ח חמור מתואר מצב של השלמה ארוכת שנים עם סטנדרטים נמוכים של טיפול בחולים, היעדר אכיפה, וחוסר תיאום בין האגף לבריאות הנפש למחלקה הפסיכיאטרית של מחוז מרכז.

כעת קובעת הועדה כי יש להפסיק את פעילות כלל המחלקות הפסיכיאטריות הסגורות בבתי החולים, להקים מחלקות ייעודיות בבתי החולים הציבוריים לסובלים מתחלואה כפולה - חולים הלוקים במחלה נפשית ובנוסף גם בפיגור, ולבחון מחדש את מסגרות הדיור בקהילה.

משרד הרווחה נמסר בתגובה: "נווה יעקוב היה מוסד אשפוז פסיכיאטרי השייך למשרד הבריאות וקיבל את הרישוי ממשרד הבריאות ועליו חל חובת הפיקוח והבקרה. מעט החוסים ששהו בנווה יעקוב במימון משרד הרווחה הופנו לשם באמצעות ועדת הכרעה בין משרדית שהיא ועדה משותפת לשירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות ולמשרד הרווחה בשל מאפייניהם. כל תלונה פרטנית שהגיעה למשרד הרווחה נבדקה."

ממשרד הבריאות נמסר כי כתב התביעה טרם הגיע לידיהם ולכשיגיע הם ילמדו אותו ויגיבו בהתאם.


ציטוטים מכתבת mynet

המשפחות מוסיפות בכתב התביעה כי לחוסים ניתנו תרופות שגרמו לפגיעה קשה בתפקודם ונועדו לנטרל אותם מכל פעילות במהלך היום והלילה, עד שהפכו לישנוניים ומנותקים: "החוסים חוו התעללות מתמשכת ושיטתית שבאה לידי ביטוי בהכאות, במניעת מקלחות, בהזנחה פיזית, במניעת חימום בחורף, בקשירתם לכיסאות, בהעברתם בכפייה למחלקה הסגורה - ללא הצדקה וללא חוות דעת רפואית כנדרש בחוק".

בידי הפרקליטות

אחת התובעות (חנה־שם בדוי) היא תושבת האזור, אם לצעיר בשנות ה־20 לחייו שחסה במוסד. מצבו הנפשי אף פעם לא היה מזהיר, וכבר מילדות הוא אובחן כסובל מהפרעות קשב, מהיפראקטיביות ומהתנהגות שהלכה והחמירה עם השנים. למרבה הצער, שהותו לצד אחיו הקטנים הפכה לבלתי אפשרית מבחינת המשפחה.

לאחר שברח מהבית כמה פעמים למשך ימים נאלצו הוריו לאשפזו מדי פעם לתקופות קצרות במוסדות סגורים ובהוסטלים שונים. כשהגיע לגיל 18, המליצה להורים אחת ממחלקת הרווחה במרכז הארץ להעבירו לנווה יעקב.

"אמרו לי שזה רק לתקופה קצרה", נזכרת אמו, "הבטיחו לי שיידרשו כמה שבועות כדי 'לאפס' אותו, ואז הוא ישוחרר. הבעיה היא שככל שחלף הזמן ראיתי איך מצבו נהיה גרוע יותר. משבוע לשבוע כבר לא הכרתי אותו. תוך חודשים ספורים הוא השיל 25 ק"ג ממשקלו. היה לי ברור שמשהו רע עובר עליו".

בכתב התביעה נטען כי כשהגיעו הוריו לבקרו הם מצאו על גופו סימני אלימות, חבלות וכוויות. הבן טען בפני הוריו מספר פעמים שהוא מוכה על ידי מטפלים במוסד. ההורים מציינים עוד כי בנם אושפז במחלקה סגורה "ללא כל הצדקה או אינדיקציה רפואית ראויה".

בעקבות החשדות, כאמור, סגר משרד הבריאות את בית החולים והוקמה ועדה במטרה לבדוק את הכשלים במקום. לפני עשרה ימים התפרסמו המסקנות, שלא החמיאו גם למשרד הבריאות.

משטרת פתח־תקוה, שניהלה את הפשיטה על המקום, העבירה לאחר מספר שבועות את הטיפול בפרשה לידי ימ"ר מרכז, שם מצהירים כי פעולות החקירה תמו מזמן וכי הנושא נתון באחריות הפרקליטות. גורם בפרקליטות ציין השבוע כי מדובר בפרשה "מסועפת ומסובכת" והעריך כי הדברים יבשילו לידי כתבי אישום בחודשים הקרובים.

אולם, אמו של הצעיר אינה משוכנעת בכך. "איבדתי לחלוטין את האמון במערכות הרווחה, הבריאות והאכיפה", היא אומרת. "איך אפשר לתת אמון אם אחרי כל מה שקרה אפילו אדם אחד לא הועמד עדיין לדין? יש לי תחושה שפשוט רוצים למרוח את זה".

היום שאחרי

למרות אנחת הרווחה של המשפחות עם סגירת המוסד, הן לא מלקקות מאז דבש. הבהילות למצוא לקרוביהן מקום חלופי, יחד עם החשש שהתופעות הקשות יחזרו על עצמן, גרמו לשיבושים קשים בתפקודן היומיומי. "הם בכלל לא התחשבו בנו", מספרת האם. "פיזרו את החוסים במוסדות ברחבי הארץ בלי קשר למקום המגורים של המשפחות. הרבה חוסים שמשפחותיהם גרות במרכז נשלחו למוסדות בצפון הארץ. לבקר אותו היום זה זמן כפול, לכן אנחנו מגיעים אליו פחות מבעבר".

נעמה לרנר, מנהלת המחלקה הקהילתית בארגון 'בזכות' שסייע בחשיפת הפרשה, מודה כי למשפחות יש קושי להסתגל למצב החדש. עד היום היא מלווה את חלקן. "כל התהליך של סגירת המקום והמעבר נעשה במהירות", היא מוסיפה. "עבור חלק מהחוסים זה רק העצים את הטראומה. גם לא כולם הגיעו למקומות שמתאימים להם. למשל, יש בחור שהועבר למחלקה פסיכיאטרית ללא צורך להיות שם. לאדם אחר לא נמצא מקום, והוא גר עם ההורים. ועם כל זה, צריך לומר שטוב שהמקום נסגר. בכל מקרה עדיף המצב הנוכחי על מצב שבו מתעללים בהם".

עו"ד דוד מנע, שהגיש את כתב התביעה בשם המשפחות יחד עם עו"ד חיה מנע, מסכם: "אני מאמין שחמש המשפחות הללו הן רק הגל הראשון. צריך להבין שיש חוסים שהאפוטרופוס שלהם הוא המדינה, ולכן הם מתקשים להצטרף לתביעה. הרי המדינה לא מתלהבת מהרעיון להגיש תביעה נגד עצמה.

"אבל, אני מאמין שבסוף נצליח. בעיניי זה חמור מאוד שהחשודים לא נתנו את הדין והם מסתובבים חופשי. לפחות שהמשפחות יפוצו בתביעת נזיקין. מוכרחים להפסיק את המדיניות הסלחנית כלפי פוגעים בחסרי ישע".







קישורים:

אחרי פרשת ההתעללות בחוסים: נסגר המוסד נווה יעקב הסאדיסטי של משרד הרווחה - הכתבה אחרי פרשת ההתעללות בחוסים: נסגר מוסד נווה יעקב , חדשות נענע , נובמבר 2012 -משרד הבריאות העביר אתמול את אחרון החוסים למוסד אחר לבריאות הנפש. לאחר שההעברה בוצעה, הורשה מנהל נווה יעקב לחזור למקום. המטופלים המורכבים מהמחלקה הסגורה הועברו ברובם לבתי חולים ציבוריים לבריאות הנפש, וחלק קטן למוסדות הרווחה. "התהליך בוצע ביסודיות, ברגישות ובמהירות", נמסר מהמשרד...

"מכניסים 18-20 מטופלים למקלחת אחת" , מתוך שידורי גלי צה"ל , נובמבר 2012

מעון "נווה יעקב" של משרד הרווחה - תרבות הסאדיזם - ככה זה עובד - תרבות הסאדיזם של רשויות הרווחה, איומים, הפחדות, עלילות, אלימות, הזנחה, סמים פסיכיאטריים, קשר שתיקה, תאוות בצע ועוד - המאמר האם מטופל ב"נווה יעקב": "צוות סדיסטים, אנחנו בגיהנום" , שבתי בנדט ודנה ויילר-פולק , וואלה חדשות , אוקטובר 2012 - משפחות מטופלים במוסד בו נחשפה פרשת התעללות מתארים שנים של הזנחה ואלימות. "היו לו פנסים בעיניים, כוויות על הגב", מספרת אחת האמהות...

"החוסים חיבקו את השוטרים שפרצו למוסד: 'הצלתם אותנו" , אבי אשכנזי וחיים גריידינגר , nrg , אוקטובר 2012 - לאחר חשיפת פרשת ההתעללות במוסד הסיעודי בפ"ת, תיארה מפקדת המבצע המשטרתי את התמונה הקשה בביה"ח: "גברים ונשים ישנו עירומים באותם חדרים". במשטרה הוסיפו כי מלבד החשדות באלימות, היו גם מקרים של הטרדות ומעשים מגונים...

חוסה שהותקף במוסד "נווה יעקב" של משרד הרווחה: 'מרביצים סתם כי בא להם' - חוסה שהותקף במוסד: 'מרביצים סתם כי בא להם' , ynet , אוקטובר 2012 - חוסים במוסד "נווה יעקב" בפתח-תקווה, שעליו פשטה המשטרה, סיפרו ל-ynet על התעללות אנשי הצוות, בזמן שבני משפחתם נשמו לרווחה: "ליום הזה חיכינו שנים". 13 מ-75 העובדים שנחקרו נעצרו, בית המשפט האריך את המעצר של חלקם...


עובדת סוציאלית לחוק הנוער בפעולה - אילוסטרציהדרכי רמיה משרד הרווחה לחטיפת תינוקות ממשפחות קשות יום. העובדות הסוציאליות לאחר שהרעילו באוזני השופט וקיבלו צו שיפוטי לתלישת תינוק מאמו מיד בלידתו, התגרו באמא והסבתא,  תלשו התינוק והביאו למעצרן והרחקתן של האמא והסבתא מהרך הנולד.
 
יולדת ואמה נעצרו בבי"ח בחשד לאיום על עובדת סוציאלית , אבי כהן , ישראל היום , אפריל 2014

על פי החשד, במהלך דין ודברים עם היולדת ואמה, איימו השתיים על העובדות הסוציאליות שיפגעו בהן


שעות ספורות לאחר הלידה: יולדת ואמה נעצרו ביום חמישי האחרון בבית חולים באזור השפלה בחשד שאיימו על העובדת הסוציאלית, שהגיעה לקחת את הרך הנולד בצו הגנה.

על פי החשד, במהלך דין ודברים עם היולדת ואמה, איימו השתיים על העובדות הסוציאליות שיפגעו בהן. העובדות הזעיקו את השוטרים ואלה עיכבו לחקירה את היולדת ואמה, ובסיומה החליטו לשחרר למעצר בית את היולדת הצעירה ואילו את אמה עצרו להמשך חקירה והביאו אותה להארכת מעצר בבית המשפט בראשון לציון. 
פרקליטתה של האם, עו"ד נעמי כהן, טענה בבית המשפט כי לא היתה סיבה לעצור את האם להמשך חקירה בעוד את הבת שיחררו למעצר בית. "מדובר בטרגדיה משפחתית שבה מצויות אם ובתה כאשר רשויות הרווחה הגיעו עם צו לבית החולים כדי להוציא את הילוד ממשמורתה. מדובר באירוע רגשי וקשה, ודברי האיומים לכאורה נאמרו ממצוקה רגעית רגשית. לא הצלחתי להבין מדוע נעשתה כאן הבחנה בין השתיים, ולכן גם את האם אין הכרח לעצור".

השופט איל באומגרט קיבל את דברי עו"ד כהן וכתב בהחלטתו כי "נוכח טענת האפליה שנמצאה מוצדקת, אני מורה על שחרור החשודה למעצר בית". השופט באומגרט גם אסר על האם ליצור קשר עם צוות בית החולים והעובדות הסוציאליות המטפלות בעניינו של הרך הנולד.


זו השואה הפרטית שלי" , דבורה גינזבורג , 04/12/03 , מעריב

אלפים מעולי צפון אפריקה שטופלו בשנות ה- 50 בהקרנות נגד מחלת הגזזת סובלים ממחלות קשות

"שואת ילדי הגזזת גבתה יותר קורבנות מכל מלחמות ישראל ביחד... כל עוד הממסד הרפואי לא יחשוף את כל הידוע לו, פרשה זו תרבוץ לפתחה של מדינת ישראל לדיראון עולם". בכתובית זו מסתיים הסרט 'ילדי הגזזת' שהפיק המרכז לתקשורת בדימונה. הסרט עוסק באחד המחדלים החמורים והמושתקים ביותר שידעה ישראל מעודה.

טיפול בכפייה לילדים בשנות החמישים - שואת ילדי הגזזת גבתה יותר קורבנות מכל מלחמות ישראל



לראשונה בתולדות המדינה, נוצר סרט תיעודי העוקב אחר עולי ארצות ערב, בעיקר מצפון אפריקה, שנחשפו לקרני רנטגן כאמצעי "ריפוי" למחלת הגזזת. בסרט מועלות טענות קשות על קשר השתיקה סביב הנושא ועל תביעת הנפגעים להסיר את החיסיון על הפרוטוקולים של משרד הבריאות מאותה תקופה. הגזזת היא מחלת עור פטרייתית הגורמת לנשירת השערות ויוצרת התקרחות בקרקפת הנראית כאילו נגזזה. בגיל ההתבגרות נעלמת המחלה מאליה. בארצות המוצא נהגו יהודי צפון אפריקה לרפאה בעזרת חומץ ותרופות שונות. בסוף שנות החמישים, עם העלייה ההמונית מארצות ערב, החליט משרד הבריאות להילחם במחלה. חלק מהעולים נדרשו לעבור את תהליך הריפוי עוד בארצות מוצאם, כתנאי לעליה ארצה. משפחה שסירבה לעבור את הטיפול נאלצה להתעכב עד שהתרצתה. בין הטיפולים שעברו העולים, גם בארץ, היו הקרנות ברנטגן, טיפול בשעווה רותחת בראש ותלישת שערות. גם כאלו שלא לקו במחלה עברו את הטיפולים כאמצעי מניעה.

על פי הסרט, כל אחד מילדי העולים קיבל מנת קרני רנטגן ששווה ל-35 אלף פעמים צילומי רנטגן של היום. כך להערכת פרופ' פוירמן מביה"ח סורוקה. עוד נאמר בסרט כי חיים שיבא, מנכ"ל משרד הבריאות בשעתו, נסע לארה"ב והצליח לגייס סכום של 300 מיליון לירות מארה"ב לטיפול בגזזת. סכום אסטרונומי בהתחשב בכך שכל תקציב משרד הבריאות בשנים 58'-48', שנות הטיפול המאסיבי בגזזת, הסתכם בכ-60 מיליון לירות. לטענת היוצר, הסכום גויס לצורך ביצוע ניסוי רחב היקף במחלת הגזזת עבור האמריקאים. כל זאת בזמן שבארה"ב וביתר חלקי העולם המערבי נאסר השימוש בקרני הרנטגן לזמן ממושך. מהסרט עולה כי משרד הבריאות הפדרלי בארה"ב, אשר נאלץ להפסיק את המחקר על השפעת קרני הלייזר על חולי הגזזת בשל האיסור, חיפש מקום בו יוכל להמשיך במחקר. מדינת ישראל הצעירה והעניה שימשה כתובת נוחה לביצוע ניסוי רחב היקף במחלת הגזזת עבור האמריקאים, מה שיביא לזרימת כספים בסך של מאות מיליוני שקלים ארצה.שיבא, שהתנגד לעליית יהודי מרוקו בתואנה שאלו עלולים להביא איתם נגיפים ומחלות מדבקות, עסק במסע למיגור הגזזת.
האשמה חמורה נוספת מפנים יוצרי הסרט לפרופסור ברוך מודן, שהיה אחראי למחקר הגזזת שנמשך עד דצמבר .1960 בשנות ה-70 היתה בידו רשימה של עשרות אלפי מוקרנים. אם היתה הרשימה מתפרסמת כבר אז, טוענים היוצרים, היה אפשר ליידע את הנפגעים לסייע בגילוי מוקדם ואיתור מחלות, ולהציל חיים.עם התבגרותם החלו להופיע אצל העולים צורות שונות של מחלת הסרטן ומחלות הקשורות למערכת העצבים. בשל חוסר מידע על התיקים הרפואיים של המטופלים נחשדו חלקם בהתחזות והיו כאלה שנשלחו לבתי חולים לחולי נפש.רק בשנת 1994 החלו מוקרני הגזזת להגיש תביעות נגד המדינה בגין רשלנות רפואית. כל התביעות נדחו על הסף בשל התיישנות ובשל הנימוק שזה היה הטיפול המקובל בעולם באותן שנים, נימוק המוכח לטענת יוצרי הסרט כשקרי. נימוק נוסף של הממסד הוא שההקרנות נעשו בתום לב וכי המדינה לא ידעה על הסכנה שבקרינה.הכנסת, שחששה מתביעות נוספות, חקקה מיד את חוק הגזזת. היום, על פי החוק, לא רק שהמדינה אינה מודה באשמה אלא שולחת את הנפגעים לקבל פיצויים זעומים על פי קריטריונים של ועדות רפואיות מחמירות. הסרט מספר את סיפורם של 100 אלף עולים שה"טיפול" שקיבלו אז משפיע עליהם עד היום.

במשאיות למחנה בחיפה

"למעלה מ- 60% מהקורבנות מתגוררים בנגב", טוען דוד דרעי מבאר שבע, ממייסדי עמותת נפגעי הגזזת. "על פי המחקר שלנו רוב הקורבנות נמצאים במשולש של הנגב המערבי והמזרחי". עבור דרעי, הצורך לחשוף את הפרשה הוא תכלית חייו. במכשיר הפלאפון שלו מתקבלות כל יום עשרות פניות ורשימת הקורבנות שבידו הולכת ומתארכת. לדרעי, הסובל מגידול סרטני בראשו. אין צל של ספק שהקרחת, כמו גם הגידול הממאיר, נובעים מאותו טיול תמים, לכאורה, אליו נלקח בכיתה א'. הוא לעולם לא ישכח איך יום אחד, בבית הספר 'בר אילן' בבאר שבע, ביקשה המורה מהילדים לעמוד בטור עורפי. בחדר ניצבו גם אחות ורופא. המורה קראה בשמות התלמידים,"דרעי, בוזגלו, אבוטבול...", ואלו הופנו לקצה אחד של החדר. מי ששם משפחתו הסתיים ב'סקי', 'ברג' או 'ביץ' נשלח לקצה השני. בתום המיון הגיעו לשערי בית הספר משאיות רעועות והתלמידים הובלו למחנה עולים בפאתי חיפה בשם 'שער העליה'. המחנה היה מוקף גדרות תיל והילדים הסתובבו עם מספרים על הצוואר. "התרוצצנו שם כמו חיות, מכל צד צעקו 'אמא', 'אבא', אבל אף אחד לא שמע. הדמעות, הזיעה, שאריות המשחות שמשחו על הראש, הכל שי מש בערבוביה, היה ריח נורא של ליזול (חומר חיטוי). הכניסו אותי לחדר, מרחו לי על הראש משחה והכניסו למכונת ההקרנות, שנראה כמו מתקן אינקוויזיציה וקשרו אותי כדי שלא אוכל לזוז. צעקתי עד לב השמים" מספר דרעי. אחרי שבועיים חזרו הילדים לבאר שבע. חצי שנה לאחר הטיול ההוא לא יצא דוד מביתו, הוא התבייש והאשים את אימו במשך שנים. הוא לא הבין איך מכל בני משפחתו רק הוא נפגע. הוא שירת בצה"ל 30 שנה ושרד את המלחמות הקשות. "היו לי חיים רגילים שעלו בהרבה מאמץ. חייתי במערכת הדחקות לא ברורה. ראיתי מסביב אנשים שהוקרנו ונפגעו ולא ידעתי מתי זה יגיע אליי". במחקרו המעמיק החל דרעי רק אחרי שנתגלה הגידול בראשו. עד היום הוא נאלץ לעבור הקרנות מכאיבות בתל השומר. "אני חושב כמה זה סימבולי שלפני 48 שנה המדינה כבלה אותי למיטה והקרינה עליי והנה היום אני מוצא את עצמי קשור בבית החולים על שם "שיבא" וחוטף הקרנות שמנסות לפתור את ההקרנות של אז".

אברהם ששון, בן 57 אבל נראה כבן 80. מבטו כבוי, הוא מתקשה בהליכה ונעזר במקל, שיערו נשר ברובו, והוא סובל מכאבים חזקים בעיניים ומלחץ דם גבוה. בגיל 48 עבר אירוע מוחי ולפני כחצי שנה עבר אירוע נוסף. "אני חי על כדורים" הוא מתאר בכאב. ששון עלה ב-1949 וגדל בבאר שבע ברחוב ההגנה. בגיל 7 נלקח ל"ריפוי" במחנה 'שנלר' בירושלים, מחנה צבאי שהוסב למחנה ריפוי לאלפים מילדי העולים. "יום אחד באו משאיות ולקחו אותנו, אמרו שיש לנו גזזת, לא הסבירו יותר מידי, אמרו שנוסעים לטיול. לקחו אותנו כמו שהעירייה אוספת כלבים מהרחוב".
גם ששון היה הילד היחיד ממשפחתו שקיבל את הטיפול, אחיו הצעיר הצליח לברוח מהמשאית. את מה שהיה במחנה 'שנלר' הוא מתקשה לשכוח: "שמו לנו ניילון בראש ויוד אדום. קרקפו אותנו, עשו לנו קרחות, הוציאו את השערות אחת אחת, אני זוכר את זה כאילו זה היה עכשיו. שבועיים היינו שם, בנים, בנות, עשו את זה לכולם. בכיתי, זה היה סיוט". כשהוחזרו הילדים לבאר שבע, זכו לתגובות לעגניות, אפילו מהוריהם שלא ממש הבינו מה היה בירושלים, ובתמימות של עולים חדשים האמינו לממסד שהכול נעשה לטובת הילדים. ששון לעולם לא התאושש מהחוויה ההיא, הוא הסתגר בתוך עצמו, בטחונו העצמי אבד לו לעד והיום הוא שבר כלי.

במשפחתו של ציון אלקובי מבאר שבע היכה המוות ללא רחם. רק לפני שבועיים נפטר אחיו הבכור , כתוצאה מאירוע מוחי. בין השנים 1980-1988 איבד ציון שבעה מבני משפחתו, כולם לקו בראשם. דודתו, חנה אלקובי, נפטרה בגיל 36 מגידול במוח. חודשיים לאחר מכן נפטר אחיה יצחק, ,48 מגידול זהה. ביום השנה למותה של הדודה נפטר הדוד שלום, ,52 כתוצאה מגידול סרטני. מחול המוות נמשך וביום השנה למותו של שלום נפטר אח נוסף, אביו של ציון, יעקב אלקובי בן .54 שנה לאחר מכן נפטר, רפאל .43 לא עברה שנה ואברהם, ,48 ואליהו, ,50 אחי האב, נפטרו. הדוד מרדכי שנפטר מגידול סרטני בגיל 52 בשנת 1988 סגר את המעגל. במשפחה המורחבת ייחסו את מכת המוות לעין הרע. "היינו משפחה תוססת, של זמרים, בדרנים, הלכנו לרבנים והם אמרו לנו 'תתפזרו בארץ שלא יהיה עליכם עין הרע', אז המשפחה התפזרה, לחיפה, לקרית גת, לבאר שבע. נאחזנו בזה, האסימון לא נפל במשך שנים, היינו תמימים ומאמינים". ציון מספר כי את ההקרנות עברו דודיו וארבעה מאחיו הגדולים עוד במרוקו, אמרו להם שזה טיפול במחלה שנקראה 'טוניה', הוא עצמו לא טופל. "לקחו את האחים שלי לתלישת שיער בעודם ממררים בבכי, אני משווה את זה לאותם ילדים שהובלו כצאן לתנורים באירופה. אחיי אומנם לא הובלו למוות באופן מיידי אלא 40 ,30 שנה לאחר מכן. זו השואה הפרטית שלי. אנחנו יושבים שבעה ומסתכלים אחד על השני, מנסים לנחש מי הבא בתור". מאז שגילה, לטענתו, באמצעות תחקירני הסרט, כי הקרנות הרנטגן הם המקור לכל האסונות שפקדו את משפחתו, החליט לא לשתוק עוד. "התרגלנו עם הזמן שכל מה שקשור אלינו כספרדים, מרוקאים, צריך לטייח, אם אתה מתחיל לדבר אז אתה מרוקאי בכיין. לא עוד. אני כועס על המדינה, על מרוקו ועל אמריקה. אני כועס על הטיפול המזלזל של הוועדות הרפואיות, הראש של אחי שרוף לגמרי, נשארו לו כמה קצוות, בוועדת הגזזת הוא טעה בתאריך ההקרנה, הוא היה ילד, דחו אותו ומאז אין לו הזדמנות נוספת. זה בושה וחרפה, הם מתייחסים אלינו בזלזול, לא כמו אל בני אדם".

לאילנה פחימה, ,52 אם לשישה וסבתא ל-,18 יש רק שאלה אחת: למה הרסו לה את החיים? היא סובלת מחוסר שיווי משקל וכאבי ראש איומים שתוקפים אותה לעיתים תכופות. שיערה הלבן והדליל אינו מכסה את הצלקות הארוכות בקרקפתה. כל בני משפחתה, 12 אחיה, הוריה, כולם עברו במרוקו את התהליך המכאיב, בבית החולים לילדים בקזבלנקה. "לקחו אותנו כמו עדר של כבשים", היא מספרת, "סגרו מאות ילדים בגדר והכניסו אחד אחד אל מתחת למכונה. עמדו שם שני שחורים גברתניים שרק מלראות אותם מתנו מפחד. אם מישהו היה מצייץ היו מכניסים לו אגרוף. תפסו אותנו בכתפיים והושיבו אותנו על הרצפה עם הראש בין הרגליים. מרחו לנו שעווה רותחת ומסריחה על הראש וקרקפו אותנו בצורה הכי אכזרית. שמו שעווה, אחר כך בד, ואז משכו... אני בכיתי והאחים שלי בכו, היה שם צרחות כמו בבית מטבחיים. השחורים תמיד דיברו בצרפתית וצעקו לנו 'תסתמו את הפה יהודים מלוכלכים', ככה בלי רחמנות. היה לי שיער בלונדיני מסולסל וארוך, אחרי הטיפול באתי לארץ קרחת עם מטפחת כמו איזו מסכנה שיצאה מן הגיטו".
כשהגיעה המשפחה לארץ החלו להתגלות ההשלכות של ההקרנה. אביה החל מאבד את הכרתו לעיתים תכופות. פעמים היה מתפרץ ושובר חפצים ללא שליטה. הוא אושפז בבית החולים הפסיכיאטרי. המשפחה התגוררה בבתי השיכון הראשונים בבאר שבע. אילנה ואחיה, שנשלחו לבתי הספר בעיר, לא יכלו להתרכז בלימודים. את יכולת הריכוז שלהם איבדו בבית החולים במרוקו. "לא היינו יכולים לשבת רגע אחד, היינו עסוקים בהשפלות, במטפחות, בכובעים, הרגשתי כמו ליכלוכית, העליבו אותי, ה רביצו לי. אחים שלי היו נערים יפי תואר ולא היו מעזים לדבר עם בחורות עד שגדל להם השיער".
אמה נפטרה מצער בגיל ,60 עד יום מותה לא הפסיקה לבכות ולא השלימה עם ההשפלה. מאז הכאב והסבל שוכנים דרך קבע בבית המשפחה, "אחד האחים שלי מתמודד כעת עם גידול סרטני בראש, אחר פניו הצטרעו מההקרנות, אחותי שהיתה יפיפייה מצאה את עצמה בבית חולים לחולי רוח, כל השנים היפות נלקחו ממנה, אח אחר הוא קטוע רגליים ואבא חולה נפש". לדידם לא הייתה זו הארץ המובטחת. "אין שום פיצוי בעולם שיחזיר לי את הנעורים שנלקחו ממני". היא גם מאשימה את עצמה על הדרך בה גדלו ילדיה, על העוול שגרמה להם שלא באשמתה: "הייתי נתקפת בכאבי ראש, הרגשתי כמו שקומקום רותח על הראש שלי, הייתי מתפרצת, הילדים פחדו ממני כאילו מפלצת מגיעה הביתה. הייתי הולכת לאינספור צילומים, והרופאים אמרו לי שאני משוגעת, שאין לי כלום". אבל פחימה לא שקטה עד שגילתה את הסיבה למכאוביה. "אני לא יודעת אם לקלל או לברך אותו אבל ד"ר הלמוש מבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע אמר לי לפני מותו שהכל בא מההקרנות שקבלתי בילדותי".

בשבוע שעבר הגיעו חלק מהנפגעים לוועדת הבריאות העבודה הרווחה של הכנסת. הוועדה התכנסה בשל הצעת משרד האוצר שנפגעי הגזזת יקבלו פיצוי רק מיום הגשת תביעתם ולא מיום תחולת חוק הפיצוי לנפגעים (1995). בעקבות הסרט הודיעו חברי הוועדה על התנגדותם להצעה וקראו למשרד האוצר למשוך ידו ממנה. ארבע שנים נמשכה עשיית הסרט שעלה ליוצריו 30 אלף דולר, ומומן גם מתרומתם של הנפגעים עצמם. דוד בלחסן ואשר נחמיאס, מורים במרכז לתקשורת בדימונה, שימשו כתחקירנים וליוו את הסרט מתחילתו ועד סופו. אף קרן לעידוד קולנוע לא ראתה לנכון לסייע ליוצרים בהפקת הסרט. המטרה העיקרית שלשמה נוצר היא לגרום לפתיחת הארכיונים של משרד הבריאות "השתיקה והסגירה של הארכיונים מלמדת שיש להם משהו להסתיר", סובר דודי ברגמן, מפיק הסרט ומנהל המרכז לתקשורת בדימונה. מטרה נוספת היא להגיש תביעת נזיקין מחודשת נגד המדינה ולערער על הקביעות שנקבעו בחוק ב-.95 "אנחנו רוצים שהממסד יתייחס למוקרנים בצורה יותר אנושית, שהם יקבלו פיצויים שיכולים להציל להם את החיים, שיממנו להם טיפולים פסיכיאטרים", אומר בלחסן. נכון לעכשיו לא שודר הסרט בטלוויזיה. ברגמן מסביר כי מדובר בחשש לפתוח תיבת פנדורה. במקר ים אחרים נתקל בחוסר התעניינות מצד חלק מהרשתות או בטענה שמדובר במהומה על רקע עדתי. בינתיים מבטיח ברגמן כי הסרט יוקרן בסינמטקים ברחבי הארץ. ובקרוב גם בארצות הברית, צרפת וגרמניה. (ההקרנה הבאה תתקיים ביום שני הקרוב בסינמטק שדרות).דוד בלחסן נחוש בדעתו למצות את התחקיר על הגזזת, בין השאר הוא מתכוון לבקר גם בקונצרן 'פיקר', שסיפק את מכשירי הרנטגן, ובמשרד הבריאות האמריקני. "אני לא מאמין לתזת התם של הממסד, מי שעשה משהו בתום לב לא היה מסתיר אותו". לבלחסן, כמו לצופים נשארו סימני שאלה רבים. מדוע המדינה אינה מאפשרת גישה לארכיוני משרד הבריאות? מדוע בכירי המשרד דאז סירבו להתראיין לסרט? האם המדינה נפלה קורבן? האם ארצות הברית אשמה? מדוע, לדברי ברגמן, מנסה משרד הבריאות למנוע, לכאורה, את הקרנת הסרט? מה יש להם להסתיר? יום יבוא, וגם שאלות אלו תבואנה על פתרונן.

חוק הגזזת

ח"כ עמיר פרץ, יו"ר ההסתדרות, יזם את חוק הגזזת ב-1995 מתוך מפגש עם הנפגעים "המדינה התנגדה לחוק אבל הוא עבר, אחרי שנה של דיונים. מאז שיצא החוק הצליחו אלפים לקבל פיצויים ותמיכה".מה מציע החוק לנפגעי הגזזת?"זו פעם ראשונה שחוקק חוק בישראל שבו אין צורך להוכיח קשר בין הפגיעה ובין הנכות. הקצבה שנקבעה בחוק היא אחת הקצבאות היחידות שאינה מבטלת זכאות לקצבה אחרת שמגיעה לנפגעים".מה דעתך על הטענה שהטיפול בגזזת היה ניסוי במימון אמריקאי?"זוהי אמירה חדשה שהושמעה. אין לי עובדות להצביע על כך שהיא נכונה".מה דעתך על יחסן של הוועדות הרפואיות לנפגעים?"היחס לא טוב. למדינה יש שיטה שהיא לא מקיימת את החוקים של עצמה. לצערנו, אחת הבעיות הקשות במדינה היא הפער בין מטרת החוק ליישומו. החוק גם דיבר על הקמת מכון לטיפול בגזזת אבל הוקמה רק מחלקה בתל השומר".ההסתדרות, בעדודו של עמיר פרץ ייחדה משרד למלכה כהן, יו"ר עמותת נפגעי הגזזת, לאחר שהעמותה התקשתה לקבל סיוע מגורמים אחרים.


טענה: האח נפטר לאחר שאכל ללא מעצורים , חופי כהן , mynet , אפריל 2014

חוסה שהוחזק במוסד בחולון סבל מתסמונת שגרמה לו לאכול ללא שליטה. בעקבות מותו, תובע אחיו 2.5 מיליון שקל מהמוסד וממשרד הרווחה, בטענה להשגחה לקויה

אחיו של חוסה מחולון, שנפטר אחרי שנחנק מאוכל, תובע מיליוני שקלים מהמוסד שבו אושפז וממשרד הרווחה. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, באמצעות עו"ד דוד פייל.

הצעיר החוסה סבל כל חייו מתסמונת נדירה, ונהג לחטוף מזון ולבלוע אותו ללא לעיסה ושליטה. תסמונת זו, הידועה כמסכנת חיים, מחייבת השגחה מתמדת וקפדנית. בעבר הוא התגורר במעון טיפולי בטבריה, ולפני מספר שנים הועבר למעון דומה בחולון, שם נמצאת משפחתו.

על פי התביעה, לאורך השנים נכתבו נוהלי סיכון ספציפיים בנוגע להרגלי אכילתו, ופרוטוקולים רבים בדבר הצורך בהשגחה צמודה עליו. בשנת 2007 הנהלים הללו לא נשמרו, והצעיר חטף לחם, דחס אותו במהירות לפיו, נחנק ואיבד את הכרתו.

הוא נמצא על ידי צוות המוסד, טופל במקום, והובהל לבית חולים 'וולפסון', שם הצילו את חייו. לאחר שמצבו התייצב הוא שוחרר בחזרה למוסד, ונוהלי ההשגחה עליו הוחמרו.


עוד נטען בתביעה, כי באוגוסט 2011 הושאר המנוח באחת הדירות במוסד, יחד עם שתי מטופלות נוספות, תחת השגחתה של מטפלת. בשלב מסוים הוא נשאר לבד בחדר, בזמן שהמטופלת השנייה הוצאה לשם ניקוי. כאשר המטפלת חזרה לחדר, היא גילתה אותו שרוע על המיטה, כשצבעו כחול. הצוות ביצע בו נסיונות החייאה, אך הצעיר שהיה שרוי בתרדמת, נפטר בבית החולים 'וולפסון' לאחר ארבעה ימים.

"אין ספק שאילו הנתבעות היו מבצעות את עבודתן בזהירות ובמיומנות סבירה, בהתאם לנהלים ולהנחיות המקובלות, ניתן היה למנוע את מותו הטרגי והמיותר של המנוח", טוען עו"ד פייל בתביעה.

אחיו של המנוח תובע מבית המשפט, שיורה למשרד הרווחה ולמוסד שבו הוחזק החוסה, לפצות אותו בסכום המקסימלי שבסמכות בית המשפט, 2.5 מיליון שקל. בנוסף מבקש עו"ד פייל פיצויים עונשיים בסך מיליון שקל מהנתבעות, בלי קשר לפיצוי על הנזק שנגרם למנוח ולמשפחתו.

ממשרד הרווחה נמסר : "אנו משתתפים בצער המשפחה. המשרד פעל כנדרש וכראוי כדי לפקח על המעון למען טיפול איכותי ושמירה על רווחתם ושלומם של כל דיירי המעון".

במשרד ובחברה המנהלת את המוסד מסרו שהתביעה נדונה בבית משפט בימים אלה ולכן הם מנועים מלהגיב.

קישורים:

שופטת בלהה גילאור - התבהמות וקהות חושים בפרשת דודו דהאן - רשת ב- סדר יום עם קרן נויבך - 23 בינואר 2014 - דודו דהאן שנחטף עם היוולדו ע"י רשויות הרווחה תוייג כמפגר ונשלח למוסד למפגרים מעון מקי"ם שם סבל יחד עם חוסים רבים התעללויות קשות למשך עשרות שנים..

תביעת מיליונים נגד משרד הרווחה - כלא נערה בפנימיה, הפקירה לאונס והרס משפחתה - משרד הרווחה - ארגון פשיעה נגד האנושיות - תלש צעירה מביתה ומשפחתה והפקירה במוסד מופרט לאונס והתעללות - "תביעת מיליונים: פורץ אנס בת 14 בפנימייה" , אביאל מגנזי ועומרי אפרים , ynet , ינואר 2014  - צעירה תובעת 2.5 מיליון שקל בטענה שמשרד הרווחה והמוסד התרשלו בהגנה עליה. גורם בתחום: "זה לא המקרה היחיד במוסדות המופרטים"...

תביעת רשלנות פושעת נגד מוסד "נווה מנשה" משרד הרווחה: גרמו למות חוסה - הכתבה תביעה: החוסה נחנק מתפוח ומת, איש לא נענש , עומרי אפרים , ynet , ינואר 2013  - יבגני שטוחין, בן 47 שסבל מפיגור שכלי קשה, נזקק להשגחה צמודה במוסד שבו שהה. למרות מצבו הרגיש, הוא נותר לבד מחוץ לחדר האוכל, ושם נחנק למוות מתפוח. דו"ח של משרד הרווחה מצא כשלים בהתנהלות הצוות המטפל, אך לא הביא למסקנות נגד איש. אמו הגישה תביעה אזרחית: "הרגו את הילד שלי"...


אפריל 2014 - יותר מעשרת אלפים ילדים מוצאים מבתיהם ומנותקים מהוריהם בכל שנה על ידי רשויות הרווחה לעיתים שלא לצורך. משפחות רבות  חסרות אונים מול החלטות העובדים הסוציאליים.



בתחילת מרץ 2014 פורסמו מסקנות ועדה בראשות מנכ"ל משרד הרווחה, יוסי סילמן, שבדקה כיצד ניתן לשפר את הטיפול בנושא.
פקידת סעד ראשית לחוק הנוער חנה סלוצקי חברת ועדת סילמן - מה שנעשה היום הוא בהחלט בסדר ורק צריך להוסיף דברים נוספים. העובדים הסוציאליים נמצאים תחת מכבש של אלימות ושל יציאה נגד אנשים מסוימים.

פרופ' אסתר הרצוג - הבעיה מתחילה מהוועדה עצמה.
הוועדה עצמה רוב חבריה הם בעצם אנשים מתוך המערכת, אז זה די מבטיח שהמסקנות שיתקבלו יהיו מסקנות שהן נוחות למערכת.
הבעיה השנייה היא שהוועדות האלה הן פשוט חסרות טעם. אין להן כמעט שום ערך. אם נביא בחשבון שב- 2002 היייתה ועדה נוספת (ועדת גילת), דומה, שהוקמה ממניעים די דומים, על רקע לא הייתי אומרת "רחשי הציבור", אני הייתי אומרת "זעם בציבור". זעם מאוד עמוק של משפחות, הורים ופעילים חברתיים, כמוני.
הוועדה ההיא, שהוקמה על ידי השר דאז שלמה בניזרי, הגיעה למסקנות, לפי דעתי, יותר ממוקדות, יותר ברורות, עם עבודה מסודרת מקצועית, לאורך שנה, עם פרוטוקולים ועם המלצות מאוד ברורות, מה שלא יושם בסופו של דבר; למעט שינוי השם של ועדות ההחלטה, אלה הוועדות שמחליטות על הוצאת הילדים, שינו את השם לאיזה שם יותר נחמד כמו, אני יודעת, הועדה לטיפול ולהערכה או משהו מעין זה.
אבל שום דבר לא יושם, ולא במקרה, משום שמי שנכנס אחר כך עם חילופי השלטון, היה זבולון אורלב שהוא פוליטיקאי מיומן וטוב והוא דאג לכך שכל המסקנות המשמעותיות שהחשובה ביניהן הייתה הקמת ועדות ערר, שאליהן הורים שיש להם טענות יוכלו לפנות כדי לערער על ההחלטות של הוצאת ילדיהם מהבית.
בתור פעילה למעלה מעשרים שנה בנושא, אין דבר שלא ניסיתי אותו כדי להגיע, להגיב, להציע, בדרך של דיבור או בדרך של כתיבה פובליציסטית, בכל דרך שהיא.
אנחנו מדברות פה על מערכות אטומות, מערכות שיש להן כוח שהוא פשוט, כמעט, הייתי מרשה לעצמי לומר, דמיוני.
הם לא מקשיבים. הם לא שומעים. ההחלטות של הוועדות שמגיעות לבתי המשפט הן החלטות שאחר כך השופטים מקבלים אותן. הן למעשה... כלומר, יש כאן חותמת גומי, על ההמלצות הללו של פקידות הסעד.
אנחנו ניסינו כמה פעמים לתת הצעות כדי לפתור את העניין, לתת מענה אלטרנטיבי שהילדים יישארו בקהילה. אנחנו התגייסנו הפעילות והפעילים של עמותת עלי"ה. הצענו את עזרתנו להיות משפחות מלוות. הדברים האלה פשוט הוזזו הצידה בלעג או בהתעלמות שקשה בכלל לאמוד.
אני הייתי אפילו אומרת שהמצב הולך ומחמיר. הוא לא משתפר, הוא ממש הולך ומחמיר, ואני רואה את הדברים לאורך השנים.
החוקים נהיים יותר גרועים, הסמכויות הולכות וגדלות, מספר המוסדות הולך וגדל, הגיוון של המוסדות הולך וגדל.
איך שלא תסתכלי, מאיזו זווית שלא תסתכלי, הדברים הולכים ומחמירים, לא הולכים ומשתפרים.

קישורים:

דוח מבקר המדינה 2013 - משרד הרווחה תולש בכפייה וברמיה ילדים מבתיהם בוועדות החלטה בניגוד לחוק ולנהלים - מאי 2013 - מבקר המדינה ערך במהלך שנת 2012 ביקורת על סדרי עבודתן של ועדות לתכנון טיפול והערכה (ועדות החלטה בלשכות רווחה ברשויות מקומיות) בעניין זכויותיהן של משפחות חלשות בהוצאת ילדים מהם בכפייה...

תחלואי תאוות הבצע וסחר בילדים במשרד הרווחה - הורים שילדיהם נלקחו בכפייה לא יכולים לערער - דוח מבקר המדינה 2013 - מה החזון של שר הרווחה מאיר כהן: טיוח פשעי משרדו והפצת גימיקים חלולים בתקשורת שאין מאחוריהם מאומה. - הכתבה ההורים שילדיהם נלקחו לא יכולים לערער , יובל גורן | 8/5/2013 , nrg - זאת בגלל שלא הוקמו ועדות לכך על אף שאושר להן תקן. דו"ח מבקר המדינה מצא גם כי הרפורמה שנקבעה לפני עשור טרם יושמה..

שחיתות בצמרת משרד הרווחה - פקיד סעד ראשי יוסף אמיר שוורץ הודח מתפקידו עקב ניגוד עניינים חמור - משרד הרווחה תייג ילדים כמפגרים משיקולי תאוות בצע.  ינואר 2014 - מדובר בפקיד סעד ראשי יוסף אמיר שוורץ שבמשך שנים כלא בכפייה יתומי משרד הרווחה במוסדות כליאה תוך שהוא מתייג אותם כמפגרים. אמיר שוורץ קיבל טובות הנאה מכליאתם הואיל וגם הוא מפעיל ובעלים של המעונות עד שהודח ממשרד הרווחה בעקבות תחקיר חדשות 10. הילדים נכלאו במוסדות הכליאה של משרד הרווחה לעשרות שנים. משרד הרווחה ניסה לטייח פשעי אמיר שוורץ וטען כי הנו עובד למופת. להלן גזר הדין בעניינו של אמיר שוורץ...


זהירות פקידי סעד - תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה , נעמה לנסקי ומיכל יעקב יצחקי , דצמבר 2013 - יותר מעשרת אלפים ילדים בישראל מוצאים מבתיהם ומנותקים מהוריהם בכל שנה על ידי פקידי סעד • בתי המשפט למשפחה ובתי המשפט לנוער, הקורסים מעומס התיקים, נוטים להסתמך על חוות דעתם ללא עוררין...

תחקיר: טראומת מרכזי הקשר - בקלות בלתי נסבלת יכולים הורים גרושים נורמטיבים לגמרי, בעיקר אבות, להישלח לראות את ילדיהם לשעה בשבוע, במקום קר ומנוכר, ולעיניהן הבוחנות של עובדות סוציאליות שמשגיחות ומעירות על כל צעד. לפעמים אסור אפילו לחבק ולנשק את הילד - תחקיר: טראומת מרכזי הקשר , ישראל היום , מיכל יעקב יצחקי, נעמה לנסקי , פברואר 2014...

משרד הרווחה מטייח עבירות מין חמורות בילדים במוסדותיו - תחקיר - משרד הרווחה תולש מידי שנה אלפי ילדים מביתם ומשפחתם בדלתיים סגורות ללא ראיות ומפקיר אותם להתעללות והזנחה במסגרות חוץ ביתיות - תחקיר "ישראל היום" - פגיעות פנימיות (להורדת קובץ PDF) - "מעשי ההטרדה מוכחשים ומוסתרים, ולילדים אין הגנה בסיסית" • מה קורה בפנימיות לילדים בסיכון? • תחקיר , ישראל היום ,נעמה לנסקי , מיכל יעקב יצחקי , אפריל 2014...

הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה נגד הילדים במוסדות הכפייה - "ישראל היום" - 11.04.2014 - תגובות לכתבה "חשופים" מגיליון השבוע שעבר - טראומה רב-דורית -רוב הפגיעות יכלו להימנע באמצעי פשוט, המקובל בכל העולם המערבי: העברת תקציבים לשיקום משפחות והדרכתן, במקום לעקירת ילדים מבתיהם..

 הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים במרכזי קשר - 21.02.2014 - תגובות קוראים בעיתון ישראל היום על כתבת התחקיר "טראומת מרכזי הקשר" שפורסם שבוע קודם לכן באותו העיתון. הציבור מתעב מדיניות משרד הרווחה נגד הורים וילדים במרכזי הקשר. להלן קישור למאמר:...


משרד הרווחה תייג ילדים כמפגרים משיקולי תאוות בצע.
ינואר 2014 - מדובר בפקיד סעד ראשי יוסף אמיר שוורץ שבמשך שנים כלא בכפייה יתומי משרד הרווחה במוסדות כליאה תוך שהוא מתייג אותם כמפגרים. אמיר שוורץ קיבל טובות הנאה מכליאתם הואיל וגם הוא מפעיל ובעלים של המעונות עד שהודח ממשרד הרווחה בעקבות תחקיר חדשות 10. הילדים נכלאו במוסדות הכליאה של משרד הרווחה לעשרות שנים. משרד הרווחה ניסה לטייח פשעי אמיר שוורץ וטען כי הנו עובד למופת. להלן גזר הדין בעניינו של אמיר שוורץ.

אמיר שוורץ - פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה מנהל בשעות העבודה את עסקיו הפרטיים




News1 - ינואר 2014 - בית הדין למשמעת של עובדי המדינה קיבל את הסדר הטיעון שחייב את העובד הסוציאלי הראשי באגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית, יוסף אמיר שוורץ, לפרוש מתפקידו בשל ניגודי עניינים בפעולותיו.

שוורץ הורשע במסגרת עסקת טיעון לאחר שבתחקיר של חדשות ערוץ 10 נחשף כי במקביל לעבודתו במשרד הרווחה, כעובד בכיר, עבד גם עבור חברת ק.ט.ב. - קהילה טיפולית בריאה בע"מ, המפעילה מעוניות (הוסטלים), שבה הייתה אשתו בעלת מניות ועובדת בכירה. כך, למשל, חתם על חוזים מטעם חברת ק.ט.ב. והפנה מטופלים למעוניות של החברה.

צמרת משרד הרווחה: יוסי סילמן, אמיר שוורץ, מאיר כהן, מנחם וגשל - נעדרים כל אמפתיה בסיסית לאוכלוסיות אותם אמורים לשרת
צמרת משרד הרווחה: יוסי סילמן, אמיר שוורץ, מאיר כהן, מנחם וגשל

לאחר פרסום התחקיר על-אודותיו בחדשות 10 טענה נגדו התביעה בבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה כי במעשיו עסק שוורץ בעבודה פרטית ללא היתר תוך שהוא שם עצמו במצב של ניגוד עניינים עם עבודתו ועם תפקידו ותוך פגיעה במשמעת שירות המדינה והתנהגות שאינה הולמת עובד מדינה. עוד טענה התביעה כי שוורץ לא קיים הוראה כללית או מיוחדת שניתנו לו כדין והפר סעיפים בתקשי"ר ובכללי האתיקה של עובדי המדינה.

ב-23 בינואר הודה שוורץ, במסגרת הסדר טיעון, במיוחס לו והורשע על-פי האישומים והעבירות שצוינו בכתב התובענה המתוקן. ב-28 בינואר קבע בית הדין את גזר דינו וציין כי הוא מכבד את הסדר הטיעון שהושג ואשר במסגרתו יקבל שוורץ נזיפה חמורה, הוא יפרוש משירות המדינה ב-1 בפברואר 2014, תופקע ממנו משכורת חודשית אחת והיא תנוכה מתשלומי הפרישה שלו.

"בית הדין סבור כי אמצעי המשמעת שעליהם הוחלט בתיק דנא, אכן משיגים את תכליות הדין המשמעתי. בהיותו של הנאשם עובד בכיר, החוטא פעם נוספת גם בעבירות שבהן הורשע בעבר על-ידי בית הדין, אחת דינו לא להמשיך את עבודתו בשירות המדינה", ציינו עורכי הדין אברהם בן קרת ואפרת נאות מרקוביץ וסוזי לוי שישבו כבית הדין המשמעתי. לדבריהם, טוב עשה שוורץ כאשר הפנים את כל הנאמר בהסכימו לקבל את הסדר הטיעון הכולל פרישה.

קישורים:

הפקרות בצמרת משרד הרווחה - פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ הושעה מכל פעילות ציבורית עד משפטו בבית דין למשמעת - אוגוסט 2013 - הפקרות בצמרת משרד הרווחה - פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ הושעה מכל פעילות ציבורית עד משפטו בפעם השניה בבית דין למשמעת של עובדי המדינה - כך מסרו גורמי הרווחה...

פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ הורשע בעברות: חברות בדירקטוריון ללא היתר, מתן הרצאות מבלי לדווח לממונה ודיווחים כוזבים - אוגוסט 2013 - הרשעתו של פקיד הסעד הראשי אמיר שוורץ (נובמבר 2005) בעברות: חברות בדירקטוריון של חברה ללא היתר, במתן ייעוץ לחברה בשעות העבודה, במתן הרצאות מבלי לדווח לממונה עליו ובמסירת דיווח כוזב בדבר שעות עבודתו, לא מנעה את קידומו במשרד הרווחה ממנהל מחוז לפקיד סעד ראשי...

פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ שיקר בבית המשפט - שופטת בלהה גילאור - אוגוסט 2013 - תיק ת"א 865-08 דהאן ואחרים נגד מדינת ישראל ואח' - שופטת בלהה גילאור - פרוטוקול דיון בבית משפט מחוזי בחיפה - 7 בספטמבר 2011 - מדובר בתביעת נזיקין של דודו דהאן נגד מדינת ישראל, משרד הרווחה ואח' על תיוגו כמפגר וכליאתו שלא לצורך במוסד למפגרים של משרד הרווחה למשך עשרות שנים שם עבר התעללות קשה...

שחיתות ומרמה בצמרת משרד הרווחה - פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ הוא הבעלים של הוסטלים שעובדים עם המשרד - אוגוסט 2013 - זהבי עצבני - 103 FM - איידן, כתבת ערוץ 10, חשפה שפקיד בכיר במשרד הרווחה מנהל במקביל לעבודתו מספר הוסטלים פרטיים - האם יש בכך ניגוד עניינים? נתן משוחח עמה - אל תחמיצו!..

פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ לחוקר המשטרה: "אני אדאג לבטל את התיק הזה, יש לי גיס שהוא שוטר הוא יטפל בזה" - אוגוסט 2013 - תאוות בצע הפקידים בצמרת משרד הרווחה אינה יכולה לסבול הורים המגנים על זכויות ילדיהם במוסדות משרד הרווחה. משום כך פועלים פקידי הרווחה באכזריות נגד תלונות הורים על התעללות בבניהם במוסדות הרווחה.מכתבה של אמא ש' המגולל את התעללות רשויות הרווחה (פקידי סעד ראשי אמיר שוורץ ונחום עידו) בה ובבתה...

אמיר שוורץ - פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה מנהל בשעות העבודה את עסקיו הפרטיים - הפקרות אטימות אכזריות ותאוות בצע בצמרת משרד הרווחה - תחקיר חדשות 10: האחראי על בעלי הפיגור מנהל את עסקיו בזמן העבודה - אנטוניה ימין ומיה איידן - אוגוסט 2013 - אמיר שוורץ, פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה שמופקד על רווחתם של אלפי החוסים, מנהל בשעות העבודה גם את עסקיו הפרטיים - רשת הוסטלים שלו ושל אשתו. "לקחו לי 21 שנים מהחיים", סיפר חוסה שאושפז במוסד שלא התאים לו, וכמוהו רבים נוספים. משרד הרווחה: "נקיים בירור מידי ומעמיק והנושא יטופל באופן נחרץ"...

פקיד הסעד אמיר שוורץ - משתמש בתואר דוקטור בניגוד לחוק ולכללים - הכתבה תקראו לו דוקטור (למרות שהוא אינו כזה) , רדיו חיפה , טלי ליבמן , יוני 2012 - פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה, אמיר שוורץ עושה שימוש בתואר דוקטור בניגוד להנחיות ברורות של משרד הרווחה, כך מגלה כתבתנו טלי ליבמן. שוורץ בתגובה: "יש לי אישור להשתמש בתואר"...

בין נרקסיזם לפסיכופטיות - פקיד סעד ראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה אמיר שוורץ - המאמר "לא יודע את נפשם" , ידיעות אחרונות , המוסף לשבת , פברואר 2012 - תארו לכם ששני הקריטריונים הבאים היו קובעים אם אתם זכאים לאבחון שבו יקבע אם אתם בעלי פיגור שכלי או לא. אם אתם בקיאים בכתבי שקספיר, או שאתם מכירים את יצירותיו של מוצרט. עכשיו תארו לעצמכם שמאחורי הקריטריונים האלה עומד פקיד הסעד הראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה.


הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה - תגובות לכתבה "איפה הסעד" - ישראל היום דצמבר 2014

תגובות לכתבה "איפה הסעד"? שפורסמה בשבוע שעבר - עיתון "ישראל היום" 27.12.2013

הורים חסרי אונים

כל הכבוד לעיתונאיות האמיצות נעמה לנסקי ומיכל יעקב יצחקי שחשפו את אחד הנושאים הכי מזעזעים במדינת ישראל והוא שירות הדוב שלעיתים ניתן על ידי פקידי הסעד למשפחות.

מי שאמור לסייע למשפחות בישראל, מפריד ילדים מהוריהם. כמי שנתקלה בלא מעט הורים אומללים, נורמטיביים לחלוטין, הניצבים חסרי אונים מול מערכת האוסרת ומסממת את ילדיה, אין לי אלא להודות על עבודתן המסורה והמעמיקה של צמד עיתונאיות אלו, מהסוג הישן והחשוב. כלבות השמירה של הדמוקרטיה הישראלית.

הילה קומם

מבחן כלכלי מסוכן

לצערנו, בישראל יש מגמת שחיקה של מעמד המשפחה הביולוגית בקרב גורמי הרווחה ובתי המשפט לענייני משפחה. האלטרנטיבות הקיימות למקום סביבתו הטבעית של הילד הפכו לאופציה מהירה ונוחה עבור גורמי המקצוע. בישראל 2013 הקלות בהוצאת ילדים מהבית היא בלתי נסבלת, בייחוד כשלא אחת בחינת טובת הילד על ידי הגורמים המקצועיים נעשית באמות מידה של מעמד כלכלי. אסור שהזכות להורות ולגידול ילדים תיבחן על פי מבחן מסוכן זה, אשר מפלה אוכלוסיות מוחלשות. הפתרון במקרים אלה צריך להינתן על ידי המדינה במעטפת ובסיוע כלכלי והוליסטי, ובמתן כלים וסיוע לאלה שידם אינה משגת, כדי לדאוג לשלומו ולטובתו של הילד.

ח"כ פנינה תמנו-שטה, סגנית יו"ר הכנסת


חיים שהופכים לסיוט

העובדות בכתבה "איפה הסעד" מזעזעות. לא ייאמן שכל כך קל לתלוש את הילד מאמא שלו ואין לה אפילו זכות לומר מילה. אם אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, שבה אמורה להיות לנו זכות דיבור - זאת שלילת זכויות האדם הבסיסיות: לגדל את הילדים שלך ולדאוג להם. שמעתי לא מעט סיפורים מאבות גרושים שלא יכולים לפגוש את הילדים שלהם, שכל חייהם הפכו לסיוט. הדבר הזה ממש חייב להיפסק.

ברצוני לומר תודה על האומץ להוציא את הדברים האלה לאור תודה וכל הכבוד. בדבר הזה צריך להילחם!

אירנה סלומוב

הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה - תגובות לכתבה "איפה הסעד" - ישראל היום דצמבר 2014
הצגה חד-צדדית

הכתבה "איפה הסעד" משמיצה ציבור שלם של עובדים מסורים במערכת הרווחה הישראלית, באופן חד-צדדי ולא הוגן. העובדים הסוציאליים לחוק הנוער נחשפים מדי יום למקרים כואבים וקשים של הזנחה והתעללות בילדים, ותפקידם לראות לנגד עיניהם את טובת הילדים, ולהגן עליהם. כמו כן, עליהם לעמוד אל מול משפחות מתוסכלות וכועסות אשר איבדו אמונן בשירותי הרווחה.

הכלים העומדים לרשות העובדים הסוציאליים לטיפול בהזנחה והתעללות כיום הם דלים, ומסתכמים לא פעם בתורים ארוכים לפתרונות חלקיים בקהילה. המחסור בכלים ובמשאבים, וכן אי קביעת מדיניות רווחה מיטיבה, פוגעים ביכולתם של העו"סים לספק מענים הולמים למצבים חברתיים. כאשר עובדים סוציאליים מתריעים על הקיצוץ בתקציבי מועדוניות היום, הצהרונים ומרכזי הטיפול למשפחות בקהילה, הם מתריעים נגד היעדר מדיניות המטיבה עם האזרח, ונגד היעדר כלים מקצועיים להתמודדות עם המציאות היום-יומית בתחומי הקהילה.

החלטות "חירום" של עו"סים לחוק הנוער ושל מערכת בתי המשפט להוצאת ילדים מביתם מתבצעות מדי יום, ובמסגרתן ייתכן כי נעשות גם החלטות שגויות, המתבססות על קושי בקריאה של המציאות והמצב המשפחתי. אכן תפקידה של התקשורת הוא להצביע על מחדלים אלו ולהציפם. עם זאת, האופן שבו הוצגו הבעיות בכתבה הוא חד-צדדי, ולכן חוטא למטרה זו ואינו מציג את המציאות המורכבת.

תמר גל, עמותת עו"סים שינוי - עמותה סטודנטיאלית למען עתיד העבודה הסוציאלית ושירותי הרווחה בישראל

גילויים של אומץ

כתבתן של נעמה לנסקי ומיכל יעקב יצחקי ראויה לפרס פוליצר. גם בשל התחקיר החרוץ והעיקש, גם בשל חשיבותם המצמררת והמחרידה של הגילויים, וגם בשל האומץ לצאת, פשוטו כמשמעו, נגד הגדולים, רושפי האש וחדי השיניים שבדרקונים. כי אנחנו כולנו מסרבים להאמין שבמדינה שלנו ייתכן שיהיו אנשים שיעשו כל דבר בעבור עוד חופן שקלים. כולנו מסרבים להאמין כי ייתכן שאפילו אדם אחד על פני הגלובוס יתייחס לילדים רכים כאילו היו, מילולית, כבשים חסרות נשמה וחסרות חשיבות בתעשיית השווארמה. אלוהים אדירים! מעבר לתשוקה העזה המתעוררת לטפל עכשיו ומייד ביד הברזל של החוק במי שלכאורה תאוות הבצע הביאה אותם אל שיאה המבחיל של שאול תחתיות, לפני הכל צריך עכשיו ומייד לסובב באחת את הגלגל הנורא לאחור, ולבטל עכשיו ומייד כל החלטה איומה ונואלת שהתקבלה, לכאורה, ממניעים זרים ולהחזיר את הילדים חזרה אל חיק הוריהם.

אריה גל, כפר סבא

הגיע הזמן לביקורת

הזדהיתי מאוד עם הכתבה "איפה הסעד." כתבה אמיתית המספרת מה עושות פקידות הסעד.

לצערי על גוף זה אין כמעט ביקורת. הרבה אבות מנותקים מהילדים שלהם במשך שנים, ואני אחד מהם, שזה 14 שנה מנותק מילדיי. וזאת מכיוון שלדעתי פקידות הסעד תומכות בנשים ולכן מעבירות את הילדים לחזקת האם, ולא חושבות על טובת הילדים כמו שהן טוענות, כלומר שהילדים יהיו בקשר עם האבות שלהם. הרי הן יודעות שניתוק הילד מאביו יגרום לו טראומה, אך לא עושות דבר כדי למנוע ההסתה של האם נגד האב.

אני מקווה שתמשיכו לפרסם סידרת כתבות על מה שנעשה בגוף זה כדי שתתברר האמת ויופסקו המעשים האלה נגד הילדים.

יוסי

אימהות, אל תוותרו

את מה שאני ושלושת ילדיי הקטנים עברנו עם פקידת הסעד ולשכת הרווחה ניתן להגדיר כסיוט. אני אמא שעוברת גירושים קשים ביותר זה שלוש שנים. לפקידת הסעד, המנהלת שלה וללשכת הרווחה לא תהיה כפרה וסליחה לעולם, לא ממני, ולא מילדיי הקטנים שהיו בני 3 ,4 וחצי ושנה וחצי. ילדיי ואני איננו עוד נתוני סטטיסטיקה במאגר הנתונים של לשכת הרווחה ולעולם לא נהיה. נקיטת העמדה לטובת אבי הילדים, חוסר רגישות מוחלט ואי הבנה קיבלו ביטוי בחקירת פקידת הסעד בבית הדין הרבני, שם גם הרבנים טענו שנהגה בצורה לא נאותה, והכל מתועד. אני יכולה לכתוב רבות על מסכת הייסורים, אולם אני רוצה רק להציע לאימהות לא לוותר. גם כשלא היו לי אמצעים ביקשתי מינוי חיצוני של פסיכולוג קליני מטעם בית הדין ואכן, הוא שינה את כל ההחלטה המעוותת של פקידת הסעד. אל תוותרו, תילחמו עד הסוף, כי המלחמה שלכן היא מלחמתם של ילדים קטנים, לא של בובות ולא של מספרים ונתונים סטטיסטיים של הרווחה. ולאלה היושבים בדיונים, בוועדות, בכנסת וכן לשרת המשפטים, אני מציעה שתהיו חכמים והכי חשוב, תהיו אנושיים.

אמא ר'

החמלה נעלמה

יישר כוח על אומץ הלב ועל הרצון לספר את האמת. לצערי אני עד למעשי פקידי הסעד כבר שנים רבות.

ניתוק הילדים מהוריהם והרס המשפחה וההורות הם כה אכזריים. אסור שדברים כאלה יקרו במקומותינו ובטח שלא בידי עובדי מדינה, שתפקידם לסייע, לעזור ולשקם קשרי משפחה שנפגעו. החמלה וההומניות נעלמו וצריך להחזיר אותן.

כל הכבוד על עבודה עיתונאית נפלאה.

יהודה קורן, דובר עמותת מגן לזכויות אנוש, נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם

ילדים ככלי נקמה

אני חוויתי כמעט אחד לאחד את מה שנכתב בכתבה "איפה הסעד," ואני שמח שסוף סוף הוצאו לאור הדברים שמתבצעים. הרווחה, כפי שאפשר לראות בתגובה לכתבה, מיתממת. אולי בכלל מדובר בהאשמות של כמה מטורפים. אנחנו? אנחנו עושות עבודת קודש, רק טובת הילד לנגד עינינו, הכל מקצועי. יש לי ראיות חד-משמעיות שלא כך הדבר. לדעתי הילדים כיום הם יותר כמו כלי שליטה ולעיתים אף כלי נקמה בידן של פקידות הסעד, וזו האשמה שהכי קל לי להוכיח. לתפיסתי, הפשע של ניתוק ילד מהוריו מסיבות בלתי מוצדקות, כוחניות המערכת, גדרות התיל של מרכזי הקשר והחירום והוועדות השונות - אלה מתחרים בעוצמתם רק עם זיכרון קולקטיבי אחד, ולטעמי אין מנוס מלהשוות. אני ובתי בת הארבע חווינו זוועות מול הרווחה. כטייס, כסמנכ"ל בחברת הייטק עד לא מזמן, וכאדם שהיה במסלול חיים מובטח, מצאתי את עצמי מול רשויות הרווחה ומול תלונות שווא למשטרה, שהשמידו לי את החיים. חיסלו אותי. ממצב שהייתי הכי גבוה, על הסוס, היום אני מרוסק על הקרשים.

יש חשש כה גדול להתעמת עם פקידות הסעד, עד כדי כך שהן תמיד בסוף חומקות מעונש. הן מחסלות משפחה שלמה, וממשיכות בדרכן בקריירה הלאה. כתבות כמו הכתבה הזאת ממחישות לי שאני לא לבד. יישר כח!

ראובן

סלוצקי לא מצטערת

ברכות ויישר כוח לעורך ולמערכת על הפגנת אומץ לב אזרחי במתן גיבוי לכותבות ובפרסום הכתבה, ולכותבות על כתבה אחראית, מקיפה וממצה.

קראנו בעיון רב את דברי התגובה של שר הרווחה (מאיר כהן). נאה דורש ואינו נאה מקיים. השר אינו נפגש עם הורים רבים, או אף הגיב לפניותיהם. נכון, לעיתים הם מתלהמים ומאוד לא מנומסים. אבל מה אפשר לצפות מאם שזועקת את כאבה הנורא ואת כאב ילדה שנעקר מחיקה?

אשר לוועדת סילמן, כאשר מנכ"ל המשרד בודק את עובדיו הסיכוי לתוצאות שווה לאפס. האם מיוצגות בוועדה העמותות המלוות את ההורים (נדחתה בקשה לייצוג עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים?( עורכי דין המייצגים הורים בבתי המשפט? האם פורסמו בציבור שמות ותוארי החברים בוועדה? האם במשך חודשי פעילותה פורסם דיווח כלשהו מדיוניה? התשובה לכל אלה שלילית.

ובינתיים, פקידי הסעד נוהגים בסכין קצבים ולא "בשיא הדיוק, כמו בסכין מנתחים" כפי שהשר טוען שהיה רוצה.

כאשר כבוד השר כהן התמנה לתפקידו התמלאנו תקווה שהנה מגיע אדם שצמח מתוך המעברה ויביא את השינוי המיוחל. שר שנוכל לשבת איתו ולדון יחד, מתוך שיתוף פעולה מלא, איך ניתן לשנות ולתקן את המעוות. בינתיים זה לא קורה. ואולי בכל זאת יש עוד תקווה.

ולבסוף, מעניינים דבריה של הגב' (חנה) סלוצקי, פקידת הסעד הראשית לחוק הנוער כי "עם יד על הלב, אני לא חשה צער על אף מקרה שבו הוצאתי ילד מביתו." לדעתי אדם שבטוח כי לעולם אינו שוגה, ברור שהוא חסר כל ביקורת עצמית.

נחמה דיכנה, מנכ"לית משותפת, ע.ל.י.ה - עמותה לזכויות ילדים והורים

הזעם מלמד על הצלחה

יש מעט כתבים שמוכנים להעמיק ולהביא את האמת לציבור כל הכבוד לכתבות "ישראל היום." כעת בוודאי יהיו הטחות בהן מצד העובדים הסוציאליים. אך ככל שיהיו יותר תגובות זועמות, כך יידעו הכתבות שעשו עבודה יותר טובה. ככה אנחנו, עורכי הדין, יודעים לזהות את ההשפעה שלנו.

עו"ד תמר טסלר, מתמחה בזכויות ילדים והורים

תמונה מעוותת

הכתבה בעיתון הפכה את פקידי הסעד לאימת החברה הישראלית. כעובד סוציאלי ותיק, המכיר ומוקיר את עבודת פקידי הסעד זה שנים רבות, אני מוחה על הצגת התמונה המעוותת.

פקידי הסעד עושים עבודתם נאמנה, וכל החלטה שלהם עוברת דיון מקצועי נרחב בוועדת תכנון וטיפול. הוועדה מורכבת מגורמים מקצועיים מחוץ לשירותי הרווחה כגון: בריאות, חינוך, שפ"ח ועוד. נעשית הכנה למשפחה לקראת הוועדה. המשפחה מקבלת את הדו"ח המוגש לוועדה לפני קיומה. בוועדה ניתן למשפחה להביע את עמדתה, וההחלטה מתקבלת לרוב ברגישות רבה כלפי המשפחה ורצונותיה. לנגד עיני הוועדה עומדת טובת הילד והבטחת שלומו הפיזי והנפשי.

במקרים שבהם יש שיתוף פעולה של ההורים עם גורמי הטיפול נבנית תוכנית טיפול למשפחה. במקרים שבהם המשפחה מתנגדת להמלצות גורמי הטיפול ואין שיתוף פעולה, מתבצעת פנייה לבית המשפט, שם דנים במקרה, והמשך הטיפול מותנה בהחלטת בית המשפט לנוער. קשה לקבל את קביעת הכתבה שבתי המשפט משמשים חותמת גומי להמלצות פקידי הסעד. אם כך, זו טענה קשה כלפי מערכת המשפט, והכותרת צריכה להיות "זהירות שופטים מובלים וכבולים."

כאחד שנכח בדיונים רבים אני יכול לציין ששופטי בית המשפט אינם מקבלים את המלצות פקידי הסעד כמובנות מאליהן. הייתי עד להרבה מקרים שבהם השופט דחה את המלצת פקיד הסעד.

תהליך הוצאת ילד מהבית הוא קצה הדרך לפעילות שירותי הרווחה, כאשר כלו כל הקצין. אנו מפעילים שירותים בקהילה, ובהם מעון רב-תכליתי, מועדוניות, סומכים למשפחה ועוד. בעזרתם עושים מאמצים רבים להשאיר את הילדים עם ההורים למרות הסיכון הרב. רק כאשר אין יכולת ו/או מסוגלות לשיתוף פעולה עם גורמי הטיפול, רק אז ישנה חשיבה להוצאה חוץ ביתית.

בימים קשים אלה, שבהם ילדים נרצחים בידי הוריהם וילדים נפגעים מינית מהורים ומבני משפחה, פקידי הסעד הם קרן האור של ילדים הנמצאים בסיכון. עליהם נאמר: "אל תיגעו במשיחיי."

יגאל לוי, עובד סוציאלי, שדרות

זר לא יבין זאת

במילה אחת, תודה. מילה נוספת היא וואו. אני בסיפור 25 שנים. מי שלא חווה לא יבין זאת. אני מדבר על לחוות משך 25 שנים את האלימות נגד הילדים. אני לא חושב שהיתה כתבה כל כך נכונה וארוכה. מסמך היסטורי. לדעתי יש כאן הוכחה לחוק פרקינסון: איפה שאתה תקוע בהיררכיה שם אתה הכי לא מתאים. כל הברכות.

יעקב

פוחדים מהפקידים

קראתי בשקיקה את כתבת התחקיר שערכתם. הרשו לי לברך אתכם על אומץ הלב הכרוך בחשיפת התנהלותם הקלוקלת והמקוללת לעיתים של פקידות הסעד ומשרד הרווחה. לא בכדי הנני מציין את עניין אומץ הלב, שכן כפי שבוודאי כבר נוכחתם, ובהמשך סביר שעוד תיווכחו ותיחשפו להתנכלויות ולדה-לגיטימציה שוודאי ינקטו נגדכם מטעם הרווחה ושותפיהם. שימו לב כי כל מי שהעיד בכתבה ועדיין בקשר כזה או אחר עם פקידות הסעד, החליט שלא לחשוף את עצמו פן יאונה לו רע, והכוונה היא במיוחד לאנשי המקצוע שהעידו בכתבה.

יחד עם הברכות על עבודה עיתונאית מאומצת, מקצועית ומבורכת, הרי שבשלב זה ככל הנראה עדיין אינכם מעכלים שהמקרים וההתנהלות הבעייתיים והקשים שנחשפו בכתבה, משקפים לצערי רק את קצה קצהו של הקרחון ששמו התנהלותן המזיקה של פקידות הסעד והרווחה. יש לדעתי להעניק משקל גדול יותר בכתבה נוספת לאופן התערבותן הקלוקלת של פקידות הסעד בהליכי גירושים, ולאופן שבו הן מגבירות את המחלוקות בהליכים, תוך כדי קיפוח קשה של האבות ושלילת זכויותיהם כהורים. כולי תקווה שהכתבה תהיה אבן דרך לשינוי מהותי והיסטורי של דרכן הנפשעת של פקידות הסעד והרווחה.

יגאל

שמבקר המדינה יבדוק

בהמשך לתחקיר "איפה הסעד"? שפורסם בעיתונכם, ולנוכח ריבוי התלונות והעובדה שנושא זה שב ועולה בשנים האחרונות על סדר היום הציבורי, אין בליבי ספק שהגיעה העת שתיעשה בדיקה מעמיקה של הנושא על ידי גורם ממשלתי מוסמך או על ידי מבקר המדינה.

ח"כ איתן כבל

מחדל חמור מנזקי הסערה

מהיכרות עם נושא ניתוק הילדים מהוריהם והוצאתם מבתיהם אני יוצא בקריאה למבקר המדינה לבדוק נושא זה לעומקו. מדובר בשערורייה מוסרית ממדרגה ראשונה, ומחדל חמור פי כמה מנזקי הסערה שאותם אץ המבקר לבדוק בלי להתייחס לעובדה שמתחת לאפו מתרחש מחדל חמור ומתמשך פי כמה.

ח"כ משה פייגלין

תחקיר ישראל היום על פשעי משרד הרווחה - ראיון עם נעמה לנסקי ומיכל יעקב יצחקי


קישורים:

זהירות פקידי סעד - תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה , נעמה לנסקי ומיכל יעקב יצחקי , דצמבר 2013 - יותר מעשרת אלפים ילדים בישראל מוצאים מבתיהם ומנותקים מהוריהם בכל שנה על ידי פקידי סעד • בתי המשפט למשפחה ובתי המשפט לנוער, הקורסים מעומס התיקים, נוטים להסתמך על חוות דעתם ללא עוררין...

תחקיר: טראומת מרכזי הקשר - בקלות בלתי נסבלת יכולים הורים גרושים נורמטיבים לגמרי, בעיקר אבות, להישלח לראות את ילדיהם לשעה בשבוע, במקום קר ומנוכר, ולעיניהן הבוחנות של עובדות סוציאליות שמשגיחות ומעירות על כל צעד. לפעמים אסור אפילו לחבק ולנשק את הילד - תחקיר: טראומת מרכזי הקשר , ישראל היום , מיכל יעקב יצחקי, נעמה לנסקי , פברואר 2014...

משרד הרווחה מטייח עבירות מין חמורות בילדים במוסדותיו - תחקיר - משרד הרווחה תולש מידי שנה אלפי ילדים מביתם ומשפחתם בדלתיים סגורות ללא ראיות ומפקיר אותם להתעללות והזנחה במסגרות חוץ ביתיות - תחקיר "ישראל היום" - פגיעות פנימיות (להורדת קובץ PDF) - "מעשי ההטרדה מוכחשים ומוסתרים, ולילדים אין הגנה בסיסית" • מה קורה בפנימיות לילדים בסיכון? • תחקיר , ישראל היום ,נעמה לנסקי , מיכל יעקב יצחקי , אפריל 2014...

הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה נגד הילדים במוסדות הכפייה - "ישראל היום" - 11.04.2014 - תגובות לכתבה "חשופים" מגיליון השבוע שעבר - טראומה רב-דורית -רוב הפגיעות יכלו להימנע באמצעי פשוט, המקובל בכל העולם המערבי: העברת תקציבים לשיקום משפחות והדרכתן, במקום לעקירת ילדים מבתיהם..

 הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים במרכזי קשר - 21.02.2014 - תגובות קוראים בעיתון ישראל היום על כתבת התחקיר "טראומת מרכזי הקשר" שפורסם שבוע קודם לכן באותו העיתון. הציבור מתעב מדיניות משרד הרווחה נגד הורים וילדים במרכזי הקשר. להלן קישור למאמר:...



עיתון "ישראל היום" - הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה נגד הילדים במוסדות הכפייה
"ישראל היום" - 11.04.2014 - תגובות לכתבה "חשופים" מגיליון השבוע שעבר

טראומה רב-דורית

רוב הפגיעות יכלו להימנע באמצעי פשוט, המקובל בכל העולם המערבי: העברת תקציבים לשיקום משפחות והדרכתן, במקום לעקירת ילדים מבתיהם.

פירוק המשפחות מביא להטבעת טראומה רב דורית, שהיא בבחינת אבן שטיפש זרק לבאר - אלף חכמים לא יוציאו אותה. הטיפש הזה הוא המדינה. ומה שגרוע מטיפש, הוא טיפש חרוץ. מדינת ישראל, באמצעות הרווחה, עוסקת בפירוק משפחות בחריצות שלא תיאמן.

מערך ההשמה החוץ-ביתית מופרט לחלוטין, ומדובר כאן בעצם באינטרסים כלכליים ציניים שמביאים לאטימות ולאלימות מערכתית כלפי מוחלשים. אני מסייעת למי שהמדינה לקחה שלא כדין את ילדיהם מרשותם, ויודעת שאין זה מובן מאליו לחקור באומץ סוגיה זו. בכל חשיפה בעבר, נחשפנו למסכת לחצים בלתי סבירה עלינו ועל גופי התקשורת מצד משרד הרווחה, שכמעט אינו מבוקר. והכל נעשה הרחק מעיני הציבור, ללא גוף ערר שאמור לכאורה לשרת את הציבור מול משרדי הממשלה.
חנה בית הלחמי

אף אחד לא דואג לילדים

מי שומר על הילדים והילדות שנלקחו מהוריהם בטענה שביתם הטבעי מסוכן להם, והועברו למשפחות אומנות ולפנימיות? אף אחד. כי ברגע שבו הרווחה סימנה לעצמה עוד ניצחון, בצורת הוצאת ילד מביתו (ולא חלילה הענקת טיפולים לשיפור המצב בביתו,( הוא חדל כנראה מלהיות חלק מאחריותה.


זו התשובה היחידה שיכולה להסביר את העובדה שהצוות בפנימיות אינו מיומן ומוכשר לטיפול בילדים, וכי 12 שנות לימוד מספיקות כדי להיות מדריך בפנימייה; זו התשובה היחידה שיכולה להסביר כיצד גם לאחר שילדות וילדים עוברים תקיפות מיניות בפנימיות, הם לא מקבלים את הטיפול הנדרש.

הרווחה דואגת רק לעצמה. לשם טיהור שמה היא מוכנה להקריב כל אם ואב, כל ילד וילדה. איך יכול להיות ששישה נערים תוקפים מינית ילדה, ורק לאחר חמישה ימים מודיעים לאמה? מדוע נדרשים שבועיים כדי להרחיק אותם ממנה!? וגם אז, לא את כולם.

וכל זאת לפני ששאלנו "איפה הכסף"?

17,000-10,000 שקלים בחודש עולה השמת ילד בפנימייה של הרווחה. מה הם עושים עם הסכומים הללו? הם הרי לא הולכים למדריכים ולמדריכות הלא מוכשרים שמרוויחים משכורות רעב, וגם לא לטיפול בילדים. על הציבור להקים צעקה מול משרד הרווחה, שפוגע במשפחות יום אחר יום - ואז גם לא מוצא לנכון לדאוג לילדים שהוציא מביתם בשם "טובת הילד."

רוויטל מדאר, פאריס

תעשייה של מסכנים

ליבי נשבר יש גבול לביורוקרטיה ולעוול מצד הממסד. רשויות, שאמורות להגן על ילדים, מוציאות אותם מהבית ומוסרות אותם לבית חרושת של פשע, זוועה ולכלוך, הופכות אותם ליתומים עם הורים חיים.

אני מבין שלעיתים צריך להפריד ילדים מהורים אנטי-סוציאליים, נרקומנים וכו,' אבל יש כאן תעשייה של מסכנים. איזה חינוך ילד יספוג בלי מבוגר אחד שבאמת אכפת לו ממנו?

ילדים פגועים הופכים במהירות לאלימים ומסוכנים. הם צריכים להיות בבית, עם הוריהם, וצריך למצוא דרך לעזור לאותן משפחות. זה העתיד שלנו, כדאי להשקיע בו.

לפנימיות חייב להיות טלפון חינם למוקדי מצוקה, שבו יוקלטו כל השיחות, כדי שהתעללויות וההשפלות יגיעו להנהלת המוסדות. מי שמסתיר ומתחמק מהדיווחים של הקורבנות, צריך להישפט כשותף לפשע. די לסבן, תעשו משהו! אני הייתי הופך את העולם, אם חס וחלילה ילדיי היו מספרים לי דבר כזה.

אדוארד ארנזון, בת ים

התקציב חשוב מהילדים?

כשילד נפגע בביתו, פקידי סעד לוקחים אותו למרכז הגנה או למרכז חירום, והמועצה לשלום הילד תיקח אותו למסור עדות במשטרה.

אך כאשר קטין נפגע במרכז חירום או בפנימייה, פקידי סעד לא ידברו איתו, ובטח שלא ייפגשו איתו. הם יטענו שהילד המציא את הדברים כי הוא רוצה לחזור הביתה. המשטרה תטען שחקרה את המדריכים, ואלה יגידו שהילד משקר ולכן אין צורך לחקור אותו. בתי משפט לא ימהרו לפגוש בכלל את הילד, והמועצה לשלום הילד תטען שהיא לא מטפלת באופן "פרטני," כפי שטענה כשפנו אליה ההורים של שתי בנות 8 שנאנסו באחת הפנימיות.

בקיצור, אף אחד לא ישמע ויטפל בילד שנפגע פיזית או מינית במרכז חירום או בפנימייה, והכל כדי לסתום פיות ולטייח - כי התקציב לשנה הבאה הרבה יותר חשוב מהילדים!

עו"ד תמר טסלר, חיפה

עיניים לא מיומנות

ילדים מוצאים מביתם לאחר שנחשד כי הם עלולים להיות חשופים לסיכון, בטענה להגנה על שלומם או לחוסר מסוגלות הורית. הרווחה אינה מבצעת טיפול מקביל עם המשפחות, גם לאחר שהילד כבר הוצא מהבית; גם כוח האדם במסגרות לוקה בחוסר מסוגלות לטיפול בילדים בסיכון. כל זה חושף את הילדים לפגיעות חוזרות ונשנות, גם בתוך המוסדות שבהם הם שוהים, ותחת עיניו הלא מיומנת של הצוות.

כיצד ייתכן שעל הילדים הפגיעים ביותר משגיח צוות שאינו מיומן בטיפול הנדרש? איפה אחריות המדינה למה שקורה לילדים ולילדות באותם מוסדות מופרטים, הפועלים למיקסום רווחים ולא באמת שמים את טובת הילדים לנגד עיניהם? ואיך ייתכן שחרף העובדות הקשות על אודות התנהלותו של משרד הרווחה, ציבור משלמי המיסים מתקצב את אותם מוסדות?

ריקי כהן בנלולו, פעילה פוליטית חברתית

פקידות שיודעות הכל

יש לי בחילה קשה מהידיעה שילדות וילדים בגיל 8 או ,10 שנלקחו מההורים - לעיתים בכוח - נאנסות ונאנסים (אני מתקומם על הביטוי הסטרילי "נפגעים(" במוסדות שאליהם הגיעו.

פקידות הרווחה "יודעות הכל," שיודעות כמה יהיה טוב לילדים מחוץ לביתם והרחק מהוריהם שיכולים להגן עליהם, שולחות את הקטנטנים חסרי האונים ללון עם מדריכים, ושם קורים הדברים הנוראים מכל. רק אלוהים יודע מי יכול להתקבל להיות מדריך בכזה מקום.

זו מכונת כספים! 15 אלף שקלים לחודש עבור כל ילד? בכסף הזה אפשר לשים שני עובדים סוציאליים במשרה מלאה בבית המשפחה! ילד שהרווחה שמה עליו את ידה, נמשך מטה למחשכי גיהינום, הופך מטרה נייחת ומוקרב למולך על בצע כסף של משרד הרווחה המפעיל את מרכזי החירום.

שמישהו יתעורר כבר, ויתחיל לתת על זה את הדין והדעת. שתיקתה של הוועדה לזכויות הילד מזכירה במשהו את השתיקה של הצוות בפנימיות, שמבין כי נכשל ומעדיף להשתיק.

ראובן ניסן, דובר הקואליציה למען הילדים והמשפחה

פלייליסט - פנימיות משרד הרווחה



קישורים:

700,000 שקל לייעוץ תקשורתי חיצוני - למשרד הרווחה אין כסף לרעבים, יש ליח"צנים  - אפריל 2014 - למשרד הרווחה אין כסף לרעבים, יש ליח"צנים , איציק וולף , news1 , - מסמך שהגיע לידי News1 מגלה כי משרד הרווחה ביקש אישור לקבלת ייעוץ תקשורתי חיצוני בסך 700,000 שקל אל מול "מתקפה תקשורתית וחזיתית". אנשי אגף החשב הכללי במשרד האוצר, הנשלט בידי יו"ר יש עתיד, אישרו את הבקשה של אנשי משרד הרווחה, הנשלט גם הוא בידי איש יש עתיד. המסמך מגלה שניים מן הנושאים שביחס אליהם התבקש הייעוץ - הוצאת ילדים בסיכון מבתיהם וטיפול באוכלוסייה על סף אוטיזם...

  מרכז חירום ויצו הדסים אבן יהודה בהנהלת העובדת הסוציאלית ענת בן חור - בית הזוועות- מרץ 2014 - נער שנתלש מביתו יום לאחר הבר מצווה למרכז חירום ויצו הדסים באבן יהודה בהנהלת העובדת הסוציאלית ענת רוקח בן חור מספר על ההתעללות הפיסית, נפשית וכימית המזוויעה שעוברים הילדים במרכז חירום ויצו הדסים...

ויקי היינה פקידת סעד ושופט יצחק עמית - הזדהמות מערכות המשפט והרווחה  - יולי 2013 - מאתר המכון למשפחה ורווחה - יצחק עמית שופט העליון המזעזע מבייש את ביהמ"ש העליון: הכשיר קריעת שתי ילדות מביתן ומשפחתן ללא חקירה נגדית של פק"ס ויקי הנייה מלשכת הרווחה תל אביב, בבמ"ש לנוער – בע"מ 4746/13 ...


מאי 2012 - תחקיר חדשות 2 - התעללות בירוקרטית של עובדות סוציאליות בניצולי השואה - צפו בעדויות נוספות על פניות של ניצולים קשישים לפגישות עם עובדים סוציאליים, פגישות שמתעכבות.
התעללות בירוקרטית בניצולי שואה.




מוקדנית במוקד הטלפוני של הרשות לזכויות ניצולי השואה: הכי היה לי קשה זה אנשים שביקשו שתחזור אליהם עובדת סוציאלית פשוט, במשך חודשים היה לו את הטלפון האישי שלה והוא התקשר אליה מלא פעמים והשאיר לה מלא הודעות, וזה וכולי... כן אני גם נתקלתי בעובדת סוציאלית שלא חזרה מעל חודשיים. אבל אני מדברת איתך כאילו יותר, כאילו... יותר מחודשיים?
כן, פשוט... כאילו התעלמו מהם לחלוטין.


רבים מניצולי השואה הם קשישים עריריים, כך שביקור עובד סוציאלי בביתם חשוב במיוחד עבורם. מעדויות של עובדי המוקד הטלפוני לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר עולה כי פניות רבות של קשישים לא נענות כלל, או שהן נענות באיחור משמעותי.

יש ברשות ארבע עובדות סוציאליות בלבד, שהן אמורות לטפל בכל האוכלוסיה של ניצולי השואה בישראל. ניצול מבקש לדבר עם עובדת סוציאלית, רק לדבר בטלפון, מעבירים לה הודעה במערכת - תוך יום, גג יומיים, היא צריכה לחזור. אני אישית, נתקלתי במקרה שמהשבעה בפברואר ניצול או ניצולה ביקשו שעובדת סוציאלית תחזור אליהם, חודשיים וחצי אחרי היא התקשרה בטלפון.

ניצול שואה ערירי ביקש לפגוש עובדת סוציאלית, וכך היא כתבה בתיקו: בכניסה אל ביתו הבנתי כי מצב מחלתו (דמנציה) בשלב הקשה, מקלל, צועק ומאיים, לא נכנסתי לבית.
הקשיש אומר: "אני מוכן לקבל כל אחד, אבל אף אחד לא היה. לא היתה עובדת סוציאלית, לא אף אחד, אני לבד בשמיים".

קישורים:

.


50 אלף ניצולי שואה חיים מתחת לקו העוני , הארץ , ירדן סקופ , 23.04.2014

לפי נתוני דו"ח הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל אפריל 2014  המתפרסמים לקראת יום השואה, אחד מכל חמישה ניצולי שואה נאלץ לוותר על מזון או תרופות בשנתיים האחרונות עקב מצוקה כלכלית
 
הקרן לרווחת ניצולי השואה הציגה היום (רביעי) את מקבץ הנתונים השנתי שלה, לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה שיחול ביום שני הקרוב. לפי נתוני הקרן, בישראל חיים כיום 193 אלף ניצולי שואה, כשני שליש מתוכם הן נשים וכ-50 אלף מהם חיים מתחת לקו העוני. הגיל הממוצע של ניצולי השואה בישראל הוא 85.

מהנתונים עולה עוד כי 13 אלף ניצולים מתים מדי שנה - יותר מאלף מדי חודש. כמו כן, 36% מניצולי השואה חיים לבד ונאלצים להסתדר בגפם. הקרן טיפלה בשנה החולפת בכ-212 אלף פניות של ניצולים. 86% מניצולי השואה הפונים לקרן לסיוע כלכלי נאלצים להתקיים מהכנסה של פחות מ-5,000 שקל בחודש, 66% נאלצים להתקיים מהכנסה של עד 3,000 שקל בחודש בלבד.

הקרן ערכה בתחילת אפריל סקר על מצב ניצולי השואה, ממנו עולים הנתונים הבאים: מחצית מהם חשים בדידות, אחד מכל חמישה ניצולי שואה נאלץ לוותר על מזון או תרופות במהלך השנתיים האחרונות עקב מצוקה כלכלית ו–60% מוטרדים ממצבם הכללי בעתיד. 43% אף העידו כי הם חוששים שהשואה יכולה לחזור. כמו כן, 55% מהניצולים דיווחו כי הם אינם מרוצים מהאופן שבו מטפלת בהם הממשלה. 61% מעידים כי הם לא חשים שיפור או שינוי בייחס הממשלה לניצולים בשנה האחרונה.

חלק מהסקר נערך בקרב הציבור הרחב וממנו עולה כי כמחצית מהציבור סבור שניצולי שואה חיים בעוני. רק 10% ציינו שמצבם של רוב ניצולי השואה טוב או סביר. פחות מ- 10% ציינו שהמדינה ומשרדי הממשלה מטפלים בניצולי השואה. 84% ציינו כי הטיפול בניצולים אינו טוב. 56% ציינו כי לא חל שינוי בשנה האחרונה בייחס המדינה לניצולים. 40% חוששים כי השואה יכולה לחזור, בדומה לנתונים בקרב הניצולים.


יו"ר הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל, אבי דיכטר, אמר במסיבת העיתונאים כי הקרן על סף סיום תוכנית חומש להתאמת המענים והמשאבים הנדרשים לשנים הקרובות לניצולים. "כוונת משרד האוצר להקצות מיליארד שקלים לניצולים היא סנונית ראשונה שאנו מקווים שתבשר על בוא האביב", אמר דיכטר, "אנו מלאי תקווה שהכסף יעבור לניצולים במהירות וביעילות האפשרית. איננו רוצים ניצולים שימותו בכבוד, אלא ניצולים שיחיו בכבוד בשנים האחרונות לחייהם. המשימה של הקרן, של הממשלה ושל החברה הישראלית היא משימה לאומית מהמדרגה הראשונה וחלה עלינו החובה לדאוג לרווחת הניצולים עד יומם האחרון". מנכ"ל הקרן לרווחה לנפגעי השואה, רוני קלינסקי, אמר כי "הגידול בצרכי הניצולים יימשך עד שנת 2015, וזו תקופת זמן קריטית בה הקרן צופה גידול בפניות. חלון ההזדמנויות של חמש השנים הקרובות הולך ונסגר, וכעת, עלינו לרתום את כלל הנוגעים בדבר לכדי פעולות ממשיות למען חיים בכבוד של ניצולי השואה בישראל".


הוגשה תביעה אזרחית נגד המעון נווה יעקב של משרד הרווחה - גלי צה"ל - שרון פולבר - יולי 2013 - ההתעללות בחוסים בבית החולים הפסיכיאטרי נווה יעקב: הבוקר תוגש תביעה אזרחית לבית המשפט בדרישה לפצות את החוסים על ההתעללות וההזנחה. בנוסף, אחרי ארבעה חודשים שהושהה דו"ח וועדת החקירה במשרד הבריאות, אתמול הוא פורסם

שמונה חודשים עברו מאז התפוצצה פרשת בית החולים הפסיכיאטרי נווה יעקב. מסמכים שהגיעו לגלי צה"ל חשפו בשבוע שעבר כי משרד הבריאות המליץ לסגור את המקום בשנת 2007, חמש שנים לפני שהוגשה תלונה במשטרה עוד נחשף כי בפרשה לא הוגש אף כתב אישום ו-13 החשודים שוחררו לביתם, וכי ועדת החקירה שהקים משרד הבריאות לא הגישה את מסקנותיה.



הפרקליטות לא הזדרזה להגיש את כתבי האישום, אבל הפרשה בכל זאת מצאה את דרכה לבית המשפט. משפחות מנווה יעקב הגישו הבוקר תביעה אזרחית לבית משפט השלום בתל אביב נגד משרד הבריאות, משרד הרווחה וסנטוריום נווה יעקב.


כתב התביעה הוגש על ידי עורך הדין דוד מנע ונפתח בציטוט של אלברט אינשטיין "העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין" . בכתב התביעה מאשימות המשפחות כי משרד הבריאות והרווחה הפריטו את שירותי האשפוז הפסיכיאטריים בלי להסדיר את הפיקוח והביקורת עליהם, וידעו על ההזנחה המתמשכת וההתעללות הקשה שחווים החוסים - אך בחרו להתעלם.

כתב התביעה מגולל גם הוא התעללות קשה בחולים: מתן יתר של תרופות, מכות והזנחה, שמדווחים שוב ושוב אך לא זוכים להתייחסות. כל אחד מהתובעים עותר לפיצוי על סך 600 מאות אלף שקלים. עם זאת, לאחר תחקיר גלי צה"ל הזדרז משרד הבריאות לפרסם את מסקנות ועדת החקירה: בדו"ח חמור מתואר מצב של השלמה ארוכת שנים עם סטנדרטים נמוכים של טיפול בחולים, היעדר אכיפה, וחוסר תיאום בין האגף לבריאות הנפש למחלקה הפסיכיאטרית של מחוז מרכז.

כעת קובעת הועדה כי יש להפסיק את פעילות כלל המחלקות הפסיכיאטריות הסגורות בבתי החולים, להקים מחלקות ייעודיות בבתי החולים הציבוריים לסובלים מתחלואה כפולה - חולים הלוקים במחלה נפשית ובנוסף גם בפיגור, ולבחון מחדש את מסגרות הדיור בקהילה.

משרד הרווחה נמסר בתגובה: "נווה יעקוב היה מוסד אשפוז פסיכיאטרי השייך למשרד הבריאות וקיבל את הרישוי ממשרד הבריאות ועליו חל חובת הפיקוח והבקרה. מעט החוסים ששהו בנווה יעקוב במימון משרד הרווחה הופנו לשם באמצעות ועדת הכרעה בין משרדית שהיא ועדה משותפת לשירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות ולמשרד הרווחה בשל מאפייניהם. כל תלונה פרטנית שהגיעה למשרד הרווחה נבדקה."

ממשרד הבריאות נמסר כי כתב התביעה טרם הגיע לידיהם ולכשיגיע הם ילמדו אותו ויגיבו בהתאם.


ציטוטים מכתבת mynet

המשפחות מוסיפות בכתב התביעה כי לחוסים ניתנו תרופות שגרמו לפגיעה קשה בתפקודם ונועדו לנטרל אותם מכל פעילות במהלך היום והלילה, עד שהפכו לישנוניים ומנותקים: "החוסים חוו התעללות מתמשכת ושיטתית שבאה לידי ביטוי בהכאות, במניעת מקלחות, בהזנחה פיזית, במניעת חימום בחורף, בקשירתם לכיסאות, בהעברתם בכפייה למחלקה הסגורה - ללא הצדקה וללא חוות דעת רפואית כנדרש בחוק".

בידי הפרקליטות

אחת התובעות (חנה־שם בדוי) היא תושבת האזור, אם לצעיר בשנות ה־20 לחייו שחסה במוסד. מצבו הנפשי אף פעם לא היה מזהיר, וכבר מילדות הוא אובחן כסובל מהפרעות קשב, מהיפראקטיביות ומהתנהגות שהלכה והחמירה עם השנים. למרבה הצער, שהותו לצד אחיו הקטנים הפכה לבלתי אפשרית מבחינת המשפחה.

לאחר שברח מהבית כמה פעמים למשך ימים נאלצו הוריו לאשפזו מדי פעם לתקופות קצרות במוסדות סגורים ובהוסטלים שונים. כשהגיע לגיל 18, המליצה להורים אחת ממחלקת הרווחה במרכז הארץ להעבירו לנווה יעקב.

"אמרו לי שזה רק לתקופה קצרה", נזכרת אמו, "הבטיחו לי שיידרשו כמה שבועות כדי 'לאפס' אותו, ואז הוא ישוחרר. הבעיה היא שככל שחלף הזמן ראיתי איך מצבו נהיה גרוע יותר. משבוע לשבוע כבר לא הכרתי אותו. תוך חודשים ספורים הוא השיל 25 ק"ג ממשקלו. היה לי ברור שמשהו רע עובר עליו".

בכתב התביעה נטען כי כשהגיעו הוריו לבקרו הם מצאו על גופו סימני אלימות, חבלות וכוויות. הבן טען בפני הוריו מספר פעמים שהוא מוכה על ידי מטפלים במוסד. ההורים מציינים עוד כי בנם אושפז במחלקה סגורה "ללא כל הצדקה או אינדיקציה רפואית ראויה".

בעקבות החשדות, כאמור, סגר משרד הבריאות את בית החולים והוקמה ועדה במטרה לבדוק את הכשלים במקום. לפני עשרה ימים התפרסמו המסקנות, שלא החמיאו גם למשרד הבריאות.

משטרת פתח־תקוה, שניהלה את הפשיטה על המקום, העבירה לאחר מספר שבועות את הטיפול בפרשה לידי ימ"ר מרכז, שם מצהירים כי פעולות החקירה תמו מזמן וכי הנושא נתון באחריות הפרקליטות. גורם בפרקליטות ציין השבוע כי מדובר בפרשה "מסועפת ומסובכת" והעריך כי הדברים יבשילו לידי כתבי אישום בחודשים הקרובים.

אולם, אמו של הצעיר אינה משוכנעת בכך. "איבדתי לחלוטין את האמון במערכות הרווחה, הבריאות והאכיפה", היא אומרת. "איך אפשר לתת אמון אם אחרי כל מה שקרה אפילו אדם אחד לא הועמד עדיין לדין? יש לי תחושה שפשוט רוצים למרוח את זה".

היום שאחרי

למרות אנחת הרווחה של המשפחות עם סגירת המוסד, הן לא מלקקות מאז דבש. הבהילות למצוא לקרוביהן מקום חלופי, יחד עם החשש שהתופעות הקשות יחזרו על עצמן, גרמו לשיבושים קשים בתפקודן היומיומי. "הם בכלל לא התחשבו בנו", מספרת האם. "פיזרו את החוסים במוסדות ברחבי הארץ בלי קשר למקום המגורים של המשפחות. הרבה חוסים שמשפחותיהם גרות במרכז נשלחו למוסדות בצפון הארץ. לבקר אותו היום זה זמן כפול, לכן אנחנו מגיעים אליו פחות מבעבר".

נעמה לרנר, מנהלת המחלקה הקהילתית בארגון 'בזכות' שסייע בחשיפת הפרשה, מודה כי למשפחות יש קושי להסתגל למצב החדש. עד היום היא מלווה את חלקן. "כל התהליך של סגירת המקום והמעבר נעשה במהירות", היא מוסיפה. "עבור חלק מהחוסים זה רק העצים את הטראומה. גם לא כולם הגיעו למקומות שמתאימים להם. למשל, יש בחור שהועבר למחלקה פסיכיאטרית ללא צורך להיות שם. לאדם אחר לא נמצא מקום, והוא גר עם ההורים. ועם כל זה, צריך לומר שטוב שהמקום נסגר. בכל מקרה עדיף המצב הנוכחי על מצב שבו מתעללים בהם".

עו"ד דוד מנע, שהגיש את כתב התביעה בשם המשפחות יחד עם עו"ד חיה מנע, מסכם: "אני מאמין שחמש המשפחות הללו הן רק הגל הראשון. צריך להבין שיש חוסים שהאפוטרופוס שלהם הוא המדינה, ולכן הם מתקשים להצטרף לתביעה. הרי המדינה לא מתלהבת מהרעיון להגיש תביעה נגד עצמה.

"אבל, אני מאמין שבסוף נצליח. בעיניי זה חמור מאוד שהחשודים לא נתנו את הדין והם מסתובבים חופשי. לפחות שהמשפחות יפוצו בתביעת נזיקין. מוכרחים להפסיק את המדיניות הסלחנית כלפי פוגעים בחסרי ישע".







קישורים:

אחרי פרשת ההתעללות בחוסים: נסגר המוסד נווה יעקב הסאדיסטי של משרד הרווחה - הכתבה אחרי פרשת ההתעללות בחוסים: נסגר מוסד נווה יעקב , חדשות נענע , נובמבר 2012 -משרד הבריאות העביר אתמול את אחרון החוסים למוסד אחר לבריאות הנפש. לאחר שההעברה בוצעה, הורשה מנהל נווה יעקב לחזור למקום. המטופלים המורכבים מהמחלקה הסגורה הועברו ברובם לבתי חולים ציבוריים לבריאות הנפש, וחלק קטן למוסדות הרווחה. "התהליך בוצע ביסודיות, ברגישות ובמהירות", נמסר מהמשרד...

"מכניסים 18-20 מטופלים למקלחת אחת" , מתוך שידורי גלי צה"ל , נובמבר 2012

מעון "נווה יעקב" של משרד הרווחה - תרבות הסאדיזם - ככה זה עובד - תרבות הסאדיזם של רשויות הרווחה, איומים, הפחדות, עלילות, אלימות, הזנחה, סמים פסיכיאטריים, קשר שתיקה, תאוות בצע ועוד - המאמר האם מטופל ב"נווה יעקב": "צוות סדיסטים, אנחנו בגיהנום" , שבתי בנדט ודנה ויילר-פולק , וואלה חדשות , אוקטובר 2012 - משפחות מטופלים במוסד בו נחשפה פרשת התעללות מתארים שנים של הזנחה ואלימות. "היו לו פנסים בעיניים, כוויות על הגב", מספרת אחת האמהות...

"החוסים חיבקו את השוטרים שפרצו למוסד: 'הצלתם אותנו" , אבי אשכנזי וחיים גריידינגר , nrg , אוקטובר 2012 - לאחר חשיפת פרשת ההתעללות במוסד הסיעודי בפ"ת, תיארה מפקדת המבצע המשטרתי את התמונה הקשה בביה"ח: "גברים ונשים ישנו עירומים באותם חדרים". במשטרה הוסיפו כי מלבד החשדות באלימות, היו גם מקרים של הטרדות ומעשים מגונים...

חוסה שהותקף במוסד "נווה יעקב" של משרד הרווחה: 'מרביצים סתם כי בא להם' - חוסה שהותקף במוסד: 'מרביצים סתם כי בא להם' , ynet , אוקטובר 2012 - חוסים במוסד "נווה יעקב" בפתח-תקווה, שעליו פשטה המשטרה, סיפרו ל-ynet על התעללות אנשי הצוות, בזמן שבני משפחתם נשמו לרווחה: "ליום הזה חיכינו שנים". 13 מ-75 העובדים שנחקרו נעצרו, בית המשפט האריך את המעצר של חלקם...


עובדת סוציאלית לחוק הנוער בפעולה - אילוסטרציהדרכי רמיה משרד הרווחה לחטיפת תינוקות ממשפחות קשות יום. העובדות הסוציאליות לאחר שהרעילו באוזני השופט וקיבלו צו שיפוטי לתלישת תינוק מאמו מיד בלידתו, התגרו באמא והסבתא,  תלשו התינוק והביאו למעצרן והרחקתן של האמא והסבתא מהרך הנולד.
 
יולדת ואמה נעצרו בבי"ח בחשד לאיום על עובדת סוציאלית , אבי כהן , ישראל היום , אפריל 2014

על פי החשד, במהלך דין ודברים עם היולדת ואמה, איימו השתיים על העובדות הסוציאליות שיפגעו בהן


שעות ספורות לאחר הלידה: יולדת ואמה נעצרו ביום חמישי האחרון בבית חולים באזור השפלה בחשד שאיימו על העובדת הסוציאלית, שהגיעה לקחת את הרך הנולד בצו הגנה.

על פי החשד, במהלך דין ודברים עם היולדת ואמה, איימו השתיים על העובדות הסוציאליות שיפגעו בהן. העובדות הזעיקו את השוטרים ואלה עיכבו לחקירה את היולדת ואמה, ובסיומה החליטו לשחרר למעצר בית את היולדת הצעירה ואילו את אמה עצרו להמשך חקירה והביאו אותה להארכת מעצר בבית המשפט בראשון לציון. 
פרקליטתה של האם, עו"ד נעמי כהן, טענה בבית המשפט כי לא היתה סיבה לעצור את האם להמשך חקירה בעוד את הבת שיחררו למעצר בית. "מדובר בטרגדיה משפחתית שבה מצויות אם ובתה כאשר רשויות הרווחה הגיעו עם צו לבית החולים כדי להוציא את הילוד ממשמורתה. מדובר באירוע רגשי וקשה, ודברי האיומים לכאורה נאמרו ממצוקה רגעית רגשית. לא הצלחתי להבין מדוע נעשתה כאן הבחנה בין השתיים, ולכן גם את האם אין הכרח לעצור".

השופט איל באומגרט קיבל את דברי עו"ד כהן וכתב בהחלטתו כי "נוכח טענת האפליה שנמצאה מוצדקת, אני מורה על שחרור החשודה למעצר בית". השופט באומגרט גם אסר על האם ליצור קשר עם צוות בית החולים והעובדות הסוציאליות המטפלות בעניינו של הרך הנולד.


זו השואה הפרטית שלי" , דבורה גינזבורג , 04/12/03 , מעריב

אלפים מעולי צפון אפריקה שטופלו בשנות ה- 50 בהקרנות נגד מחלת הגזזת סובלים ממחלות קשות

"שואת ילדי הגזזת גבתה יותר קורבנות מכל מלחמות ישראל ביחד... כל עוד הממסד הרפואי לא יחשוף את כל הידוע לו, פרשה זו תרבוץ לפתחה של מדינת ישראל לדיראון עולם". בכתובית זו מסתיים הסרט 'ילדי הגזזת' שהפיק המרכז לתקשורת בדימונה. הסרט עוסק באחד המחדלים החמורים והמושתקים ביותר שידעה ישראל מעודה.

טיפול בכפייה לילדים בשנות החמישים - שואת ילדי הגזזת גבתה יותר קורבנות מכל מלחמות ישראל



לראשונה בתולדות המדינה, נוצר סרט תיעודי העוקב אחר עולי ארצות ערב, בעיקר מצפון אפריקה, שנחשפו לקרני רנטגן כאמצעי "ריפוי" למחלת הגזזת. בסרט מועלות טענות קשות על קשר השתיקה סביב הנושא ועל תביעת הנפגעים להסיר את החיסיון על הפרוטוקולים של משרד הבריאות מאותה תקופה. הגזזת היא מחלת עור פטרייתית הגורמת לנשירת השערות ויוצרת התקרחות בקרקפת הנראית כאילו נגזזה. בגיל ההתבגרות נעלמת המחלה מאליה. בארצות המוצא נהגו יהודי צפון אפריקה לרפאה בעזרת חומץ ותרופות שונות. בסוף שנות החמישים, עם העלייה ההמונית מארצות ערב, החליט משרד הבריאות להילחם במחלה. חלק מהעולים נדרשו לעבור את תהליך הריפוי עוד בארצות מוצאם, כתנאי לעליה ארצה. משפחה שסירבה לעבור את הטיפול נאלצה להתעכב עד שהתרצתה. בין הטיפולים שעברו העולים, גם בארץ, היו הקרנות ברנטגן, טיפול בשעווה רותחת בראש ותלישת שערות. גם כאלו שלא לקו במחלה עברו את הטיפולים כאמצעי מניעה.

על פי הסרט, כל אחד מילדי העולים קיבל מנת קרני רנטגן ששווה ל-35 אלף פעמים צילומי רנטגן של היום. כך להערכת פרופ' פוירמן מביה"ח סורוקה. עוד נאמר בסרט כי חיים שיבא, מנכ"ל משרד הבריאות בשעתו, נסע לארה"ב והצליח לגייס סכום של 300 מיליון לירות מארה"ב לטיפול בגזזת. סכום אסטרונומי בהתחשב בכך שכל תקציב משרד הבריאות בשנים 58'-48', שנות הטיפול המאסיבי בגזזת, הסתכם בכ-60 מיליון לירות. לטענת היוצר, הסכום גויס לצורך ביצוע ניסוי רחב היקף במחלת הגזזת עבור האמריקאים. כל זאת בזמן שבארה"ב וביתר חלקי העולם המערבי נאסר השימוש בקרני הרנטגן לזמן ממושך. מהסרט עולה כי משרד הבריאות הפדרלי בארה"ב, אשר נאלץ להפסיק את המחקר על השפעת קרני הלייזר על חולי הגזזת בשל האיסור, חיפש מקום בו יוכל להמשיך במחקר. מדינת ישראל הצעירה והעניה שימשה כתובת נוחה לביצוע ניסוי רחב היקף במחלת הגזזת עבור האמריקאים, מה שיביא לזרימת כספים בסך של מאות מיליוני שקלים ארצה.שיבא, שהתנגד לעליית יהודי מרוקו בתואנה שאלו עלולים להביא איתם נגיפים ומחלות מדבקות, עסק במסע למיגור הגזזת.
האשמה חמורה נוספת מפנים יוצרי הסרט לפרופסור ברוך מודן, שהיה אחראי למחקר הגזזת שנמשך עד דצמבר .1960 בשנות ה-70 היתה בידו רשימה של עשרות אלפי מוקרנים. אם היתה הרשימה מתפרסמת כבר אז, טוענים היוצרים, היה אפשר ליידע את הנפגעים לסייע בגילוי מוקדם ואיתור מחלות, ולהציל חיים.עם התבגרותם החלו להופיע אצל העולים צורות שונות של מחלת הסרטן ומחלות הקשורות למערכת העצבים. בשל חוסר מידע על התיקים הרפואיים של המטופלים נחשדו חלקם בהתחזות והיו כאלה שנשלחו לבתי חולים לחולי נפש.רק בשנת 1994 החלו מוקרני הגזזת להגיש תביעות נגד המדינה בגין רשלנות רפואית. כל התביעות נדחו על הסף בשל התיישנות ובשל הנימוק שזה היה הטיפול המקובל בעולם באותן שנים, נימוק המוכח לטענת יוצרי הסרט כשקרי. נימוק נוסף של הממסד הוא שההקרנות נעשו בתום לב וכי המדינה לא ידעה על הסכנה שבקרינה.הכנסת, שחששה מתביעות נוספות, חקקה מיד את חוק הגזזת. היום, על פי החוק, לא רק שהמדינה אינה מודה באשמה אלא שולחת את הנפגעים לקבל פיצויים זעומים על פי קריטריונים של ועדות רפואיות מחמירות. הסרט מספר את סיפורם של 100 אלף עולים שה"טיפול" שקיבלו אז משפיע עליהם עד היום.

במשאיות למחנה בחיפה

"למעלה מ- 60% מהקורבנות מתגוררים בנגב", טוען דוד דרעי מבאר שבע, ממייסדי עמותת נפגעי הגזזת. "על פי המחקר שלנו רוב הקורבנות נמצאים במשולש של הנגב המערבי והמזרחי". עבור דרעי, הצורך לחשוף את הפרשה הוא תכלית חייו. במכשיר הפלאפון שלו מתקבלות כל יום עשרות פניות ורשימת הקורבנות שבידו הולכת ומתארכת. לדרעי, הסובל מגידול סרטני בראשו. אין צל של ספק שהקרחת, כמו גם הגידול הממאיר, נובעים מאותו טיול תמים, לכאורה, אליו נלקח בכיתה א'. הוא לעולם לא ישכח איך יום אחד, בבית הספר 'בר אילן' בבאר שבע, ביקשה המורה מהילדים לעמוד בטור עורפי. בחדר ניצבו גם אחות ורופא. המורה קראה בשמות התלמידים,"דרעי, בוזגלו, אבוטבול...", ואלו הופנו לקצה אחד של החדר. מי ששם משפחתו הסתיים ב'סקי', 'ברג' או 'ביץ' נשלח לקצה השני. בתום המיון הגיעו לשערי בית הספר משאיות רעועות והתלמידים הובלו למחנה עולים בפאתי חיפה בשם 'שער העליה'. המחנה היה מוקף גדרות תיל והילדים הסתובבו עם מספרים על הצוואר. "התרוצצנו שם כמו חיות, מכל צד צעקו 'אמא', 'אבא', אבל אף אחד לא שמע. הדמעות, הזיעה, שאריות המשחות שמשחו על הראש, הכל שי מש בערבוביה, היה ריח נורא של ליזול (חומר חיטוי). הכניסו אותי לחדר, מרחו לי על הראש משחה והכניסו למכונת ההקרנות, שנראה כמו מתקן אינקוויזיציה וקשרו אותי כדי שלא אוכל לזוז. צעקתי עד לב השמים" מספר דרעי. אחרי שבועיים חזרו הילדים לבאר שבע. חצי שנה לאחר הטיול ההוא לא יצא דוד מביתו, הוא התבייש והאשים את אימו במשך שנים. הוא לא הבין איך מכל בני משפחתו רק הוא נפגע. הוא שירת בצה"ל 30 שנה ושרד את המלחמות הקשות. "היו לי חיים רגילים שעלו בהרבה מאמץ. חייתי במערכת הדחקות לא ברורה. ראיתי מסביב אנשים שהוקרנו ונפגעו ולא ידעתי מתי זה יגיע אליי". במחקרו המעמיק החל דרעי רק אחרי שנתגלה הגידול בראשו. עד היום הוא נאלץ לעבור הקרנות מכאיבות בתל השומר. "אני חושב כמה זה סימבולי שלפני 48 שנה המדינה כבלה אותי למיטה והקרינה עליי והנה היום אני מוצא את עצמי קשור בבית החולים על שם "שיבא" וחוטף הקרנות שמנסות לפתור את ההקרנות של אז".

אברהם ששון, בן 57 אבל נראה כבן 80. מבטו כבוי, הוא מתקשה בהליכה ונעזר במקל, שיערו נשר ברובו, והוא סובל מכאבים חזקים בעיניים ומלחץ דם גבוה. בגיל 48 עבר אירוע מוחי ולפני כחצי שנה עבר אירוע נוסף. "אני חי על כדורים" הוא מתאר בכאב. ששון עלה ב-1949 וגדל בבאר שבע ברחוב ההגנה. בגיל 7 נלקח ל"ריפוי" במחנה 'שנלר' בירושלים, מחנה צבאי שהוסב למחנה ריפוי לאלפים מילדי העולים. "יום אחד באו משאיות ולקחו אותנו, אמרו שיש לנו גזזת, לא הסבירו יותר מידי, אמרו שנוסעים לטיול. לקחו אותנו כמו שהעירייה אוספת כלבים מהרחוב".
גם ששון היה הילד היחיד ממשפחתו שקיבל את הטיפול, אחיו הצעיר הצליח לברוח מהמשאית. את מה שהיה במחנה 'שנלר' הוא מתקשה לשכוח: "שמו לנו ניילון בראש ויוד אדום. קרקפו אותנו, עשו לנו קרחות, הוציאו את השערות אחת אחת, אני זוכר את זה כאילו זה היה עכשיו. שבועיים היינו שם, בנים, בנות, עשו את זה לכולם. בכיתי, זה היה סיוט". כשהוחזרו הילדים לבאר שבע, זכו לתגובות לעגניות, אפילו מהוריהם שלא ממש הבינו מה היה בירושלים, ובתמימות של עולים חדשים האמינו לממסד שהכול נעשה לטובת הילדים. ששון לעולם לא התאושש מהחוויה ההיא, הוא הסתגר בתוך עצמו, בטחונו העצמי אבד לו לעד והיום הוא שבר כלי.

במשפחתו של ציון אלקובי מבאר שבע היכה המוות ללא רחם. רק לפני שבועיים נפטר אחיו הבכור , כתוצאה מאירוע מוחי. בין השנים 1980-1988 איבד ציון שבעה מבני משפחתו, כולם לקו בראשם. דודתו, חנה אלקובי, נפטרה בגיל 36 מגידול במוח. חודשיים לאחר מכן נפטר אחיה יצחק, ,48 מגידול זהה. ביום השנה למותה של הדודה נפטר הדוד שלום, ,52 כתוצאה מגידול סרטני. מחול המוות נמשך וביום השנה למותו של שלום נפטר אח נוסף, אביו של ציון, יעקב אלקובי בן .54 שנה לאחר מכן נפטר, רפאל .43 לא עברה שנה ואברהם, ,48 ואליהו, ,50 אחי האב, נפטרו. הדוד מרדכי שנפטר מגידול סרטני בגיל 52 בשנת 1988 סגר את המעגל. במשפחה המורחבת ייחסו את מכת המוות לעין הרע. "היינו משפחה תוססת, של זמרים, בדרנים, הלכנו לרבנים והם אמרו לנו 'תתפזרו בארץ שלא יהיה עליכם עין הרע', אז המשפחה התפזרה, לחיפה, לקרית גת, לבאר שבע. נאחזנו בזה, האסימון לא נפל במשך שנים, היינו תמימים ומאמינים". ציון מספר כי את ההקרנות עברו דודיו וארבעה מאחיו הגדולים עוד במרוקו, אמרו להם שזה טיפול במחלה שנקראה 'טוניה', הוא עצמו לא טופל. "לקחו את האחים שלי לתלישת שיער בעודם ממררים בבכי, אני משווה את זה לאותם ילדים שהובלו כצאן לתנורים באירופה. אחיי אומנם לא הובלו למוות באופן מיידי אלא 40 ,30 שנה לאחר מכן. זו השואה הפרטית שלי. אנחנו יושבים שבעה ומסתכלים אחד על השני, מנסים לנחש מי הבא בתור". מאז שגילה, לטענתו, באמצעות תחקירני הסרט, כי הקרנות הרנטגן הם המקור לכל האסונות שפקדו את משפחתו, החליט לא לשתוק עוד. "התרגלנו עם הזמן שכל מה שקשור אלינו כספרדים, מרוקאים, צריך לטייח, אם אתה מתחיל לדבר אז אתה מרוקאי בכיין. לא עוד. אני כועס על המדינה, על מרוקו ועל אמריקה. אני כועס על הטיפול המזלזל של הוועדות הרפואיות, הראש של אחי שרוף לגמרי, נשארו לו כמה קצוות, בוועדת הגזזת הוא טעה בתאריך ההקרנה, הוא היה ילד, דחו אותו ומאז אין לו הזדמנות נוספת. זה בושה וחרפה, הם מתייחסים אלינו בזלזול, לא כמו אל בני אדם".

לאילנה פחימה, ,52 אם לשישה וסבתא ל-,18 יש רק שאלה אחת: למה הרסו לה את החיים? היא סובלת מחוסר שיווי משקל וכאבי ראש איומים שתוקפים אותה לעיתים תכופות. שיערה הלבן והדליל אינו מכסה את הצלקות הארוכות בקרקפתה. כל בני משפחתה, 12 אחיה, הוריה, כולם עברו במרוקו את התהליך המכאיב, בבית החולים לילדים בקזבלנקה. "לקחו אותנו כמו עדר של כבשים", היא מספרת, "סגרו מאות ילדים בגדר והכניסו אחד אחד אל מתחת למכונה. עמדו שם שני שחורים גברתניים שרק מלראות אותם מתנו מפחד. אם מישהו היה מצייץ היו מכניסים לו אגרוף. תפסו אותנו בכתפיים והושיבו אותנו על הרצפה עם הראש בין הרגליים. מרחו לנו שעווה רותחת ומסריחה על הראש וקרקפו אותנו בצורה הכי אכזרית. שמו שעווה, אחר כך בד, ואז משכו... אני בכיתי והאחים שלי בכו, היה שם צרחות כמו בבית מטבחיים. השחורים תמיד דיברו בצרפתית וצעקו לנו 'תסתמו את הפה יהודים מלוכלכים', ככה בלי רחמנות. היה לי שיער בלונדיני מסולסל וארוך, אחרי הטיפול באתי לארץ קרחת עם מטפחת כמו איזו מסכנה שיצאה מן הגיטו".
כשהגיעה המשפחה לארץ החלו להתגלות ההשלכות של ההקרנה. אביה החל מאבד את הכרתו לעיתים תכופות. פעמים היה מתפרץ ושובר חפצים ללא שליטה. הוא אושפז בבית החולים הפסיכיאטרי. המשפחה התגוררה בבתי השיכון הראשונים בבאר שבע. אילנה ואחיה, שנשלחו לבתי הספר בעיר, לא יכלו להתרכז בלימודים. את יכולת הריכוז שלהם איבדו בבית החולים במרוקו. "לא היינו יכולים לשבת רגע אחד, היינו עסוקים בהשפלות, במטפחות, בכובעים, הרגשתי כמו ליכלוכית, העליבו אותי, ה רביצו לי. אחים שלי היו נערים יפי תואר ולא היו מעזים לדבר עם בחורות עד שגדל להם השיער".
אמה נפטרה מצער בגיל ,60 עד יום מותה לא הפסיקה לבכות ולא השלימה עם ההשפלה. מאז הכאב והסבל שוכנים דרך קבע בבית המשפחה, "אחד האחים שלי מתמודד כעת עם גידול סרטני בראש, אחר פניו הצטרעו מההקרנות, אחותי שהיתה יפיפייה מצאה את עצמה בבית חולים לחולי רוח, כל השנים היפות נלקחו ממנה, אח אחר הוא קטוע רגליים ואבא חולה נפש". לדידם לא הייתה זו הארץ המובטחת. "אין שום פיצוי בעולם שיחזיר לי את הנעורים שנלקחו ממני". היא גם מאשימה את עצמה על הדרך בה גדלו ילדיה, על העוול שגרמה להם שלא באשמתה: "הייתי נתקפת בכאבי ראש, הרגשתי כמו שקומקום רותח על הראש שלי, הייתי מתפרצת, הילדים פחדו ממני כאילו מפלצת מגיעה הביתה. הייתי הולכת לאינספור צילומים, והרופאים אמרו לי שאני משוגעת, שאין לי כלום". אבל פחימה לא שקטה עד שגילתה את הסיבה למכאוביה. "אני לא יודעת אם לקלל או לברך אותו אבל ד"ר הלמוש מבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע אמר לי לפני מותו שהכל בא מההקרנות שקבלתי בילדותי".

בשבוע שעבר הגיעו חלק מהנפגעים לוועדת הבריאות העבודה הרווחה של הכנסת. הוועדה התכנסה בשל הצעת משרד האוצר שנפגעי הגזזת יקבלו פיצוי רק מיום הגשת תביעתם ולא מיום תחולת חוק הפיצוי לנפגעים (1995). בעקבות הסרט הודיעו חברי הוועדה על התנגדותם להצעה וקראו למשרד האוצר למשוך ידו ממנה. ארבע שנים נמשכה עשיית הסרט שעלה ליוצריו 30 אלף דולר, ומומן גם מתרומתם של הנפגעים עצמם. דוד בלחסן ואשר נחמיאס, מורים במרכז לתקשורת בדימונה, שימשו כתחקירנים וליוו את הסרט מתחילתו ועד סופו. אף קרן לעידוד קולנוע לא ראתה לנכון לסייע ליוצרים בהפקת הסרט. המטרה העיקרית שלשמה נוצר היא לגרום לפתיחת הארכיונים של משרד הבריאות "השתיקה והסגירה של הארכיונים מלמדת שיש להם משהו להסתיר", סובר דודי ברגמן, מפיק הסרט ומנהל המרכז לתקשורת בדימונה. מטרה נוספת היא להגיש תביעת נזיקין מחודשת נגד המדינה ולערער על הקביעות שנקבעו בחוק ב-.95 "אנחנו רוצים שהממסד יתייחס למוקרנים בצורה יותר אנושית, שהם יקבלו פיצויים שיכולים להציל להם את החיים, שיממנו להם טיפולים פסיכיאטרים", אומר בלחסן. נכון לעכשיו לא שודר הסרט בטלוויזיה. ברגמן מסביר כי מדובר בחשש לפתוח תיבת פנדורה. במקר ים אחרים נתקל בחוסר התעניינות מצד חלק מהרשתות או בטענה שמדובר במהומה על רקע עדתי. בינתיים מבטיח ברגמן כי הסרט יוקרן בסינמטקים ברחבי הארץ. ובקרוב גם בארצות הברית, צרפת וגרמניה. (ההקרנה הבאה תתקיים ביום שני הקרוב בסינמטק שדרות).דוד בלחסן נחוש בדעתו למצות את התחקיר על הגזזת, בין השאר הוא מתכוון לבקר גם בקונצרן 'פיקר', שסיפק את מכשירי הרנטגן, ובמשרד הבריאות האמריקני. "אני לא מאמין לתזת התם של הממסד, מי שעשה משהו בתום לב לא היה מסתיר אותו". לבלחסן, כמו לצופים נשארו סימני שאלה רבים. מדוע המדינה אינה מאפשרת גישה לארכיוני משרד הבריאות? מדוע בכירי המשרד דאז סירבו להתראיין לסרט? האם המדינה נפלה קורבן? האם ארצות הברית אשמה? מדוע, לדברי ברגמן, מנסה משרד הבריאות למנוע, לכאורה, את הקרנת הסרט? מה יש להם להסתיר? יום יבוא, וגם שאלות אלו תבואנה על פתרונן.

חוק הגזזת

ח"כ עמיר פרץ, יו"ר ההסתדרות, יזם את חוק הגזזת ב-1995 מתוך מפגש עם הנפגעים "המדינה התנגדה לחוק אבל הוא עבר, אחרי שנה של דיונים. מאז שיצא החוק הצליחו אלפים לקבל פיצויים ותמיכה".מה מציע החוק לנפגעי הגזזת?"זו פעם ראשונה שחוקק חוק בישראל שבו אין צורך להוכיח קשר בין הפגיעה ובין הנכות. הקצבה שנקבעה בחוק היא אחת הקצבאות היחידות שאינה מבטלת זכאות לקצבה אחרת שמגיעה לנפגעים".מה דעתך על הטענה שהטיפול בגזזת היה ניסוי במימון אמריקאי?"זוהי אמירה חדשה שהושמעה. אין לי עובדות להצביע על כך שהיא נכונה".מה דעתך על יחסן של הוועדות הרפואיות לנפגעים?"היחס לא טוב. למדינה יש שיטה שהיא לא מקיימת את החוקים של עצמה. לצערנו, אחת הבעיות הקשות במדינה היא הפער בין מטרת החוק ליישומו. החוק גם דיבר על הקמת מכון לטיפול בגזזת אבל הוקמה רק מחלקה בתל השומר".ההסתדרות, בעדודו של עמיר פרץ ייחדה משרד למלכה כהן, יו"ר עמותת נפגעי הגזזת, לאחר שהעמותה התקשתה לקבל סיוע מגורמים אחרים.


טענה: האח נפטר לאחר שאכל ללא מעצורים , חופי כהן , mynet , אפריל 2014

חוסה שהוחזק במוסד בחולון סבל מתסמונת שגרמה לו לאכול ללא שליטה. בעקבות מותו, תובע אחיו 2.5 מיליון שקל מהמוסד וממשרד הרווחה, בטענה להשגחה לקויה

אחיו של חוסה מחולון, שנפטר אחרי שנחנק מאוכל, תובע מיליוני שקלים מהמוסד שבו אושפז וממשרד הרווחה. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, באמצעות עו"ד דוד פייל.

הצעיר החוסה סבל כל חייו מתסמונת נדירה, ונהג לחטוף מזון ולבלוע אותו ללא לעיסה ושליטה. תסמונת זו, הידועה כמסכנת חיים, מחייבת השגחה מתמדת וקפדנית. בעבר הוא התגורר במעון טיפולי בטבריה, ולפני מספר שנים הועבר למעון דומה בחולון, שם נמצאת משפחתו.

על פי התביעה, לאורך השנים נכתבו נוהלי סיכון ספציפיים בנוגע להרגלי אכילתו, ופרוטוקולים רבים בדבר הצורך בהשגחה צמודה עליו. בשנת 2007 הנהלים הללו לא נשמרו, והצעיר חטף לחם, דחס אותו במהירות לפיו, נחנק ואיבד את הכרתו.

הוא נמצא על ידי צוות המוסד, טופל במקום, והובהל לבית חולים 'וולפסון', שם הצילו את חייו. לאחר שמצבו התייצב הוא שוחרר בחזרה למוסד, ונוהלי ההשגחה עליו הוחמרו.


עוד נטען בתביעה, כי באוגוסט 2011 הושאר המנוח באחת הדירות במוסד, יחד עם שתי מטופלות נוספות, תחת השגחתה של מטפלת. בשלב מסוים הוא נשאר לבד בחדר, בזמן שהמטופלת השנייה הוצאה לשם ניקוי. כאשר המטפלת חזרה לחדר, היא גילתה אותו שרוע על המיטה, כשצבעו כחול. הצוות ביצע בו נסיונות החייאה, אך הצעיר שהיה שרוי בתרדמת, נפטר בבית החולים 'וולפסון' לאחר ארבעה ימים.

"אין ספק שאילו הנתבעות היו מבצעות את עבודתן בזהירות ובמיומנות סבירה, בהתאם לנהלים ולהנחיות המקובלות, ניתן היה למנוע את מותו הטרגי והמיותר של המנוח", טוען עו"ד פייל בתביעה.

אחיו של המנוח תובע מבית המשפט, שיורה למשרד הרווחה ולמוסד שבו הוחזק החוסה, לפצות אותו בסכום המקסימלי שבסמכות בית המשפט, 2.5 מיליון שקל. בנוסף מבקש עו"ד פייל פיצויים עונשיים בסך מיליון שקל מהנתבעות, בלי קשר לפיצוי על הנזק שנגרם למנוח ולמשפחתו.

ממשרד הרווחה נמסר : "אנו משתתפים בצער המשפחה. המשרד פעל כנדרש וכראוי כדי לפקח על המעון למען טיפול איכותי ושמירה על רווחתם ושלומם של כל דיירי המעון".

במשרד ובחברה המנהלת את המוסד מסרו שהתביעה נדונה בבית משפט בימים אלה ולכן הם מנועים מלהגיב.

קישורים:

שופטת בלהה גילאור - התבהמות וקהות חושים בפרשת דודו דהאן - רשת ב- סדר יום עם קרן נויבך - 23 בינואר 2014 - דודו דהאן שנחטף עם היוולדו ע"י רשויות הרווחה תוייג כמפגר ונשלח למוסד למפגרים מעון מקי"ם שם סבל יחד עם חוסים רבים התעללויות קשות למשך עשרות שנים..

תביעת מיליונים נגד משרד הרווחה - כלא נערה בפנימיה, הפקירה לאונס והרס משפחתה - משרד הרווחה - ארגון פשיעה נגד האנושיות - תלש צעירה מביתה ומשפחתה והפקירה במוסד מופרט לאונס והתעללות - "תביעת מיליונים: פורץ אנס בת 14 בפנימייה" , אביאל מגנזי ועומרי אפרים , ynet , ינואר 2014  - צעירה תובעת 2.5 מיליון שקל בטענה שמשרד הרווחה והמוסד התרשלו בהגנה עליה. גורם בתחום: "זה לא המקרה היחיד במוסדות המופרטים"...

תביעת רשלנות פושעת נגד מוסד "נווה מנשה" משרד הרווחה: גרמו למות חוסה - הכתבה תביעה: החוסה נחנק מתפוח ומת, איש לא נענש , עומרי אפרים , ynet , ינואר 2013  - יבגני שטוחין, בן 47 שסבל מפיגור שכלי קשה, נזקק להשגחה צמודה במוסד שבו שהה. למרות מצבו הרגיש, הוא נותר לבד מחוץ לחדר האוכל, ושם נחנק למוות מתפוח. דו"ח של משרד הרווחה מצא כשלים בהתנהלות הצוות המטפל, אך לא הביא למסקנות נגד איש. אמו הגישה תביעה אזרחית: "הרגו את הילד שלי"...


אפריל 2014 - יותר מעשרת אלפים ילדים מוצאים מבתיהם ומנותקים מהוריהם בכל שנה על ידי רשויות הרווחה לעיתים שלא לצורך. משפחות רבות  חסרות אונים מול החלטות העובדים הסוציאליים.



בתחילת מרץ 2014 פורסמו מסקנות ועדה בראשות מנכ"ל משרד הרווחה, יוסי סילמן, שבדקה כיצד ניתן לשפר את הטיפול בנושא.
פקידת סעד ראשית לחוק הנוער חנה סלוצקי חברת ועדת סילמן - מה שנעשה היום הוא בהחלט בסדר ורק צריך להוסיף דברים נוספים. העובדים הסוציאליים נמצאים תחת מכבש של אלימות ושל יציאה נגד אנשים מסוימים.

פרופ' אסתר הרצוג - הבעיה מתחילה מהוועדה עצמה.
הוועדה עצמה רוב חבריה הם בעצם אנשים מתוך המערכת, אז זה די מבטיח שהמסקנות שיתקבלו יהיו מסקנות שהן נוחות למערכת.
הבעיה השנייה היא שהוועדות האלה הן פשוט חסרות טעם. אין להן כמעט שום ערך. אם נביא בחשבון שב- 2002 היייתה ועדה נוספת (ועדת גילת), דומה, שהוקמה ממניעים די דומים, על רקע לא הייתי אומרת "רחשי הציבור", אני הייתי אומרת "זעם בציבור". זעם מאוד עמוק של משפחות, הורים ופעילים חברתיים, כמוני.
הוועדה ההיא, שהוקמה על ידי השר דאז שלמה בניזרי, הגיעה למסקנות, לפי דעתי, יותר ממוקדות, יותר ברורות, עם עבודה מסודרת מקצועית, לאורך שנה, עם פרוטוקולים ועם המלצות מאוד ברורות, מה שלא יושם בסופו של דבר; למעט שינוי השם של ועדות ההחלטה, אלה הוועדות שמחליטות על הוצאת הילדים, שינו את השם לאיזה שם יותר נחמד כמו, אני יודעת, הועדה לטיפול ולהערכה או משהו מעין זה.
אבל שום דבר לא יושם, ולא במקרה, משום שמי שנכנס אחר כך עם חילופי השלטון, היה זבולון אורלב שהוא פוליטיקאי מיומן וטוב והוא דאג לכך שכל המסקנות המשמעותיות שהחשובה ביניהן הייתה הקמת ועדות ערר, שאליהן הורים שיש להם טענות יוכלו לפנות כדי לערער על ההחלטות של הוצאת ילדיהם מהבית.
בתור פעילה למעלה מעשרים שנה בנושא, אין דבר שלא ניסיתי אותו כדי להגיע, להגיב, להציע, בדרך של דיבור או בדרך של כתיבה פובליציסטית, בכל דרך שהיא.
אנחנו מדברות פה על מערכות אטומות, מערכות שיש להן כוח שהוא פשוט, כמעט, הייתי מרשה לעצמי לומר, דמיוני.
הם לא מקשיבים. הם לא שומעים. ההחלטות של הוועדות שמגיעות לבתי המשפט הן החלטות שאחר כך השופטים מקבלים אותן. הן למעשה... כלומר, יש כאן חותמת גומי, על ההמלצות הללו של פקידות הסעד.
אנחנו ניסינו כמה פעמים לתת הצעות כדי לפתור את העניין, לתת מענה אלטרנטיבי שהילדים יישארו בקהילה. אנחנו התגייסנו הפעילות והפעילים של עמותת עלי"ה. הצענו את עזרתנו להיות משפחות מלוות. הדברים האלה פשוט הוזזו הצידה בלעג או בהתעלמות שקשה בכלל לאמוד.
אני הייתי אפילו אומרת שהמצב הולך ומחמיר. הוא לא משתפר, הוא ממש הולך ומחמיר, ואני רואה את הדברים לאורך השנים.
החוקים נהיים יותר גרועים, הסמכויות הולכות וגדלות, מספר המוסדות הולך וגדל, הגיוון של המוסדות הולך וגדל.
איך שלא תסתכלי, מאיזו זווית שלא תסתכלי, הדברים הולכים ומחמירים, לא הולכים ומשתפרים.

קישורים:

דוח מבקר המדינה 2013 - משרד הרווחה תולש בכפייה וברמיה ילדים מבתיהם בוועדות החלטה בניגוד לחוק ולנהלים - מאי 2013 - מבקר המדינה ערך במהלך שנת 2012 ביקורת על סדרי עבודתן של ועדות לתכנון טיפול והערכה (ועדות החלטה בלשכות רווחה ברשויות מקומיות) בעניין זכויותיהן של משפחות חלשות בהוצאת ילדים מהם בכפייה...

תחלואי תאוות הבצע וסחר בילדים במשרד הרווחה - הורים שילדיהם נלקחו בכפייה לא יכולים לערער - דוח מבקר המדינה 2013 - מה החזון של שר הרווחה מאיר כהן: טיוח פשעי משרדו והפצת גימיקים חלולים בתקשורת שאין מאחוריהם מאומה. - הכתבה ההורים שילדיהם נלקחו לא יכולים לערער , יובל גורן | 8/5/2013 , nrg - זאת בגלל שלא הוקמו ועדות לכך על אף שאושר להן תקן. דו"ח מבקר המדינה מצא גם כי הרפורמה שנקבעה לפני עשור טרם יושמה..

שחיתות בצמרת משרד הרווחה - פקיד סעד ראשי יוסף אמיר שוורץ הודח מתפקידו עקב ניגוד עניינים חמור - משרד הרווחה תייג ילדים כמפגרים משיקולי תאוות בצע.  ינואר 2014 - מדובר בפקיד סעד ראשי יוסף אמיר שוורץ שבמשך שנים כלא בכפייה יתומי משרד הרווחה במוסדות כליאה תוך שהוא מתייג אותם כמפגרים. אמיר שוורץ קיבל טובות הנאה מכליאתם הואיל וגם הוא מפעיל ובעלים של המעונות עד שהודח ממשרד הרווחה בעקבות תחקיר חדשות 10. הילדים נכלאו במוסדות הכליאה של משרד הרווחה לעשרות שנים. משרד הרווחה ניסה לטייח פשעי אמיר שוורץ וטען כי הנו עובד למופת. להלן גזר הדין בעניינו של אמיר שוורץ...


זהירות פקידי סעד - תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה , נעמה לנסקי ומיכל יעקב יצחקי , דצמבר 2013 - יותר מעשרת אלפים ילדים בישראל מוצאים מבתיהם ומנותקים מהוריהם בכל שנה על ידי פקידי סעד • בתי המשפט למשפחה ובתי המשפט לנוער, הקורסים מעומס התיקים, נוטים להסתמך על חוות דעתם ללא עוררין...

תחקיר: טראומת מרכזי הקשר - בקלות בלתי נסבלת יכולים הורים גרושים נורמטיבים לגמרי, בעיקר אבות, להישלח לראות את ילדיהם לשעה בשבוע, במקום קר ומנוכר, ולעיניהן הבוחנות של עובדות סוציאליות שמשגיחות ומעירות על כל צעד. לפעמים אסור אפילו לחבק ולנשק את הילד - תחקיר: טראומת מרכזי הקשר , ישראל היום , מיכל יעקב יצחקי, נעמה לנסקי , פברואר 2014...

משרד הרווחה מטייח עבירות מין חמורות בילדים במוסדותיו - תחקיר - משרד הרווחה תולש מידי שנה אלפי ילדים מביתם ומשפחתם בדלתיים סגורות ללא ראיות ומפקיר אותם להתעללות והזנחה במסגרות חוץ ביתיות - תחקיר "ישראל היום" - פגיעות פנימיות (להורדת קובץ PDF) - "מעשי ההטרדה מוכחשים ומוסתרים, ולילדים אין הגנה בסיסית" • מה קורה בפנימיות לילדים בסיכון? • תחקיר , ישראל היום ,נעמה לנסקי , מיכל יעקב יצחקי , אפריל 2014...

הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה נגד הילדים במוסדות הכפייה - "ישראל היום" - 11.04.2014 - תגובות לכתבה "חשופים" מגיליון השבוע שעבר - טראומה רב-דורית -רוב הפגיעות יכלו להימנע באמצעי פשוט, המקובל בכל העולם המערבי: העברת תקציבים לשיקום משפחות והדרכתן, במקום לעקירת ילדים מבתיהם..

 הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים במרכזי קשר - 21.02.2014 - תגובות קוראים בעיתון ישראל היום על כתבת התחקיר "טראומת מרכזי הקשר" שפורסם שבוע קודם לכן באותו העיתון. הציבור מתעב מדיניות משרד הרווחה נגד הורים וילדים במרכזי הקשר. להלן קישור למאמר:...


משרד הרווחה תייג ילדים כמפגרים משיקולי תאוות בצע.
ינואר 2014 - מדובר בפקיד סעד ראשי יוסף אמיר שוורץ שבמשך שנים כלא בכפייה יתומי משרד הרווחה במוסדות כליאה תוך שהוא מתייג אותם כמפגרים. אמיר שוורץ קיבל טובות הנאה מכליאתם הואיל וגם הוא מפעיל ובעלים של המעונות עד שהודח ממשרד הרווחה בעקבות תחקיר חדשות 10. הילדים נכלאו במוסדות הכליאה של משרד הרווחה לעשרות שנים. משרד הרווחה ניסה לטייח פשעי אמיר שוורץ וטען כי הנו עובד למופת. להלן גזר הדין בעניינו של אמיר שוורץ.

אמיר שוורץ - פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה מנהל בשעות העבודה את עסקיו הפרטיים




News1 - ינואר 2014 - בית הדין למשמעת של עובדי המדינה קיבל את הסדר הטיעון שחייב את העובד הסוציאלי הראשי באגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית, יוסף אמיר שוורץ, לפרוש מתפקידו בשל ניגודי עניינים בפעולותיו.

שוורץ הורשע במסגרת עסקת טיעון לאחר שבתחקיר של חדשות ערוץ 10 נחשף כי במקביל לעבודתו במשרד הרווחה, כעובד בכיר, עבד גם עבור חברת ק.ט.ב. - קהילה טיפולית בריאה בע"מ, המפעילה מעוניות (הוסטלים), שבה הייתה אשתו בעלת מניות ועובדת בכירה. כך, למשל, חתם על חוזים מטעם חברת ק.ט.ב. והפנה מטופלים למעוניות של החברה.

צמרת משרד הרווחה: יוסי סילמן, אמיר שוורץ, מאיר כהן, מנחם וגשל - נעדרים כל אמפתיה בסיסית לאוכלוסיות אותם אמורים לשרת
צמרת משרד הרווחה: יוסי סילמן, אמיר שוורץ, מאיר כהן, מנחם וגשל

לאחר פרסום התחקיר על-אודותיו בחדשות 10 טענה נגדו התביעה בבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה כי במעשיו עסק שוורץ בעבודה פרטית ללא היתר תוך שהוא שם עצמו במצב של ניגוד עניינים עם עבודתו ועם תפקידו ותוך פגיעה במשמעת שירות המדינה והתנהגות שאינה הולמת עובד מדינה. עוד טענה התביעה כי שוורץ לא קיים הוראה כללית או מיוחדת שניתנו לו כדין והפר סעיפים בתקשי"ר ובכללי האתיקה של עובדי המדינה.

ב-23 בינואר הודה שוורץ, במסגרת הסדר טיעון, במיוחס לו והורשע על-פי האישומים והעבירות שצוינו בכתב התובענה המתוקן. ב-28 בינואר קבע בית הדין את גזר דינו וציין כי הוא מכבד את הסדר הטיעון שהושג ואשר במסגרתו יקבל שוורץ נזיפה חמורה, הוא יפרוש משירות המדינה ב-1 בפברואר 2014, תופקע ממנו משכורת חודשית אחת והיא תנוכה מתשלומי הפרישה שלו.

"בית הדין סבור כי אמצעי המשמעת שעליהם הוחלט בתיק דנא, אכן משיגים את תכליות הדין המשמעתי. בהיותו של הנאשם עובד בכיר, החוטא פעם נוספת גם בעבירות שבהן הורשע בעבר על-ידי בית הדין, אחת דינו לא להמשיך את עבודתו בשירות המדינה", ציינו עורכי הדין אברהם בן קרת ואפרת נאות מרקוביץ וסוזי לוי שישבו כבית הדין המשמעתי. לדבריהם, טוב עשה שוורץ כאשר הפנים את כל הנאמר בהסכימו לקבל את הסדר הטיעון הכולל פרישה.

קישורים:

הפקרות בצמרת משרד הרווחה - פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ הושעה מכל פעילות ציבורית עד משפטו בבית דין למשמעת - אוגוסט 2013 - הפקרות בצמרת משרד הרווחה - פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ הושעה מכל פעילות ציבורית עד משפטו בפעם השניה בבית דין למשמעת של עובדי המדינה - כך מסרו גורמי הרווחה...

פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ הורשע בעברות: חברות בדירקטוריון ללא היתר, מתן הרצאות מבלי לדווח לממונה ודיווחים כוזבים - אוגוסט 2013 - הרשעתו של פקיד הסעד הראשי אמיר שוורץ (נובמבר 2005) בעברות: חברות בדירקטוריון של חברה ללא היתר, במתן ייעוץ לחברה בשעות העבודה, במתן הרצאות מבלי לדווח לממונה עליו ובמסירת דיווח כוזב בדבר שעות עבודתו, לא מנעה את קידומו במשרד הרווחה ממנהל מחוז לפקיד סעד ראשי...

פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ שיקר בבית המשפט - שופטת בלהה גילאור - אוגוסט 2013 - תיק ת"א 865-08 דהאן ואחרים נגד מדינת ישראל ואח' - שופטת בלהה גילאור - פרוטוקול דיון בבית משפט מחוזי בחיפה - 7 בספטמבר 2011 - מדובר בתביעת נזיקין של דודו דהאן נגד מדינת ישראל, משרד הרווחה ואח' על תיוגו כמפגר וכליאתו שלא לצורך במוסד למפגרים של משרד הרווחה למשך עשרות שנים שם עבר התעללות קשה...

שחיתות ומרמה בצמרת משרד הרווחה - פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ הוא הבעלים של הוסטלים שעובדים עם המשרד - אוגוסט 2013 - זהבי עצבני - 103 FM - איידן, כתבת ערוץ 10, חשפה שפקיד בכיר במשרד הרווחה מנהל במקביל לעבודתו מספר הוסטלים פרטיים - האם יש בכך ניגוד עניינים? נתן משוחח עמה - אל תחמיצו!..

פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ לחוקר המשטרה: "אני אדאג לבטל את התיק הזה, יש לי גיס שהוא שוטר הוא יטפל בזה" - אוגוסט 2013 - תאוות בצע הפקידים בצמרת משרד הרווחה אינה יכולה לסבול הורים המגנים על זכויות ילדיהם במוסדות משרד הרווחה. משום כך פועלים פקידי הרווחה באכזריות נגד תלונות הורים על התעללות בבניהם במוסדות הרווחה.מכתבה של אמא ש' המגולל את התעללות רשויות הרווחה (פקידי סעד ראשי אמיר שוורץ ונחום עידו) בה ובבתה...

אמיר שוורץ - פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה מנהל בשעות העבודה את עסקיו הפרטיים - הפקרות אטימות אכזריות ותאוות בצע בצמרת משרד הרווחה - תחקיר חדשות 10: האחראי על בעלי הפיגור מנהל את עסקיו בזמן העבודה - אנטוניה ימין ומיה איידן - אוגוסט 2013 - אמיר שוורץ, פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה שמופקד על רווחתם של אלפי החוסים, מנהל בשעות העבודה גם את עסקיו הפרטיים - רשת הוסטלים שלו ושל אשתו. "לקחו לי 21 שנים מהחיים", סיפר חוסה שאושפז במוסד שלא התאים לו, וכמוהו רבים נוספים. משרד הרווחה: "נקיים בירור מידי ומעמיק והנושא יטופל באופן נחרץ"...

פקיד הסעד אמיר שוורץ - משתמש בתואר דוקטור בניגוד לחוק ולכללים - הכתבה תקראו לו דוקטור (למרות שהוא אינו כזה) , רדיו חיפה , טלי ליבמן , יוני 2012 - פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה, אמיר שוורץ עושה שימוש בתואר דוקטור בניגוד להנחיות ברורות של משרד הרווחה, כך מגלה כתבתנו טלי ליבמן. שוורץ בתגובה: "יש לי אישור להשתמש בתואר"...

בין נרקסיזם לפסיכופטיות - פקיד סעד ראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה אמיר שוורץ - המאמר "לא יודע את נפשם" , ידיעות אחרונות , המוסף לשבת , פברואר 2012 - תארו לכם ששני הקריטריונים הבאים היו קובעים אם אתם זכאים לאבחון שבו יקבע אם אתם בעלי פיגור שכלי או לא. אם אתם בקיאים בכתבי שקספיר, או שאתם מכירים את יצירותיו של מוצרט. עכשיו תארו לעצמכם שמאחורי הקריטריונים האלה עומד פקיד הסעד הראשי בשירות למפגר במשרד הרווחה.


הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה - תגובות לכתבה "איפה הסעד" - ישראל היום דצמבר 2014

תגובות לכתבה "איפה הסעד"? שפורסמה בשבוע שעבר - עיתון "ישראל היום" 27.12.2013

הורים חסרי אונים

כל הכבוד לעיתונאיות האמיצות נעמה לנסקי ומיכל יעקב יצחקי שחשפו את אחד הנושאים הכי מזעזעים במדינת ישראל והוא שירות הדוב שלעיתים ניתן על ידי פקידי הסעד למשפחות.

מי שאמור לסייע למשפחות בישראל, מפריד ילדים מהוריהם. כמי שנתקלה בלא מעט הורים אומללים, נורמטיביים לחלוטין, הניצבים חסרי אונים מול מערכת האוסרת ומסממת את ילדיה, אין לי אלא להודות על עבודתן המסורה והמעמיקה של צמד עיתונאיות אלו, מהסוג הישן והחשוב. כלבות השמירה של הדמוקרטיה הישראלית.

הילה קומם

מבחן כלכלי מסוכן

לצערנו, בישראל יש מגמת שחיקה של מעמד המשפחה הביולוגית בקרב גורמי הרווחה ובתי המשפט לענייני משפחה. האלטרנטיבות הקיימות למקום סביבתו הטבעית של הילד הפכו לאופציה מהירה ונוחה עבור גורמי המקצוע. בישראל 2013 הקלות בהוצאת ילדים מהבית היא בלתי נסבלת, בייחוד כשלא אחת בחינת טובת הילד על ידי הגורמים המקצועיים נעשית באמות מידה של מעמד כלכלי. אסור שהזכות להורות ולגידול ילדים תיבחן על פי מבחן מסוכן זה, אשר מפלה אוכלוסיות מוחלשות. הפתרון במקרים אלה צריך להינתן על ידי המדינה במעטפת ובסיוע כלכלי והוליסטי, ובמתן כלים וסיוע לאלה שידם אינה משגת, כדי לדאוג לשלומו ולטובתו של הילד.

ח"כ פנינה תמנו-שטה, סגנית יו"ר הכנסת


חיים שהופכים לסיוט

העובדות בכתבה "איפה הסעד" מזעזעות. לא ייאמן שכל כך קל לתלוש את הילד מאמא שלו ואין לה אפילו זכות לומר מילה. אם אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, שבה אמורה להיות לנו זכות דיבור - זאת שלילת זכויות האדם הבסיסיות: לגדל את הילדים שלך ולדאוג להם. שמעתי לא מעט סיפורים מאבות גרושים שלא יכולים לפגוש את הילדים שלהם, שכל חייהם הפכו לסיוט. הדבר הזה ממש חייב להיפסק.

ברצוני לומר תודה על האומץ להוציא את הדברים האלה לאור תודה וכל הכבוד. בדבר הזה צריך להילחם!

אירנה סלומוב

הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה - תגובות לכתבה "איפה הסעד" - ישראל היום דצמבר 2014
הצגה חד-צדדית

הכתבה "איפה הסעד" משמיצה ציבור שלם של עובדים מסורים במערכת הרווחה הישראלית, באופן חד-צדדי ולא הוגן. העובדים הסוציאליים לחוק הנוער נחשפים מדי יום למקרים כואבים וקשים של הזנחה והתעללות בילדים, ותפקידם לראות לנגד עיניהם את טובת הילדים, ולהגן עליהם. כמו כן, עליהם לעמוד אל מול משפחות מתוסכלות וכועסות אשר איבדו אמונן בשירותי הרווחה.

הכלים העומדים לרשות העובדים הסוציאליים לטיפול בהזנחה והתעללות כיום הם דלים, ומסתכמים לא פעם בתורים ארוכים לפתרונות חלקיים בקהילה. המחסור בכלים ובמשאבים, וכן אי קביעת מדיניות רווחה מיטיבה, פוגעים ביכולתם של העו"סים לספק מענים הולמים למצבים חברתיים. כאשר עובדים סוציאליים מתריעים על הקיצוץ בתקציבי מועדוניות היום, הצהרונים ומרכזי הטיפול למשפחות בקהילה, הם מתריעים נגד היעדר מדיניות המטיבה עם האזרח, ונגד היעדר כלים מקצועיים להתמודדות עם המציאות היום-יומית בתחומי הקהילה.

החלטות "חירום" של עו"סים לחוק הנוער ושל מערכת בתי המשפט להוצאת ילדים מביתם מתבצעות מדי יום, ובמסגרתן ייתכן כי נעשות גם החלטות שגויות, המתבססות על קושי בקריאה של המציאות והמצב המשפחתי. אכן תפקידה של התקשורת הוא להצביע על מחדלים אלו ולהציפם. עם זאת, האופן שבו הוצגו הבעיות בכתבה הוא חד-צדדי, ולכן חוטא למטרה זו ואינו מציג את המציאות המורכבת.

תמר גל, עמותת עו"סים שינוי - עמותה סטודנטיאלית למען עתיד העבודה הסוציאלית ושירותי הרווחה בישראל

גילויים של אומץ

כתבתן של נעמה לנסקי ומיכל יעקב יצחקי ראויה לפרס פוליצר. גם בשל התחקיר החרוץ והעיקש, גם בשל חשיבותם המצמררת והמחרידה של הגילויים, וגם בשל האומץ לצאת, פשוטו כמשמעו, נגד הגדולים, רושפי האש וחדי השיניים שבדרקונים. כי אנחנו כולנו מסרבים להאמין שבמדינה שלנו ייתכן שיהיו אנשים שיעשו כל דבר בעבור עוד חופן שקלים. כולנו מסרבים להאמין כי ייתכן שאפילו אדם אחד על פני הגלובוס יתייחס לילדים רכים כאילו היו, מילולית, כבשים חסרות נשמה וחסרות חשיבות בתעשיית השווארמה. אלוהים אדירים! מעבר לתשוקה העזה המתעוררת לטפל עכשיו ומייד ביד הברזל של החוק במי שלכאורה תאוות הבצע הביאה אותם אל שיאה המבחיל של שאול תחתיות, לפני הכל צריך עכשיו ומייד לסובב באחת את הגלגל הנורא לאחור, ולבטל עכשיו ומייד כל החלטה איומה ונואלת שהתקבלה, לכאורה, ממניעים זרים ולהחזיר את הילדים חזרה אל חיק הוריהם.

אריה גל, כפר סבא

הגיע הזמן לביקורת

הזדהיתי מאוד עם הכתבה "איפה הסעד." כתבה אמיתית המספרת מה עושות פקידות הסעד.

לצערי על גוף זה אין כמעט ביקורת. הרבה אבות מנותקים מהילדים שלהם במשך שנים, ואני אחד מהם, שזה 14 שנה מנותק מילדיי. וזאת מכיוון שלדעתי פקידות הסעד תומכות בנשים ולכן מעבירות את הילדים לחזקת האם, ולא חושבות על טובת הילדים כמו שהן טוענות, כלומר שהילדים יהיו בקשר עם האבות שלהם. הרי הן יודעות שניתוק הילד מאביו יגרום לו טראומה, אך לא עושות דבר כדי למנוע ההסתה של האם נגד האב.

אני מקווה שתמשיכו לפרסם סידרת כתבות על מה שנעשה בגוף זה כדי שתתברר האמת ויופסקו המעשים האלה נגד הילדים.

יוסי

אימהות, אל תוותרו

את מה שאני ושלושת ילדיי הקטנים עברנו עם פקידת הסעד ולשכת הרווחה ניתן להגדיר כסיוט. אני אמא שעוברת גירושים קשים ביותר זה שלוש שנים. לפקידת הסעד, המנהלת שלה וללשכת הרווחה לא תהיה כפרה וסליחה לעולם, לא ממני, ולא מילדיי הקטנים שהיו בני 3 ,4 וחצי ושנה וחצי. ילדיי ואני איננו עוד נתוני סטטיסטיקה במאגר הנתונים של לשכת הרווחה ולעולם לא נהיה. נקיטת העמדה לטובת אבי הילדים, חוסר רגישות מוחלט ואי הבנה קיבלו ביטוי בחקירת פקידת הסעד בבית הדין הרבני, שם גם הרבנים טענו שנהגה בצורה לא נאותה, והכל מתועד. אני יכולה לכתוב רבות על מסכת הייסורים, אולם אני רוצה רק להציע לאימהות לא לוותר. גם כשלא היו לי אמצעים ביקשתי מינוי חיצוני של פסיכולוג קליני מטעם בית הדין ואכן, הוא שינה את כל ההחלטה המעוותת של פקידת הסעד. אל תוותרו, תילחמו עד הסוף, כי המלחמה שלכן היא מלחמתם של ילדים קטנים, לא של בובות ולא של מספרים ונתונים סטטיסטיים של הרווחה. ולאלה היושבים בדיונים, בוועדות, בכנסת וכן לשרת המשפטים, אני מציעה שתהיו חכמים והכי חשוב, תהיו אנושיים.

אמא ר'

החמלה נעלמה

יישר כוח על אומץ הלב ועל הרצון לספר את האמת. לצערי אני עד למעשי פקידי הסעד כבר שנים רבות.

ניתוק הילדים מהוריהם והרס המשפחה וההורות הם כה אכזריים. אסור שדברים כאלה יקרו במקומותינו ובטח שלא בידי עובדי מדינה, שתפקידם לסייע, לעזור ולשקם קשרי משפחה שנפגעו. החמלה וההומניות נעלמו וצריך להחזיר אותן.

כל הכבוד על עבודה עיתונאית נפלאה.

יהודה קורן, דובר עמותת מגן לזכויות אנוש, נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם

ילדים ככלי נקמה

אני חוויתי כמעט אחד לאחד את מה שנכתב בכתבה "איפה הסעד," ואני שמח שסוף סוף הוצאו לאור הדברים שמתבצעים. הרווחה, כפי שאפשר לראות בתגובה לכתבה, מיתממת. אולי בכלל מדובר בהאשמות של כמה מטורפים. אנחנו? אנחנו עושות עבודת קודש, רק טובת הילד לנגד עינינו, הכל מקצועי. יש לי ראיות חד-משמעיות שלא כך הדבר. לדעתי הילדים כיום הם יותר כמו כלי שליטה ולעיתים אף כלי נקמה בידן של פקידות הסעד, וזו האשמה שהכי קל לי להוכיח. לתפיסתי, הפשע של ניתוק ילד מהוריו מסיבות בלתי מוצדקות, כוחניות המערכת, גדרות התיל של מרכזי הקשר והחירום והוועדות השונות - אלה מתחרים בעוצמתם רק עם זיכרון קולקטיבי אחד, ולטעמי אין מנוס מלהשוות. אני ובתי בת הארבע חווינו זוועות מול הרווחה. כטייס, כסמנכ"ל בחברת הייטק עד לא מזמן, וכאדם שהיה במסלול חיים מובטח, מצאתי את עצמי מול רשויות הרווחה ומול תלונות שווא למשטרה, שהשמידו לי את החיים. חיסלו אותי. ממצב שהייתי הכי גבוה, על הסוס, היום אני מרוסק על הקרשים.

יש חשש כה גדול להתעמת עם פקידות הסעד, עד כדי כך שהן תמיד בסוף חומקות מעונש. הן מחסלות משפחה שלמה, וממשיכות בדרכן בקריירה הלאה. כתבות כמו הכתבה הזאת ממחישות לי שאני לא לבד. יישר כח!

ראובן

סלוצקי לא מצטערת

ברכות ויישר כוח לעורך ולמערכת על הפגנת אומץ לב אזרחי במתן גיבוי לכותבות ובפרסום הכתבה, ולכותבות על כתבה אחראית, מקיפה וממצה.

קראנו בעיון רב את דברי התגובה של שר הרווחה (מאיר כהן). נאה דורש ואינו נאה מקיים. השר אינו נפגש עם הורים רבים, או אף הגיב לפניותיהם. נכון, לעיתים הם מתלהמים ומאוד לא מנומסים. אבל מה אפשר לצפות מאם שזועקת את כאבה הנורא ואת כאב ילדה שנעקר מחיקה?

אשר לוועדת סילמן, כאשר מנכ"ל המשרד בודק את עובדיו הסיכוי לתוצאות שווה לאפס. האם מיוצגות בוועדה העמותות המלוות את ההורים (נדחתה בקשה לייצוג עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים?( עורכי דין המייצגים הורים בבתי המשפט? האם פורסמו בציבור שמות ותוארי החברים בוועדה? האם במשך חודשי פעילותה פורסם דיווח כלשהו מדיוניה? התשובה לכל אלה שלילית.

ובינתיים, פקידי הסעד נוהגים בסכין קצבים ולא "בשיא הדיוק, כמו בסכין מנתחים" כפי שהשר טוען שהיה רוצה.

כאשר כבוד השר כהן התמנה לתפקידו התמלאנו תקווה שהנה מגיע אדם שצמח מתוך המעברה ויביא את השינוי המיוחל. שר שנוכל לשבת איתו ולדון יחד, מתוך שיתוף פעולה מלא, איך ניתן לשנות ולתקן את המעוות. בינתיים זה לא קורה. ואולי בכל זאת יש עוד תקווה.

ולבסוף, מעניינים דבריה של הגב' (חנה) סלוצקי, פקידת הסעד הראשית לחוק הנוער כי "עם יד על הלב, אני לא חשה צער על אף מקרה שבו הוצאתי ילד מביתו." לדעתי אדם שבטוח כי לעולם אינו שוגה, ברור שהוא חסר כל ביקורת עצמית.

נחמה דיכנה, מנכ"לית משותפת, ע.ל.י.ה - עמותה לזכויות ילדים והורים

הזעם מלמד על הצלחה

יש מעט כתבים שמוכנים להעמיק ולהביא את האמת לציבור כל הכבוד לכתבות "ישראל היום." כעת בוודאי יהיו הטחות בהן מצד העובדים הסוציאליים. אך ככל שיהיו יותר תגובות זועמות, כך יידעו הכתבות שעשו עבודה יותר טובה. ככה אנחנו, עורכי הדין, יודעים לזהות את ההשפעה שלנו.

עו"ד תמר טסלר, מתמחה בזכויות ילדים והורים

תמונה מעוותת

הכתבה בעיתון הפכה את פקידי הסעד לאימת החברה הישראלית. כעובד סוציאלי ותיק, המכיר ומוקיר את עבודת פקידי הסעד זה שנים רבות, אני מוחה על הצגת התמונה המעוותת.

פקידי הסעד עושים עבודתם נאמנה, וכל החלטה שלהם עוברת דיון מקצועי נרחב בוועדת תכנון וטיפול. הוועדה מורכבת מגורמים מקצועיים מחוץ לשירותי הרווחה כגון: בריאות, חינוך, שפ"ח ועוד. נעשית הכנה למשפחה לקראת הוועדה. המשפחה מקבלת את הדו"ח המוגש לוועדה לפני קיומה. בוועדה ניתן למשפחה להביע את עמדתה, וההחלטה מתקבלת לרוב ברגישות רבה כלפי המשפחה ורצונותיה. לנגד עיני הוועדה עומדת טובת הילד והבטחת שלומו הפיזי והנפשי.

במקרים שבהם יש שיתוף פעולה של ההורים עם גורמי הטיפול נבנית תוכנית טיפול למשפחה. במקרים שבהם המשפחה מתנגדת להמלצות גורמי הטיפול ואין שיתוף פעולה, מתבצעת פנייה לבית המשפט, שם דנים במקרה, והמשך הטיפול מותנה בהחלטת בית המשפט לנוער. קשה לקבל את קביעת הכתבה שבתי המשפט משמשים חותמת גומי להמלצות פקידי הסעד. אם כך, זו טענה קשה כלפי מערכת המשפט, והכותרת צריכה להיות "זהירות שופטים מובלים וכבולים."

כאחד שנכח בדיונים רבים אני יכול לציין ששופטי בית המשפט אינם מקבלים את המלצות פקידי הסעד כמובנות מאליהן. הייתי עד להרבה מקרים שבהם השופט דחה את המלצת פקיד הסעד.

תהליך הוצאת ילד מהבית הוא קצה הדרך לפעילות שירותי הרווחה, כאשר כלו כל הקצין. אנו מפעילים שירותים בקהילה, ובהם מעון רב-תכליתי, מועדוניות, סומכים למשפחה ועוד. בעזרתם עושים מאמצים רבים להשאיר את הילדים עם ההורים למרות הסיכון הרב. רק כאשר אין יכולת ו/או מסוגלות לשיתוף פעולה עם גורמי הטיפול, רק אז ישנה חשיבה להוצאה חוץ ביתית.

בימים קשים אלה, שבהם ילדים נרצחים בידי הוריהם וילדים נפגעים מינית מהורים ומבני משפחה, פקידי הסעד הם קרן האור של ילדים הנמצאים בסיכון. עליהם נאמר: "אל תיגעו במשיחיי."

יגאל לוי, עובד סוציאלי, שדרות

זר לא יבין זאת

במילה אחת, תודה. מילה נוספת היא וואו. אני בסיפור 25 שנים. מי שלא חווה לא יבין זאת. אני מדבר על לחוות משך 25 שנים את האלימות נגד הילדים. אני לא חושב שהיתה כתבה כל כך נכונה וארוכה. מסמך היסטורי. לדעתי יש כאן הוכחה לחוק פרקינסון: איפה שאתה תקוע בהיררכיה שם אתה הכי לא מתאים. כל הברכות.

יעקב

פוחדים מהפקידים

קראתי בשקיקה את כתבת התחקיר שערכתם. הרשו לי לברך אתכם על אומץ הלב הכרוך בחשיפת התנהלותם הקלוקלת והמקוללת לעיתים של פקידות הסעד ומשרד הרווחה. לא בכדי הנני מציין את עניין אומץ הלב, שכן כפי שבוודאי כבר נוכחתם, ובהמשך סביר שעוד תיווכחו ותיחשפו להתנכלויות ולדה-לגיטימציה שוודאי ינקטו נגדכם מטעם הרווחה ושותפיהם. שימו לב כי כל מי שהעיד בכתבה ועדיין בקשר כזה או אחר עם פקידות הסעד, החליט שלא לחשוף את עצמו פן יאונה לו רע, והכוונה היא במיוחד לאנשי המקצוע שהעידו בכתבה.

יחד עם הברכות על עבודה עיתונאית מאומצת, מקצועית ומבורכת, הרי שבשלב זה ככל הנראה עדיין אינכם מעכלים שהמקרים וההתנהלות הבעייתיים והקשים שנחשפו בכתבה, משקפים לצערי רק את קצה קצהו של הקרחון ששמו התנהלותן המזיקה של פקידות הסעד והרווחה. יש לדעתי להעניק משקל גדול יותר בכתבה נוספת לאופן התערבותן הקלוקלת של פקידות הסעד בהליכי גירושים, ולאופן שבו הן מגבירות את המחלוקות בהליכים, תוך כדי קיפוח קשה של האבות ושלילת זכויותיהם כהורים. כולי תקווה שהכתבה תהיה אבן דרך לשינוי מהותי והיסטורי של דרכן הנפשעת של פקידות הסעד והרווחה.

יגאל

שמבקר המדינה יבדוק

בהמשך לתחקיר "איפה הסעד"? שפורסם בעיתונכם, ולנוכח ריבוי התלונות והעובדה שנושא זה שב ועולה בשנים האחרונות על סדר היום הציבורי, אין בליבי ספק שהגיעה העת שתיעשה בדיקה מעמיקה של הנושא על ידי גורם ממשלתי מוסמך או על ידי מבקר המדינה.

ח"כ איתן כבל

מחדל חמור מנזקי הסערה

מהיכרות עם נושא ניתוק הילדים מהוריהם והוצאתם מבתיהם אני יוצא בקריאה למבקר המדינה לבדוק נושא זה לעומקו. מדובר בשערורייה מוסרית ממדרגה ראשונה, ומחדל חמור פי כמה מנזקי הסערה שאותם אץ המבקר לבדוק בלי להתייחס לעובדה שמתחת לאפו מתרחש מחדל חמור ומתמשך פי כמה.

ח"כ משה פייגלין

תחקיר ישראל היום על פשעי משרד הרווחה - ראיון עם נעמה לנסקי ומיכל יעקב יצחקי


קישורים:

זהירות פקידי סעד - תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה , נעמה לנסקי ומיכל יעקב יצחקי , דצמבר 2013 - יותר מעשרת אלפים ילדים בישראל מוצאים מבתיהם ומנותקים מהוריהם בכל שנה על ידי פקידי סעד • בתי המשפט למשפחה ובתי המשפט לנוער, הקורסים מעומס התיקים, נוטים להסתמך על חוות דעתם ללא עוררין...

תחקיר: טראומת מרכזי הקשר - בקלות בלתי נסבלת יכולים הורים גרושים נורמטיבים לגמרי, בעיקר אבות, להישלח לראות את ילדיהם לשעה בשבוע, במקום קר ומנוכר, ולעיניהן הבוחנות של עובדות סוציאליות שמשגיחות ומעירות על כל צעד. לפעמים אסור אפילו לחבק ולנשק את הילד - תחקיר: טראומת מרכזי הקשר , ישראל היום , מיכל יעקב יצחקי, נעמה לנסקי , פברואר 2014...

משרד הרווחה מטייח עבירות מין חמורות בילדים במוסדותיו - תחקיר - משרד הרווחה תולש מידי שנה אלפי ילדים מביתם ומשפחתם בדלתיים סגורות ללא ראיות ומפקיר אותם להתעללות והזנחה במסגרות חוץ ביתיות - תחקיר "ישראל היום" - פגיעות פנימיות (להורדת קובץ PDF) - "מעשי ההטרדה מוכחשים ומוסתרים, ולילדים אין הגנה בסיסית" • מה קורה בפנימיות לילדים בסיכון? • תחקיר , ישראל היום ,נעמה לנסקי , מיכל יעקב יצחקי , אפריל 2014...

הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה נגד הילדים במוסדות הכפייה - "ישראל היום" - 11.04.2014 - תגובות לכתבה "חשופים" מגיליון השבוע שעבר - טראומה רב-דורית -רוב הפגיעות יכלו להימנע באמצעי פשוט, המקובל בכל העולם המערבי: העברת תקציבים לשיקום משפחות והדרכתן, במקום לעקירת ילדים מבתיהם..

 הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים במרכזי קשר - 21.02.2014 - תגובות קוראים בעיתון ישראל היום על כתבת התחקיר "טראומת מרכזי הקשר" שפורסם שבוע קודם לכן באותו העיתון. הציבור מתעב מדיניות משרד הרווחה נגד הורים וילדים במרכזי הקשר. להלן קישור למאמר:...



עיתון "ישראל היום" - הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה נגד הילדים במוסדות הכפייה
"ישראל היום" - 11.04.2014 - תגובות לכתבה "חשופים" מגיליון השבוע שעבר

טראומה רב-דורית

רוב הפגיעות יכלו להימנע באמצעי פשוט, המקובל בכל העולם המערבי: העברת תקציבים לשיקום משפחות והדרכתן, במקום לעקירת ילדים מבתיהם.

פירוק המשפחות מביא להטבעת טראומה רב דורית, שהיא בבחינת אבן שטיפש זרק לבאר - אלף חכמים לא יוציאו אותה. הטיפש הזה הוא המדינה. ומה שגרוע מטיפש, הוא טיפש חרוץ. מדינת ישראל, באמצעות הרווחה, עוסקת בפירוק משפחות בחריצות שלא תיאמן.

מערך ההשמה החוץ-ביתית מופרט לחלוטין, ומדובר כאן בעצם באינטרסים כלכליים ציניים שמביאים לאטימות ולאלימות מערכתית כלפי מוחלשים. אני מסייעת למי שהמדינה לקחה שלא כדין את ילדיהם מרשותם, ויודעת שאין זה מובן מאליו לחקור באומץ סוגיה זו. בכל חשיפה בעבר, נחשפנו למסכת לחצים בלתי סבירה עלינו ועל גופי התקשורת מצד משרד הרווחה, שכמעט אינו מבוקר. והכל נעשה הרחק מעיני הציבור, ללא גוף ערר שאמור לכאורה לשרת את הציבור מול משרדי הממשלה.
חנה בית הלחמי

אף אחד לא דואג לילדים

מי שומר על הילדים והילדות שנלקחו מהוריהם בטענה שביתם הטבעי מסוכן להם, והועברו למשפחות אומנות ולפנימיות? אף אחד. כי ברגע שבו הרווחה סימנה לעצמה עוד ניצחון, בצורת הוצאת ילד מביתו (ולא חלילה הענקת טיפולים לשיפור המצב בביתו,( הוא חדל כנראה מלהיות חלק מאחריותה.


זו התשובה היחידה שיכולה להסביר את העובדה שהצוות בפנימיות אינו מיומן ומוכשר לטיפול בילדים, וכי 12 שנות לימוד מספיקות כדי להיות מדריך בפנימייה; זו התשובה היחידה שיכולה להסביר כיצד גם לאחר שילדות וילדים עוברים תקיפות מיניות בפנימיות, הם לא מקבלים את הטיפול הנדרש.

הרווחה דואגת רק לעצמה. לשם טיהור שמה היא מוכנה להקריב כל אם ואב, כל ילד וילדה. איך יכול להיות ששישה נערים תוקפים מינית ילדה, ורק לאחר חמישה ימים מודיעים לאמה? מדוע נדרשים שבועיים כדי להרחיק אותם ממנה!? וגם אז, לא את כולם.

וכל זאת לפני ששאלנו "איפה הכסף"?

17,000-10,000 שקלים בחודש עולה השמת ילד בפנימייה של הרווחה. מה הם עושים עם הסכומים הללו? הם הרי לא הולכים למדריכים ולמדריכות הלא מוכשרים שמרוויחים משכורות רעב, וגם לא לטיפול בילדים. על הציבור להקים צעקה מול משרד הרווחה, שפוגע במשפחות יום אחר יום - ואז גם לא מוצא לנכון לדאוג לילדים שהוציא מביתם בשם "טובת הילד."

רוויטל מדאר, פאריס

תעשייה של מסכנים

ליבי נשבר יש גבול לביורוקרטיה ולעוול מצד הממסד. רשויות, שאמורות להגן על ילדים, מוציאות אותם מהבית ומוסרות אותם לבית חרושת של פשע, זוועה ולכלוך, הופכות אותם ליתומים עם הורים חיים.

אני מבין שלעיתים צריך להפריד ילדים מהורים אנטי-סוציאליים, נרקומנים וכו,' אבל יש כאן תעשייה של מסכנים. איזה חינוך ילד יספוג בלי מבוגר אחד שבאמת אכפת לו ממנו?

ילדים פגועים הופכים במהירות לאלימים ומסוכנים. הם צריכים להיות בבית, עם הוריהם, וצריך למצוא דרך לעזור לאותן משפחות. זה העתיד שלנו, כדאי להשקיע בו.

לפנימיות חייב להיות טלפון חינם למוקדי מצוקה, שבו יוקלטו כל השיחות, כדי שהתעללויות וההשפלות יגיעו להנהלת המוסדות. מי שמסתיר ומתחמק מהדיווחים של הקורבנות, צריך להישפט כשותף לפשע. די לסבן, תעשו משהו! אני הייתי הופך את העולם, אם חס וחלילה ילדיי היו מספרים לי דבר כזה.

אדוארד ארנזון, בת ים

התקציב חשוב מהילדים?

כשילד נפגע בביתו, פקידי סעד לוקחים אותו למרכז הגנה או למרכז חירום, והמועצה לשלום הילד תיקח אותו למסור עדות במשטרה.

אך כאשר קטין נפגע במרכז חירום או בפנימייה, פקידי סעד לא ידברו איתו, ובטח שלא ייפגשו איתו. הם יטענו שהילד המציא את הדברים כי הוא רוצה לחזור הביתה. המשטרה תטען שחקרה את המדריכים, ואלה יגידו שהילד משקר ולכן אין צורך לחקור אותו. בתי משפט לא ימהרו לפגוש בכלל את הילד, והמועצה לשלום הילד תטען שהיא לא מטפלת באופן "פרטני," כפי שטענה כשפנו אליה ההורים של שתי בנות 8 שנאנסו באחת הפנימיות.

בקיצור, אף אחד לא ישמע ויטפל בילד שנפגע פיזית או מינית במרכז חירום או בפנימייה, והכל כדי לסתום פיות ולטייח - כי התקציב לשנה הבאה הרבה יותר חשוב מהילדים!

עו"ד תמר טסלר, חיפה

עיניים לא מיומנות

ילדים מוצאים מביתם לאחר שנחשד כי הם עלולים להיות חשופים לסיכון, בטענה להגנה על שלומם או לחוסר מסוגלות הורית. הרווחה אינה מבצעת טיפול מקביל עם המשפחות, גם לאחר שהילד כבר הוצא מהבית; גם כוח האדם במסגרות לוקה בחוסר מסוגלות לטיפול בילדים בסיכון. כל זה חושף את הילדים לפגיעות חוזרות ונשנות, גם בתוך המוסדות שבהם הם שוהים, ותחת עיניו הלא מיומנת של הצוות.

כיצד ייתכן שעל הילדים הפגיעים ביותר משגיח צוות שאינו מיומן בטיפול הנדרש? איפה אחריות המדינה למה שקורה לילדים ולילדות באותם מוסדות מופרטים, הפועלים למיקסום רווחים ולא באמת שמים את טובת הילדים לנגד עיניהם? ואיך ייתכן שחרף העובדות הקשות על אודות התנהלותו של משרד הרווחה, ציבור משלמי המיסים מתקצב את אותם מוסדות?

ריקי כהן בנלולו, פעילה פוליטית חברתית

פקידות שיודעות הכל

יש לי בחילה קשה מהידיעה שילדות וילדים בגיל 8 או ,10 שנלקחו מההורים - לעיתים בכוח - נאנסות ונאנסים (אני מתקומם על הביטוי הסטרילי "נפגעים(" במוסדות שאליהם הגיעו.

פקידות הרווחה "יודעות הכל," שיודעות כמה יהיה טוב לילדים מחוץ לביתם והרחק מהוריהם שיכולים להגן עליהם, שולחות את הקטנטנים חסרי האונים ללון עם מדריכים, ושם קורים הדברים הנוראים מכל. רק אלוהים יודע מי יכול להתקבל להיות מדריך בכזה מקום.

זו מכונת כספים! 15 אלף שקלים לחודש עבור כל ילד? בכסף הזה אפשר לשים שני עובדים סוציאליים במשרה מלאה בבית המשפחה! ילד שהרווחה שמה עליו את ידה, נמשך מטה למחשכי גיהינום, הופך מטרה נייחת ומוקרב למולך על בצע כסף של משרד הרווחה המפעיל את מרכזי החירום.

שמישהו יתעורר כבר, ויתחיל לתת על זה את הדין והדעת. שתיקתה של הוועדה לזכויות הילד מזכירה במשהו את השתיקה של הצוות בפנימיות, שמבין כי נכשל ומעדיף להשתיק.

ראובן ניסן, דובר הקואליציה למען הילדים והמשפחה

פלייליסט - פנימיות משרד הרווחה



קישורים:

700,000 שקל לייעוץ תקשורתי חיצוני - למשרד הרווחה אין כסף לרעבים, יש ליח"צנים  - אפריל 2014 - למשרד הרווחה אין כסף לרעבים, יש ליח"צנים , איציק וולף , news1 , - מסמך שהגיע לידי News1 מגלה כי משרד הרווחה ביקש אישור לקבלת ייעוץ תקשורתי חיצוני בסך 700,000 שקל אל מול "מתקפה תקשורתית וחזיתית". אנשי אגף החשב הכללי במשרד האוצר, הנשלט בידי יו"ר יש עתיד, אישרו את הבקשה של אנשי משרד הרווחה, הנשלט גם הוא בידי איש יש עתיד. המסמך מגלה שניים מן הנושאים שביחס אליהם התבקש הייעוץ - הוצאת ילדים בסיכון מבתיהם וטיפול באוכלוסייה על סף אוטיזם...

  מרכז חירום ויצו הדסים אבן יהודה בהנהלת העובדת הסוציאלית ענת בן חור - בית הזוועות- מרץ 2014 - נער שנתלש מביתו יום לאחר הבר מצווה למרכז חירום ויצו הדסים באבן יהודה בהנהלת העובדת הסוציאלית ענת רוקח בן חור מספר על ההתעללות הפיסית, נפשית וכימית המזוויעה שעוברים הילדים במרכז חירום ויצו הדסים...

ויקי היינה פקידת סעד ושופט יצחק עמית - הזדהמות מערכות המשפט והרווחה  - יולי 2013 - מאתר המכון למשפחה ורווחה - יצחק עמית שופט העליון המזעזע מבייש את ביהמ"ש העליון: הכשיר קריעת שתי ילדות מביתן ומשפחתן ללא חקירה נגדית של פק"ס ויקי הנייה מלשכת הרווחה תל אביב, בבמ"ש לנוער – בע"מ 4746/13 ...


 
תקנון האתר / site terms   |  |  אתר מאמרים חדש: triger |  אתר עצומות חדש: petitions